בשבת השחורה של ה-7 באוקטובר, נפלו חלל שמונה מבוגרי בית הספר, והכפר כולו נעטף באבלו יחד עם בני משפחות החללים
*תמונה ראשית מתוך ויקיפדיה
בית הספר החקלאי-מקיף כפר-סילבר הוא פינת חמד ירוקה בתחום המועצה האזורית חוף אשקלון. הצוות החינוכי – הן המורים והן עובדי המשק והמדריכים – מצטיינים בקשר הדוק עם תלמידיהם-חניכיהם ובהנחלת ערכים ואהבת ארץ ישראל.
בשבת השחורה של ה-7 באוקטובר, נפלו חלל שמונה מבוגרי בית הספר, והכפר כולו נעטף באבלו יחד עם בני משפחות החללים. ההרוגים הם:
* אליונה אסטפנקו הי"ד – שוטרת. נפלה בקרבות בתחנת המשטרה בשדרות. היתה סטודנטית במכללת אשקלון.
* חיים בנעים הי"ד – על חיים בנעים מספרת אחותו רויטל מוסביאן: "הוא היה אח אופטימי, שמח, מפרגן ואוהב. חייל גולני לשעבר ועבד באדריכלות נוף. מחובר לטבע, מאוד מוכשר בתחומו, המון גינות יפות יש בזכותו. הסלוגן שלו בווטסאפ היה – 'ליהנות מהדרך'. הוא חי את זה, נהנה מכל עשייה וחי את החיים (כמו השם שלו). חיימי היה נשוי למרב ברגר, בת מושב נתיב העשרה, (שגם משפחתה נפגעה קשות בטבח הנורא), ולהם שתי בנות ובן."
בבלוג של רוכבי אופניים הספיד אותו חברו רותם בוקסבאום. בין השאר הוא מספר: "תמיד בכל רכיבה אחרי איזה טיפוס או עלייה קשוחה, כשנגלה נוף מרהיב לפנינו, היית שואף אוויר לריאות וצועק: 'מה רע לנו בחיים האלו, מה רע?' מסביר לנו שזכינו לעשות את מה שאנחנו אוהבים במקום מושלם ומזג אוויר מושלם… שאלתי אותך פעם: 'איך זה שאתה כזה חיובי ואופטימי ומכיר תודה על כל דבר?' ואתה פשוט ענית: 'כזה אני, באתי ליהנות ממה שיש.'"
* ראובן הייניק הי"ד – היתה לי הזכות לשמוע על ראובן מפי שניים מצוות אנשי כפר סילבר – אליק חוצב וזהבה רובין-מסר. אליק וחניק חוצב היו מאושיות הצוות החינוכי של כפר סילבר, שהתגוררו ועבדו בכפר במשך 37 שנים.
אליק, שבעצמו אח שכול (אחיו חיים חוצב-צ'צקי הי"ד נהרג במלחמת יום הכיפורים), מבכה את מות בוגרי כפר סילבר. עקב תפקידיו הוא הכיר היטב את ראובן שסגר מעגל ומתלמיד הפך למנהל הרפת.
מספר אליק: "ראובן היה במשך כ-20 שנה, עד שנת 2006, מנהל-מדריך הרפת בכפר סילבר. הוא היה רפתן מקצועי בעל ידע רב, הדריך תלמידים רבים בענף הרפת במשק החקלאי. איש יקר ואהוב ע"י התלמידים, חבר יקר בצוות מנהלי הענפים ועובדי כפר סילבר. ראובן היה מאד מוערך. בתקופתו הגיעה הרפת לשיאים כלכלים ולימודיים ברמה הארצית. יהי זכרו ברוך. נזכור אותו לעד."
מספרת המורה זהבה רובין-מסר: "ראובן היה תלמיד שלא אהב ללמוד. שובב. לא יכולתי להעניש אותו כי הוא היה טוב לב ובדרן. הוא בילה הרבה מחוץ לכיתה. יום אחד ניגש אלי ואמר לי: 'אני יודע שאת מאוכזבת ממני, אבל תדעי לך, כשאני אהיה גדול אַת תתגאי בי'. לימים פגשתי אותו כשהייתי במסעדת 'ניצחון'*. שאלתי אותו: 'אתה זוכר שאמרת לי שעוד אתגאה בך?' והוא ענה לי: 'בטח שאני זוכר, הנה הוכחתי לך. אני מנהל רפת מאוד גדולה בקיבוץ כיסופים." אז הוא כבר היה מבוסס, אב לילדים. המוות מאפיין את חייו," מוסיפה זהבה, "כי הוא היה טוב לב כזה. הוא הלך להאכיל את הפרות הרעבות למרות הסכנה."
ואכן, ראובן נהרג בידי מחבל ברפת בקיבוץ כיסופים, הרפת שניהל במשך 15 השנים האחרונות. הוא התעקש, למרות הסגר במקום, להגיע להאכיל את הפרות ולחלוב אותן, ושם ארב לו מחבל והרג אותו." יהי זכרו ברוך.
מאחלים לחני, אחותו של ראובן ולכל המשפחה, להתגבר ולהמשיך לנצֵחַ, על אף השכול.
יגאל וקס הי"ד – שנפל במושב נתיב העשרה יחד עם אחיו עמית וקס הי"ד. יגאל (53) היה גרפיקאי במקצועו, לוחם בכיתת כוננות של המושב. יגאל היה "הנדימן" וידע לבנות לבדו המון דברים. יגאל שהה בארה"ב, חזר ארצה. באחרונה עבד בחברת "הזרע". יגאל הוא הבכור מבין ארבעת האחים.
גיל טעסה הי"ד – אשר בנו אור תעסה הי"ד נרצח על חוף הים. עידית אבירם, מורה ומחנכת, מספרת על גיל טעסה הי"ד: "גיל היה תלמיד בכיתת החינוך שלי ובמגמת לימודי ארץ ישראל בכפר סילבר. ילד חייכן, מצחיק, גבוה כמו שרוך, למד רק מה שעניין אותו. חבר טוב לספסל הלימודים. היו לו סנדוויצ'ים מושקעים שהוא הכין לבד, והחברים היו רבים ביניהם מי יאכל היום את הכריך של גיל.
עקבתי אחרי בגרותו, עודדתי אותו להצטרף לשירות הכבאות. אהב את לוחמי האש, את ילדיו שהיו כל עולמו והיה ממש גאה בהם. לפני שבוע פגשתי אותו במקרה בסופר בקניות. הוא סיפר לי על הילדים, על המושב שכל כך אהב. עצוב מאד."
והנה אחד מילדיו, שכל כך אהב, אור טעסה הי"ד, תלמיד כיתה יב', יצא באותו בוקר לדוג בחוף זיקים. מחבלים פלשו אל החוף והרגו אותו ואת חבריו. אחד החברים שנהרגו יחד עמו היה טל קרן הי"ד, גם הוא תלמיד כיתה יב', אשר הוריו – סיוון לבית פרחיה ואלון קרן, ייבדלו לחיים ארוכים – הם בוגרי כפר סילבר. יהי זכרם של גיל, אור וטל ברוך.
יעל לייבושור הי"ד – תצפיתנית (ראה כתבה בגיליון זה).
יניב סודרי הי"ד – היה המנהל הלוגיסטי של המסיבה ברעים: "הוא חטף נשק למחבל, חיסל אותו והחל לחלץ מבלים למרות שנפצע, כולל את בת הזוג שלו סיון כהן שעבדה איתו שם וניצלה. מת מאוחר יותר בבית החולים סורוקה."
אורן שטרן הי"ד – התגורר במושב נתיב העשרה, אחיו של חבר המושב אייל שטרן. אורן היה חבר בכיתת הכוננות של המושב, שיצא להילחם במחבלים, רווק שעבד בחברת "רב בריח". אורן ואייל גדלו במושב גיאה. לאורן היו ידי זהב, בחור נאה (חתיך), חייכן, מסובב פנים שנכנס לכל ההתנדבויות במושב בחפץ לב.
