יבול שיא
הרפת והחלב
Screenshot 2024 04 18 121058

"אין לנו שום התייחסות מהממשלה עד היום"

4 דק' קריאה

שיתוף:

תושבי מושב עבדון, שעל גבול הצפון, במילכוד * מחד, הם ממוקמים במרחק של פחות מ-3.5 ק"מ מהגבול, עם זמן התראה של 0 שניות ומאידך, מערכת החינוך בקושי מתפקדת, העסקים קורסים – המדינה לא פינתה אותם והם אינם זכאים לפיצויים * אולגה יפרח, יו"ר הוועד המקומי של עבדון מספרת על מאבק תושבי עבדון 

כחודשיים לפני ה-7 באוקטובר התקיים במעלה יוסף מפגש של צוותי צח"י. אולגה יפרח, יו"ר הועד המקומי של מושב עבדון ויו"ר צח"י במושב השתתפה במפגש: "נפגשנו עם מח"ט 300 ועם אלון פרידמן מפיקוד צפון," היא מספרת. "במפגש אמר פרידמן שיש הכנות של כוחות רדואן, שיש סכנה ועלולים לפלוש לצפון – ואם זה יקרה, אז צוותי צח"י יצטרכו לנהל את האירוע בעצמם, כי עד שהצבא יגיע ייקח כמה שעות טובות. שאלתי אותו: 'כמה זמן זה כמה שעות טובות?' והוא אמר: '16-18 שעות', שנצטרך להישאר לבד." 

למי שלא מכיר, עבדון ממוקם כ-3.5 ק"מ מגבול הצפון ולהבדיל מישובים רבים לאורך הגבול, למרות מחאות התושבים – לא פונה מתושביו לאחר מתקפות חיזבאללה. 

אולגה: "ואז ב-7.10 התעוררנו לחדשות מזוויעות. החשש שלנו היה שחיזבאללה יצטרפו לחגיגה. אותה שבת הלכתי להעיר את המזכירה ששומרת שבת, שאם יהיו הנחיות כלשהן שנדע לתפעל את הישוב. דיברתי עם הרבש"צ. צריך לזכור שב-7.10 היה לנו בכל המושב נשק ארוך אחד של הרבש"צ.  

"כפי שידוע היה לנו מזל גדול וחיזבאללה לא הצטרפו לפלישה. אני עזבתי את המושב עם הילדים בסביבות 11:00 בבוקר, אחרי שדיברתי עם הרבש"צ והמזכירה, לקחתי גם מישהי שההורים שלה לא היו בארץ ועזבנו לקריות. אחרי מספר ימים חזרנו למושב. היה חשש לחדירה והיינו צריכים לשבת בממ"ד כמה שעות. שוב יצאנו מהמושב, הבנו שאנחנו לא יכולים להישאר עם הילדים ונסענו לאמי בליטא והיינו שם חודשיים. ניהלתי את היישוב משם דרך הווטצאפ ואז חזרתי לפה ואנחנו ממשיכים עם המציאות הבלתי אפשרית הזו." 

עבדון לא מפונה 

"כשעזבנו הייתה החלטה ממשלה, החלטה 975 על פינוי עד 5 ק"מ ועבדון היה ברשימת הישובים המפונים, היינו בטוחים שאנחנו מתפנים. התחלנו לעשות רשימות של מי נמצא, מי התפנה, כי רבים עזבו כבר ביום הראשון, התכוננו לפינוי וב-22 לאוקטובר הבנו שזה לא קורה. כל כמה שעות היינו בקשר עם המועצה ושאלנו אם יש כבר פינוי ובכל פעם אמרו לנו: 'חכו, עוד לא קיבלנו את הצו', עד שהגיעה ההבנה שהצו הזה לא יגיע ואנחנו נשארים פה.  

"בשלב הזה המושב היה מלא בחיילים, היו כאן כ-600 חיילים בכל מבנה ציבור, בכל חצר ושטח חקלאי. טנקים עברו דרך היישוב, התראות של ירי מלבנון וכל הזמן רעשי פיצוצים מטילי נ"ט וגם מהירי שלנו שנשמע פה מאוד חזק. לצערי, לדברים רבים מתרגלים עם הזמן אבל בהתחלה זה היה טראומטי, במיוחד למבוגרים ולילדים. אז המון משפחות עזבו, פשוט נדדו מחבר לחבר, ממשפחה למשפחה. אחר כך הציעו לנו בתרומה חדרים במלון 'יהודה' בירושלים והתחלנו לשכן שם תושבים." 

