האם תתנו לזה שהוכשר כל חייו לנהל את המשק? * לזה שמעולם לא קיבל את ההזדמנות לנהל את המשק? * לזה שיש לו כיום את המשאבים והידע לנהל את המשק?
אם אכן קיים "ענן של דילמה", ואם הענן הזה אכן מרחף מעל המושבים והקיבוצים, אני בטוחה ששאלת "למי להעביר את הנחלה?" תופסת בו את החלק המרכזי. השאלה הזו מתקיימת בכל בית, והיא אף פעם לא זהה לגמרי. אבל איכשהו, אני תמיד מוצאת את קווי הדמיון ששזורים בה, ואת ההבנה – שאין תשובה אחת לשאלה הזו, וכנראה שגם אף פעם לא תהיה. מה שנכון בבית אחד, לא מתאים בשום צורה לבית אחר.
זו הסיבה שכשצפיתי בהרצאה של ראש הממשלה יאיר לפיד (כמה חודשים לפני שנכנס לתפקידו) בפני סטודנטים באוניברסיטת רייכמן, התרגשתי לגלות שהמענה עליה מורכב מאוד גם כשעולים במעלה הסולם ומעורבים בה מומחים רבים. לפיד פתח את ההרצאה בדבריו של הכלכלן ההודי, אמארטיה סאן, שזכה בפרס נובל לכלכלה; ובעיניי הצליח להציג את הדילמה בצורה פשוטה כל כך, ולהבהיר עד כמה היא בלתי מפוצחת.
למי תיתנו את הגיטרה?
"יש שלושה ילדים וגיטרה," כך פותח לפיד את ההרצאה. עד כאן נשמע כמו התחלה של בדיחה נהדרת. אלא שכאן גם מתרחש הטוויסט בעלילה. הילד הראשון הוא מוכשר, נגן־על שצופים לו גדולות בעולם המוזיקה. למד, מתאמן יום אחרי יום, קולט במהירות ומשתכלל.
הילד השני הוא עני. אין לו כלום. לא יודעים אם הוא מוכשר בנגינה או לא, כי מעולם לא הייתה הזדמנות לבחון את מידת הכישרון שלו. הילד השלישי, הוא מוכשר מסוג אחר – יש לו ידיים, והוא זה שגילף ועיצב והרכיב את הגיטרה.
לסיום הדילמה אומר לפיד, שהוא בטוח שבזמן שהסטודנטים האזינו לשאלה, עלתה אצל כל אחד מהם תשובה; ומוסיף שהתשובות שלהם מבוססות על השקפת עולמם, אמונות וכנראה איזה שהוא ניסיון עבר. מבלי לבדוק את העניין לעומק, אני בטוחה שאם היה מבקש מהצופים לענות על השאלה, האולם היה נחלק לשלוש דעות. יש כאלה שיבחרו בילד הראשון, יש שיבחרו בשני וכן הלאה ; כשלכל אחד יהיו גם הסברים מוצקים שיחזקו את התשובה שהוא בחר.
זה בדיוק לב ליבה של הדילמה, כיוון שכל אחד בטוח, על סמך ניסיונו והדרך שבו חינכו אותו, שהדרך שלו היא הנכונה. לרוב, אין אפילו נקודת מפגש שמחברת בין הדעות. הסיפור עוד הולך ומסתבך במקרה של הסדרי הנחלות, כיוון שבבית אחד צריכה להתקבל החלטה אחת, כשכל אחד מחזיק בדעה שונה לגמרי.
בנוסף, מבלי להפחית מחשיבותה של הגיטרה, במקרה של מושבים, ההחלטה סובבת סביב עניין שהוא הרבה יותר משמעותי מ"גיטרה" – צריך לקבל את ההחלטה על הנחלה.
זה שהוכשר כל חייו לנהל את המשק
בדרך כלל הוא הבן שנשאר כביכול "מאחור", אחרי שהאחים התפזרו, התחתנו, ובנו לעצמם קריירה; והוא בחר להישאר, לעיתים מבלי שהקים משפחה. נטע שורשים בנחלה בתוך מבנה קטן, למד את החקלאות מ"המאסטר־אבא", ספג את ההתבגרות של הוריו; וכנראה גם חלם חלום, שיום יבוא וכל זה יהיה שלו.
זו תפיסת העולם שלו – הוא בנה את עתידו בעמל רב במשך שנים רבות; וכעת הבחירה בו היא רק פועל יוצא של מה שעשה על חייו.
זה שמעולם לא קיבל את ההזדמנות לנהל את המשק
כשהאח הגדול או האח הדומיננטי השתלט על המשק, וגם עשה את זה מעולה; הוא נדחק בינתיים הצידה. אומנם, זה לא שהוא נלחם על התואר "הבן הממשיך". אבל זה גם לא אומר, שאם הייתה לו ההזדמנות, הוא לא היה מנסה. בכל אופן כשניסה, אמרו לו מספיק פעמים: "עזוב אותך מחקלאות", אז הוא התרחק. מבחינתו היה שם ויתור, כזה או אחר. במהלך השנים הוא בנה בית, במו כספו ומשאביו. הוא לא התפנק על נחלת ההורים; אבל! ברור לו שבבוא היום כשיהיה צורך לדון על הנחלה, הדיון שוב ייפתח, והוא ירצה להעלות את העניין. חקלאות אפשר ללמוד, ואפשר להעסיק גם מנהל עבודה, ככה שמבחינתו זו בכלל לא בעיה.
זה שיש לו כיום את המשאבים והידע לנהל את המשק
הוא בחר להתרחק, כי חקלאות זו לא השפה שלו. אבל, ברור לו לגמרי שאולי האח הדומיננטי בנחלה וההורים – מבינים בחקלאות. אבל, ברור כשמש שאין להם שמץ של מושג בכלכלה. משק לא מנהלים רק על בסיס ידע בחקלאות, את זה כל אחד יכול לעשות. המשק הוא יחידה כלכלית לגמרי, ויגיע היום לדון על הדברים מאפס. ברור לו לגמרי, שבלעדיו הנחלה פשוט לא תוכל להמשיך להתקיים.
הדילמה מורכבת מאוד, והכוחות שמושכים את שיקולי ההחלטה מסתעפים – לתת לבן שזקוק, יכול להיות שיקול נהדר; אבל מה יקרה אותו "זקוק" שמבין היטב בחקלאות לא יודע לנהל את העניינים הפיננסיים של המשק, ויוביל בסופו של דבר לנפילת המורשת המשפחתית החשובה כל כך. האם להעביר את הנחלה לאח שרואה בנחלה "יחידה כלכלית" שצריך לנהל; אבל נראה שנעדר ממרכיב הלב?! האם ההורים יודעים שיש אח שתמיד רצה, אבל נדחק ונדחק. אולי כדאי לתת לו, והוא יהיה הפשרה?!
לסיכומו של עניין, ברור שאין פתרון אחד, יש רק דרך אחת שבעזרתה אפשר לנהל את ההחלטה – לשבת כל בני המשפחה סביב שולחן עגול, לפתוח את האוזניים בהקשבה מלאה ובפתיחות כנה, להיכנס לנעליים של האחר ולהבין שהדילמה מורכבת מתפיסות איתנות ושונות; לחשוב על דרך המלך, זו שרואה את הפרטים הקטנים בתמונה; ולהבין שאין צודק, יש בדרך כלל החלטה חכמה.
* הכותבת הינה מגשרת, עורכת דין ונוטריון
רוצים להופיע בטלוויזיה?
"עוד ניפגש". זוכרים? תכנית דוקומנטרית מרגשת ב"כאן 11", שבעבר עסקה בניסיון פיוס במשפחות שבהן בן/בת משפחה חזרו בתשובה. אם לא ראיתם – כל הפרקים זמינים ביוטיוב ב"כאן 11". מומלץ מאד לצפייה. קיבלתי פניה משמחת מצוות התוכנית. הם בחרו לעסוק בעונה הקרובה (שתעלה בקיץ 2023) בפתרון סכסוכים במשפחות במושבים, על רקע הורשת הנחלה. התרגשתי מאוד לשמוע שהנושא הזה, שכל כך קרוב לליבי, יקבל במה, שאולי תגרום לאנשים להבין את המחיר הכבד של מריבות במשפחה ואולי יביא לעיסוק בנושא וחיפוש פתרון אצל הצופים ובכך ימנעו סכסוכים עתידיים.
אם אתם מכירים מישהו שניסה לפתור בעיה כזאת ולא הצליח, ונשאר עם כאב גדול על אובדן המשפחה, או אם זה קרה לכם, ואתם חושבים שאתם מתאימים להשתתף במסע שתוכנית כזו מציעה – אתם מוזמנים לכתוב לי כמה מילים למייל efrat@hakikat.co.il
