יבול שיא
הרפת והחלב
shutterstock 1589679016

"אפקט העגלה"

3 דק' קריאה

שיתוף:

החלטה שיש לקבל רגע לפני שהעגלה עוזבת את הרציף 

על רקע נסיבות מסוימות בחיים עשויה להתפרש קבלת החלטה כלשהי כבוערת במיוחד. מצבים שכאלה עלולים להתרחש לעיתים, כשנראה כשהכול סוגר עלינו מסביב – כשעוד רגע העגלה תעזוב את הרציף, ואם לא נעלה עליה ממש בעוד שבריר שנייה, היא תיסע בלעדינו.  
מסתבר שלמצב הזה ניתנה הגדרה, וחוקרי מדעי ההתנהגות מתייחסים לכך כ"אפקט העגלה". ד"ר חנן מנדל דיבר על כך בהשתלמות מגשרים מרתקת שנערכה לאחרונה מטעם מוזאיקה המרכז ליישוב סכסוכים, והייתה בנושא "גישור בזמן מלחמה".  

כולנו מושפעים מ"אפקט העגלה". אם תגללו אחורה בזמן במודעות עצמית, תוכלו ודאי למצוא בין דפי החיים את היום בו נודע לכם שכולם בחרו במשהו, ונדמה שרק אתם משתהים שם נעדרי החלטה. על פי אותה תאוריה המחשבה המהדהדת באותם רגעים היא, שאם כולם בחרו בדבר ההוא, יש ודאי סיבה לכך; ואז במתכונת של שותפות החלטה, שלרוב אינה מודעת, הנטייה תהיה לבחור בדומה להם. 

אחת הדוגמאות המייצגות את התופעה היא הבחירות הכלליות בארה"ב. הנוהל האמריקאי הוא שהקלפיות בחוף המזרחי נסגרות מספר שעות לפני שהן נסגרות בחוף המערבי. אלא שעם סגירת הקלפיות בצד המזרחי מפורסמות תוצאות המדגם מהקלפיות, וחוקרי מדעי ההתנהגות טוענים שהאזרחים מהחוף המערבי שטרם בחרו, צופים בחדשות ובאותם רגעים זוכים לשטף מידי של "אפקט העגלה". לדבריהם, המחשבה שמתרוצצת אצל חלקם היא, שאם הסקרים מנבאים ניצחון ברור למועמד מסוים, כנראה שהם צודקים; ואולי כדאי שיעשו זאת גם הם. הרי ידוע שלהיות בצד המנצח זה עדיף בהרבה. וככה, באופן לא מודע הם מגלגלים את המחשבה אל היום שאחרי, לרגע שירימו כוסית עם החבר'ה שהם בחרו כמותם וניצחו.  

"אפקט העגלה" בגישור משפחתי 

החשש שמא נפספס את העגלה מובנת לגמרי. השיחות עם רועי, ילד האמצע במשפחת מושבניקים עם חמישה בנים, זכורה לי היטב. אחרי שההורים הלכו לעולמם נותרו האחים חלוקים בדעותיהם על כמעט על כל עניין ודבר בנחלה. הם הגיעו אליי לתהליך גישור, שהגדיר גבולות והרגיע את הרוחות. עדיין, סלע המחלוקת היה: אם למכור את הנחלה או להעבירה לאחד האחים שיפצה את השאר. הבכור והשני לא רצו, והזכות איכשהו התגלגלה לרועי. הוא אומנם היה רחוק מענייני החקלאות, אבל לא בצורה מנוכרת ומוחלטת. הוא אפילו התחיל לחשוב על יתרון הרקע שלו במנהל עסקים, ועל האפשרות שינהל חקלאות מתקדמת וייתכן שיצליח להפיח רוח חדשה במשק.  

באחד הימים אמר לי: "אני חושב שאעשה זאת. אני רואה את הילדים שלי רצים במרחבים, רואה את אשתי פותחת קליניקה במבנה שבחצר, ואפילו רואה את עצמי לומד משהו חדש ומקדם אותו דרך היכולות שכבר יש לי". בכל זאת הוא הותיר את ההחלטה באוויר. "אבא שלי היה אומר שאם הדבר החדש שהתעורר אצלך צריך להתפתח, הוא כבר ינביט שורשים", כך הסביר רועי את ההחלטה לישון על העניין; "אני צריך עוד קצת זמן, שלא אקח על עצמי שינוי כזה גדול ואחר כך אתחרט". 

אבל אז בימים של ההתלבטות הגיח פתרון חדש מבחוץ, נוצץ ומפתה. יותם, הבן הצעיר, כינס את כל האחים, ואני כמובן איתם, וסיפר על בחור רציני מאוד שמוכן לשלם על הנחלה את ערכה המלא; ואם ילחצו עליו, יש סיכוי שאפילו מעבר לכך. 

מכאן התחיל להתגלגל "אפקט העגלה", אלא שרועי לא היה מודע לכך. ארבעה אחים הרימו יד בעד ההחלטה וכשרועי נראה מהוסס נפערו העיניים. "אתה רוצה לקחת את המשק?" שאל בחדות רמי הבכור. "מה לך ולזה?" שאל יותם וצחק והאחים הצטרפו אליו.  

הפגישה עם האחים הסתיימה ברוב ברור ולרועי נותר רק להחליט אם הוא הולך כנגד הזרם לכיוון המחשבה שנבטה רק לפני מספר ימים. המחיר עשוי להיות כבד, זה ברור! זה שמחליט שלא לעלות על העגלה יישא באחריות לשיקרה בהמשך, ובמקרה הזה הייתה הרבה מאוד אחריות. רועי, למשל, לא יכול היה לפצות את אחיו בסכום שדובר עליו. אם יתעוררו חילוקי דעות בדרך, וסביר שיתעוררו הוא מסכן את יחסיו עם אחיו; בעוד שמחלוקת עם זר, נותרת כמחלוקת עם זר בלבד. ויש גם את עניין השלכת השינוי עליו ועל משפחתו, ומה יהיה אם התסריט שהגה לא באמת יתממש בכזו הצלחה כפי שדמיין בראשו?! 

"הלקוח החם" היה העגלה שעוד ניצבה לזמן קצר בתחנה, והמתח סביבה בער במיוחד. האחים רצו לשים מאחור את המהלך, ורועי נתפס כלא יותר מאשר המקל שתוקע את העגלה מלהתקדם. לעלות או להישאר?! הצעתי לרועי שיקבל החלטה שהוא שלם איתה, ורועי החליט לעלות לעגלה. אבל, למרבה הצער בדיעבד התברר שהוא לא היה שלם עם ההחלטה; כי לא הייתה פעם אחת בתהליך המכירה וגם לאחריו כשהנושא עלה על השולחן, שהוא לא התחרט שכך עשה. 

העגלה שהופכת לנקודה באופק  

בניסיון להיכנס לנעליו של רועי, שהיו גדולות על רקע ההחלטה הגדולה, לא ברור ומובן שרבים היו נוקטים אחרת. על המאזניים נמצאת מחד תמונת העגלה המתרחקת מהאדם שעל הרציף, עד שהופכת לנקודה קטנה; ומאידך ניצבת תמונת הנסיעה על העגלה עם כל החבר'ה, שלעיתים מסתמנת כחוויה שונה לגמרי. אין לי דעה מה נכון לעשות במקרה של רועי וגם לא במקרים אחרים. אחרי הכול, כמוכם אני נעדרת מהיכולת לחזות את התרחישים השונים ולהסיק על בסיסם החלטות. הבשורה היחידה שלי היא המודעות למה שמניע לבחור בהחלטה זו או אחרת. אם מתקבלת החלטה לזרום עם הזרם, החשוב בעיניי הוא המודעות לסיבה שהניעה אתכם לשם. לדעת שהבחירה נעשתה, למשל, כדי לחבק את ההחלטה המשפחתית, להבין את זה ולהסכים לאפשרות של ויתור על רעיון שנראה לכם מבריק, אולי כי פשוט חשוב לכם יותר לשחרר את האחים ממשא כבד, וזו בשבילכם סיבה מספיק טובה. 

כשיודעים על מה מונחת ההחלטה, ומאמצים את השיקול בהסכמה עמוקה, אין חריקות של חרטה בהמשך בכל מפגש משפחתי. "אפקט העגלה" הוא חזק כל כך, וזה לגמרי הגיוני אם מישהו יגיד שהוא בחר לעלות על העגלה המשפחתית. מנגד, אפשר להחליט אחרת ואפילו לגלות שהבחירה הובילה את כל המשפחה למפגש בצומת הבא. לא משנה מה תחליטו, העיקר שתדעו מדוע ותסכימו לקבל את ההחלטה שלכם במודע.  

* הכותבת הינה מגשרת, עורכת דין ונוטריון

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

בכפר סילבר שופץ מגדל המים הישן ויש בו עתה מוזיאון לתולדות הכפר ומרכז פדגוגי. השמחה מהולה בעצב: לוח חדש נוסף תחת הכותרת "נזכור", ועליו שמות של בוגרי הכפר שנהרגו בשבעה באוקטובר  *תמונה ראשית: מגדל
5 דק' קריאה
זה לא מעט, כשמשפחה של דורבנים, חזיר בר ונחש יוצאים לטייל במושב  מאות חיות בר נמצאות במרחבים השונים המקיפים את אזור המועצה האזורית מטה יהודה ובישראל בכלל. החיות (תנים, דורבנים, נמיות, יחמורים, חזירי בר,
2 דק' קריאה
"התפיסה לא השתנתה מאז השבעה באוקטובר," אומר תדמור ערבה ממושב רם-און, שממוקם כ-200 מטר מגדר המערכת וכ-7 ק"מ מהעיר ג'נין שבגדה המערבית * "אנחנו מרגישים חשופים מאז ועד היום," אומר תדמור שבנה תצפית מעל
6 דק' קריאה
אירוע זיכרון והוקרה לאנשי ענף החלב התקיים בישוב פטיש, במהלכו במהלך נערך טקס זיכרון מרגש לרפתנים שנרצחו באירועים הקשים של ה-7 באוקטובר  מועצת החלב בשיתוף התאחדות יצרני החלב קיימו הערב, רביעי, אירוע זיכרון והוקרה
3 דק' קריאה
אלפים ליוו את ארנון זמורה ממושב שדה דוד בדרכו האחרונה  אלפי אנשים השתתפו בהלווייתו של ארנון זמורה ז"ל, ממושב שדה דוד, שנפל בקרב על חילוץ ארבעת החטופים במחנה נוסייראת ברצועה. ההלוויה התקיימה ביום ראשון
2 דק' קריאה
לוגון, התאטרון המוזיקלי דובר האנגלית מהנגב, מעלה הפקה גם השנה למרות שחלק מחבריו פונו מבתיהם. חבר הלהקה לואיס הר מאורים, ששוחרר משבי חמאס בא לבקר בחזרות  *תמונה ראשית: דבי למדן ולואיס הר שהיה חטוף וחולץ
4 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן