איך לייצר מרחב הרמוני בבתים פרטים
יבול שיא
הרפת והחלב
נעה ולך

האני מאמין של נועה בעלת "משתלת ולך"

8 דק' קריאה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

"הגינה היא המטפלת בנו ולא אנחנו משתעבדים אליה" – זהו האני מאמין של נועה ולך, בעלת "משתלת ולך", שבמושב גן שומרון, אחת מהמשתלות המיוחדות בארץ, שהוקמה במשך שנים על ידי משה ולך. רוצים להקים בוסתן פרטי בבית ואתם מחפשים עצים אקזוטיים ייחודיים וגם עצי פרי רגילים? זה המקום. נועה ולך: "המוטו שלי הוא ליווי כל צמח ועץ שנקנו אצלנו גם לאחר שנים"

 

משתלת ולך במושב גן השומרון, הינה משתלה ייחודית, המגדלת ומוכרת מגוון רחב מאוד של מיני עצים וצמחים מזנים שונים, ביניהם מיני עצי פרי מיוחדים ובלעדיים, עצי פרי אקזוטיים וגם רגילים וכן שורה ארוכה של צמחי תועלת. לא מדובר בעוד משתלה המוכרת עציצים של שיחים ופרחים שונים. משתלת ולך מתמחה בעצי פרי ייחודים ומיוחדים.

 

נועה ולך ובניה במשתלה
נועה ולך ובניה במשתלה

 

על מנת להמחיש את הייחוד במשתלה זו, אומרת נועה ולך, בעלת משתלך ולך: "פירות היער, שהיו פעם נחלתם של האירופאים בלבד, נגישים היום לגידול בכל מקום בארץ. ניתן לקנות אותם ופירות רבים אחרים במחירים לכל כיס. תוכלו למצוא עצים מסוגים שונים של פירות יער במשתלה שלנו. אפשר אף לומר, שעולם העצים והצמחים במשתלה שלנו, כאילו ריכז את עצי ושיחי כדור הארץ כאן במשתלה."

החוויה למי שמגיע למקום זה שונה  ואחרת. לרגע הייתה לי תחושה שהגעתי לגן עדן. אני מסיירת בשלווה בין מאות העצים השונים, יש כאן סוגים שונים של בננות, סוגים שונים של גויאבות, כמו פארה גויאבה, אמברלה,  גויאבה ננסית בלי גרעינים, גויאבה ארגמנית (סגולה), כולל גויאבות חמצמצות בטעם וניל ועוד שלל של עצים עם שמות שמעולם לא שמעתי: גרנדילה, קאס "סוף סוף", סמבוק שחור, מנגו קינג דייויד והרשימה עוד ארוכה.

דוגמא נוספת הוא שיח  שנקרא, "הפרי המכושף", שמקורו בדרום אפריקה, שיח שגדל רק בעציץ בבית. אומרת נועה: "השם הזה ניתן לו בגלל שאנשים שאוכלים את הפרי הזה, הטעם שהם חווים הוא תמיד מתוק. פרי זה, טעמו מתוק. גם אם אכלתם לפני כן שווארמה או דג מלוח, הטעם הדומיננטי מתוק. הכישוף הוא בטעם המתוק תמיד."

האימפריה של משה ולך

במשתלת ולך ישנם עצים שהובאו מכל העולם. המשתלה מכילה בתוכה סיפורי חיים, סיפורו של משה ולך, שהקים את המשתלה ונפטר לפני מספר שנים – וסיפור חייה של נועה ולך, בתו של משה ולך, שהיא היום בעלת המשתלה ומנהלת אותה. נועה ולך היא אישה צעירה בת ארבעים, נראית צעירונת והיא נושאת על כתפיה אימפריה של עצים. סיפור חייה של נועה מתחיל במושב גן שומרון, שזור בסיפור חייו של אביה משה.

קצת על ההיסטוריה המשפחתית והמושב

נועה: "מושב גן שומרון שייך למועצה אזורית מנשה ונוסד בשנת 1933 על ידי העלייה החמישית. ההורים של אבא שלי, בנימין ואורה ולך, היו ממקימי המושב. אבא הוא בנם הבכור.

"אבא מאד אהב עצי פרי כבר מגיל צעיר. בהיותו בן שבע ביקש מתנה מהוריו – עץ גויאבה אדומה. מיד אחרי הצבא הוא נסע ללמוד וטרינריה בהולנד, שם פגש את  אימי, אך לימודיו נקטעו עקב מלחמת יום כיפור. אבי חזר לארץ להילחם, אמא הגיעה אחר כך. הם בנו את ביתם בגן שומרון אך לא כבנים ממשיכים והולידו ששה ילדים. אבא היה אדם לא סטנדרטי. אני הבת השנייה במשפחה.

 

גויאבה ארגמנית במשתלת וולך
גויאבה ארגמנית במשתלת וולך

 

"משתלת ולך התחילה כמשתלת הדרים, היא זו  שפירנסה את המשפחה. לצידה, בנישה צדדית, אבא החל לגדל ולהביא סוגים שונים ומיוחדים לגידול, נישה  שהייתה  תחביב  בעבורו. בשנת 1985 עברה החקלאות משבר קשה. עקב המצב הכלכלי הקשה, אבא מכר מהסוגים השונים של העצים המיוחדים אותם טיפח להנאתו. עם הזמן, הנישה שהחלה כתחביב הפך למהות של משתלת ולך.

"הזנים המיוחדים השונים הגיעו בתחילת הדרך מהארץ," מסבירה נועה. "אבי משה חיפש ומצא סוגי עצים ושיחים מיוחדים והביא למשתלה. בהמשך, כשהמצב הכלכלי השתפר, היה נוסע למקומות נידחים בעולם וחוזר עם סוגי עצים וצמחים אקזוטיים ממקומות שונים בעולם. אבא אהב לחקור תרבויות שונות, לפגוש אנשים במקומות נידחים. בכל פעם שנתקל בטיוליו בעץ מזן מיוחד, היה מביא לארץ ומנסה לגדל ולאקלם אותו. כך התמחה בגידול ואיקלום עשרות סוגים שונים של עצים ופרחים.

"באותן שנים לא היה אינטרנט – מקורות האינפורמציה היו בעייתיים, היה המון ניסוי ותהייה. עם הזמן, אבא צבר הרבה ידע  וניסיון  וכך, מידי כמה חודשים, היה עוזב את המשפחה והמשתלה ויוצא לטיול בעולם, במקומות הכי נידחים ברחבי הגלובוס. התחביב הפך למקור פרנסה. המוניטין שלו גדל. אנשים הגיעו במיוחד בשל הייחוד והמיוחד של המקום. באותן שנים, הן סוגי העצים והשיחים והן הידע שהצטבר, הפכו לנכס עבור אנשים שרצו לגדל בגינתם בוסתן עצים עם עצים רגילים וגם מיוחדים. הייתה זו ממלכתו של אבא, כשהילדים לא היו ממש מעורבים בממלכה זו."

איך קרה שאת היא הבת הממשיכה וממשיכת דרכו של אביך? בדרך כלל, אחד הבנים הוא הממשיך דרך.

נועה: "אחרי השירות הצבאי למדתי קונדיטוריה, עבדתי וגרתי בכורזים, במסעדת ורד הגליל. אבא רצה לנסוע לאחד מטיוליו, אז הוא פנה אליי וביקש שאבוא להחליף אותו במשתלה. הייתי אז בת עשרים ושלוש, נשואה לצור, לא היה לי שום ידע בנושא. אמרתי לאבא, 'אין לי שמץ מושג, הבנה או ידע בתחום זה'. אבא ענה לי כך: 'כשישאלו אותך קליינטים לגביי הטעמים של הפירות תעני שהטעם הוא חמוץ מתקתק על כל פרי שישאלו ובהקשר לצבעי הפירות, תעני שהצבע הוא ורוד כתום. כך לא תטעי'.

"אבא נסע לחודש, ואני נתקלתי בהמון סיטואציות לא פשוטות, אבל התחלתי ללמוד ולהבין בתחום. פתחתי ספרים, חקרתי, למדתי והעמקתי את הידע שלי. באותו החודש יצרתי קשרים עם חוקרים וולקניים – גיליתי עולם חדש ומרתק. כעבור חודש אבא חזר ואני החלטתי להישאר .עד אז לא האמנתי לסיפוריו של אבי על העצים והפירות השונים. לדוגמא , אבא אמר שהוא מגדל עצי גויאבות ללא גרעינים. הטלתי בכך ספק. בחודש הזה נוכחתי שהוא צדק. אחד המאפיינים של אבי שהיה איש של קצוות. מצד אחד מאד אהוב ומוערך על הבריות ומאידך, יצר התנגדויות מאד גדולות. הוא היה הרפתקן מטבעו ונסע לחורים נידחים בעולם, מקומות שאיש לא שמע עליהם. הוא היה נוסע בתקציב מאד דל ומתפרנס במקומות אליהם הגיע, בדרך כלל על פי צרכיי המקום.

 

אמברלה משתלת ולך
אמברלה משתלת ולך

 

"באחת מנסיעותיו היה בסין, בכפר נידח, שם מיחזר זבל, קומפוסט. הוא אהב בעיקר כפרים נידחים ולכל מקום אליו הגיע, מייד היה מתערה במקום, חובר למקומיים, בונה ומקיים קשרים עם האנשים. הוא היה יוצר קשרים חברתיים, אפילו יצר קשרים עם הנשים הזקנות בכפרים. עם נשים אלו היה הולך לשווקים וכך לומד תרבויות חדשות. הכפרים אליהם הגיע היו לוב כפרים שהיו מנותקים ומרוחקים מהציביליזציה. פעם קרה שהגיע לכפר ללא חשמל. אז יחד עם זקני הכפר הוא הלך לשוק, קנה כבלים, חזר לכפר וחיבר את הכפר לחשמל. אבא היה איש יוצא דופן בכל מהותו, הן כאדם והן כאיש משפחה – אותו חודש בו הסכמתי להישאר על מנת להחליף את אבא במשתלה, יצר תפנית בחיי. החלטנו, צור ואני, לעבור בגן שומרון ולחיות פה. צור הוא אבי ילדיי. היינו אז בתחילת דרכנו, גרנו בקראוון במושב. שנתיים אחר כך נולד רום בננו הבכור. ארבע שנים אחר כך ילדנו את איתן. צור הצטרף ועבד  עימנו במשתלה."

עם השיחה הזו, אני ממשיכה לשאול את נועה על המאפיינים האנושיים שלה של אביה משה.

נועה: "אחד המאפיינים שלי, של אבי ושל צור הוא הפודיס"

מה זה פודיס?

נועה: "פודיס (Foodie's) הוא מושג המדבר על התנהלות והבנה עם סקרנות לגביי אוכל. אנשים שמכנים אותם פודייס, הם אנשים שכשהם אוכלים, הם מייד מבינים ומזהים את על המרכיבים שיש במאכל אותם אוכלים. יש כאן התייחסות לאוכל כמו מקצוע. תכונה נוספת, הרצון והמוכנות לנסוע לקצה העולם בשביל מאכלים מיוחדים ולחקור אותם. אם יבוא מישהו ויאמר לי שמישהו בירוחם בישל אוכל מיוחד במינו, אגיע לשם בהקדם האפשרי, על מנת לאכול ולחקור מאכל זה. התכונה הזו של הפודיס מצויה כאן במשתלת ולך גם לגביי הצמחים וגם לגבי העצים. החקרנות, הסקרנות, ההתמקצעות נמצאים כאן."

 


"המוטו שלי הוא ליווי כל צמח ועץ שנקנו אצלנו גם לאחר שנים. תקופת הקורונה יצרה שינוי גדול. ממצב של משבר נוצרה צמיחה וגדילה. המטרה שלי והרצון שלי, שכל מי שקונה אצלנו עצים יראה את העצים שלו גדלים ומניבים פירות. בעבורי כל לקוח שקנה אי פעם עץ, אני מחויבת להדרכה וליווי בכל בעיה המתעוררת. אי לכך, אני שמה דגש מאד גדול, עם קשר בין אישי עם כל אדם הזקוק לייעוץ"


קשיים ונסים

במהלך כל הראיון עם נועה אי אפשר שלא להתרשם מהאווירה המתקיימת בין העובדים במשתלה, מהקשר שלהם עם נועה – תחושה של משפחה חמה ומלוכדת. שעת הצהריים הגיעה, אחד העובדים בישל והכין ארוחת צהרים והצוות כולו יושב לאכול יחד. אווירה נהדרת שרתה במקום וכך גם במהלך כל שהותי במשתלה. מידי מספר רגעים מגיע אחד העובדים ומתייעץ  עם נועה לגביי דרך טיפול בעצים. התרשמתי שכל העובדים כאן מקצועיים ועם ידע עצום. נועה מנצחת ומובילה את כולם להתמקצעות מקסימלית.

לפני חמש שנים, נפטר משה ולך, אביה של נועה במפתיע. נועה היתה אז בת שלושים וחמש ולקחה על עצמה את הניהול ואחזקת המשתלה. המשפחה עברה טלטלה גדולה, היו המון קשיים. נועה וצור התגרשו ועם זאת המשיכו לעבוד יחד במשתלה. לאחר תקופה עבר צור לעבוד במקום אחר. מערכת היחסים ביניהם טובה ומאד חברית. בחמש השנים האלו מאז מותו של האב, רמת הקשיים היתה עצומה מסיבות שונות, הן משפחתיות והן כלכליות. רק לאחרונה, עלתה על מסלול משופר.

נועה: "היו קשיים ומשברים ועם זאת לכל אורך הדרך קיבלתי עזרה, שלעיתים נראתה כנס משמים.  קרה שלקחתי טראמפים פועלים פלסטיניים, והם החליטו לגמול לי ובאו לעזור. היה שלב בו הייתי בקשיים כלכליים והגיע לקוח שנכח בקשיים שלי – נתן לי עזרה כספית והצהיר שכאשר אוכל להשיב לו את כספו, אחזיר. היו נסים, הייתה עזרה ותמיכה שהגיעו ממקורות לא צפויים ואפשרו לי להמשיך ולהחזיק את המשתלה. לפני  כשנה וחצי, שכרתי אדמות במושב והחלטתי להקים ולהעביר את המשתלה למקום הנוכחי. עכשיו, המשתלה בבעלותי הבלעדית. היום המשתלה מתפרסת על עשרים דונם. כל צמח ועץ שאותו אני מגדלת חייב להתקיים בו תנאי נוסף שיהיה בו תועלת נוספת – אם זו תועלת בגינה, אם מדובר בפרי מרפא או צמח בושם או תבלין."

מיהם  צוות העובדים שלך?

"לכל אחד מהעובדים במשתלה תפקיד מוגדר ויחד עם זאת, בשל אופי המשתלה – של עצים ושיחים מכל העולם – כל אחד מהעובדים כאן לומד ומתמחה בכל הגידולים. אנחנו מקפידים לאכול ביחד, בוקר וצהרים. אנחנו צוות שעובד וחי את המשתלה. הבנים שלי, בני ה-14 וה-10, גם הם עובדים במשתלה. אני סומכת עליהם. קרה שהם החליפו אותי כשנעדרתי. אבי נפטר במפתיע – הייתי מאד צעירה, אבל גם מאד נחושה להמשיך ולהחזיק ממלכה זו. היו לנו קשיים ברמה המשפחתית, היו קשיים ברמה הכלכלית, ואני שעד מותו של אבי עבדתי במשתלה, כל העול והניהול נפל עם מותו עליי."

ואיך הסתדרתם בתקופת הבידוד בקורונה?

"האינסטינקט הראשוני שלי היה לשחרר את כל העובדים ולצאת לבידוד, איש איש לביתו. אחרי מספר שעות הבנתי שיש כאן אפשרות אחרת. נעזרתי בחברים, ארגנתי רכב  עם וו גרירה ועגלה ושיניתי את כל צורת השיווק. לקחתי הרבה אוויר עם הרבה אומץ והסרטתי את עצמי – מידי יום הצגתי עץ שונה ונתתי הנחיות טיפול. דיברתי  על הייחודיות  של העץ או השיח. העליתי סרטונים קצרים מידי יום. מעולם עד אז לא נחשפתי כך.

"הסרטון הראשון שהעליתי היה על האנונה. הסברתי בסרטון זה איך גוזמים את האנונה, כדי לקבל פרי. ההסכמה להיחשף כך היתה בעבורי אומץ גדול. הסרטון הזה, פתח  צורה שיווקית חדשה. מאותו רגע שהעליתי את הסרטון הזה, סרטונים אלו יצרו התעניינות גדולה. היו סרטונים, בהם הסברתי והבהרתי איך מפרים עצים שונים. כדור השלג התגלגל. הביקוש גדל. הסרטונים ומערך ההובלות שיצרתי יצרו התעניינות גדולה כבר מהיום הראשון, ערכתי מערך הובלות על מנת להביא את הסחורה ללקוחות. התחיל מבול של טלפונים וממצב של הוצאת עובדים לחל"ת הייתי צריכה לגייס עוד אנשים לעבודה.

מכיוון שהבסיס המנחה את משתלת ולך הוא שהגינה צריכה לשרת אותי ולא אני את הגינה, אני שמה דגש על הדרכות וידע לכל מי שקונה כאן. הקמתי והגדלתי את מערך ההדרכות. אני מקיימת מערך הדרכות בדף הפייסבוק שלנו, בסרטונים. אני זמינה בווטסאפ, מנחה ועונה על כל שאלה. הניסיון והידע שהצטבר אצלי ואצל כל העובדים במשתלת ולך הוא כזה שכולם יכולים לתת מענה. אנשים שולחים בווטסאפ תמונה של העץ שקנו אצלי ואנו נותנים ייעוץ. בתמונה ובתיאור המצב, אנחנו מזהים את הבעיה, שיכולה לנבוע מעודף או חוסר מים, מזיקים שונים ועוד.

"המוטו שלי הוא ליווי כל צמח ועץ שנקנו ב- משתלת ולך גם לאחר שנים. תקופת הקורונה יצרה שינוי גדול. ממצב של משבר נוצרה צמיחה וגדילה. המטרה שלי והרצון שלי, שכל מי שקונה אצלנו עצים יראה את העצים שלו גדלים ומניבים פירות. בעבורי כל לקוח שקנה אי פעם עץ, אני מחויבת להדרכה וליווי בכל בעיה המתעוררת. אי לכך, אני שמה דגש מאד גדול, עם קשר בין אישי עם כל אדם הזקוק לייעוץ. כל אדם וההעדפות שלו בבחירת העצים. הייחודיות של המשתלה שלי הוא בייחודיות העצים ובהיקף העצום של מבחר הזנים של העצים מכל העולם."

מהם העדפות שונות של אנשים, כתוצאה מהרקע התרבותי שלהם?

"אנשים יוצאי רוסיה, למשל, מעדיפים פירות  חמוצים. ערבים ובני עדות המזרח מעדיפים פירות מתוקים. אסייתים מעדיפים פירות בוסר, אבל בגדול, רוב האוכלוסייה מעדיפה פירות מתוקים.

"עם כל הקושי הכללי שהיה בתקופה זו היתה עדנה גדולה בתחום זה. אני רואה היום ברכה גדולה בעמלי. עשיתי שינוי שהיה כתוצאה מהנסיבות, שינוי שיצר גם שינוי בהתנהלות האישית ביני לביני. הצוות שעובד כאן הינו צוות מגובש. אלו אנשים שאוהבים את עבודתם כאן ובינינו מתקיימים יחסיי רעות ואחוה. כולם כאן שותפים ורואים את עצמם בעליי אחריות להצלחת המקום." נועה ולך, צעירונת בת ארבעים, מלכת הממלכה ועובדת קשה כאחרון הפועלים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

גרשון היימן, ממושב באר-טוביה, אב לשלוש בנות וסבא ל-13 נכדים, הוא פסל וצייר. את יצירותיו הוא יוצר בסטודיו שהיה פעם בית אריזה לפרחים – ובו עבודות למכביר: פסלים, דגמי פסלים, ציורים ועבודות אמנות שונות
9 דק' קריאה
אני מאמין, שבכל העולם וגם בישראל, תביא הקורונה לתחיית מדינת הרווחה. תחיית התובנה, שהמדינה נועדה להבטיח לאזרחיה מערכות מצוינות של חינוך, בריאות, רווחה, השכלה, מדע ותשתיות פיזיות וחברתיות, כי אין יד נעלמה שתבטיח את
4 דק' קריאה
פטירתו של יורם גרינבלט, צייר וחבר קיבוץ מעברות, לאחר מחלה ממושכת,  מחזירה אותי שנים אחורה לשנות השבעים – תשעים לתקופה בה נפגשו חיינו האמנותיים והחברתיים לעתים קרובות. כאשר אני מהרהר בביוגרפיה של יורם באותה
2 דק' קריאה
לתושבי ההרחבה של קיבוץ אדמית טענות קשות לקיבוץ. ההרחבה מאוישת כבר שש שנים, אבל  יושביה סובלים מהיעדר תשתיות בסיסיות,  כמו מדרכות  ותאורת רחוב. בקיבוץ מודים שיש בעיה,  אבל  טוענים שהיא תבוא על פתרונה, כאשר
6 דק' קריאה
דילוג לתוכן