יבול שיא
הרפת והחלב
נשיקה לעודד מחנקן גדול צילום הדס המרוב

איש הציפורים בערבה

12 דק' קריאה

שיתוף:

ד"ר עודד קינן, חבר מושב עין תמר שבצפון הערבה, עוסק במדע ובחינוך * קינן, אקולוג התנהגותי, מנהל את תחנת מחקר על ציפורים שחיות חיי שיתוף – ומנהל מרכז ללימודי מדע, חקלאות וסביבה במו"פ ערבה בחצבה, המיועד לתלמידים מכל הארץ * בריאיון לעדינה בר-אל הוא מספר כיצד רכש את האהבה לטבע, מי השפיע על תחומי עיסוקיו, וכיצד תנאי המדבר משמשים השראה לשילוב הפעילות החינוכית והמדעית

עודד קינן נולד בכפר סבא בשנת 1976. אימו, ורדה ז"ל, עבדה בבית הדפוס המשפחתי, אחד מבתי הדפוס הראשונים של כפר סבא. אביו גידי הוא איש מכירות.  

מספר עודד: "גדלתי בכפר סבא, שהיתה בתקופה ההיא קטנה יחסית, עם הרבה מאוד שטחים פתוחים סביבה, וזה הוביל אותי, ממש מכיתה א', להתחיל להתעניין בטבע סביבי. בילדותי אהבתי גם ארכיאולוגיה, אפילו למדתי בעצמי בכיתה ב' או ג' כתב עברי עתיק, בעזרתו היינו מעתיקים במבחנים, רושמים מאחד לשני פתקים שהמורה לא היתה יכולה לקרוא," הוא מגלה בחיוך. 

היכן התחילה אהבת הטבע?  

מי שהדביק את עודד וחבריו לאהבת הטבע היתה המחנכת שלהם בכיתה הֵא ורדה פז, שהיתה גם המורה לטבע. עודד נמצא איתה בקשר עד היום: "היתה לנו פינת חי קטנה," הוא מספר, "והסתובבנו הרבה בפרדסים של כפר סבא. התאהבנו בעולם הצפרות. היינו הולכים לכפר קאסם כדי לעקוב אחרי  נדידת הציפורים. היינו יוצאים לכנסי צפרות של החברה להגנת הטבע והחיידק הזה שנדבקתי בו לא עזב אותי."  

בנעוריו היה עודד פעיל בתנועת הנוער העובד. הוא היה בשנת שירות בחוות הכשרה בקיבוץ רביד  בגליל. והתגייס לנח"ל. ואז הזדמן לידיו ספר שסלל את דרכו הלאה, כיוון אותו הן אל הנושא שיעסוק בו כחוקר והן אל האדם שיהיה לו מנטור.   

ומעשה שהיה כך היה: "בשנת 1996, כשהייתי חייל בנח"ל, בדרך לחופשה בבית הייתי תמיד עוצר בתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב.  שם היתה החנות האגדית של 'החברה להגנת הטבע'. בכל פעם נכנסתי לחנות כדי לחפש משהו חדש לקנייה – משקפת, ספר, רשת פרפרים וכדומה. יום אחד צד את עיני ספר עם שם מאוד 'קליט'. שמו היה: 'טווסים, אלטרואיזם ועיקרון ההכבדה'. כתבו אותו אמוץ ואבישג זהבי. פרופ' אמוץ זהבי – זואולוג בעל שם עולמי, שהקים את 'החברה להגנת הטבע' יחד עם עזריה אלון – יחד עם רעייתו פרופ' אבישג קדמן זהבי, הקימו וניהלו את תחנת המחקר של הזנבנים בערבה במשך קרוב לחמישים שנה.  

"קניתי את הספר וקראתי אותו בשקיקה בכל אותו סוף שבוע," הוא מעיד, "לא יצאתי עם חברים ובקושי ראיתי את ההורים. ממש גמעתי את הספר. ואז הבנתי מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול. ידעתי שהכיוון הכי מעניין מבחינתי הוא: להבין התנהגויות של בעלי חיים בטבע, ומתוך זה להבין את הבסיס האבולוציוני של התנהגות שלנו כיצורים חברתיים."  

