יבול שיא
הרפת והחלב
אמיר

אמיר הממיר 

12 דק' קריאה

שיתוף:

את השם "אמיר הממיר" המציאה רבקה מיכאלי * אמיר הורביץ, בן מושב ערוגות, עורך דיגיטציה של חומרים שונים – קלטות שמע, וידאו, מסמכים ועוד * בריאיון לעדינה בר-אל הוא מספר על הקשר החם שיצר עם זמרים, שחקנים, במאים, שדרנים וסוכנים, עבורם הוא יוצר ארכיונים אישיים ומְשַמֵּר את התרבות הישראלית

"לא שמעת על 'אמיר הממיר'? נשאלתי. אכן, למרבה הפלא ולמרות הקרבה הגיאוגרפית בינינו, שמעתי על "אמיר הממיר" ממושב ערוגות לראשונה רק עכשיו. הזדרזתי להגיע אליו לפני חג הפסח, הזמן בו ברוב הבתים עושים סדר בבית, מנקים פינות וממיינים חפצים לכבוד האביב ולכבוד חג הפסח.  

"תשתיקי אותו!"  

סבתא וסבתא, יוסף ז"ל וטובה הורביץ תבדל"א, הגיעו למושב לאחר עלייתם מרומניה בשנת 1944. בתחילה הם טיפחו רפת, ובמרוצת השנים סגרו אותה. בנם הבכור נתן, שנקרא בפי כל נתי, נפצע בראשו בעת מלחמת ההתשה. הוא נשאר נכה, משותק בידו, אבל מתפקד באופן עצמאי. במסגרת השיקום שלו הוא קיבל משק במושב, אותו הוא מטפח עד היום עם רעייתו ליאורה לבית שיח, בת מושב כפר ורבורג. במשך השנים הם גידלו ענבים, אפרסקים ופקנים, במקביל לאחזקת לול. עתה, עם התבגרותם, השטחים הנטועים מוחכרים, והם ממשיכים לעבוד בלול.  

ליאורה ונתי הם הורים לארבעה: איתי, אפרת, אורית ואמיר, שנולד בשנת 1985. אמיר למד בבית הספר היסודי "מבואות" בבאר טוביה ובתיכון האזורי. בצבא הוא שירת במשך שלוש שנים בחיל האוויר בבסיס חצרים בדרום. בכל יום עובד אמיר עם הוריו בלול, עוזר באיסוף ביצים ואחר כך פונה לעיסוקיו ואלה רבים.  

"מגיל צעיר מאוד," מספר אמיר, "הייתי 'נופל' על אמן שאני אוהב ואז אוסף ללא הבחנה יצירות שלו – קלטות, דיסקים, מקליט תוכניות רדיו עם ראיונות שלו ועוד. זה היה לפני עידן הגוגל, הפייבסבוק והיוטיוב. אני קורא לזה 'עידן מכתבי המעריצים'. הייתי כותב לאמנים ומקבל מהם מכתבי תשובה. כך התכתבתי עם נעמי שמר, יהודה אטלס ואחרים."  

אמיר המשיך להקליט מן הרדיו ומן הטלוויזיה תוכניות של רשות השידור: "מן הטלוויזיה הייתי מקליט תוכניות של מוסיקה ישראלית על קלטות וידאו של פעם."  

אחת הקלטות שאמיר אהב במיוחד של להקת "מגפיים". כאן המקום להזכיר כי הלהקה, שפעלה בין השנים 1978 עד 1992, היתה להקה שהורכבה משלושים חברי מושבים וקיבוצים בדרום. הבמאי ומחבר הלחנים היה שי לביא. פוצ'ו היה בין כותבי המילים של שירים. בקיצור, הלהקה שרה שירים על רקע נופי הכפר ובנושאים של ההתיישבות העובדת.  

מתוך הערצה ללהקה, ובעיקר לאתי עמית הסולנית, אמיר היה חוזר ומשמיע אותה. עוד תוכנית שהוריו הקליטו היתה "אולפן זמר", אשר "רשות השידור" הקליטה במיוחד לכבוד יאיר רוזנבלום, כאשר כבר היה חולה. "בתכנית ספיישל זו," מספר אמיר, "חברי להקות צבאיות שרו מחרוזות משיריו, רבקה זוהר הופיעה עם מחרוזת שירים, רבקה מיכאלי עם השיר 'בנימין זאב'. השתתפו גם מתי כספי ואחרים. ואני הייתי שומע זאת ללא סוף ומלווה את הזמרים בקולי. והאחים שלי היו קוראים לאימא בחוסר סבלנות: 'תשתיקי אותו'!" 

התחלה במחזות זמר 

"החל משנת 1995 לקחו אותי לראות מחזות זמר בכל מיני אולמות באזור. ואני כילד התלהבתי. ראיתי את 'צלילי המוסיקה', 'עליסה בארץ הפלאות', 'הקוסם' ועוד." 

"יום אחד," מספר אמיר, "מצאתי בעיתון 'מעריב לילדים' חידון על 'צלילי המוסיקה'. הובטח שתהיה הגרלה בין הפותרים, ומי שיזכה בה יוזמן למחזה 'צלילי המוסיקה' וגם יפגוש בשחקנים מאחורי הקלעים. מנחם גולן סידר מפגש מעריצים. פתרתי את החידון ושלחתי. אמרו לי לא לצפות ליותר מדי, כי אלפי ילדים שולחים ואף אחד לא זוכה. אבל אני הייתי אופטימי, ואכן אחרי שבועיים קיבלנו כרטיסים ונסעתי לסינרמה עם אמי ואחותי. זו היתה חוויה עבורי – ילד קטן מן המושב יושב במתחם הסינרמה הענק. לאחר המופע הגענו אל מאחורי הקלעים. אני באתי עם פנקס לאסוף חתימות של שחקנים, אבל הייתי ממש בשוֹק תרבותי," הוא מעיד, "ואז אחותי דחפה אותי לעבר חני נחמיאס. באותו רגע צעק לה מישהו, כנראה צלם: 'חני הסתכלי.' ולאחר שבוע הגיע העיתון 'מעריב לילדים' ובעמוד הראשי – חני נחמיאס ואני מצולמים."  

כל המפעל של אמיר התחיל עם הצטברות רבה של קלטות שאותן הקליט בלילה. הוא ניסה ללמוד איך להעביר את הדברים למחשב (עדיין לפני הפייסבוק והיוטיוב). הסתבר לו שליהורם גאון יש ארכיון, ומנהל אותו שחר יוסף. ממנו למד אמיר שיש מכשיר די-וי-די מקליט. אז החל להמיר מקלטות וידאו לקלטות די-וי-די. ההתחלה היתה עבודה כזו שעשה עבור משפחה במושב, שהיתה מאוד מרוצה. 

"ואז זה היה כאש בשדה קוצים. התחלתי לקבל טלפונים מאנשים ששמעו עלי מחבריהם בתעשיית הבידור, ביניהם דוד קריבושי, אלדד שרים. במקביל לאלו שפנו אלי, יזמתי פניות אישיות שלי לאמנים. הצגתי את עצמי והצעתי להם תוכניות מוקלטות שיש לי עבורם." 

אמיר עשה הכל בשיטתיות: "באותה עת, תחילת עידן האינטרנט, כאשר השימוש במחשבים היה כבר יותר מפותח, אני יצרתי אוספים של אמנים. לקחתי על עצמי להתחיל עם שחקני המחזמר 'צלילי המוסיקה'. בגרסה זו של המחזמר בשנת 1995, הזמרת, דינה גולן, שיחקה בתפקיד אם המנזר. התחלתי ליצור אוסף שלה מכל החומרים שמצאתי. איך יצרתי איתה קשר? היה באינטרנט אתר בשם 'אינדקס בידור ובמה', שם התפרסמו שמות המופעים, כתובות וטלפונים לסוכנים ולאמנים. מצאתי שם מספר טלפון, התקשרתי ודינה גולן ענתה. סיפרתי לה שיש לי קלטות עם מופעים שלה, ואני יכול להביא לה. היא ענתה לי: 'כולם מבטיחים ואף אחד לא מביא'. קבענו פגישה בביתה. הכנתי עבורה ארבעה-חמישה דיסקים, כולל עטיפות עם רשימת השירים. מובן שהיא שמחה. הקשר בינינו נמשך כשמונה שנים. היא חלתה ונפטרה בשנת 2005." 

אמיר2
באולפן רשת גימל. מימין – לירון לב, רבקה זוהר, אמיר ונועם גילאור 

לימודים 

בתקופה הסוערת והמתוחה בעוטף עזה, החל אמיר ללמוד במכללת ספיר שליד שדרות. פרופ' נורית גרץ יזמה אז את הקמת מגמה חדשה בשם: "תרבות, יצירה, הפקה". המגמה כללה מסלול אמנות, מסלול ניהול ומסלול הוצאה לאור, אך "צבע אדום" והמבצעים של צה"ל באזור עיכבו את קבלת התואר.  

"אנחנו למדנו במקלט," מספר אמיר. "בכל פעם שהיתה אזעקה, שאנחנו בכלל לא שמענו במקלט, פרצו לכיתה סטודנטים מכיתות אחרות, והמרצה אמר: 'הלך השיעור'. אנשים פחדו להגיע למכללה, ואפילו הוכרז על הנחה בת חמישים אחוזים בשכר הלימוד. פרופסור גרץ התבדחה: 'הם מתחילים לירות כדי לקלקל את ההרשמה לתואר'. היו לנו מרצים מעולים מן התחום. ביניהם דן מרגלית ויואב גינאי."  

אחרי ההתחלה עם דינה גולן, פנה אמיר לעוד שחקנים ועניין אותם באפשרות לערוך דיגיטציה לחומרים שלהם כדי לשמרם. בהמשך עברו שמו ומפעלו מפה לאוזן, והאמנים החלו לפנות אליו ביוזמתם. יש לו סיפורים רבים כל  כך על האנשים שעבר איתם. והנה כמה מהם:  

עוזי חיטמן ז"ל 

"בימי 'מכתבי המעריצים' שמעתי יום אחד את עוזי חיטמן ברדיו. זה היה לפני היוטיוב וקשה היה למצוא חומרים שלו. אפילו תקליטים שלו חסרו בחנויות." שוב פנה אמיר דרך אתר "אינדקס בידור ובמה", איתר את כתובת המשרד שלו וכתב לו מכתב. במכתב לחיטמן סיפר אמיר שהוא מנגן על פסנתר ולא מצליח להשיג את ספרו "מילים ומנגינות". תוך שבוע הגיעה לאמיר חבילה עם הספר כמתנה ובה הקדשה: "לאמיר, נגן אותי לאט לאט, כמו שאת רומא לא בנו ביום אחד."  

תושבי המועצה האזורית באר טוביה זכו לראות את עוזי חיטמן בהופעה, בזכותו של אמיר, ש'נידנד' לאילנה יוגב, רכזת התרבות דאז להביאו לאזור. לקראת סוף ההופעה אמר עוזי: "יושב כאן בקהל ילד יקר, בזכותו אני כאן." חיטמן שאל את אמיר איזה שיר הוא בוחר שיקדיש לו – ואמיר בחר בשיר "ילד מבית טוב". עוזי התפלא, כי זה היה שיר פחות מוכר מאלבומו השני "מתוך תוכי" (1996), שהכיל שירים יותר אישיים.  

אמיר שוחח עם עוזי כמה ימים לפני פטירתו הפתאומית. עוזי סיפר לו שהוא עובד על תקליט "עכשיו התור לאהבה" וכבר הספיק להקליט סינגל, והוא אפילו שר קטע מהשיר באזני אמיר. אוסף זה יצא לאחר מותו של חיטמן.  

לאחר פטירתו נאספו מביתו ומבית הוריו כל מה שכתב. היתה שם כמות עצומה של חומרים שלא פורסמו בחייו. המשפחה פנתה אל אמיר כדי לעשות דיגיטציה: "עוזי היה נוהג לומר בראיונות, שהוא מוחק יותר מאשר כותב," מציין אמיר, "ואכן הסתבר מהחומר שנמצא כמה זה נכון. לכל שיר היו כמה גרסאות למילים ולכל שיר היו גם כמה לחנים. מיד לאחר פטירתו הקמתי ערוץ יוטיוב לזכרו. 64 אלף איש נרשמו לערוץ זה ובימים אלו עומדים להקים אתר אינטרנט לזכרו."  

חנה מרון ז"ל 

להלן מתוך הסיפור של אמיר על הקשר עם השחקנית חנה מרון, ממנו ניתן ללמוד בהשתאות על מגוון התכונות של אמיר, שהביאו אותו להישגיו הרבים: יוזמה אישית, איסוף חומרים ללא גבול, זיכרון מעולה, חקירה אודות האמן, קישורים שהוא עושה, קשרים עם אנשים ומוסדות, אומץ לפנות לאנשים וכנראה גם כישרון דיבור ושכנוע. 

אמיר נתקל בחנה מרון בהופעה, הציג את עצמו בפניה והיא אמרה לו: "אני מחפשת תכנית רדיו בה השתתפתי בשנות ה-70." היא התכוונה לתכנית שנקראה "שלכם לשעה קלה".  

מספר אמיר: "הכרתי אז את השדרן  אברהם זיגמן, עליו אמרו שהוא יודע לאתר חומרים נדירים. בתוכניתו "עוד חוזר הניגון" – מאוצר הסרטייה, הוא היה משדר כל מיני תוכניות של פעם. ברדיו. יום אחד, ביום ההולדת של חנה מרון (את התאריך מצאתי באינטרנט), התקשרתי לזיגמן ושאלתי אותו: 'מה אתה משדר היום?' והוא ענה לי: 'אני עדיין לא יודע'. (אז ידעתי שהוא לא מחליט עד הרגע האחרון מה לשדר). ואז הצעתי לו לשדר את 'שלכם לשעה קלה' עם חנה מרון, ולהקדיש לה את השידור, כי היום הוא יום ההולדת שלה."  

עכשיו היה צריך להבטיח שחנה מרון תקשיב לתכנית של זיגמן, שהוא מקדיש ליום הולדתה. למי לפנות? בתכנית הזו שנקראה "ברלין, פריז, תל-אביב", נתן סלור (הבן של תרצה אתר והנכד של אלתרמן. ע.ב.א) שר את השירים ששובצו בה. "היכרתי גם את נתן סלור," מספר אמיר. "סיפרתי לו על השידור שמתקרב, ביקשתי ממנו להודיע לחנה שיש לי את ההקלטה של התכנית ואם היא רוצה, היא תוכל להתקשר אלי. יומיים אחרי שידור התוכנית התקשרה אלי חנה. זיהיתי את קולה, כי כילד אהבתי את הסדרה 'קרובים קרובים' וידעתי כל שורה בעל-פה. לבקשתה שלחתי לה את ההקלטה בדואר. ושוב היא התקשרה ואמרה לי: 'אנחנו חברים. בוא אלי הביתה וספר לי מה אתה עושה'." 

אמיר הגיע לביתה של מרון, ושם היא פתחה תיבה ובה כ-400 קלטות וידאו. לא היה לה מחשב בבית, אלא רק מקלט די-וי-די. היא נתנה לאמיר טרולי. אמיר לקח את כל הקלטות שלה לביתו והמיר אותן לקלטות די-וי-די. הוא הכין לכל קלטת עטיפה ועליה רשימות על התכנים. אמיר לא רצה לבקש ממנה כסף, אהבל חנה התעקשה ורשמה צ'ק עם סכום גבוה מהרבה מהתעריף שלו. "אני רוצה שתהיה מרוצֶה מהעבודה שעשית לאישה זקנה," אמרה לו.  

תיקי דיין  

"ואז נולד הפייסבוק. ניצלתי אותו כדי להעביר טקסט עם הפרטים עלי בין שחקנים וזמרים. זה היה בשנים 2012-2013. הייתי חייב להגיע לתיקי דיין, שגם היא השתתפה, כזכור, ב"קרובים קרובים". למרות שהיא שומרת מאוד על פרטיות, הצלחתי להגיע אליה והיא הזמינה אותי לביתה ביפו.  

"יש אמנים ששומרים הכול ויש שלא שומרים כלום," אומר אמיר. "היא שמרה הכול, ממש הכול. שירים, מחזות זמר שהשתתפה בהם כמו 'יוסף וכתונת הפסים', מחזות כמו 'אימא קוראז'. לקחתי ממנה את החומר הרב וזה לא היה פשוט לרדת את שלוש הקומות בבניין שלה בלי מעלית… היא שילמה לי מקדמה ואמרה: 'אם אתה לוקח את הכסף ובורח, תחזיר לי את הקלטות'." אמיר הכין לה כונן חיצוני עם כל החומר ממוין: שירים, מחזות, מחזות זמר. את הכונן ניתן לחבר ישירות לטלוויזיה ואין צורך להתעסק בקלטות או דיסקים. 

תיקי דיין על אמיר: "אמיר הגיע אלי והציע להמיר את הקלטות שלי לדיסקים. היו לי אז המון קלטות של תכניות טלוויזיה, סרטים, הצגות והכול. אמיר כל הזמן מתקדם. אחרי שהעביר את הקלטות לדיסקים, הוא הציע לקנות לי סטרימר ולהעלות הכול יחד – וזה נהדר. ראשית, אני יכולה לראות את התכניות בגדול בטלוויזיה, ושנית, אני יכולה לשלוח מיד חומרים שלי למי שמבקש.  

"שנינו נקשרנו מאוד. הוא היה מגיע אלי מדי פעם, והסתמכתי עליו בכל מיני דברים שאני אהבלית בהם בצורה די מבישה. אמיר היה בא, לוחץ על איזה כפתור, פותר את הבעיה והולך הביתה. ליום ההולדת ה-70 שלי ערכו לי שתי בנותיי ושני חתניי מסיבת הפתעה מדהימה באולם 4 בתיאטרון הקאמרי. גם אמיר הגיע. במסיבה הזמינו אותו לעלות על הבמה ולומר משהו. עם כל הביישנות שלו והילדותיות משהו, הוא עלה לבמה והציג לכולם את המתנה הנפלאה שהכין עבורי – ספר ענק, אלבום של כל ההצגות שאני השתתפתי בהן עד אותו יום. באלבום יש צילומים ותאריכים. אני הרי לא זוכרת אף תאריך, ועכשיו כששואלים אותי משהו, אני מסתכלת באלבום הזה ושולפת את התאריך. זו ממש מתנה מדהימה שלו.  

"בתחילת היחסים בינינו הבנתי שהוא מאוד חדש בעניין הזה ולא יודע להתנהל מבחינה כלכלית. הבנתי שהוא צריך קצת הדרכה, שהוא אובד עצות. וכמו שאני לא מומחית גדולה בכלכלה, הדרכתי אותו. ראשית כל עודדתי אותו לקחת קצת יותר כסף מהמעט שביקש בתחילה. אמרתי לו שהוא עובד קשה, בא לבתי האנשים, סוחב מזוודות עם חומרים. מגיע לו שכר הוגן. ושנית, הצעתי לו לחסוך 70% מהשכר שהוא מקבל, ועם השאר להתענג. עכשיו אמנים כבר מביאים אליו, למושב שלו, את החומרים להמרה.  

"אמיר נכנס פתאום לעולם של הסלבריטאים. בתחילה מאוד התבייש. אבל עכשיו הוא 'שוחה' בתוך זה. כולם מכירים אותו. זה לא יאומן. יש לו את כל הטלפונים. הוא מצטלם עם כולם, הוא יכול להתקשר לכולם. עכשיו האנשים מביאים את החומרים אליו למושב. אמיר ממש הקדיש את עצמו לעבודה הזאת, וזה במקביל לעבודה בלול של הוריו.  

"אני מכירה גם את המשפחה שלו. אנשים מקסימים. בכל פעם שאני מגיעה להופיע באזור שלהם, הם מגיעים לראות אותי. בכלל הם אוהבים הצגות, רוכשים מנויים ורואים מופעים רבים. לדעתי אמיר המקסים ראוי להערכה רבה, כי לעשייה שלו יש תוצאות חשובות לאמנים ולחברה הישראלית כולה." 

נתן דטנר 

מספר אמיר: "את נתן דטנר הכרתי במהלך שנת 2013, בעקבות עבודתי עם חני נחמיאס, שסיפרה לו אודותיי. שניהם שיחקו אז במחזמר 'כנר על הגג', נתן בתפקיד טוביה וחני בתפקיד רעייתו גולדה. נתן צלצל אלי וקבענו להיפגש בביתו. פגשתי אדם מקסים ומלא הומור, שאף נזף בי במהלך פגישתנו הראשונה שלא ראיתי עדיין את 'כנר על הגג'. לאחר מכן הלכתי לצפות במחזה – כשמיקי קם משחקת את אשתו בפעם הראשונה – ופשוט התאהבתי בשחקן ובהצגה כולה. נוצר קשר מרגש עם כמעט כל מי שקשור להפקה הזו.  

"עשיתי המרה של מעל 200 קלטות וידאו של נתן דטנר. הסתבר שהוא הקליט ותיעד כמעט כל אייטם בו השתתף. נדהמתי לגלות כמה מעט ידעתי עליו. הקשר עם דטנר מלווה בהמון הומור לאורך השנים. אני יזמתי את השתתפותו בפרויקט שנקרא 'לשיר איתך – משירי שושנה דמארי בביצועים מחודשים', שערך נועם גילאור בשיתוף עם רשת ג'. במסגרת התוכנית דטנר הקליט עם המוסיקאי שלו ליאור רונן את 'הקרב האחרון', (ששנים קודם ביצע במחווה אחרת לשושנה דמארי בקאמרי). הקשר עם דטנר ממשיך עד היום. אני מגיע כמעט לכל הפקה בהשתתפותו ואף הקלטתי בסאונד את המופע 'דטנר על הגג', בהבימה 4. ערכתי קטעים בהשתתפותו והם הוקרנו בערב לכבוד יום הולדתו ה-60, שנערך ב'הבימה'. השתתפו בערב זה שחקנים וזמרים שהיו עמו לאורך כל הקריירה." 

נתן דטנר: "אמיר הממיר הוא סוג של תופעה. הוא אדם מיוחד במינו שאוהב את המקצוע אפילו יותר מאיתנו האמנים – ולפעמים אפילו מֵבין במקצוע יותר מאיתנו. על מה שהוא עושה ניתן לומר: 'איך לא עלו על זה קודם?'. אמיר פונה לאמנים מתוך ידיעה שיש להם קלטות VHS, שהם צברו במשך השנים. והוא מציע להם דיגיטציה לפני שקלטות אלו נעלמות. שני הצדדים מרוויחים מן השירות הזה: האמנים מקבלים את החומרים שלהם שמורים באמצעים דיגיטליים חדשים; ולאמיר יש חומרים מופלאים מכול ההיסטוריה של התרבות בישראל. אמיר הפך בעצם להיות הארכיון של עולם התרבות בארץ." 

מירי אלוני 

אמיר אהב את קולה של מירי אלוני. קשה היה לו להגיע אליה. הוא כתב לה מכתב ובו השיר "מלח הארץ".  מירי קיבלה את המכתב כאשר חזרה ארצה מגרמניה, ובשיר היה מסר שלא תישבר. היא החלה לספר בהופעותיה על המכתב שקיבלה מילד בן 15. אמיר הצליח לפגוש את מירי בהופעה בגדרה, כאשר חגגו 40 שנה לבית אבות. מאז החלה סדרה של טלפונים ומפגשים. כאשר מלאו למירי 60 שנה, אמיר הכין עבורה אלבום תמונות מהפקות טלוויזיה שונות.  

לכבוד חגיגת יום ההולדת 70, אמיר כתב עבורה שיר "אותה האהבה". "שלחתי ללירון לב את השיר והוא כתב לו לחן יפה. ואז פניתי לששי קשת וביקשתי ממנו לשיר את השיר לכבוד מירי אלוני. ששי הסכים ברצון ומירי מאוד התרגשה. אגב, את ששי קשת היכרתי מ'צלילי המוסיקה' וגם את לירון לב, ששיחק במחזה זה כילד."  

הקשר עם רשות השידור 

אמיר הצליח לרכוש חברים של ממש ב"רשות השידור", שהכירו את יכולותיו. במשך השנים נוצרו ביניהם יחסי גומלין, הם מבקשים ממנו מידע והקלטות נדירות, והם מספקים לו מה שהוא צריך עבור לקוחותיו מאוצר הסרטייה שלהם (זה היה עוד לפני הפייסבוק והיוטיוב). 

וכיצד זה התחיל?  

מספר אמיר: "בעבר היתה תכנית רדיו בשם 'לילות משי כחול-לבן' ברדיו, במהלכה ביקשו מאזינים שירים וסיפרו את הסיבה לבקשתם. העורכת עפרה הלפמן היתה ממהרת לארכיון ומנסה למצוא את ההקלטה ששודה תוך כמה דקות. הנחה את התכנית דן עפרי.  

"אני סיבכתי אותם לפעמים," מעיד אמיר, "והייתי מבקש בכל פעם הקלטה נדירה מהרדיו."  

ברשות השידור פנו אליו, לאחר שלא מצאו הקלטות נדירות של מאזינים ואמיר עזר להם למצוא. אחת הדוגמאות: מאזינה ביקשה שיר בשם 'שיר תודה' בביצועם של דני ליטני ומירי אלוני. הם שאלו את הזמרים שלא זכרו. עפרה הלפמן העורכת התקשרה לאמיר ואמרה לו: 'המאזינה מחכה כבר שבועיים. אנחנו מרימים ידיים'. ואז שלף אמיר מיד את התשובה: 'הקליטו את זה בפסטיבל הזמר 1975, צד ב', שיר מספר 7'."   

מציין אמיר: "ואז התחילו לפנות אלי בצורה מסודרת  שדרנים שונים  שידעו שאני מספיק בקיא. היה לי קשר עם כל הגוורדיה: מנחם פרי, אברהם זיגמן ז"ל, נועם גילאור. עזרתי לנועם גילאור לבנות תוכניות והוא אפילו נתן לי קרדיט כעורך."  

שירותים לאמנים  

אמיר עובד בבית סוכנותי קטן של פעם, שנמצא בחצר בית הוריו במושב. כאן יש לו אוסף עצום של תקליטים, קלטות  וחומרים שונים שהגיעו אליו לצורך המרה. כך ניתן למצוא את אוסף כתבות העיתונות שנכתבו על עודד תאומי ז"ל ומשפחתו מצפה לסריקות. אמיר הצטייד במכשירים מקצועיים, ביניהם סורק לתמונות מקצועי, סורק לעיתונות, ועוד.  

השירותים שהוא נותן הם משלושה סוגים: ניהול ארכיון מסודר; ניהול רשתות חברתיות – פייסבוק, יוטיוב והקלטת מופעים מקצועית (בעת המופע הוא מתחבר ישירות לסאונד, אבל גם למיקרופון כדי להקליט את תגובת הקהל). 

אמיר3
אמיר עם "בנות הזהב" – מיקי קם, תיקי דיין, רבקה מיכאלי, אמיר וחנה לסלו 

עוד ועוד אמנים 

במשך שיחתנו שארכה שעתיים, סיפר אמיר על עוד ועוד אמנים – זמרים, מלחינים, סוכנים, מפיקים ובמאים – שכולם משתמשים בשירותיו. הם העבירו את שמו זה לזה. בעזרת תיקי דיין הוא הכיר את יוסי גרבר והכין לו על כונן אוסף גדול. כך גם לשכנו ושותפו לתכנית "הצריף של תמרי" אריק סמית. למלחינה נורית הירש הכין ארכיון יפה. את נתן דטנר הכיר בתקופת היותו שחקן ראשי ב"כנר על הגג", היכרות שהניבה מפגשים וארכיון נאה. לאקי אבני נודע על אמיר מהפייסבוק והוא הזמין אותו לביתו. לאבני הוא הכין די-וי-די עם חני נחמיאס. כך הכיר אמיר גם את חני נחמיאס.  

צדי צרפתי היה עמו בקשר – בעקבות חברותו עם חני ואמיר המיר עבור צדי את כל הקלטות שהיו בארכיונו. חני נחמיאס סיפרה על אמיר גם לחברתה רמה מסינגר ז"ל. "רמה התקשרה אלי בוקר אחד, בזמן שאספתי ביצים בלול," מספר אמיר. "ומאז ניהלתי את הארכיון שלה ושל בן זוגה המלחין אריק אביגדור וגם ניהלתי את הרשתות החברתיות שלה." 

"האמנים פותחים פייסבוק כדי לקדם מופע או לפרסם אלבום חדש," מסביר אמיר. "הם היו שולחים לי מייל ותמונות. זה היה עוד לפני הווטסאפ שנכנס ב-2014) ואני הייתי מסדר להם את הפרופיל, ומעלה זאת ברשתות החברתיות בצורה מסודרת." 

אמיר עבד עם כל שחקני התכנית "רחוב סומסום", ביניהם מיקי קם, אלי גורנשטיין, נתן דטנר. הוא הצליח למצוא גם את מספר הטלפון של שרי צוריאל, שחבריה לא שמעו עליה זמן רב.  

"אתה יודע הרבה על אמן מסוים שאתה מעריץ," אומר אמיר, "וכאשר אתה מגיע אליו ומקבל עוד חומרים שלו, אתה מגלה עליו דברים חדשים. מתוודע לכל נקודה ונקודה בקריירה שלו."  

בתחילה נקרא המפעל שלו "אמיר הורביץ – המרת מדיות". את השם "אמיר הממיר" המציאה רבקה מיכאלי שידועה בהברקות שלה. היא המציאה גם את המושג "להיט" במקום המילה הלועזית "שלאגר" (ע.ב.א). רבקה מיכאלי שמעה על אמיר ויצרה עמו קשר.  

יקצר המצע מלהזכיר את כל האמנים שיצרו קשר עם אמיר או הוא עמם. ביניהם האחים אסנר, אלי גורנשטיין, ענת ווקסמן, חוה אלברשטיין, רובי פורת שובל, סנדרה שדה ועוד. אמיר אחראי להכנת הארכיון של פשנל, אורי זמברג הפקות "תוצרת הארץ", רבקה זוהר. בזמן האחרון אמיר אחראי לאינסטגרם של ציפי שביט, שיש לה היום כמאה ושמונים אלף עוקבים, "וכל התקשורת מחפשת לראיין אותה," לדברי אמיר.   

לסיום, רמה מסינגר ז"ל כתבה לאמיר ביום הולדתו: "אני מאחלת לך את כל האושר שבעולם, שתמשיך למצוא בעצמך את היצירתיות שלך, יחד עם השכל שחבל על הזמן שמאפיין אותך, המתיקות, טוב הלב והקסם האישי. בקיצור, אם לא היה ברור עד עכשיו, אתה אהוב כל כך, ומאחלת לך המון ועוד." 

ומי שלא עשה עדיין סדר עם ארכיונו הפרטי, עם זיכרונותיו בקלטות למיניהן, במסמכים, במכתבים ובכתבות – עתה הזמן לעשות זאת ולפנות ל"אמיר הממיר" כדי שיישמר זאת עבורכם ולדורות הבאים שלכם. 

* ליצירת קשר עם אמיר הממיר: 054-6621061, amir.hamarot@gmail.com 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אומר גל טוויג, מנהל פיתוח עסקי בשולחן מגדלי התמרים, שבימים אלה עושה את הכל ליישום התוכנית העסקית שגובשה בשולחן לשיקום ענף התמרים הישראלי, כדי להחזיר אותו לדרך המלך * באמצע מרץ ייצג השולחן חמישה
7 דק' קריאה
בינואר 2010 יצא לפועל מבצע "גאולה מרצון" במסגרתו פשטה המשטרה בשיתוף הרווחה על בית המשפחה שבו התגוררו נשותיו וילדיו של גואל רצון. אחת מהנשים ששוחרו מהכת היא יהודית הרמן מקיבוץ שפיים, אז בת 29,
9 דק' קריאה
ירון בלחסן מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות בישראל, מברך ומצדיע בשם החקלאות והחקלאים ליו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ מיכאל ביטון, שנעל לפני זמן קצר את ישיבת הוועדה בנושא רפורמת תעריפי התחבורה הציבורית והודיע כי, החל מהיום
< 1 דק' קריאה
כתבה זו מתמקדת בהיבט הגנטי של הפתרון לחסכון במים כדרך התמודדות יעילה בעקת יובש, המשתייכת לקבוצת העקות האביוטיות ונחשבת לאחת העקות המשמעותיות והמשפיעות ביותר על גידולים חקלאיים בכלל ועל גידול האבטיח בפרט. בעולם קיימים
5 דק' קריאה
כרמית סופר ארד, מדריכת הגנת הצומח בנשירים ובסובטרופיים, מחוז גליל-גולן עש המשמש – Anarsia lineatella הוא מזיק הפוגע בארץ בעיקר בשקד, באפרסק, בנקטרינה, במשמש, בשזיף, בדובדבן ואף התקבל דיווח בודד מאפרסמון.  הנזק המשמעותי נגרם
3 דק' קריאה
מדובר בחיקוי של חלבונים הקיימים בטבע בתנאי קיצון, המעוצבים ומותאמים לדרישות של אוכל עם חיי מדף ופיסטור פיתוח כחול לבן ימתיק לעולם את החיים. חברת ההזנק "אמאי חלבונים" הממוקמת בפארק המדע ברחובות פיתחה במעבדותיה
3 דק' קריאה
מינהל המחקר החקלאי או בשמו העממי הידוע לכל – מכון וולקני – ציין מאה שנים להקמתו, באירוע תוכן מקצועי רחב יריעה שהתקיים בו זמנית בשלושה אתרי מחקר ברחבי המדינה. אנו מביאים כאן בפניכם תקצירים של
12 דק' קריאה

כתבות נוספות

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן