בין המשתלה לבמות

לז'קו חזן האגרונום, יועץ גינון ובעל משתלת "כל גן" מבית חנן, כישרון שירה ונגינה עוד מהילדות באיזמיר * בשנים האחרונות יצר חיבורים עם זמרים/ת, הוציא שני דיסקים ומופיע על הבמות ברחבי הארץ ובחו"ל, במופעי לדינו, טורקית, פיוטים ומוסיקת עולם * רק בשבוע שעבר הופיע עם יסמין לוי ורנין במושב שילת * איש רב פעלים המייחל שהשירה תחבר ותלכד אנשים באהבה ובסובלנות 

מסלול חייו של ז'קו חזן מבית חנן שנולד בטורקיה, הוא דוגמא לנחישות והתמדה למען הגשמת חלום ודרך. מה יותר מלבב ללב ולנשמה מאשר לסרוק נתיבי חיים שעובר אדם בן 60 פלוס – ולהבין שלמרות הדרך הפתלתלה שעבר, ובחירותיו בחיים שהובילו אותו לשלב מספר תחומים – ידע להצליח, להתמחות במקצועיות במשתלה וכן לשיר ולהופיע על הבמות.

האהבה לשירה 

"נולדתי באיזמיר בטורקיה בשנת  1956," מספר ז'קו, "הבן הצעיר להורי דוד ואסתר חזן ז"ל ולשתי אחיותיי: לואיזה ומטילדה. הייתי ילד מפונק שכולם טיפלו ודאגו לו. מאז שאני זוכר את עצמי אהבתי מוזיקה וקצב. כבר בגיל שבע תופפתי על הקרשים שנועדו לחימום התנור בחדר האמבטיה. אין ספק ששמיעת שירתה של אימי בבית מגיל צעיר, במיוחד כשבישלה במטבח את מטעמיה הנפלאים, חלחלו והשפיעו עלי. לעיתים הצטרפתי לשירתה, והרגשתי סוג של התרוממות רוח." 

השומעים ציינו שיש לילד קול זמיר והוא כישרון מוזיקלי, והקנו לו את הזכות לשיר כחזן בבית הכנסת הגדול באיזמיר 'בית ישראל' שהיה בקרבת ביתם. לאחר שלמד חזנות לפי מקמים מזרחיים, השירה ועיסוקים נוספים מילאו את יומו.  

מפליא שחלק מעיסוקי הספורט והדייג של ז'קו כילד באיזמיר ממשיכים גם כיום בישראל: "גרנו על שפת הים ובמשך כל חודשי הקיץ ביליתי מהבוקר ועד הלילה על המזח ודגתי דגים," הוא מספר. 

השנים עוברות וז'קו הילד הופך לנער החוגג בר מצווה. בני המשפחה עדיין לא מודעים למה שמתוכנן בראשו של הנער הצעיר. "כל החברים התחילו לעלות לארץ והמורה כהן עודד אותנו לעשות מעשה. כשבאתי ואמרתי בבית על הרצון שלי לעלות לארץ, היו התנגדויות. אימי אמרה לי שאני ילד מפונק, ושלא אוכל להסתדר בארץ חדשה בלעדיהם. 

"האמת שהיה לי דוד (אח של אבי) ביפו שעלה כבר בשנת 1948 ואחותי הגדולה לואיזה הייתה כבר כחודשיים בארץ בבאר שבע עם סטודנטים כך שהתעקשתי, ולא ויתרתי עד ההחלטה המכרעת, לעלות לבד בלי הורי.

"עליתי ארצה ואכן הגעתי לדוד ומשפחתו יומטוב וג'ויה חזן ז"ל שקיבלוני באהבה וחיבוק. לאחר כמה ימי הסתגלות, הוחלט שאלמד בפנימיית ניצנים. נסעתי לשם באוטובוס וכבר בדרך מהחלון בנסיעה ראיתי חולות, חולות ושממה. זה היה כבר סימן שלא מבשר טובות, בשבילי זה היה מדבר, שעשה לי איזה עצב בלב. לא הספיק אפילו שבוע לשהות שם, שהרגשתי שזה לא מקום מתאים בשבילי. זה היה אחד השבועות הקשים ביותר בחיי." 

חזן משתף בחוויות הלא מעודדות בפנימייה, כמו נושא האוכל בחדר האוכל. בגלל הריחות שלא היו נעימים לו ודחו אותו, סרב ללכת ולאכול כמו כולם. למזלו הטוב, היה לו בתיק נקניק גדול שעוד הביא מהבית בטורקיה וכן שוקולד. זה היה האוכל שלו במשך כל אותו שבוע ועוד כמה ירקות. "נזכרתי במילים של אמא, שאמרה שאני מפונק ושלא אסתדר. הגיע יום שישי והגעגועים הציפו אותי, עד שהחלטתי לעזוב את הפנימייה – יותר נכון לברוח.  

"לקחתי את המזוודה הירוקה שלי ופשוט הלכתי לתחנת האוטובוס לתל אביב. הדודים נתנו לי דמי כיס והשתמשתי בהם לחזור אליהם. המנהל ראה אותי ושאל כמובן 'מה קורה איתך?', אמרתי שאחזור, מאחר ואני צריך להשאיר דברים אצל הדודים. מה שמפליא הוא שזכרתי איך להגיע מתל אביב ליפו בקו 46 באוטובוס, ולרדת בשכונה בתחנה האחרונה. 

"לשמחתי הגעתי לדודי והוא אמר לי שאישאר בינתיים בביתם להירגע. משנודע לאחותי לואיזה שברחתי היא כעסה עלי מאד וציינה ש'אין דבר כזה לברוח'. היא השאירה לי שתי בררות: ל'חזור להורים בטורקיה, כמו ילד קטן ומפונק או שיחפשו פנימייה אחרת', אבל לא יתכן שתברח, ותגיע לדוד. זה לא פתרון טוב'.  

"אז חיפשו לי פנימייה אחרת. כך עלה הרעיון שאלמד בפנימיית 'עיינות' ששוכנת באזור של פרדסים וזה היה נראה לי כבר יותר טוב. זה היה בסוף שנת 1969. הגעתי לפנימייה עם תקוות גדולות אך שוב הרגשתי שאני מתגעגע וברחתי לדודים. הפעם עשו סידור עם ההנהלה, שאחותי והדוד יחתמו שלא אברח יותר. לא הייתה לי בררה, השלמתי עם המצב יחד עם הרבה דמעות בעיניים.  

"הייתי יחד עם עוד עולים חדשים שהגיעו מכל קצוות העולם והארץ. התחלתי להתרגל למצב והיה לי גם חבר לחדר משה לוי. דווקא השילוב בין התרבויות המגוונות בפנימייה גיבש אותנו, אפילו ארגנו לנו ערבים מוזיקליים בהם שרנו, בשפות שונות. התמחיתי בענפי המטעים והרפת. כך עברו הימים והגיע 'יום ירושלים'. התחברתי מאד לאווירה המיוחדת והציונית של החג – והנה אני תלמיד בארץ ישראל. ארבע שנים אלו שעברתי בעיינות עיצבו אותי כאדם חרוץ ויצירתי, ונתנו לי כיוון שאני אוהב – חקלאות וטבע, לעבוד עם צמחים וכל הקשור לאדמה. לגדל גידול כלשהו שיוצא ממנו משהו מועיל."

חייל ומדריך חקלאי 

"הצטרפתי לגרעין הנח"ל 'עוז' שהתגבש עוד בפנימיית עיינות בה למדתי, אליו הצטרפו תלמידים נוספים ממקומות אחרים והיה מיועד לניר עוז. באחד הימים הגיע אלינו חייל מהמדרשה החקלאית של הנח"ל לספר לנו, התלמידים לפני הגיוס, על חשיבות השרות הצבאי במקום הזה, אליו מגיעים חיילים/ות מהיאחזויות לקורסים חקלאיים מגוונים. 

"נדלקתי על האפשרות לשרת בצה"ל במסגרת כזו וביקשתי להתגייס למערך זה. נאמר לי שקודם עלי להיות חייל ולעבור קורס מ"כים לחיילים קרביים ולחיילי הנח"ל. הדרכתי שני מחזורים של טירוניים ורק אחרי כן הגעתי להמשך שירות ב'מדרשה החקלאית' ואני לא מצטער על בחירה זו." 

ז'קו מסביר שהעבודה במשק החי בפנימייה בעיינות והשרות במדרשה במחנה 80, סמוך לפרדס חנה, "הם שגיבשו בעצם את בחירת הכיוון המקצועי שלי בחיים, ללמוד חקלאות ולעשות תואר כאגרונום. כך שלעולם איננו יודעים, מה תהיה השפעתם של הבחירות שלנו, על חיינו.  

"במדרשה עסקתי בגידול דבורים, היה לנו ליווי מקצועי של מומחה בתחום. היו לנו מספר כוורות פעילות, ואפילו רדינו דבש ויצקנו לצנצנות. נקודת השיא הייתה שחילקנו אותן לצוות הבכיר בבסיס. זאת הרגשת סיפוק אדירה שיוצרים משהו מעשי ומקבלים שבחים רבים. כמו כן עבדתי בגינון, היינו משפרים ומפתחים חלקות גינון בבסיס הצבאי. בנוסף היו קורסים נוספים לנח"לאים ששרתו בהיאחזויות השונות: גד"ש, ירקות, צמחי נוי, לול בקר ועוד.  

"במדרשה הכרתי חבר לחיים, מוריס בן ישי. מאז ההיכרות ביננו, אנו צועדים יחד כ-45 שנה בתחנות שונות, ובמשך השנים הפכנו גם לשותפים עסקיים בכל המסלולים, ובמשתלה בבית חנן עד היום." 

ז'קו נזכר שבמדרשה הייתה גם חממת צמחים קטנה. באחד מרגעי העבודה המשותפים שלהם, הם העלו רעיון שאולי פעם תהיה להם חממה משלהם: "מאד אהבנו את העבודה בחממה," הוא משחזר.  

לאחר השחרור משירות סדיר המשיך חזן לשרת במילואים כחייל רגיל במוצבים.  

בפקולטה ועבודות כאגרונום 

"המסלול של חיי היה כבר ברור – ללמוד חקלאות בפקולטה," ממשיך ז'קו לספר. "בשנה הראשונה למדתי מקצועות יסוד בירושלים. זאת הייתה שנה הזכורה לי כקשה במיוחד, כי היה עלי עומס רב. הייתי צריך לפרנס את עצמי, לשלם שכר דירה וכלכלה וגם ללמוד בחריצות.  

"התמחיתי בלימודי 'גננות ושתלנות' וסיימתי את הלימודים כאגרונום ב-1981. באותה תקופה הייתה לי חברה שגרה בחיפה ורציתי לבוא להתגורר בקרבתה. לכן קודם חיפשתי עבודה בעיר. לשמחתי, לאחר זמן קצר קיבל אותי לעבודה האדריכל יוסי זוהר שהיה מנהל מחלקת הגינון של עיריית חיפה. התקבלתי לעבודה כמבקר איכות ורציתי ליישם את כל מה שלמדתי בתחום הצומח בפקולטה.  

"עבדתי עם עובדים שרובם היו תושבים מדליית אל כרמל ועוספיה. בסוף החודש הייתי צריך לתת להם פרמיה, לפי רמת העבודה המקצועית שעבדו. בכדי לשפר את עבודתם, צריך היה לערוך להם קורסים מקצועיים ולהביא מרצים טובים לפי תחומי התמחותם. כך הפכתי למפעיל קורס גננות בעיר.  

"במקביל לא זנחתי את אהבתי לשירה. דווקא בחיפה התפרסמה 'מקהלת אפי נצר' בבית רוטשילד. שמחתי מאד שיכולתי להצטרף ולהנות מהשירה בצוותא עם החבורה. בהמשך עבודתי במסגרת מחלקת הניסיונות של איקלום צמחים ערכתי כל מיני מחקרים, כדי לבחון אילו צמחים מתאימים לחוף הים.  

"המטרה הייתה להתאים צמחים לטיילת בת גלים. במחקר התבססתי על צמחים הגדלים סמוך לים המלח ומאוסטרליה. מצאתי לדוגמא שהסוקולנט צלקנית החורבות מתאים ביותר לחופי ים, מאחר והוא בעל עמידות גבוהה ליובש עונתי, קרקע דלה ורסס ים. וכך עוד כ-20 סוגי צמחים שמקורם בדרום אפריקה, אוסטרליה ודרום אמריקה. כמו כן חקרתי עשרות צמחים נוספים. רכשתי ידע רב ועד היום אני מוכר בתחום ויועץ מקצועי לאדריכלי נוף.  

"החיים ממשיכים ובשנת 1982 נפרדתי מהחברה החיפאית שלי. עברתי תקופה לא קלה. כמו אצל רבים, קטעי הכאב והגעגוע נתנו את ביטויים בשירים שכתבתי. ישבתי בחדר הקטן שלי בדירה השכורה בנווה שאנן וכתבתי שירים, הראשון מביניהם נכתב באותה השנה נקרא 'רגע לפני השינה', אותו חידשתי לאחרונה. כתבתי לו לחן מחודש ויותר קצבי והוצאתי אותו כסינגל. שיניתי את שמו ל'זיכרון מתוק' ואני נוהג לשיר אותו בהופעותיי בליווי הגיטרה. חלק מהמילים הן: 'שוב כותב על אהבות, שוב רוקם לי חלומות / הימים שמתמלאים בתקוות וברגשות / מספר על אהובה על האושר העוטף / על הרגע שחדרה אל הלב שכה אוהב'."  

משתלת "כל גן" 

אחרי הרומן שלו עם חיפה, הצטרף לחברו הוותיק מוריס בן ישי מ'המדרשה החקלאית', ויחד יזמו עסק לגננות הנקרא "כל גן" ועד היום זה שם העסק המשותף שלהם. חזן עבר להתגורר ברחובות והשניים שכרו יחד דירה ועבדו בעסק לגינון כשותפים מלאים. במיוחד עבדו במקומות בהן וילות עם גינות גדולות כמו: נווה מונסון, גני יהודה, סביון ועוד.  

"במשך השנים השלמתי והשתלמתי בקורסים וימי עיון בגננות ב'מכללת רופין'. משנה לשנה הקטע של הגינון והגינות מאוד משך וריתק אותי. יום אחד הגענו לעבוד בגינה של יעקב נמרודי ז"ל. הוא היה מרוצה מאד מעבודתנו והזמין אותנו לארגן את החצר לקראת החתונה המפוארת של בנו עופר נמרודי.  

"לאחר שהצלחנו ועמדנו במשימה מעל ומעבר למצופה, להפתעתנו הזמין אותנו לשיחה עסקית ומקצועית ושאל כיצד אנו רוצים להתקדם בעסק שלנו, מאחר ונוכח לדעת שאנו מאוד חרוצים והוא רוצה לעזור לנו.  

"אמרנו שאנחנו מחפשים שטח להקים משתלה משלנו. הוא קרא לבנו עופר והם הראו לנו כל מיני מקומות שברשותם שרק נבחר. לבסוף החלטנו על שטח של 3 דונם בגני יהודה, בו הקמנו משתלה שעבדה כשלוש שנים. זאת הייתה מחווה יפה מאד מצידם.  

"נתיבי החיים ממשיכים בתוכניתם. אני ממשיך ללמוד ולהשתלם בפקולטה לחקלאות ברחובות, באופן מקצועי. ולזכור שהאהבה למוזיקה תמיד הייתה בי, והמשיכה איתי. כך הגעתי לשיר במקהלת הזמר של הפקולטה." 

חתונה ומעבר למושב 

"נפלאות דרכי הבורא ודווקא ב'מקהלת הפקולטה' הכרתי את חברתי החדשה ולימים אשתי אריאלה האגרונומית. אריאלה למדה והתמחתה בזמנו בגד"ש והגנת הצומח וכיום היא מתאמת מחקרים באסף הרופא.  

"בשנת 1985 התחתנו והתגוררנו ברחובות. היו לנו חלומות של זוג צעיר וחיפשנו מקום כפרי להקים משפחה ולגדל ילדים, וכמובן, חיפשנו משק חקלאי בו יוקם העסק המקצועי לגינון ושתלנות.  

"שמענו שהתפנה משק בבית חנן, אמנם עם חובות, אבל יצאנו לבדוק בשטח והסתבר שזה היה משק ירושה מסובך לשתי האחיות היורשות, שלא התגוררו בו ורבו ביניהן. המושב ששייך לתנועת המושבים היה מעוניין לסיים את הפרשה. כספי הקנייה שלנו קיזזו בחלקם את החובות.  

"אנחנו מאוד מרוצים שהגענו למושב, התקבלנו בברכה. מהמשק הישן נשאר עץ זית גדול וישן, מעל 80 שנה – ומסביב לו הקמנו את גן החצר והבית למגורים. יחד עם שותפי הנאמן מוריס בן ישי המתגורר בנווה שלום, הקמנו את המשתלה שלנו 'כל גן', מרכז גנני העובד עם סיטונאים, צמחים למוסדות וקבלנים בכל הארץ." 

משתלת "כל גן" הוקמה בשנת 1982, עוד לפני שעברו לבית חנן. משנת 1986 ועד היום ממוקמת המשתלה במושב ומשתרעת על פני 50 דונם. "במושב לכל משק מוקצב 30 דונם, כאדמת הנחלה," אומר ז'קו, "את שאר השטחים להגדלת המשתלה שכרתי מהמשקים של השכנים. מיום הקמת המשתלה, היא מתמחה בייצור צמחי נוי לגינון הציבורי והפרטי. בין לקוחותינו: עיריות, מועצות מקומיות, בתי חולים, אוניברסיטאות, קיבוצים, משתלות, קבלני גינון מוסדות ועוד.  

"בנוסף צוות המשתלה החוקר ומייעל את תהליכי הייצור ללא הפסק. ריבוי צמחים מבוצע כרובו במשתלה. אנחנו מייצרים כ-400 סוגי צמחים וכן שוקדים על הכנת צמחים חדשים למגוון. כמשתלה מובילה בתחום הגינון אנו רואים עצמנו מחויבים לאיכות מעולה, אספקה מהירה, מגוון וכמויות גדולות וכמובן מחירים אטרקטיביים. כדי לתת שירות אמין ומהיר אנו מפעילים מספר משאיות המספקות צמחים בכל רחבי הארץ. לפרויקטים גדולים אנו מייצרים לפי הזמנה מראש. במשתלה פועל מרכז מכירה בו ניתן למצוא בנוסף לצמחי הנוי שאנו מייצרים במשתלה, גם מגוון גדול של עצי נוי ופרי, צמחים מיוחדים בגדלים שונים ותערובות וחיפוי קרקע שונים. כמו כן אפשר למצוא מגוון גדול של כדים ואדניות." 

שני השותפים הוותיקים משלימים אחד את השני, וחלוקת התפקידים ביניהם היא: שמוריס בן ישי אחראי על הארגון, ייצור וכוח אדם וז'קו חזן אחראי על השיווק. לכל משתלה יש את ההתמחות שלה, המשתלה שלהם מגוונת מאוד, כך שכל גנן ומפתח גינות יכול למצוא בה את מבוקשו בכל מקום בארץ ואת הצמחים שיתאימו לצרכיו ולגינותיו.  

פעם בשבע שנים הם מוציאים קטלוג מקצועי של כל הצמחים והפריטים במשתלה. המהווה כלי עזר לעבודה המקצועית של הרוכשים במשתלה: "באים אלינו גננים מכל הארץ ואני ממשיך גם את כל התחביבים הנוספים שלי: לשיר ולהופיע כמובן; לשחות בקבוצה כבר 13 שנים בראשל"צ, לשחק כדורסל ולהקדיש זמן למשפחה.  

"יש לנו שלוש בנות מוכשרות: שירי (32), משי (30) ועדן (25) והנכדה החמודה מאיה בת שנתיים. החיים שלי מאוד מלאים, גם עם השירה וההופעות. בשנים הראשונות שלנו במושב השתלבתי כחבר ועד ועד היום חבר ב'וועדת הנוי' ונותן יעוץ מקצועי. בחגים ומועדים הנחגגים במושב אני נרתם בשמחה בשירה ונגינה. גם אשתי הייתה פעילה בעבר בוועדת תרבות. השליחות שלי בחיים לעשות שמח לאנשים. אני אוהב לשיר במיוחד, בלדינו בעברית וכמובן בטורקית." 

לא נפסיק לשיר 

אריאלה, רעייתו של ז'קו, מרעיפה עליו מחמאות: "ז'קו הוא אדם חברותי מאוד, יצירתי וחרוץ. כשיש לו חלום, אין ספק שהוא יעבוד קשה עד שישיג אותו. הוא ידוע בשמחת החיים שלו, באנרגיה הגבוהה והחיוך. דבר שיפה אצלו זה שהוא תמיד מוקיר תודה על הקיים, ומעריך את מה שיש וגם נהנה ממנו. בן זוג כיפי, וסבא מצוין. לפעמים נמאס לי לשמוע אותו שוב ושוב, מתאמן על אותו השי,. אבל הכול למען מטרה טובה ואיכותית – זאת גאווה." 

ז'קו: "מאז שאני זוכר את עצמי המוסיקה הייתה עבורי הדרך להבעת רגשותיי ואני שר בטורקית, בלדינו, בעברית, בצרפתית וגם באנגלית. יש לי כישרון לקלוט שפות בקלות, וזאת ברכה. אשתי אריאלה דוברת צרפתית, ועבדה איתי על ההיגוי הנכון.  

"אני שמח שנפלה בחלקי הזכות לשיר ולשמח אנשים. ומייחל שהשירה תחבר ותלכד אנשים באהבה ובסובלנות. בעבור השנים אני רק מתקדם בשילובי שירה עם זמרות מהשורה הראשונה והעתיד נראה ורוד ומבטיח. משנת 2011 הופעתי עם זמרת טורקיה ששמה רנין בהצלחה רבה." 

חזן מציין בהתלהבות והתרגשות שאף פעם לא משעמם לו בבית. שיש גיטרה והיא תמיד קוראת לו לנגן. מזה 15 שנים הוא עוסק במוזיקה באופן יותר מקצועי, כולל הופעות, ואף הוציא שני דיסקים. ביחד עם הזמרת הטורקיה רנין הוא מהופיע ברחבי הארץ במסגרת "מוזיקת עולם", בדגש על מוזיקה ים תיכונית.  

בשנתיים האחרונות הפיק בעזרת הזמרת הנפלאה יסמין לוי שלושה דואטים, בהם הוא שר עם מירה עווד המוכשרת: "שני השירים ששרנו יחד, צולמו לקליפים בתוך המשק החקלאי החממות. בינתיים הגשמתי עוד חלום – לשיר דואט עם יסמין לוי הענקית ב-3 מופעי 'לילות הלבנט'. לאחרונה הוצאתי סינגל 'זיכרון מתוק'. החיים קצרים מאוד ואני משתדל לנצלם כל רגע ושניה, וזה מה שמנחה אותי כל הזמן." 

חזן משתף כי אחד מרגעי השיא בשבילו היה כשהגיע פעמיים בהפרש של שנה להופעות בבית הכנסת 'בית ישראל' באיזמיר בו גדל ושר חזנות: "ב-2018 הופענו ב'כנס הלדינו' ע"ש יצחק נבון בים המלח. אני פתוח לשילובים שונים עם זמרים וזמרות. בחודש מרץ הקרוב ב-29.3, מתוכננת הופעה שלי עם ה'תזמורת האנדלוסית' באשדוד, במסגרת 'תור הזהב'.  

"אני מעריץ גדול של הזמרת יסמין לוי. נוצר ביננו קשר דרך אמה, כוכבה לוי, שאמרה שהיא מאוד אוהבת ריח של פרדסים. השתיים התארחו בביתנו במושב. היה כייף גדול להקליט שירים יחד עם יסמין המופלאה. זה היה בשבילי עוד שיא חשוב שכבשתי.  

"בנוסף הייתה לי פגישה וחוויה גדולה עם גיל שוחט ודוד דאור. אני לומד מכולם, וכך גם מתוך ההיכרות וההופעה עם מירה עווד. מפיקת הפרויקט הייתה יסמין לוי, ששיתוף הפעולה עימה מקורו עוד בשורשים הטורקיים, ובתרבות הלדינו שאנו חולקים מהבית. יחד הקלטנו שלושה שירים בארבע שפות, במטרה לקרב לבבות ותרבויות - ומי יודע, אולי להביא את השלום. אני מייחל שהשירה תחבר ותלכד אנשים באהבה ובסובלנות. רק בשבוע שעבר הופעתי במועדון הג'יפסי במושב שילת ואירחתי את הזמרות יסמין לוי ורנין בשירים נוסטלגיים, בלדינו, טורקית, יוונית ועברית. המופע היה בהפקתו של המאסטרו נדב ביטון, היה מופע נפלא ויש לי עוד תוכניות רבות בהמשך."  

"איש רגיש, חרוץ ומוכשר" 

נדב ביטון, המפיק המוזיקאלי והמלווה המקצועי של חזן, אומר: "המקצוע שלי בהפקה וליווי זמרים, היינו כאדריכל בניין הבונה מופעים לזמרים ויוצרים. הכרתי את ז'קו דרך הזמרת הייחודית יסמין לוי, מתחום הלדינו. בתקופת הקורונה הפקנו יחד שלושה שירים קסומים. אני שמח שיכולתי לסייע לו להגשים חלק מחלומותיו בשירה. נוצר ביננו קשר מיוחד וחברי. חזן הוא איש רגיש, חרוץ ומוכשר, ויחד יצאנו למסע מוזיקאלי. מהופעות קטנות ולהופעות גדולות ופסטיבלים."