התבססות בערבה 

אחרי הצבא עברו עודד וחבריו לגרעין לקיבוץ עין שמר, שם עודד נחשף לחממה האקולוגית של אביטל גבע, שהיוותה השראה למה שיקים בעתיד בערבה. לאחר מכן יצא עודד ל"טיול הגדול". טייל במשך שנה בדרום אמריקה וחצי שנה באפריקה. כאשר שב ארצה הוא החליט לחזור לתחום העניין הגדול שלו – הטבע והתנהגות בעלי חיים.  

עודד: "בשנת 2001 אזרתי אומץ והתקשרתי לאמוץ זהבי. לשמחתי הוא היה זקוק באותו זמן לעוזר מחקר ורכז הדרכה בבית ספר שדה חצבה. מייד קפצתי על המשרה, עבדתי שם כשנה וחצי ונחשפתי לעולם המחקר של אמוץ."  

וכאן מרחיב עודד על הנושא שלימים היווה את עיקר מחקריו: "עוד בשנות ה-70 של המאה העשרים הקים אמוץ תחנת מחקר על ציפור שנקראת זנבן ערבי."  

לשאלה מה מיוחד באותה ציפור, הוא מסביר: "זוהי הציפור היחידה בארץ שחיה בקבוצות חברתיות. זאת אומרת, שכל הקבוצה בונה רק קן אחד. יש שם היררכיה – זכר ונקבה הם השליטים וכל היתר עוזרים להם לטפל בצאצאים. דוגמאות לשיתוף פעולה בין הזנבנים ש'ערבים זה לזה': הם עולים לתורנויות שמירה, מאכילים זה את זה, לנים ביחד, בונים את הקן ביחד ויוצאים ביחד בבוקר ל'ריקוד בוקר', בו הם נצמדים זה לזה ומסדרים את הנוצות.  

"אחת ההתנהגויות המעניינות ביותר היא שכולם מתגודדים (מהמילה 'גדוד') סביב נחשים – הם מקיפים את הנחש, צועקים לעברו ומתקרבים אליו תוך לקיחת סיכון אישי, על מנת להרחיקו מחברי הקבוצה."  

מוסיף עודד: "אורח החיים וההתנהגות של הזנבנים מעלה שאלות רבות לגבי האבולוציה של העזרה ההדדית בטבע: מדוע פרטים מסוימים 'בוחרים' להישאר בקבוצה ולעזור לאחרים ולא עוזבים אותה כדי להתרבות בעצמם?" 

הנושא מאוד הלהיב את עודד. יחד עם התצפיות במדבר והיציאה לשטח במסגרת המחקר, הוא שילב גם הדרכות. בשנת 2002 הוא התחיל בלימודי תואר ראשון בביולוגיה ותעודת הוראה במדעים, מטעם אוניברסיטת חיפה במכללת אורנים. שם הוא פגש את רעייתו עדי, שאהבה גם היא את המדבר, מאחר ששירתה כמורה חיילת באילת. כאשר בני הזוג סיימו את לימודי התואר הראשון הם עברו למרכז ספיר בערבה, שם החלה עדי לעבוד כמורה בבית ספר "שיטים".  

הכוונה היתה להישאר שם במשך שנתיים. והנה אמוץ זהבי הציע לעודד להמשיך ללמוד לתואר שני באוניברסיטת תל-אביב. במקביל, עודד לימד בבית הספר התיכון כמורה למדעים. בשנת 2007 נולד לעודד ועדי הבן הבכור מעיין, והמשפחה קשרה את חייה עם המדבר. נושא התואר השני של עודד היה ציפור קטנה בשם חנקן גדול, שמשפדת את הטרף שלה על קוצים. זוהי ציפור קטנה אבל משפדת… "בעצם למדתי איך הזכר והנקבה מתקשרים אחד עם השני, וכן בדקתי שאלות ביולוגיות, כגון: מתי הם משפדים טרף, מתי הם אוכלים אותו וכו'." 