וזה בלי שהממשלה מפצה אתכם? 

"ממשלה? אין לנו שום התייחסות מהממשלה עד היום, אבל בתקופה ההיא דיברנו בתקשורת, עשינו כתבות, הסברנו מה מצב המושב ומה לא. אנשים פרטיים פנו לדף של המושב והציעו בתים ויש משפחות שהלכו להתארח בבתים שהציעו לארח אותם. התפזרו בת"א, בירושלים. חלק עשו דבר חכם מראש – מיד שכרו בית, לקחו משאית, העבירו את הדברים שלהם והם עדיין לא חזרו לישוב." 

אז ניהלתם מאבק על ההחלטה שלא לפנות אתכם. 

"קודם כל, כבר ב-22 באוקטובר שלחתי מכתבים לכל העולם, לפיקוד צפון, לשר הביטחון, לכל מי שאפשר. המשכנו להתראיין לתקשורת, חשבנו שאולי יישמעו אותנו ולא עזר. אז אמרתי, טוב יש החלטת ממשלה שלא מומשה לגבינו, אז בואו ננסה דרך בית משפט. אספתי את כל הישובים שלא פונו, ישובים שנרשמו בהחלטה ולא פונו, בסוף הגענו ל-18 ישובים,  

"מצאתי עורך דין והגשנו בג"צ. המדינה ביקשה ארכה כמה פעמים עד שנתנה תשובה לסיבה מדוע לא פינו אותנו. הטענה הייתה שהם פינו עד 3.5 ק"מ שבהם יש סכנה לחדירה ושהם צריכים את המרחב הזה לצרכים מבצעיים שלהם. אגב, כשבועיים אחרי התשובה שלהם הגיע מכתב ממנהלת 'אופק צפוני' עם מיפוי מחדש של מרחקים מישובים. לפי המיפוי מודדים מהבית הכי צפוני עד לגבול ועבדון נמצאת במרחק של פחות מ-3.5 ק"מ מהגבול. איך זה מסתדר עם הטענה להם שעד 3.5 ק"מ מסוכן ואחר כך לא – אנחנו לא יודעים. נתתי את המכתב לפרקליטת המדינה כדי שתנסה להתייחס למכתב – לא קיבלנו שום התייחסות. 

"הם טענו שהם עומדים להוציא 'קול קורא', בלי להגיד מה יהיה כתוב בו ובג"צ החליט לתת למדינה חודשיים, עד הדיון ב-3 במאי בו יציגו את ה'קול קורא'. מה יכתב שם, לא יודעים. ביקשנו בקשה להבהרה ובית משפט אמר שנחכה עד לדיון ונראה." 

כל הזמן היו דחיות בעניינכם, אז מה עושים בינתיים? 

"כל התקופה הזאת, עד אמצע נובמבר, למי שנשאר ביישוב לא היה חינוך בכלל. אחר כך התחילו להחזיר את הילדים לשלוש שעות בשבוע, כלומר כל התקופה הזאת ההורים לא יכולים לעבוד כי מערכות חינוך. בתחילת המלחמה בערך מחצית מהתושבים עזבו, מתוך 850 משפחות קרוב ל-500 עזבו. אחרי כחודשיים, כשחזרתי גם התחילו לחזור.  

"צריך לזכור שתושבי עבדון עזבו על חשבונם. אתה נמצא מחוץ למושב אבל אתה ממשיך לשלם פה את הארנונה, את החשמל, המים המשכנתא, את מה שצריך. אנשים שהתארחו אצל משפחות, כמה זמן אפשר להתארח אצל משפחות? או שאתה בחו"ל כי פה אין לי משפחה. חלק היו בבתי מלון והתקופה עמדה להסתיים, אנשים התחננו, עשו הפגנות ובתי מלון האריכו להם את השהות. אצלנו, עדיין מעל ל-100 משפחות נמצאות בבית מלון בירושלים וישהו שם עד סוף מאי. 

"כמו במושבים רבים גם אצלנו רק בהרחבה יש ממ"דים וברוב הבתים הישנים אין. יש לנו מקלטים ואנחנו נמצאים בזמן התגוננות של 0 שניות, אז המקלטים לא רלבנטיים, אף אחד לא יכול לרוץ למקלט, שלא לדבר על הוותיקים. מי שיכל לעזוב עזב, אך עם הזמן אנשים החלו לחזור כי אין ברירה.

Screenshot 2024 04 18 121042
אולגה בעלה תומר ושלושת הילדים. אלבום פרטי

העסקים קורסים 

אולגה נשואה לתומר יפרח ולבני הזוג שלושה ילדים, הקטן בן 9, האמצעי 14 והגדול בן 18 ובדיוק סיים י"ב. תומר הוא עורך דין ואילו לאולגה יש עסק למכירת עצי הסקה. רוב לקוחותיה מהמגזר הכפרי בצפון. "הלקוחות שלי הם אנשים שגרו קרוב כאן וגם אם לא פונו עזבו מרצונם. חלק ניכר מההכנסה של הבית שלנו הלך, אני צריכה להחזיר הלוואות על העסק, המצב לא טוב." 

"מבחינת הפרנסה, לצאת לעבודה כשכיר אתה לא יכול כי אין לך מסגרת לילדים. לגבי העסקים, רוב התושבים נשענים על צימרים שכמובן ריקים. לא מדובר באנשים עשירים, כל שקל שנכנס הולך לבית, זה עסקים קטנים שאנשים התפרנסו מהם יום יום. לא יודעת אם זה מספיק מובן שם למעלה בממשלה.  

"מי שחקלאי בעבדון לא עזב ולא יכול לעזוב. החקלאים שלנו בעלי לולים ומטעים. אתה לא יכול לעזוב את הלול, מישהו צריך להאכיל את העופות ולאסוף את הביצים. אתה לא יכול להשאיר את העופות שימותו ואין לך כל פיצוי. בשטחים החקלאיים נפלו לפחות חמש טילים, בעליה לעבדון. השטח החקלאי צמוד למצובה שהם מפונים וממש קרוב לגבול. ברור שזה מסוכן. הם ממשיכים לעבוד במטעים ומסכנים את החיים אבל אין להם ברירה. זה שלא נפל טיל בתוך עבדון ופגע באנשים זה רק החלטה של חיזבאללה. זה לא בגלל שאי אפשר או הר שמסתיר, אלא פשוט החלטה שלהם. הם כבר ירו לעבדון והודיעו שהם לוקחים אחריות, כלומר הם יודעים היכן אנחנו ואם הם רוצים לפגוע בנו הם יפגעו. שבוע שעבר נפלו במנות, שהם קצת אחרינו, רסיסים של כטב"ם ועשו נזק לצימרים." 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ואז אחיה הקטן, שואל: "לאן היא נעלמה?" והאם בכאבה נאלמת, והאב בצערו מקמט את מצחו – והם משתדלים, באמת משתדלים, לתת תשובות לילד קטן שמחפש את אחותו ולא מוצא הגיון במציאות החדשה  זה מתחיל
פרופ' חיים רבינוביץ', מדען עתיר-מעש ותהילה בתחום המחקר החקלאי, כיהן כדֶקָן הפקולטה לחקלאות ברחובות וכרקטור האוניברסיטה העברית בירושלים * בין היתר ידוע רבינוביץ' כמי שפיתח את עגבניות השרי באשכולות, שהפכו ללהיט עולמי * אחד
10 דק' קריאה
מה גורם לו לאדם להיות תמיד במקום של נתינה? * הנתינה של רון פרומרמן תמיד באה ממקום של לרצות לשמח את האחר, השמחה היא המוטו * במהלך חייו, רון מתנדב למען החיילים הבודדים, גם
7 דק' קריאה
אומנית, עוסקת בציור, איור ועיצוב גרפי. "נולדתי בכפר סאלד וגרתי כאן מרבית חיי. אדמת עמק החולה היא הבית שלי והנופים הם הלב, ואני לא מפסיקה להתפעל מכמה יפה הטבע שלנו כאן ומביעה את זה
2 דק' קריאה
המוות שפלש חזק מדי לתוך הקיבוץ, הריק שבין האין חג לאין חול וכלב חרדתי אחד *תמונה ראשית: תורן בכניסה לבארי. במקום יום העצמאות נפער חור  והינה, לפחות אצלי, השתרר לו פוס מוזר כזה. פוס
4 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן