אז מה מציעים לנו יזמים מושבניקים צעירים

תום ייטב, מנווה אילן מציע פתרון אטרקטיבי לקבלנים בתהליכי בנייה.  יחד עם עוד שלושה שותפים – רפי צלוק, מנטף, מספק כרטיסי ביקור דיגיטאליים בחינם-לעסקים שאין להם נוכחות ברשת.  ישי אריאלי, ממושב כסלון, הוא מוזיקאי מוכשר שהחליט במשבר הקורונה לייצר אדניות של צמחי תבלין מחומרים ברי קיימא . אורן חביביאן, ממושב זרחיה, הוא הבעלים הגאה של יקב וכרם במטה יהודה.

יזמים מושבניקים צעירים : זה לא סוד שמספר החקלאים במגזר הכפרי הולך ומצטמצם. תושבי מושבים רבים נאלצו למצוא אפיקים חדשים של פרנסה, רבים עובדים כשכירים נותני שירותים לחקלאים, חלקם פצחו ביוזמה עצמאית – איש, איש וכישוריו וחלק מהחקלאים מצאו דרך לתת ערך מוסף למוצרים החקלאיים שהם מגדלים. אז מה מציעים לנו היזמים הצעירים שלנו? ואיך השפיעה על היוזמה שלהם משבר הקורונה?

כרטיסי ביקור דיגיטליים

בימים של קידמה בהם כרטיסי ביקור מודפסים משמשים לרוב כקיסמי שיניים מאולתרים, החליטו עידו צוק ורפי צלוק, (ושותפיהם רפאל לנדאו ועומר פיקהולץ), לעזור לעסקים קטנים, בינוניים וגדולים לעשות צעד הלאה, אל הקדמה. לארבעת השותפים יש מספר מיזמים, שהבולט ביניהם הוא מיזם של כרטיסי ביקור דיגיטאליים.

הרעיון ליוזמה של החברה הצעירים האלה החל כאשר הארבעה הקימו הוסטל לצעירים במרכז ירושלים. לאחר מפגש עם הספקים הבינו הארבעה  שמרבית הספקים עימם שוחחו מתנהלים ללא אתר אינטרנט או עמוד פייסבוק עסקי, ובעצם ללא נוכחות ברשת.
על היווצרותה של היוזמה מספר רפי צלוק (36), נשוי + 3, המתגורר מזה עשור בישוב נטף ומנהל מחדר העבודה שלו מגוון מיזמים: "כשהקמנו את ההוסטל, שמנו לב שלרבים מהספקים שלנו אין שום נוכחות ברשת. גילנו שהדפסת כרטיסי ביקור בכמויות גדולות – זאת הוצאה וטרחה. לכן החלטנו להרים מיזם חברתי, שיציע פתרון לאנשי עסקים שרוצים נוכחות ברשת בדרך מהירה, נוחה וללא עלות."

מה בעצם אתם עושים?

"זה מאד פשוט. אנחנו בונים כרטיסי ביקור דיגיטאליים בשם DIBIZ. כיום ישנם עסקים רבים שאין להם נוכחות דיגיטאלית – וכרטיס ביקור דיגיטאלי הוא פתרון זול ומוצר בסיסי שווה מאד, מוצר שלא צריך לתפעל ושעובד מעולה בדיגיטלי. הכרטיס עובד באופן דיגיטלי, מתאים לסמארטפונים ומביא תועלת רבה יותר מכרטיסי הביקור הישנים המודפסים. הכרטיס מכיל מידע קצר, תמונה של בעל העסק או של העסק, פרטי יצירת קשר וכולי, ובכך מאפשר תקשורת מיידית לאחר פגישה וכן, הוספת אנשי קשר בדרך מהירה ושיווקית. הכרטיס פועל רק בנייד. מדובר ב 'מיקרו סייט' קטן שמשתפים בסיום שיחה, פגישה או כל התקשרות עסקית אחרת. אנחנו מייצרים כרטיסים עם תבניות מתקדמות ויש לנו מערכת פשוטה ונוחה, שמתאימה בעיקר לעסקים שאין להם נוכחות דיגיטלית בעוד שהשירות ניתן בחינם."

אוקי, בוא נעצור: מתי הלקוח כן משלם? ממה אתם מרוויחים?

"אנחנו בחרנו להשאיר את העניין של התשלום 'נקי'. יש מוצר בסיסי שהוא חינמי עם אלמנט חברתי. עם הזמן נגדיל את העשייה לעסקים שלא רואים אותם בכלל, החל מהספר השכונתי עד לקוסמטיקאית ולנגר. המוצר אינטואיטיבי ופשוט ומוגש בחינם. במידה ומישהו ירצה לשדרג את השירות ולקבל קצת יותר כלים: הוא יוכל לעשות זאת בתשלום, אבל ממש לא בסכום גבוה, אלא ב-200 שקלים לשנה. יש הרבה דברים שנוכל לעשות עם היוזמה, החל מקהילה שנוצרת בדיגיטל ושאר שירותים שניתן לספק בהמשך. היום אנחנו במקום של עבודה במסה, כל אחד מאיתנו עושה המון דברים, והפרויקט של הכרטיסים הדיגיטליים תפס אותנו. כל אחד עושה תפקיד אחר וחושב מה עוד ניתן לעשות כדי שהיוזמה תצליח."

כשאני חופרת קצת לעומק תוך השיחה, אני מבינה שרפי ועידו צוק נפגשו לראשונה בפרויקט בתנועת נוער בשם נוע"ם, תנועה שפעלה בישוב נטף. על החיבור מסביר רפי: זאת הייתה תנועה מסורתית שיש בה חברה חילוניים ודתיים. עידו היה חלק מהתנועה וגם עומר, שהוא שותף שלנו כיום. עידו היה סמנכ"ל תפעול ועומר המנכ"ל. אני פגשתי את השניים מספר שנים לאחר מכן, בעבודה משותפת בירושלים – והבנו שיש ביננו חיבור בשל ההשתתפות של כולנו בתנועת הנוער."

צמצום עלויות בפרויקט בניה

תום ייטב (29) נשוי ואב לתינוקת קטנה, גדל במושב נווה אילן והקים את חברת: CaStory עם שותפו איליה מארק. החברה שהקימו השניים עוזרת לקבלנים ויזמי נדל"ן לבנות מבנים בצורה יעילה יותר, על ידי איתור מוקדם של ליקויי בניה ושליטה מרוחקת באתר, שמתרחשת באמצעות אפליקציה קלה לתפעול. אבל רגע לפני שאנו נכנסים לעובי הקורה בנושאים הטכניים של המוצר שמספקים תום ואיליה – שוחחנו עם תום שסיפר לנו על החיים במושב נווה אילן וההבדלים בין מגורים בערים גדולות לבין מגורים במושב פסטורלי.

תום: "משפחתי עברה לגור במושב נווה אילן שבמטה יהודה בשנת 2009. במשך שנים גרנו בשכנות רמות בירושלים, עד שהוריי הבינו שמושב נווה אילן זה מקום פסטורלי ונחמד ולכן הם החלו לבנות את הבית שבו הם גרים עד היום. בשנת 2009 נכנסנו לבית בנווה אילן ובמקביל התחלתי את הלימודים בטכניון. למדתי הנדסת תוכנה וגרתי בחיפה, אבל נשארתי בקשר טוב עם המושב. גרתי עם ההורים בסופי שבוע ולאחר שסיימתי את הלימודים חזרתי לשירות צבאי . לאחר השירות הכרתי את אשתי ושנינו התגוררנו ביחידת דיור במושב. כיום אני ואשתי מתגוררים בשכונת 'מוצא' השוכנת בהרי ירושלים, שחלק ממנה שייך למטה יהודה. זה כיף לגור במושב! זה נהדר לחיות במקום שאפשר לרוץ בו בכיף, להתאמן ולטייל. נהניתי מאוד לגור במושב."

ספר לי קצת על המיזם שלך ושל איליה, על ההשראה וההקמה.

"המוצר שלנו מסייע בצמצום עלויות חוזרות בפרויקט בניה ומניעת עיכובי לו״ז, ע״י תיעוד מצב אתר הבנייה, ואיתור אוטומטי של פערים בביצוע. CaStory מבצעת איסוף מידע על ידי מצלמה שניתן לחבוש על גבי הקסדה, בצורה פאסיבית לחלוטין, ללא הזנת נתונים ידנית.

"המערכת שפיתחנו מפענחת את הנתונים הוויזואליים מאתרי בניה, מנתחת אותם על ידי אלגוריתמי עיבוד תמונה, ומשווה אותם אל מול התוכניות האדריכליות. באופן זה, אנחנו מסוגלים להתריע על פערים בין התכנון לאורך הביצוע – ולתת תמונת מצב מדויקת של ההתקדמות בפרויקט. קהל היעד העיקרי שלנו הם  קבלנים ויזמי נדל"ן. "השימוש ב-CaStory מסייע לקבלן או ליזם לאתר טעויות בתהליך הבנייה, מונע עיכובים ומוריד דרמטית את העלויות החוזרות של תיקונים לפני ואחרי מסירת הבית ללקוחות. היתרון הוא שקל ונוח להטמיע את המוצר שלנו בכל פרויקט בניה חדש – כל מה שצריך זה לחבר מצלמה פשוטה לקסדה! המוצר שלנו נותן תמונת מצב מלאה על תהליך הבניה, מנגיש תיעוד מלא וכן מאפשר להתריע על פערים בין התכנון לביצוע."

למה בחרת דווקא בתחום של יזמות ובנייה?

"בסוף שירותי הצבאי, יצאתי מחיל האוויר לאחר שהייתי ראש צוות פיתוח של מערכת בקרה מאד מרכזית בחיל. ביחד עם השותף שלי חיפשנו איזו תעשייה מעניינת באזרחות, שאנחנו יכולים לנתב לידע שלנו. תחום הבנייה קרוב לליבי, משום שאבא שלי הוא מנהל פרויקטים בתחום הזה. התייעצתי עמו בזמן הפיתוח של היוזמה וראינו שנושא השליטה על פרוייקטים גדולים של מגורים לא מספיק מנוהל בצורה טכנולוגית. קבלנים ויזמים מסתמכים על שיחות טלפוניות, על מיילים, על סריקות פיזיות של אנשים בשטח ואין איזשהו כלי שמאגד את המידע המעודכן לאתר הבנייה ומנגיש אותו לכול אנשי המקצוע שפועלים בו. לפני היוזמה שלנו לא היה כלי קונקרטי שיכול לשפר את התהליכים, לא היה כלי שמעדכן את המידע המעודכן לאתר ומגבש אותו. לכן, בשילוב עם הידע הטכני שלנו והקרבה לתחום הבנייה – יצרנו מענה יעיל עבור אותם אנשי מקצוע שעוסקים בתחום היזמות והבנייה."

איך משווקים יוזמות בתקופות מאתגרות כמו הפסקת בנייה בצל משבר הקורונה?

"שיווק המוצר שלנו בזמנים כאלה מדויק ומועיל, משום שבסופו של דבר, מה שאנחנו יכולים לאפשר לקבלנים ויזמי נדל"ן זה שליטה מרחוק על מה שקורה באתר הבנייה. אנחנו מנגישים את כל המידע הוויזואלי של המתרחש באתר ומאפשרים לתקשר מרחוק על גבי התיעוד הזה, מה שהיה מאד רלוונטי דווקא בתקופת הקורונה.

"חשוב לי לציין, כי אנחנו עדיין בשלב מוקדם בהפצת המוצר. אנחנו עובדים עם מספר מצומצם של משתמשים, שבוודאי יעלה דווקא עכשיו בימים של עבודה מרחוק, משום שיש עכשיו תנופה במובנים של שימוש בתוכנות זום וכדומה. השימוש בכלי שמאפשר  לזהות פערים בבנייה מרחוק ומכול מקום – חוסך זמן משאבים וכסף, ולכן הוא מאד חשוב ויעיל בתקופות של שגרה וגם בתקופות מאתגרות יותר."

גינון ונגרות ברי קיימא

ישי אריאלי, שחגג 30 אביבים החודש האחרון, גדל מושב כפר הריף שבשפלה וכיום מתגורר במושב כסלון הפסטורלי, בשטח ששייך להוריו.

ישי מנגן על פסנתר מגיל 10 ובנוסף מלחין מוזיקה ומאלתר. על הקריירה המוזיקאלית שלו הוא מספר: "למדתי בבית הספר רימון במגמת מצטייני ג'אז והופעתי בארץ בכל מיני הרכבים של ג'אז פאנק. בשנתיים האחרונות אני מופיע פחות ועובד על חומרים מקוריים. בנוסף, יש לי רקע בנגרות, מקצוע שרכשתי כששיפצתי מחסן והפכתי אותו לדירת מגורים. כעת אני מייצר בין היתר אדניות מחומרים קיימים שמכילות צמחי תבלין. ליוזמה שלנו קוראים 'אדניות נייס'.

על המעבר למושב ועל חייו באופן כללי, אומר ישי: "אני מושבניק מילדות. גדלתי במושב כפר הריף שבשפלה ואני מניח שאמשיך לגור במרחב הכפרי, בעוד שהעיר הגדולה שבה גר השותף העסקי שלי, לא קורצת לי במיוחד. אני סטודנט לתואר ראשון באוניברסיטה העברית ולומד היסטוריה של עם ישראל ולימודי אסלאם ומזה"ת."

ישי מספר כי משפחתו לא עברה לגור במושב כסלון, אלא רכשה במקום נחלה: "אבא שלי, שהוא קיבוצניק במקור וחקלאי מצעירותו רכש נחלה בכסלון לפני כ-10 שנים במטרה להקים שם משק, אבל בגלל העיסוקים שלו הוא עוד לא התפנה לזה. בינתיים הגעתי לשטח, ובזמני הפנוי אני מפתח אותו."

איך נולד הרעיון לבנות אדניות מחפצי עץ קיימים?

"הרעיון נולד בתקופת הקורונה. כמוזיקאי, לא יכולתי להופיע, לכן חיפשתי מקורות פרנסה אחרים – ואז עלה לי הרעיון לייצר אדניות מחומרים ממוחזרים. גיליתי שיש ביקוש מאוד גבוה למוצרים כאלה, בגלל המודעות לגידול צמחי מאכל ולתועלת של גידול עצמאי בבית. הרעיון תפס גם משום שאנשים נמצאים כעת יותר בבית ורוצים להנעים את השהייה בו. אני יכול לומר כי המעבר ממוזיקה לגינון קצת נכפה עליי בגלל הקורונה, כשאי אפשר היה להופיע. אני וחברי יהב מגלד מצאנו את עצמנו ללא תעסוקה באופן זמני, אז החלטנו לקחת יוזמה ולעשות מעשה שמשלב בין אדם לסביבה, גם בזמנים בהם אנשים לא ממש יצאו אל המרחב הפתוח."

איזה אדניות אתם בונים?

"אנחנו מייצרים אדניות עם צמחי תבלין אותן אנו בונים בעץ ממוחזר. כרגע אין לנו חנות אלא אנחנו לוקחים הזמנות, בונים את האדניות בבית שלי, במושב כסלון או בגג של יהב, בשכונת פלורנטין, שותלים ומביאים לאנשים עד הבית. "יש כל מיני קומבינציות של צמחי תה ותבלין, שאנחנו מוכרים מסודרים, לפי מאפיינים של צריכת מים וחשיפה לשמש, וגם ע"פ אופיים של הצמחים. מה שמייחד את המוצר שלנו היא העבודה שאנחנו עושים, בעיקר עם עץ ממוחזר. אז יוצא שהאדניות שונות אחת מהשנייה וזה לא פס ייצור סדרתי – יש כל מיני טקסטורות וצבעים שהופכות כל אדנית לייחודית."

היו לאדניות התבלינים ביקוש בזמן משבר הקורונה?

"בוודאי! אנשים היו סגורים בבתים וכל נושא המשלוחים פרח. לכן חשבתי שאנשים רבים ישמח לקבל עד הבית אדניות עם צמחי תבלין או צמחי תה וזה ממש תפס. נראה לי מיוחד לבנות אדניות מעץ מאשר לשווק אדניות פלסטיק – ואם כבר מעץ – אז הרבה יותר מיוחד לעבוד עם עץ ממוחזר, לאסוף אותו ולהפוך אותו למשהו שימושי ויפה. כדי לייצר את המוצרים אנחנו אוספים עצים מכל מיני מקומות: משטחים שנראים לנו יפים, עצים ששימשו לבניין שאנחנו מנקים, משייפים, בונים ולאחר מכן שותלים את צמחי התבלין."

יש הבדל בין הצמחים שמתאימים לאנשים בעיר לבין אלה שמתאימים לכפר? איזה שילובים של צמחי תבלין מומלצים?

"זיהיתי נטייה של אנשי כפר לקחת יותר צמחי מאכל כמו פטרוזיליה, כוסברה, סלרי וכדומה, לעומת חבר'ה מהעיר שלוקחים צמחי תה. בזמן שאנחנו בונים את השילובים, אנחנו לוקחים בחשבון משתנים שונים, כמו: כמות מים / כמות שמש / יכולת דו-קיום של הצמחים זה עם זה וגם סיווג לפי הטעם. למשל, כוסברה, פטרוזיליה וסלרי או בצל ירוק שמגיעים יחד. מרווה זעתר וזוטה לבנה, שהם צמחים מהחבל הים תיכוני, צמחים שאוהבים הרבה שמש ולא הרבה מים. 'אדנית לימונית' שמורכבת מלואיזה, עשב לימון וגרניום לימוני. יש לנו 'אדנית מרעננת' של נענע ומליסה וגם אדנית של שילוב תבלינים נחמד – בזיליקום, טימין ואורגנו."

מיהם הלקוחות שלכם?

"כרגע רוב הלקוחות הם חבר'ה צעירים וסטודנטים שרוצים לשדרג את המרפסת, שרובם הגיעו אלינו מהפייסבוק. למעשה, אנחנו די חדשים. אבל אנחנו בדיוק יוצרים עמוד פייסבוק ואינסטגרם, כדי שאנשים יוכלו לראות את האדניות הצמחים והשילובים. מי שירצה יוכל ליצור איתנו קשר ואנו ננסה לספק אותן באותו שבוע."

סיפור על אפרסקים ויין

כנכדה שחובקת סב בן 96 אני נוטה לחשוב שגיל 40 הוא הגיל שבו אפשר להתחיל להגשים חלומות, לעסוק במה שאוהבים ולקדם מטרה חשובה – גיל שנחשב אמצע החיים. אורן חביביאן (43) בעליו של יקב 'מרשה', מספר ל"קו למושב" כיצד בשל תשוקתו ליין – הציע לאביו להפוך את מטעי האפרסקים לכרם. האב שעובד כחקלאי כבר 60 שנה, נרתם למשימה ויחד הם משווקים יינות איכות כגון "נחל גוברין" ו"תל מרשה", המופקים מזני ענבים נדירים ופחות שכיחים בישראל, כמו  פינוטאז', וגראנאש.

אורן נולד וגדל במושב זרחיה הוותיק שאליו הגיעו הוריו בשנת 1954. אביו של אורן שאול, חקלאי מזה 60 שנה פעיל ועובד בכרמים. בין היתר, עובד שאול מעל 40 שנה גם כמורה בתיכון באר טוביה הסמוך. אורן נשוי ואב לארבעה ילדים ביניהם תינוקת קטנה בת שנה ו4 חודשים. אורן נשוי לאושרית – עליה הוא מספר כי היא הכוח המניע של היקב. כעת, הוא ומשפחתו מתגוררים ביישוב הקהילתי אבן שמואל, במרחק קצר מהיקב. אורן מספר לנו שכבר מגיל צעיר חלם על כרמים יקבים ויין. על היוזמה שלו כבר בגיל צעיר להפוך את המשק של ההורים ליקב, הוא מרחיב:

"עוד בהיותי ילד עבדתי במשק של הוריי. במשק היו מגוון גידולים החל מירקות, אפרסקים ועד פירות הדר. כשבגרתי וסיימתי את שירותי הצבאי בחיל שריון, יצאתי ללימודי הנדסה אזרחית  בטכניון (תחום שמכסה נושאים כמו הנדסת בניין, תשתיות וכבישים). כשחזרתי למושב אחרי הלימודים, התחלתי לעסוק בהנדסה אזרחית אבל תמיד נשארה בליבי אהבה לחקלאות, לאדמה. הייתי מחובר מאד למשק ולהורים שלי, בזמן שעניין היין קסם לי מאד. בגיל 29 הצעתי לאבי להכניס רוח חדשה למשק החקלאי. אמרתי לאבא שכדאי להפוך את מטע האפרסקים לכרמים ולהתחיל לייצר יין איכותי אבל שונה וייחודי משאר היינות שיוצרו באותה העת, בעיקר באזורים הצפוניים של ישראל. אבי זרם עם הרעיון והתחלנו בנטיעת הכרם. למדתי הרבה דברים מאבא שלי ובין השאר  את החשיבות שיש במוסר העבודה ואת הכוח המניע הפנימי שעבודה מספקת נותנת לך ."

ספר לי על היקב, מה מאפיין אותו?

"יקב מרשה (Maresha Estate Winery) הוא יקב משפחתי כשר, שמייצר יינות איכות ברמה גבוהה, באזור יין חדש ומתפתח. חשוב לציין שבאותם ימים בהם יצאנו לדרך, האזור היה נחשב כלא מתאים לגידול גפנים וענבי איכות ליין – וההחלטה הייתה די ללכת נגד הזרם מול חוות דעת של מומחים ויודעי דבר.

"היקב שם לעצמו מטרה להוות מרכז אזורי להנחלת תרבות היין ולהביא טעמים וריחות חדשים ושונים לנוף היין הישראלי. הכרם, היקב ומרכז המבקרים הצמוד אליו, ממוקמים באזור גבעות יהודה-תל מרשה, בסמוך לנחל גוברין. חבל ארץ זה נמצא במפגש של שלושה אזורים גיאוגרפיים: שפלת החוף, הרי יהודה וחבל לכיש. היינות שאנחנו מייצרים מופקים אך ורק מענבים הגדלים בכרם שבבעלות היקב. כך אנו יכולים לדאוג לייחודיות היינות ולהבטיח את הטעמים והארומות האופייניות, המתקבלות מהענבים הגדלים בטרואר זה."

לזרוע גפנים ולהקים יקב זה דבר לא פשוט וייקר, איך התמודדתם עם ההשקעה והשינוי?

"מדובר ביזמות לטווח ארוך ובהשקעה כספית לא קטנה. לוקח 4 שנים לגדל את הגפנים ולהגיע לבציר הראשון. מכאן אתה מתחיל לייצר את היינות ורק לאחר 6-7 שנים אתה יוצא עם הבקבוק הראשון לשוק, כאשר לאורך כל התקופה אתה נמצא באי וודאות לא פשוטה לגבי איכות המוצר המוגמר, ותפילות הם גם מרכיב חשוב בעשייה. איך מתמודדים? אשתי היא הכוח המניע של תהליכי השיווק והארגון והילדים שותפים גם הם לעבודות הייצור והעשייה. אבי שאול ואמי מזל, שתומכת לאורך הדרך, הם הכוח המניע של העשייה, גידול הגפנים והענבים, ייצור היין וכו'.

"צריך לדעת להשקיע ולהתנהל בצורה שאינה בזבזנית. צריך להתחיל מקטן. חשוב לציין שכבר מהרגע הראשון קבלנו שתי החלטות חשובות: להיות זהירים ומחושבים מחד ולהתנהל בכל הקשור בעשיית היין בצורה הכי מקצועית שאפשר מאידך. בכול זאת, לא מדובר ביקב בחצר אחורית אלא ביקב בוטיק מסחרי, שיש לו מאפיינים של איכות וייחודיות. בשלבי ההקמה, לא חסכנו בכל מה שנדרש לייצור יין איכותי. כבר מהרגע הראשון העסקתי יינן מקצועי (איתי להט), שילווה אותנו כדי שנייצר יין בתהליכים הנכונים ביותר ובדרך המקצועית ביותר. אכן, מדובר בהשקעה עצומה כדי להוציא מוצר משובח. בהחלט לא קל לשלם סכומים גדולים על ייעוץ מקצועי והקמה, בייחוד כשאתה מייצר כמויות יין קטנות, אבל בסופו של דבר אתה מוכר חוויה ולא רק יין. אני יכול לומר כי החלטות אלו היו חשובות ונכונות ועזרו לנו להגיע להגשמת החלום."

איך התמודדתם עם משבר הקורונה ובכלל, עם התהליכים הפחות משתלמים שעוברים חקלאים בישראל?

"הקורונה עצרה קצת את העבודה, אבל אנחנו כבר ממשיכים ויוצאים מחוץ לגבולות ישראל ויש את מי שמעריך את המוצר שלנו. עוד  לפני משבר הקורונה שלחנו יין לארצות הברית ולסין – והשנה אנחנו מתכוונים להרחיב את הכרמים. זה נכון, לא היו מכירות טובות בזמן הקורונה כי הכול נעצר, החל ממסעדות, בתי מלון ועד לקוחות פרטיים. כרגע אנחנו נשמעים להנחיות משרד הבריאות ומקווים שבקרוב נחזור לשגרה."

היית רוצה שהילדים שלך ימשיכו לגדל ענבים ולייצר יין?

"הכי חשוב לי שהילדים שלי יעשו את מה שטוב להם. אם ייצור יין ישתלב עם מה שהם ירצו, אני יותר מאשמח. ובכול זאת, לא אכוון אותם למסלול מסוים כדי שארגיש טוב עם עצמי, אתן להם לעשות את הבחירות שלהם. אני מעדיף שהם יעשו את זה מרצונם מתוך חיבור ואהבה לתחום ולמקצוע. אני חושב שעולם היין מביא משהו די שונה מכל מה ש'נחשב' היום בעולם העכשווי: הסייבר והטכנולוגיה. כשאתה מייצר יין אתה מייצר משהו מוחשי במו ידך, שנשאר ואף משתבח לאורך השנים. אני מרגיש שזכיתי ומקווה שגם הם ירגישו חיבור דומה לחקלאות ולאדמה. העבודה ביקב מלאת ענין ומשיכה, עם מבקרים שבאים ומתארחים בנוסף לכל העשייה השוטפת. בסופו של דבר יש ערך רגשי עצום לעסוק במה שאתה אוהב."