"כשסיימתי תואר שני," ממשיך עודד, "כבר היו לי קשרים עם מועצה האזורית ערבה תיכונה ועם רשות הטבע והגנים. סייעתי בהקמת מרכז חינוכי בערבה וגם עבדתי בשמורת שיזף. בשנת 2010 נולדה הבת האמצעית שלנו יערה. באותה שנה התחלתי ללמוד לקראת התואר השלישי. נושא הדוקטורט היה  הזנבנים, כאשר הבסיס היה כל המידע שמצא ותרם אמוץ זהבי על ציפור זו לאורך השנים."  

מדענים של שתי אוניברסיטאות הנחו את עודד בעבודת הדוקטורט שלו. האחד הוא פרופ' ארנון לוטם מאוניברסיטת ת"א, מומחה בשאלות של קוגניציה ולמידה חברתית אצל בעלי חיים, השנייה היא פרופ' אמנדה רידלי מאוניברסיטת מקווארי באוסטרליה, מומחית בנושא קבוצות שיתופיות.  

לצורך כך עברה משפחת קינן לאוסטרליה, שם התגוררה בין השנים 2013 עד 2015, הן בסידני והן בפרת, חצי מהדוקטורט נעשה כשגרו בארץ וחצי כשגרו באוסטרליה. וכך עודד הוא בעל תואר דוקטור הן מאוניברסיטת תל-אביב והן מאוניברסיטת מקווארי באוסטרליה. במהלך עבודת הדוקטורט בארץ התקבלה משפחת קינן לחברות במושב עין תמר, הסמוך לנאות הכיכר, במועצה האזורית תמר.

זנבנים חוקרים את החוקר צילום עודד קינן
זנבנים חוקרים את החוקר. צילום: עודד קינן

חוקר ומנהל מרכז חינוכי 

"כאשר חזרנו ארצה," מספר עודד, "התחלתי את מחקריי ב'מו"פ מדבר וים המלח' – מכון מחקר של משרד המדע ואוניברסיטת בן-גוריון. ואז הציע לי ד"ר אייל בלום, ראש המועצה ערבה תיכונה דאז, לנהל במקביל למחקריי מרכז חינוכי למדע חקלאות וסביבה, שיהיה בתוך מו"פ ערבה, ויתבסס על חווה חקלאית של משרד החינוך."  

מהי המהות של חווה חקלאית של משרד החינוך? 

"מבחינת משרד החינוך, זהו בית ספר בעל סמל מוסד, אבל אין לו תלמידים משלו, אלא הוא נותן שירות לתלמידים מבתי ספר בסביבתו. התלמידים באים מבתי הספר השונים להתנסות בפעילות של חקר חקלאי וסביבתי בחווה. הם לומדים חקלאות, מתנסים במדע ובחקלאות  ועושים עבודות חקר בתחומים של חקלאות, מדע וסביבה.  

"התלמידים מגיעים מבתי הספר בסביבה בהסעות, כחלק מתכנית הלימודים שלהם. יש בארץ 50 חוות חקלאיות של משרד החינוך ברחבי הארץ. מה שייחודי בחווה שלנו בחצבה," מדגיש עודד, "זוהי החווה היחידה שנמצאת בתוך מכון מחקר, 'מו"פ ערבה', כך שהחממות של המו"פ הן הקרקע לעבודת התלמידים, והם מסתייעים במורים ובחוקרי המו"פ. הצבנו לעצמנו לעצמינו כמטרה לתווך בין המצוינות האקדמית המחקרית במו"פ לבין חינוך איכותי בתחומי מדע וחקלאות."

משפחת קינן בטיול במדבר אלבום פרטי 1
משפחת קינן בטיול במדבר. אלבום פרטי

מו"פ – מחקר ופיתוח במדבר  

בתחנת יאיר שבחצבה יש שני מרכזי מו"פ: האחד הוא מו"פ ערבה של משרד החקלאות וקק"ל, המשרת את חקלאי הערבה ונותן להם מידע חשוב ואיכותי בנושאי חקלאות. המרכז השני הוא מו"פ מדבר וים המלח. זהו מכון מחקר של משרד המדע ואוניברסיטת בן גוריון, למו"פ זה יש ארבע שלוחות: במצדה שליד ים המלח, בחצבה, ביוטבתה ובמצפה רמון. בכל השלוחות האלו יושבים חוקרים מדעיים, שחוקרים את סביבתם בתחומים שונים, המשולבים זה בזה: חקלאות, גיאולוגיה, ביולוגיה, אקולוגיה. עודד, לדוגמא, עורך את מחקריו על הזנבנים ב"מו"פ מדבר וים המלח" ולמעשה הוא איש סגל של אוניברסיטת בן גוריון בבאר-שבע.  

חינוך בשילוב מדע  

החווה הלימודית בחצבה מהווה מרכז במדבר עם תנאי קיצון. יש בה חממות ועובדים בה חוקרים של המו"פ ומורים נוספים. היא מהווה פלטפורמה לתיווך בין המדע, החקלאות והסביבה באזור לבין תהליכים חינוכיים.  

איך זה בא לידי ביטוי?  

"אנחנו מקיימים סמינרים. תלמידים מהאזור ומכל רחבי הארץ מבצעים אצלינו עבודות חקר. יש תלמידים מהאזור שמגיעים לחווה פעם בשבוע כדי לבצע פרויקטים. אחרים, שמתגוררים באזורים רחוקים כגון תל-אביב, מגיעים מטעם בתי הספר שלהם לשלושה ימי סמינר ומתנסים במחקר.  

"בנוסף לכך, בגלל שאנחנו חווה מרוחקת ולא כל בית ספר יכול להגיע אלינו, אנחנו בונים מתחמי חוץ חקלאיים, שנקראים 'בוסתנים' בבתי הספר. כך הקמנו את 'בוסתן שיטים' בבי"ס שיטים בספיר, שהוא בעצם חווה חקלאית קטנה, שכוללת חממות, נגריה, חלקות גינון ופינת חי. חווה קטנה זו משרתת את בתי הספר בערבה. הקמנו בוסתן כזה עם המועצה האזורית תמר בבי"ס תמר. זאת ועוד, אנחנו מקימים מתחמי חוץ בבי"ס נוף אדום, במועצה האזורית חבל אילות ובבי"ס מגילות בקלי"ה. בעצם אנחנו חולשים על אזורים שלמים ותלמידים מגיעים אלינו לימי שיא ולפרויקטים במו"פ ערבה."  

בנוסף לסמינרים עבור תלמידים, נערכים בחווה גם השתלמויות מורים ולהשתלמויות לסטודנטים מאוניברסיטאות ומכללות שונות: "מגיעים אלינו סטודנטים לתואר שני במגמת עיצוב תעשייתי ב'בצלאל' ובטכניון, וכן סטודנטים להוראה מסמינר הקיבוצים," מספר עודד.

עודד בשטח במהלך זום לתלמידים צילום מידד גורן
עודד בשטח במהלך זום לתלמידים. צילום: מידד גורן

"עוד חשוב להגיד, כדי לתווך בין המדע לבין החינוך הקמנו במו"פ לא רק חווה חקלאית, אלא הקמנו מרכז מאוד ייחודי, שכולל מה שנקרא מייקר ספייס, מרכז חדשנות.  יש בו מדפסות תלת מימד וחותכי לייזר, מערכות מידול ותכנות. בקיצור, כל מה שניתן לבצע במיומנויות המאה ה-21. יש לנו מעבדה מדעית חינוכית, אולי מהטובות בארץ, שכוללת יכולת לעבודה מולקולרית וגנטית ומיצוי חומרים מצמחים. יש שם פרויקטים משותפים עם מכון וייצמן על מיפוי של אוכלוסיות חיידקים בצמחים. מכאן שאנחנו עוסקים עם התלמידים במדע בדרך מאוד איכותית ואקדמית. יש לנו בית ספר למיחדוש (מיחזור וחידוש) בנגריה. מנהלים אותה שוקי וקובי עברי, שהם נושאי 'פרס הנגב' לפרויקטים אלה. ניתן לומר שהם בעצם לוקחים את הזבל והופכים אותו לזהב." 

