איש הצמחים המרפאים 

ניסים קריספיל הוא אוטודידקט שמילדותו ועד בגרותו לומד וחוקר צמחים ובמיוחד על צמחי בר וצמחי מרפא * היום קריספיל נחשב לאחד המומחים המובילים בישראל בידע על צמחי הבר * אפשר בהחלט להגיד שקריספיל הביא בספריו הרבים למודעות על עשבי המרפא וחשיבות ליקוט הצמחים בטבע 

אם מישהו היה מספר לניסים קריספיל הילד, שיום אחד הוא זה שיוביל ויביא ידע ותנועה עצומה של אנשים אל הטבע, אל צמחיי המרפא והיכולות הטמונים בהם ברמה הארצית, סביר להניח שלא היה לכך שלא היה מאמין. הרמז היחידי היה אהבתו הרבה לטבע ולמרחבים.  

ניסים קריספיל נולד במגדל העמק למשפחה בת עשרה ילדים. אביו של ניסים היה נכה ועבד בקרן קיימת לישראל.  

ניסים: "אימי היתה הדמות הדומיננטית במשפחה. נולדתי במרוקו, בגיל חמש עלינו לארץ למגדל העמק. היו אז צריפי עולים, לא היה כלום מסביב פרט לבוץ וקוצים. כילד גיליתי את הטבע – מסביבנו היו בוסתנים, זיתים  וסברס.  

"בכיתה א' למדתי בבית ספר ממלכתי, היתה לי מורה מדהימה שמה חיה. מאד אהבתי את חיה, היא השפיעה עליי והיתה נדיבה במיוחד. היא דאגה לי והביאה לי בגדים שקיבלה מארצות הברית. כך קרה שלבשתי חולצה ענקית שהיה כתוב עליה ייל… אבא החליט להוציא אותי מבית הספר ולהעביר אותי לבית ספר דתי, שם היה לי רע. בשלב מאוחר יותר עברתי ללמוד בכפר הנוער הדתי חקלאי בכפר חסידים.  

"באותם ימים היו עושים בכיתות ח' את מבחן הסקר. עברתי את מבחן הסקר וזה הכריע את המשך לימודיי התיכוניים. המעבר לכפר חסידים היה מפנה בחיי. מבית לחוץ וצפוף ותנאים קשים הגעתי לפנימיה בה אכלנו שלוש ארוחות ביום, לימודים שעניינו אותי ומורים להם אני זוכר חסד גדול.  

"האהבה הגדולה שלי לצומח התחילה שם. שם למדתי את כל נושא הצומח, שם התפתחה אצלי האהבה הגדולה לנושא זה. כנער ידעתי את שמות כל הצמחים. בשל התנאים הקשים שהיו בבית  הייתי נשאר בפנימיה ברב השבתות.  

"היו לי נעורים נהדרים. בסיום הלימודים התגייסתי לצבא לגולני, מלחמת ההתשה, מלחמת ששת הימים ויציאה לאזרחות. השתחררתי והקמנו קבוצה של צעירים את הישוב חמרה, בבקעת הירדן. לאחר שנתיים עברתי לנאות מרדכי, שם עבדתי בהוראה לא פורמלית. היעד הבא היה משגב עם שבצפון, שם עסקתי בהוראה ובניתי פינת חי.  

"עברתי לבית ספר שדה הר גילה והייתי בין המייסדים של אותו בית ספר שדה. הכל היה ציורי אז, הפלחים חרשו במחרשות עץ, במקומות שכאלו, התנ"ך עליו גדלתי קיבל חיים. באותן שנים בבית ספר שדה הר גילה התחלתי לחקור את צמחיית הבר של ארץ ישראל כמקור לתרופות. את המחקר התחלתי לעשות בגפי – ובהמשך הצטרפו מכון וולקני, עם המחלקה לצמחי  רפואה, בראשותם והנחייתם של פרופ' דן פלביץ ופרופ' זהר יניב. 

לכל צמח סיפור מיוחד 

"בבית הספר הר גילה הייתי יוצא להשתלמויות עם טובי הבוטנאים של אז. למדנו את הצמחים. ידעתי שמאחורי כל צמח מסתתר סיפור. צברתי הרבה ידע. ידע רב הגיע מהערבים והבדואים שהיו באזור. כך הכנסתי בהדרכות שלי עוד ועוד ידע וספורים מרתקים. עם הזמן גיליתי שאנשים זכרו בעיקר את החוויה כשבישלנו תה עם צמחי המרפא ובעיקר זכרו את שמות הצמחים. לכל צמח היה סיפור מיוחד והדבר המייחד אותו.  

"באחד מהביקורים שלי בבית, בשיחה עם אמא, הסתבר לי שאמא ידעה והכירה את כל הצמחים מהימים בהם היתה במרוקו. אז ישבנו ודיברנו  שעות. היו אלו שעות של גילוי ושיתוף שיצרו שינוי עצום  במערכת היחסים בינינו. אמא פתחה  בפניי את עולם הריפוי של מרוקו. הסתבר שהיתה רופאת השבט והרבה אנשים הגיעו אליה על מנת לקבל עצות וסגולות לריפוי.  

"היה פער גדול בינינו. אמא עבדה כמנקה וראתה את העולם אחרת ממני. כשכתבתי את הספר הראשון, הבאתי לה בגאווה אותו – והיא התריסה בפניי 'מה זה השטויות האלו?', רצתה שאהיה קבלן כמו חבר שלי. אמא לא ידעה קרוא וכתוב, רק לחתום את שמה בידה. לאחר זמן נודע לי שהשוויצה בספר שכתבתי והיתה מאד גאה.  

"משנת 1976 ועד 2008 גרתי בבית ספר שדה הר גילה. נישאתי, הקמתי משפחה, נולדו לנו ארבעה ילדים. כשהחלה האינתיפאדה עברנו לערד – החיים בהר גילה היו בלתי נסבלים. באותם שנים הייתי יוצא למסעות במדינות אקזוטיות ערביות, כאשר המטרה שלי הייתה לבקר בכמה שיותר מדינות ערביות  שרובן היו אסורות לביקור. 

"במרוקו התחלתי במחקר שנמשך עשר שנים. המחקר היה על פריסת הישובים היהודיים בכפרים במרוקו. תיעדתי וצילמתי אלפי מרואיינים ערבים. היהודים עזבו. את הטיול הראשון של החברה הגיאוגרפית למרוקו – אני הוצאתי. עסקתי בחקר החיים בדו-קיום של יהודים עם הברברים במרוקו. הכל תועד וצולם ונמצא בארבעים יומנים אותם כתבתי ביד. מהמחקר הזה הוצאתי שני ספרים: 'מדריך למטייל במרוקו' ו'מרוקו מסע אישי'. זהו מדריך מצולם של תמונות והגיגים." 

ניסים קריספיל חי את הטבע, מאד אנרגטי, צעיר במראהו ברוחו. 

מה אתה עושה על מנת לשמור על בריאותך והמראה שלך כך?   

ניסים: "אני משתדל לחיות בסביבה בריאה – לכן אני חי במושב, ברוחמה כיום, קרוב לטבע, הולך יום יום בטבע – וכשאני מרגיש קצת מקורר אני מרפא את עצמי במקורות מהטבע, מהצמחים. פילוסוף קדום, אחיקר, אמר שאלוהים ברא את האדם כדי שישרת אותו ואת הצמחים, כדי שישרתו את האדם." 

הטיול האחרון של ניסים היה באתיופיה. בפייסבוק היה כותב ומעלה חוויות מהטיול. כמו תמיד, ניסים טייל לבד באזורים נידחים, חווה  חוויות מיוחדות.  

ניסים: "אתיופיה היא מדינת עולם שלישי. שם מצאתי את הדברים הפשוטים, שם פגשתי בעלי מלאכה מסורתיים. אלו הדברים שמדברים אלי. הסתובבתי בכפרים, בהם ישנתי על רצפת עץ וחייתי את החיים שהכפריים חיים. שם אני לומד את הרפואה העממית שמקורה בצמחי מרפא." 

נפלאות הרפואה הפרסית 

ניסים בדרכו ובחייו הינו אדם יוצא דופן. ילדיו יודעים שכזה הוא ומקבלים אותו. ניסים כתב והוציא ספרים רבים – כולם מלמדים בדרכים שונות את הרפואה העממית של צמחי המרפא. הידועים בהם הם: "ילקוט הצמחים" – אנציקלופדיה בת 5 כרכים העוסקת בצמחי הבר של ארץ ישראל לתועלת האדם (הוצאת יערה); "צמחי המרפא של הרמב"ם" (כול ספרים); "טעם החיים" הכל על תבלינים (מעריב); "המדריך השלם לצמחי מרפא בארץ ובעולם" (מעריב) ועוד ועוד.  

לאחרונה כתב ניסים ספר יוצא דופן בשיתוף פעולה עם גידי גור. הספר הזה עוסק ברפואה הפרסית. הוא נקרא: "רפואה פרסית, אתנובוטניקה  על דרך המשי".  

גידי גור הינו מרפא סיני שלמד רפואה סינית מסורתית, החוקר את הרפואה הפרסית בשנים האחרונות. ניסים: "הרפואה הפרסית היא אבן היסוד של הרפואה המסורתית באגן הים התיכון. רפואה זו היתה הבסיס  לרפואה העממית. כמה רופאים פרסיים חשובים כתבו ספרים חשובים. איבן סינא, שהיה בן תקופתו של הרמב"ם, כתב אנציקלופדיה מאד גדולה על הרפואה המסורתית. תפיסת העולם של הרפואה הפרסית עוסקת במרות, מלשון המילה מרה. מזגים ולחות, מזג חם ומזג קר – לחות ורטיבות. אלו הם היסודות עליהם נשענת הרפואה הפרסית.  

"פרס היא מדינה מאד מגוונת מבחינה גיאוגרפית. בפרס יש שפע של צמחים, למעלה משמונת אלפים צמחי מרפא – יותר מאשר באירופה כולה. בעולם כולו יש כשלושים אלף צמחים, ובפרס יש כשליש מסך צמחי המרפא בעולם! זו המדינה היחידה בעולם בה לומדים לימודים אקדמאיים, לימודי רפואה מסורתית וצמחי המרפא.   

"הספר שלנו מכיל 36 צמחים וסממנים. סממנים הוא כל דבר שבא מהצומח מהחי – מינרלים, אבנים טובות ושרפים. אלו הם סממנים, כך כינו אותם אבותינו. המפגש ביני ובין גידי גור אירע לפני עשרים שנה. אני חוקר את כל האתני שבבוטניקה, כל מה ששימושי בצמחים לתועלת האדם. גידי הביא את עולם הידע המקיף שלו ברפואה הסינית והרפואה הפרסית. גידי חוקר  ולומד את עולם הריפוי הפרסי מזה שנים רבות. החיבור שלנו יצר את הספר מהמזרח למערב.  

"הרפואה הפרסית מחברת בין כל התרבויות שחיו על דרך המשי, והתרבויות שחיו באגן הים התיכון. בספר ישנו פרק הנקרא: 'ניסיון קליני', בו גידי שיתף וסיפר על השימושים אותם עשה בסממנים והתוצאות בשטח הריפוי. לגידי יש אוסף אדיר של סממנים שנמצאו בפרס. על אף הבעייתיות בפרס, גידי הצליח להביא כמעט את כל הסממנים.  

"גידי עשה חדר טיפולים שמזכיר את בתיי מרקחת הקדומים בפרס. אצלו אפשר להשיג הכל. אגב, גם בשוק לוינסקי אפשר למצוא סוחרים פרסיים שמוכרים תבלינים. לאלו יש קשרים עם העולם הפרסי. שוק לוינסקי הינו חממה לצמחי מרפא וצמחיי תבלין פרסיים.  

"דוגמא לאחד הצמחים שמיטיבים ביותר הוא צמח הזעפרן. היום יודעים שאחוז מאד גבוה של אנשים לוקים בדיכאונות וחרדות. אלו הן אחת מחמש המחלות הנפוצות ביותר. כתביי היד הפרסיים מצביעים שהפרעות לחה ומרה שחורה הם אלו שיוצרות דכאון וחרדה. הרופאים הפרסיים קישרו את הדיכאון להפרעות בלב. הפרעה קרה של הלב גורמת לחולשת הגוף. הזעפרן הוא הכרכום התרבותי ואחת התרופות הטובות ביותר. הוא מטפל גם באלצהיימר ודמנציה.  

"כשהוא בכוס תה הזעפרן טעים ביותר וצבעו זהב. זהו צמח שממריץ ומחזק את הגוף ,ובעבור הגברים הוא מחזק את כוח הגברא. הזעפרן הינו צמח שבמידה וכולנו ניקח, חיינו ייהפכו לחגיגה בכל המובנים. ספר זה בא ללמד איך להתנהל בחיים ולמנוע מחלות. לו היו משקיעים כסף ברפואה המונעת – היו נחסכים סכומי כסף גדולים בריפוי וטיפול במחלות." 

מה קרה לך כשכתבת את הספר? 

"זו הפעם הראשונה בה השתמשתי במחקרים שנעשו ברחבי העולם, העניין והידע שצברתי עם הניסיון הקליני של גידי הרחיבו לידע עצום. אני שמח בידע וביכולת שלי לחלוק את הידע הרב שלי." 

בא נדבר על מחלת הקורונה ומה שקרה באתיופיה?  

"צמחי המור ולבונה הם התשובה לחיזוק מערכת החיסונית  ומניעת המחלה. ידוע היום שמדינות מרכז אפריקה סבלו הכי פחות מהקורונה. בישראל אתיופיה סומנה כמדינה אדומה. טיילתי באתיופיה, שם לא היתה קורונה. אנשים לא חבשו מסכות והחיים לא עצרו. המור ולבונה הוכיחו עצמם בתקופת הקורונה." 

ניסים קריספיל חי במושב רוחמה.  

ניסים: "הבחירה לחיות במושב יושבת על הצורך שלי במרחבים, הצורך שלי להתחבר לאדמה. הרפואה הקונבנציונלית כבודה במקומה מונח. אין סתירה בין שתי הרפואות. הרפואה הקונבנציונלית מצוינת באיתור וזיהוי מחלות. זוהי רפואה המטפלת במהירות בטיפול והגילוי. הרפואה המסורתית כוחה רב,  היא מחזקת אותנו והופכת אותנו לאנשים אנרגטיים, בעליי מזג טוב יותר ומחברת אותנו לשורשים שלנו." 

ניסים קריספיל – אדם מיוחד הנאמן לדרכו באהבתו הגדולה לטבע ולאדם.