עודד מציין בגאווה פרויקט קהילתי למבוגרים והוא: "הגינה בוואדי": "במסגרתו הפרחנו ואדי שהיה מוזנח, באמצעות גינון בצמחי מדבר בלבד שפותחו במקום, ללא מיני צמחים פולשים. בראש הפרויקט  עומדות שתי בוטנאיות בכירות  – מימי רון, שהיתה ממקימי מושב חצבה ונטע אור מעין יהב. אליהן הצטרפו חוקרות מובילות מהאזור כמו רבקה אופנבך, שהובילה במשך שנים את מחקרי הירקות במו"פ ערבה, וד"ר רבקי אופיר ממו"פ מדבר, שחוקרת את החומרים התרופתיים בצמחי מדבר. הקבוצה השותפה לפרויקט קהילתי זה מיוחדת בכך שרוב המשתתפים בה בני הגיל השלישי. הקבוצה כוללת כמאה איש, עם גרעין קבוע  של 10 נשים בגיל 70-80, שמעצבות ומפתחות את הגידולים. 

"לקחתי על עצמי לרכז את תחום החינוך של כל השלוחות ב'מו"פ מדבר וים המלח': במצדה, בחצבה, ביוטבתה ובמצפה רמון. היום אנחנו מקימים יחידת חינוך והדרכה שנעזרת בכלים שהקמנו, ונעזרת בחוקרים של כל השלוחות, כדי להביא תלמידים מהאזור ומכל הארץ. זאת כדי להפוך את פריפריה הגאוגרפית הזאת לחזית החינוך והמדע בישראל. "

ילדה בעת פעילות במרכז המדעי צילום עודד קינן
ילדה בעת פעילות במרכז המדעי. צילום: עודד קינן

במושב עין תמר 

בשנת 2012 קנו עודד ועדי משק חקלאי במושב עין תמר. שנה אחר-כך התקבלו כחברים. עדן הבת נולדה כבר בעין-תמר בשנת 2015. משפחת קינן חיה בערבה כבר 17 שנים, כשבאמצע נסעו, כאמור, לאוסטרליה. יש להם מטע של עצי תמר על שטח של 20 דונם. מושב עין תמר הקטן, שיש בו חמישים משפחות, שייך למועצה האזורית תמר. הם קרובים למושב נאות הכיכר, שיש בו כשמונים משפחות, וכך כל הפעילויות התרבותיות והחינוכיות משותפות לחברי שני המושבים המבודדים האלו.  

עדי, רעייתו של עודד, משמשת מזה חמש שנים כמנהלת חטיבת הביניים בבית ספר 'שיטים' בספיר. בני הזוג מאוד מעורבים בפעילויות שונות באזור. "אנחנו מאוד נהנים בעין תמר. הילדים מקבלים חינוך מצוין בבית ספר 'תמר' בנווה זהר ובתיכון בקיבוץ עין-גדי. יש פה פעילות חינוכית בלתי פורמלית רבה. החיים שלנו פה הם חגיגה גדולה," אומר עודד. "ואנחנו  מעוניינים לקלוט עוד חברים."

מושב עין תמר צלום עודד קינן
מושב עין תמר. צילום: עודד קינן

התנדבות 

יש שיתוף פעולה מלא בין שתי המועצות האזוריות תמר וערבה תיכונה. למעשה מו"פ ערבה נקרא מו"פ ערבה תיכונה וצפונית. עודד קינן גם מתנדב ביחידת חילוץ ערבה: "אני חובש ביחידת החילוץ המשותפת לעין תמר ונאות הכיכר ולכל יישובי הערבה התיכונה. להתנדב ביחידת החילוץ זה להיות חלק מקבוצה של אנשים מדהימים, שמוכנים בכל רגע נתון לעזוב הכול ולצאת לשטח על מנת להציל חיים. לא משנה אם זה יום או לילה, באמצע ארוחת השבת או תוך כדי סדר פסח. ברגע שקוראים לנו אנחנו מתייצבים. זו גאווה גדולה להיות חלק מיחידה כל כך איכותית ומשימתית."  

עודד מספר על פעילות התנדבותית נוספת, בארגון סביבתי שנקרא "מדבר קיימא", שהוא מעורב בה וגאה בה מאוד.. עודד הקים יחד עם פעילי סביבה מכל רחבי הנגב את הארגון הזה, שעוסק בשמירה על המדבר בכל רחבי הנגב: מדבר יהודה וים המלח, ערבה, חבל אילות, מצפה רמון, ערד, דימונה, הפזורה הבדואית. הארגון מנסה לשמור על המדבר מבחינה אקולוגית וכנגד נזקים של מפעלים וגורמים שונים שפוגעים בו: "אנחנו נרתמים ונאבקים יחד למען הטבע," אומר עודד. "כי המדבר חשוב לנו מאוד, אנחנו חיים בו. הארגון הפך בשנה האחרונה לארגון חזק פה באזור, ואני מאוד גאה שהצלחנו להקים אותו."  

עוד תחום בו הוא מתנדב, כמו חוקרים ומרצים נוספים, הוא ב"מדען ברשת":  "אני מרצה על הזנבנים בפרויקט יפה שקוראים לו 'מדען ברשת' של מכון דוידסון, השלוחה החינוכית של מכון ויצמן. בתי ספר לומדים על המחקר שלי, ואז אני נפגש בזום עם תלמידים, והם שואלים אותי שאלות. ההתנדבות הזו של המדענים בתחומים שונים ובפגישות זום עם התלמידים – מנגישים את המדע."

מרכז המדעים בערבה צילום רחפן גדי גוהר
מרכז המדעים בערבה. צילום רחפן: גדי גוהר

מה קורה עם ים המלח?  

לשאלה זו עונה עודד: "המצב מאוד מאוד מדאיג" והוא מסביר את הסיבות להתייבשות ים המלח. "גורם ראשון הוא: פשוט מים הפסיקו לזרום אליו, הירדן לא זורם. ובכלל כל המים מהנחלים נתפסים בישראל ובירדן לטובת חקלאות והתיישבות. גורם זה תורם ל-70% מההתייבשות.  

"גורם שני הוא מפעלי ים המלח. הם גורמים לכ-30% מההתייבשות. לצערנו כל האזור הדרומי של ים המלח הוא כיום בריכות אידוי ואם אנחנו לא נתעשת המצב ייעשה גרוע יותר. " 

"זה לא רק ים המלח." מוסיף עודד, "הזיכיון של 'מפעלי ים המלח' פוגע גם בשטחים מסביב. בעצם 2% משטחי מדינת ישראל שייכים ל'מפעלי ים המלח', ויש פגיעה סביבתית רחבה. בארגון 'מדבר קיימא' אנחנו נאבקים למען מציאת פתרונות, אבל זה לא קל. מצד אחד, תעשייה זו מאוד מפותחת ותורמת רבות למדינת ישראל. מצד שני, צריכה להיות אחריות תאגידית של 'מפעלי ים המלח', של כי"ל. לדעתי הם תאגיד אב שלא עושה מספיק כדי למצוא פתרונות. הם נהנים מהרווחים של ים המלח, אבל הציבור בישראל משלם את המחיר.  

ונוסף לכול, מציין עודד, שיש באזור בעיה נוספת והיא הבולענים. הוא מזכיר עוד נזקים לטבע, כמו החומצה שנשטפה לפני מספר שנים לנחל אשלים, וכן גם את כריית הפוספטים של כי"ל במישור רותם. הכרייה מכוונת להתבצע ליד ערד, ומשרד הבריאות מזהיר מפני בעיות בריאות קשות שעלולות להיגרם לתושבי האזור.  

על חשיבות הפעילות החינוכית שלו ושל חבריו, אומר עודד: "השליחות שלנו גם כמרכז חינוכי היא להעלות את המודעות של תלמידים למה שקורה סביב ים המלח, למה שקורה מבחינת שמירת טבע במדבר, לחזק את הקשר של התלמידים למדבר. כל הדברים האלה הם מתוך האג'נדה החינוכית והמחקרית שלנו. אני מקווה שלפחות דור ההמשך ידע לעמוד על שלו ולשמור לדורות הבאים על הנכסים שיש לנו כאן במדבר."  

מה ניתן ללמוד מהזנבנים? 

מכיוון שעודד מומחה לזנבנים, ביקשנו ממנו להרחיב על ציפור זו ועל מה ניתן ללמוד ממנה על התנהגות בני האדם. "כאמור הזנבן הוא הציפור היחידה בארץ שחיה בקבוצות חברתיות. משמעות הדבר שיש קשר הדוק בין הפרטים בקבוצה, הם מנהלים תקשורת זה עם זה וכל פרט מוצא את מקומו בקבוצתו. הזנבנים שומרים זה על זה, מאכילים אחד את השני. הם אפילו רוקדים בבוקר. לפיכך אנחנו יכולים ללמוד מהם הרבה מאוד על נושאים שקשורים בבסיס של התנהגות חברתית, כגון: למה אנחנו עוזרים אחד לשני? איך אנחנו מבהירים אחד לשני את המקום שלנו בקבוצה? ועוד." 

עודד קינן משתף פעולה עם חוקרים ממרכזי אקדמיה שונים, וכל אחד מדגיש פן אחר: "יש לנו היום מחקרים מאוד מתקדמים שעוסקים בשאלות של הורמונים. אני משתף פעולה עם פרופ' לי קורן  מאוניברסיטת בר אילן. אנחנו משתדלים ללמוד גם  כיצד המקום של הזנבנים בקבוצה, המעמד שלהם, גודל הקבוצה שלהם ועוד גורמים חברתיים, משפיעים על רמות העקה (סטרס) שלהם. אנחנו בודקים את ההשפעה של הורמוני הסטרס הללו על הצלחת החיים של הפרטים השונים בהמשך דרכם." 

עוד נושא שניתן ללמוד מהזנבנים קשור לרשתות חברתיות. המחקר נעשה בשיתוף פעולה עם ד"ר עמיעל אילני מאוניברסיטת בר אילן. "אנחנו ממש עושים את 'הפייסבוק של הזנבנים'. בודקים מי קשור למי? איך זה משפיע על החיים שלו? עוד אנחנו שואלים שאלות יחד עם פרופ' ארנון לוטם מאוניברסיטת תל-אביב על הלמידה. מהי למידה? איך מתקיימת למידה בטבע? מה ואיך לומדים אחד מהשני?" 

תחנת מחקר נוספת יש בשדה בוקר. שם מתקיים שיתוף פעולה מחקרי עם ד"ר אורי רול וד"ר עודד ברגר טל מהמכונים לחקר המדבר של אוניברסיטת בן גוריון. "בתחנה זו אנחנו ממשדרים זנבנים ולומדים בעזרת שיטות מאוד מתוחכמות על השליטה שלהם במרחב, מי מוביל ביניהם וכו'…"

זאב בערבה צילום עודד קינן
זאב בערבה. צילום: עודד קינן

"מלבד המחקר ההתנהגותי של הזנבנים," מוסיף עודד, "יש לנו גם מחקר שעוסק בשאלות של שמירת טבע וקונפליקטים של חקלאות וסביבה. בעזרת המידע שאספנו על הזנבנים ועל בעלי חיים נוספים, אנחנו לומדים כיצד משפיעה החקלאות על האוכלוסייה ומנסים למצוא פתרונות להקטנת הקונפליקט בין חקלאות וסביבה. כלומר: איך לייצר חקלאות שהיא פחות מזיקה, הן לטובת בעלי החיים עצמם והן לטובת החקלאים. בהקשר לכך היה לנו מחקר נהדר יחד עם חוקרים אוסטרלים וחוקרים מאוניברסיטת ת"א על זאבים, גם בנגב שלנו, גם בירדן וגם ברשות הפלסטינית. זה היה שיתוף פעולה  מאוד נדיר עם שכנינו. אבל הצלחנו ולמדנו איך מתייחסים לזאבים בשתי המדינות (היות וחוקי שמירת הטבע בישראל ובירדן שונים מאוד והיחס לזאבים גם הוא שונה).  זאבים רבים מסתובבים באזור. חקרנו איך הם משפיעים על המבנה של המערכת האקולוגית. מסתבר שבמקום בו נמצאים זאבים, הם מרחיקים תנים ושועלים; ומקום שאין זאבים משתלטים עליו תנים ושועלים. אנחנו מפרסמים מאמרים בנושאים אלו," אומר עודד "ועונים על שאלות של השפעת אדם על הסביבה, השפעת הסביבה על התנהגות של בעלי חיים, גם יונקים גם עופות. וכמובן הזנבנים שהם ה'בייבי' הכי גדול שלי."   

לסיום מזכיר עודד שוב את האנשים שהשפיעו על חייו ועל אהבת הטבע שלו, שהובילה לעיסוקיו במחקר ובחינוך: "ראשית כל, מורתי ורדה פז, עמה אני שומר על קשר עד היום. ובמיוחד אני מוקיר את פרופ' אמוץ זהבי ורעייתו אבישג, שהיתה עזר כנגדו לאורך כל השנים. הם  היוו השראה לעשרות חוקרים ופעילי סביבה מכל הארץ. בזכותם אני עושה את מה שאני עושה. הם גם חנכו אותי וגם היוו השראה עבורי, ועד היום אני רואה בהם את המנטורים הגדולים ביותר שלי. השניים חיו שלושה ימים בשבוע בתל-אביב ובשאר ימות השבוע בדירה קטנה בבית ספר שדה חצבה, אותו גם ניהלו תקופת מה. אמוץ נפטר בשנת 2017 בגיל 89. אבישג נפטרה בסוף שנת 2021 בגיל 99. יהי זכרם ברוך."  

ד"ר עודד קינן מגשים באורח חייו ובפעילויותיו את כל מה שהוא מאמין בו. הוא חי עם משפחתו בערבה, חוקר ומקדם מחקרים שונים עם שותפים מהאקדמיה; והוא מחנך את דור העתיד לשמירה על הטבע, על החקלאות ועל איכות החיים במדבר.  

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אומר גל טוויג, מנהל פיתוח עסקי בשולחן מגדלי התמרים, שבימים אלה עושה את הכל ליישום התוכנית העסקית שגובשה בשולחן לשיקום ענף התמרים הישראלי, כדי להחזיר אותו לדרך המלך * באמצע מרץ ייצג השולחן חמישה
7 דק' קריאה
בינואר 2010 יצא לפועל מבצע "גאולה מרצון" במסגרתו פשטה המשטרה בשיתוף הרווחה על בית המשפחה שבו התגוררו נשותיו וילדיו של גואל רצון. אחת מהנשים ששוחרו מהכת היא יהודית הרמן מקיבוץ שפיים, אז בת 29,
9 דק' קריאה
זו שעת זריחה, אנחנו עומדים בתוך החממה ומתכוננים ליום עבודה חדש. אבי הוא החקלאי, אנחנו בני הנוער של המושב שעוזרים לו בעבודות השונות, בתקווה להרוויח כמה גרושים ולהעביר את חודשי הקיץ החמים בלי להשתגע 
טלי שטרית (זאבי) ממושב דבורה, שהוציאה לאור את הספר "סבא גדול לפעמים קצת מבולבל", מדברת על פועלה למען הקשישים ("חברה שמכבדת את המבוגרים היא חברה יותר טובה"), על סבא ברוך שהיה ההשראה שלה ("היה
7 דק' קריאה
תערוכה מדהימה של קבוצת יוצרים, ביניהן מושבניקיות רבות, התקיימה לאחרונה באור עקיבא: ב"סטודיו של גלית" * שם התערוכה "שווה את הנייר" אומר הכל: כל היצירות נעשו מפיסול וציור של עיסת נייר מודבקת, והחומר שבמחשבה
10 דק' קריאה
הפסל בני קלינסקי, מבצרון, ממשיך ליצור גם בגיל 88 * קלינסקי הוא אמן בנשמתו, שבעבר היה דבוראי חרוץ ועבד כשמאי בקרן לנזקי טבע * לדעתו החקלאות, כפי שהיא מתנהלת כיום, היא בעייתית ביותר: "חייב
8 דק' קריאה
איך הוקם בעין גב בית תפילה המצוי בתוך בית הכנסת שהוא הקיבוץ כולו?  לקראת יום הכיפורים הופיעה מודעה על לוח המודעות של הקיבוץ. היא קראה לחברים שמאמינים שיש להיפטר מהדת הכובלת להירשם לעבודה ביום
3 דק' קריאה
מה הביא צנחני מילואים לאסוף טילי סאגר שהותירו המצרים בסיני והסורים בלבנון? למה הם גנבו זלדה וקומנדקר? מה השתבש עם הטילים האיטלקיים? סיפורה של מחלקה שמעולם לא הוכרה רשמית על ידי צה"ל  כתבות רבות
7 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן