הפקולטה לחקלאות – המחקר החקלאי והמלחמות

ב-1942 נוסד המכון ללימודי החקלאות של האוניברסיטה העברית, מה שלימים הפך לפקולטה לחקלאות ברחובות * איזה גלגולים עברו על הפקולטה לחקלאות? כיצד לימדו ולמדו בפקולטה למרות השתתפות המרצים והסטודנטים במלחמות ישראל – ומהי תרומתה כיום למדינה?  

ההתיישבות הארץ ישראל ועבודת האדמה הם מעיקרי הציונות. בשבעים ושש שנות המדינה הגיעה החקלאות הישראלית לרמה גבוהה. נוצרו זנים חדשים של פירות וירקות, והיה ייצוא של ידע לארצות שונות.  

הפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה ע"ש רוברט ה. סמית, (שנקראת בפי כל "הפקולטה"), היא מוסד אקדמי השייך לאוניברסיטה העברית, והכשירה ומכשירה דורות של חוקרים ומדריכים בתחומי החקלאות ובתחומים המשיקים לה, כמו וטרינריה ותזונה.  

בחרנו לכוון זרקור לפקולטה משתי נקודות מבט – האחת של חוקרים ומרצים והשנייה של בוגרים. מתוך הראיונות מסתבר שיש הרבה מן המשותף. כולם מספרים כיצד הצליחו להשלים לימודיהם תוך כדי השתתפות במלחמות ישראל. יש הסכמה ביניהם שהאווירה בפקולטה היתה והינה תמיד חברית ונעימה, שיש קשר חברי ומקצועי עמוק בין המרצים לסטודנטים. יתכן שזה באופיים של אנשים שאוהבים את האדמה, את הדברים הבסיסיים והפשוטים וכמובן את המדינה. עוד מסתבר שכולם בלי יוצא מן הכלל מדגישים את חשיבות החקלאות ופיתוחה ותורמים לכך, כל אחד בדרכו הוא.  

פרופ' יונה חן: לימודים, מלחמות והתפתחות הפקולטה 

"היו שנות לימודים קשות מאוד בגלל המלחמות," אומר פרופ' יונה חן, שסיים בפקולטה לחקלאות שלושה תארים בהצטיינות, עם הפסקות עקב לחימה במלחמות ישראל. בתפקידו כדֶקָן הפקולטה הוא תרם רבות להרחבתה במבנים ובתכנים. ואילו זה היה תלוי בו, הייתה הפקולטה מכשירה היום גם תלמידים במדעי הרוח. 

פרופ' יונה חן נולד ב-1941 והגיע לפקולטה לחקלאות מרקע חקלאי. הוא בן המושב השיתופי שבי ציון, אחד משלושת המושבים השיתופיים הראשונים בארץ: "בילדותי ובנעוריי היו למושב כמה אלפי דונם חקלאיים, והיו בו  כל הענפים המקובלים, כמו גידול עופות, בקר, צאן, פרדס גדול, מטע אבוקדו ועוד. אבל אני ועוד כמה מחבריי למדנו בבית ירח – תיכון חקלאי של עמק הירדן לחוף הכינרת. התגוררנו כילדי חוץ בדגניה א' ושם עבדנו בחקלאות מספר קטן של שעות כמה ימים בשבוע. המורים בבית הספר היו מצוינים, חלקם היו מרצים באוניברסיטאות, אבל הקיבוצים אז התנגדו לבחינות הבגרות, לכן סיימתי את בית הספר ללא תעודת בגרות." 

חן שירת בחיל התותחנים ואחרי השירות הצבאי חזר לשבי ציון, התכונן לבחינות הבגרות האקסטרניות לבדו ועבר אותן בציונים גבוהים. בשנת 1965 הוא נשא לאישה את נחמה, בת מושב בית חנן, ונרשם ללימודים בפקולטה לחקלאות.  

יונה התמחה במסלול קרקע ומים וסיים לימודי תואר ראשון, שני ושלישי בהצטיינות. "חוקרים מצוינים הדריכו אותי," הוא מציין. "בתואר שני – פרופ' עמוס בנין ז"ל ופרופ' נועם להב ז"ל. ובתואר השלישי פרופ' בנין." 

הוא שימש בתפקיד דֶּקָן הפקולטה במשך ארבע שנים, החל מ-1993, ומספר על ניסיון מעניין ללמד גם מדעי הרוח ברחובות, בנוסף ללימודי החקלאות.  

מדעי הרוח ברחובות? 

"פנה אלי אז פרופ' יהושע בן אריה, רקטור האוניברסיטה והציע שנפתח פקולטה למדעי הרוח ברחובות," מספר יונה. "הרעיון נראה לי מאוד מעניין. קיבלתי מעיריית רחובות בנין שהיה בעבר בי"ס אורט, ופתחנו בו פקולטה למדעי הרוח בראשותו של פרופ' יוסי הקר, שהיה אדם מאוד דינמי ויעיל בעבודתו ונעים הליכות. הרעיון היה שהסטודנטים למדעי הרוח ילמדו בשנה הראשונה והשנייה ברחובות, ובשנה שלישית יעברו לירושלים לסיום לימודיהם לתואר הראשון." 

אבל הפרויקט לא שרד זמן רב, לצערו של יונה. אחרי כחצי שנה התמנה נשיא חדש באוניברסיטה העברית, ואחרי דיונים סוערים הוחלט לסגור את הפרויקט. לדעתו של יונה ההחלטה הזו הייתה טעות גדולה והאוניברסיטה הפסידה תלמידי מדעי הרוח רבים מאזור השפלה. אלו חסרו לה מאוד במהלך השנים. 

מלחמות ישראל בעת הלימודים 

"במבט רטרואקטיבי היו שנות הלימודים קשות מאוד בגלל המלחמות," הוא מספר. "ב-67', כשהייתי לקראת סיום לימודי התואר הראשון, גייסו אותי. היינו בסיני ודהרנו במשך 6-7 ימים מרפיח עד תעלת סואץ בתנאי לחימה קשים, עם פגזים שנפלו בסביבתנו ולחימה בגייסות שריון מצריים. אחרי סיום המלחמה בניצחון שלנו, הייתי עוד כחודש באזור תעלת סואץ. כשהשתחררתי השלמתי את הלימודים שהפסדתי מתוך ספרים ומתוך מחברות של חבריי שנכחו בהרצאות." 

שנתיים אחר-כך, בעודו לומד לתואר השני, גייסו אותו בגיוס חירום למלחמת ההתשה: "ירדנו לתעלה עם תותחים מתנייעים. עברנו שם כמה שבועות של מלחמה רצינית ביותר. היה זה מהשבועות המלחמתיים הגרועים ביותר שהיו לי. באחת הפעמים הייתה גיחה של מטוסים מצריים והם צללו על הגדוד שלי. והיו עוד 'הרפתקאות'. באחד הסיורים בסיני ליד התעלה, בתפקיד של יחידת סיור גדודית, עלינו על מוקש והחלק הקדמי של הזחלם נפגע, ואנחנו קפצנו ממנו דווקא אל שטח ממוקש שסבב אותנו. במזל יצאנו מהאירוע בשלום בעזרת חיילי חיל הנדסה שהוזעקו למקום. 

"כמובן שכאשר חזרתי לפקולטה הייתי צריך להשלים חומר רב בלימודי התואר השני, וגם הייתה לי עבודה רבה מאוד בניסויים במעבדה. הדבר הזה דרש ממני מאמץ לא קטן. אז כבר היו לנו שני ילדים קטנטנים וזה לא היה קל."  

מלחמת יום הכיפורים פרצה כאשר יונה למד לדוקטורט, בשנת 1973. "התגייסתי ועלינו ביום השני למלחמה מצמח לרמת הגולן. התפרסנו באזור תל א-סאקי. טנקים סורים התקרבו אלינו ופגזי התותחים שלנו, למזלנו הטוב, הרתיעו אותם. יקצר המצע מלתאר מה שעברנו בימים, בשבועות ובחודשים הבאים. היינו ברמת הגולן כשמונה חודשים! עד אחרי חג הפסח."  

ואז הוא חזר ללימודים ולמחקר: "חזרתי. כמה ימים אחר כך נכנסתי למעבדה והתחלתי לעבוד במרץ אדיר, וסיימתי את הדוקטורט בזמן קצר יחסית, בארבע וחצי שנים." 

לאחר מכן, ב-1975, יצא יונה עם משפחתו לפוסט דוקטורט  באוטווה, קנדה. "עבדתי במעבדה לכימיה וביולוגיה של משרד החקלאות הקנדי, והתמחיתי אצל פרופ' מוריס שניצר, מומחה עולמי לחומר אורגני בקרקעות. אחרי שנתיים חזרנו ארצה. והתחלתי ללמד בפקולטה." 

חוגים חדשים יחסית 

מדעי המזון ותזונה – "החוג החל לפעול תחת הכותרת 'כלכלת בית', ובתחילה התייחסו אליו כחוג לעבודות בית לנשות ישראל, למדו שם לבשל ולתפור וילונות. הורגש יחס קצת מזלזל מצד מורי הפקולטה. תוך זמן קצר עבר החוג טרנספורמציה והפך לחוג מדעי של ממש. הדבר החל כשבצמוד אליו, נפתח בפקולטה החוג למדעי התזונה, עבור תלמידים ששאפו לעסוק בתזונת האדם. התחולל במערך הלימודים שינוי דרמטי. מדענים מובילים החלו ללמד בחוג, שהפך תוך זמן קצר למכון לביוכימיה ומדעי המזון והתזונה, לתלמידים בעלי יכולת ומוטיבציה," מספר יונה. "עד היום יש בחוג כ-90% נשים שהיו אז וכך גם היום מהתלמידים הטובים בפקולטה. הכשרתם התרכזה ומתרכזת עד היום בתזונת האדם בהקשר הקליני. הדגש היה על התאמת תזונת האדם בכיוון הבריאותי, ובעיקרו התאמת התזונה לבעיות הרפואיות של האדם. ללימודים במכון יש ביקוש רב, לכן מתקבלים אליהם רק תלמידים ותלמידות המוכשרים ביותר ורמת הלימודים בתחום גבוהה."  

גם בית הספר לווטרינריה, שנמצא מאז הקמתו בתחומי הפקולטה, זוכה לביקוש אדיר. בעבר למדו הישראלים וטרינריה בחו"ל. "בתקופת היותי דֶּקָן," מספר יונה, "הגבילה המועצה להשכלה גבוהה את המכסה לעשרים תלמידים בלבד בכל שנה. זה נבע מקושי כלכלי כבד משקל, כיוון שנדרשה הקמה ותחזוקה של בית חולים לבעלי חיים, וכן נדרש מספר רב של מורים בעלי התמחות בתחומים רחבים של היריעה הרפואית.    

"בשנה השנייה להיותי דֶּקָן פניתי אל המועצה להשכלה גבוהה כדי שיאשרו לי קליטת סטודנטים נוספים.  הגעתי אליהם עם נתונים מספריים שאספתי לגבי סטודנטים ישראלים שלמדו אז וטרינריה במקומות שונים בעולם: בולוניה באיטליה, היילדלברג בגרמניה, אוטרכט בהולנד ובמקומות נוספים. בסך הכול בין 200 ל-300 סטודנטים. הצלחתי לשכנע את אנשי המועצה להשכלה גבוהה, והם הגדילו את המכסה ל-45 סטודנטים והיום עומדת המכסה על 65 סטודנטים בכל שנה. זהו הישג גדול, ובשטח הפקולטה נבנה בנין גדול ויפה. ביה"ח הווטרינרי נמצא עדיין בבית-דגן, שם עורכים הסטודנטים את הסטאז' בשנה השביעית ללימודיהם והוא משרת את אוכלוסיית בעלי החיים במשקים החקלאיים ובבתי האזרחים בישראל." 

המיוחד בפקולטה לחקלאות 

"הפקולטה מאז ומתמיד הצטיינה במערכת יחסים קרובים בין הלומדים והסגל," אומר יונה. "ברור שזה מתבטא במיוחד בתקופת לימודי תואר שני ושלישי, כאשר הסטודנטים והמנחים עובדים יחד במעבדות, נפגשים יום יום, ויש גם קשר עם המשפחות. אבל הדבר אמור גם במידה מסוימת לגבי תלמידי התואר הראשון, למרות שעם הזמן גדל מספר הסטודנטים הכולל בין כמה עשרות למאות."  

לדעתו גם הסביבה הפיזית משפיעה מאוד  – הכול ירוק מסביב. הקרן הקיימת תרמה שולחנות עץ, וסביבם יושבים סטודנטים, משוחחים ואוכלים. נוצר הווי נינוח באווירה טובה מאוד.  

פרופ' יונה חן פעל רבות בפקולטה לחקלאות. בין השאר הצליח גם לגייס תורמים משמעותיים לפיתוח הפקולטה. כספי אחת התרומות שגייס הושקעו בבניית שער הכניסה החדש לפקולטה ברחובות ושיפוץ בניין המחלקה לבעלי חיים ובניינים נוספים שופצו ואחרים נבנו, לרווחת חוקרי ותלמידי "הפקולטה לחקלאות, מזון ותזונה" בשמלתה ה"חדשה" מזה כ-22 שנים.  

לסיום, לא פלא שהפקולטה לחקלאות התרחבה ממכון קטן שנוסד ב-1942, למוסד אקדמי מפואר, שנקרא עתה "הפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה"; באשר יש בה אנשים דוגמת פרופ' יונה חן, שהם גם מדענים וחוקרים מצטיינים וגם אנשי מעש ויזמים. יישר כוח.  

פרופ' ברוך רובין – הישגים מדעיים וחשיבות יישומם בחקלאות 

פרופ' ברוך רובין הוא מדען, חוקר ומרצה בתחום מדע העשבים הרעים (weed science) במכון למדעי הצמח והגנטיקה בחקלאות,  בפקולטה לחקלאות. הוא סיים שלושה תארים אקדמיים בפקולטה, כאשר במהלך הלימודים השתתף במלחמות ישראל. פעילותו הבינלאומית כללה פרויקטים עם ארצות כמו ירדן, מצרים, אירופה, קזחסטן, צפון ודרום אמריקה. רובין שימש כנשיא האגודה הבינלאומית למדע העשבים הרעים.  לדעתו יש צורך ביישום ממצאי המחקרים שנעשים בפקולטה במעשה החקלאי, כדי לתרום להתפתחות החקלאות בארץ ובעולם.     

"לימודים ומלחמות הם חלק מהחיים שלנו," אומר פרופ' ברוך רובין. במלחמת ששת הימים הוא היה סטודנט לתואר ראשון, במלחמת יום הכיפורים הוא למד לדוקטורט ובמלחמת לבנון כבר היה מרצה בכיר בפקולטה.  

הוא הגיע לפקולטה עם רקע חקלאי. הוא למד בישיבה החקלאית בכפר הרא"ה ואחר כך במקווה ישראל. למרות זאת התלבט לגבי המשך לימודיו, כיוון שהתקבל גם למשפטים, גם לביולוגיה וגם לחקלאות. "בסופו של דבר החלטתי על חקלאות ואני לא מצטער על זה," הוא מספר.

מלחמות בעת לימודים 

מלחמת ששת הימים פרצה כאשר ברוך היה בשנה שנייה ללימודים במסגרת התואר הראשון: "גויסתי למלחמה ולחמתי עם חבריי הצנחנים בסיני. באותה מלחמה נהרג  חברי, מי שהיה שותף שלי לחדר שנה קודם לכן במעונות בירושלים. זה היה יעקב בן-פז הי"ד שנהרג בירושלים, ליד ביה"ס לשוטרים, ממש ליד גבעת התחמושת. מותו גרם למשבר לכולנו, חברי הכיתה." 

מיד לאחר סיום המלחמה, ברוך נשא לאישה את מרים, שהיתה אז מורה צעירה וגם סיים את לימודי שנה ב'. "מיד אחרי קבלת התואר הראשון המשכתי לתואר שני בגידולי שדה," הוא מספר, "הייתי הסטודנט הראשון שסיים לימודי מאסטר בהדברת עשבים רעים."  

כמו בתואר השני, ברוך היה הראשון שכתב עבודת דוקטורט בתחום הדברת עשבים רעים. באמצע המחקר שלו פרצה מלחמת יום הכיפורים. הוא גויס למשך כמה חודשים וכשחזר לפקולטה קיבלו את פניו והודיעו לו שני דברים. הראשון – לא נשאר כל זכר לניסויים שהתחיל לפני המלחמה, כי לא היה מי שיטפל בהם. והשני – שהמנחה שלו עוזב את האוניברסיטה. "נוסף לזה שהייתי ללא מנחה והייתי צריך להמשיך את המחקר לבדי, ביקשו ממני ללמד במקומו את הקורס." וכך, עוד לפני שקיבל את הדוקטורט שימש ברוך כמרצה בפקולטה. 

אחרי הדוקטורט הוא נסע עם רעייתו וארבעת ילדיו לפוסט דוקטורט במישיגן. במלאת שנתיים לשהותם נקרא לשוב, כדי ללמד בפקולטה ולבנות בה מעבדה שקיימת עד היום. הוא ממשיך להרצות בפקולטה גם עתה, למרות שיצא לגמלאות.   

הצורך ביישום מידע מדעי אקדמי בחקלאות 

ברוך מציין שהחל משנת 2000 לערך חל שינוי בפקולטה לחקלאות והמדע הבסיסי תופס בה מקום יותר משמעותי והצטמצם המחקר היישומי. "שכחו שהחקלאות היא מדע אפליקטיבי, וחלק מהתפקיד שלנו הוא לגדל אגרונומים ולהוביל את התפתחות החקלאות בארץ ובעולם."   

הוא מציין שחסרו מורים למקצועות בתחומי הגנת הצומח וגידולי שדה, ואז מגיעים מורים ממכון וולקני ללמד בפקולטה, מאחר ורק במכון חוקרים נושאים כגון נמטולוגיה שלאחר קטיף או אחסון של תוצרת חקלאית. כדוגמא לשינוי שאינו מבורך לדעתו, הוא מציין את המחלקה לפרחים שנסגרה בפקולטה. "המחלקה הזו היתה פעם מחלקה לתפארת והיא לא קיימת היום " הוא אומר. "ומי שעמד בראשה היה חוקר בעל שם עולמי וחתן פרס ישראל פרופ' אברהם הלוי ז"ל." 

עוד דוגמא שברוך מציין: "בעבר לימדו וירולוגיה בפקולטה בראשותו של פרופ' אילן סלע ז"ל, וירולוג בהשכלתו ועיסוקו. אבל הוא נטה יותר ויותר לביולוגיה המולקולרית וזנח את נושא של הווירולוגיה כגורם מחלה ומאז מורי המקצוע באים ממכון וולקני. צמצום המחקר קרה גם במקצוע שלי – מדע העשבים הרעים." הוא מוסיף. "אמנם מלמדים זאת בפקולטה, אבל בתחום מצומצם. ובכלל, רוב המחקר שנעשה עתה בפקולטה הוא מחקר בסיסי – מדע ביולוגי, שקשור בחלקו לחקלאות ולבעיות חקלאיות, אבל היישום שלו מיועד לעתיד הרחוק בעיקר." 

לדעתו, מטרת הפקולטה היא ללמד ולחקור חקלאות ברמה האקדמית הגבוהה ביותר ולסלול דרכים, בהן ניתן ליישם את תוצאות המחקר הבסיסי לטובת החקלאות. יש עוד אנשים בסגל הפקולטה שגורסים כמוהו, שצריך להתאים מחקרים לטובת החקלאות הישראלית והעולמית. "אין ספק שמידע מסוג זה יכול לתרום לפיתוח החקלאות העתידית." 

ברוך מדגיש שהחוקרים במכון וולקני הם חוקרים מצוינים, שתרמו תרומה אמיתית לפקולטה לחקלאות. אבל, כאמור, ראוי לדעתו שגם בפקולטה לחקלאות ייעשה מחקר יותר יישומי, והוא שמח לציין: "במשך השנים קיבלנו שירות מצוין מהמכון בעניין חקלאות מדייקת (שימוש בלוויינים וכלי טיס שונים, רובוטיקה ובינה מלאכותית). והנה עתה יש סוף סוף בפקולטה חוקר שעוסק בתחום."  

הסגל והסטודנטים בפקולטה 

"הקשר בין המורים לסטודנטים הוא ייחודי לפקולטה," אומר ברוך. "אני הצלחתי 'לגדל' כ-30 דוקטורים ולמעלה מ-120 מוסמכים, כולם 'בני משפחת העשבניים'," הוא מכנה אותם בגאווה. "שומרים על קשר גם במהלך הלימודים שלהם וגם אחריהם. ברור שזה מאפיין תארים מתקדמים של מוסמך ודוקטור, אבל אני זוכר גם תלמידים שלי בקורסים לתואר ראשון, שהיו פונים אלי אחרי שסיימו את הלימודים ושמרו על קשר."    

ולסיום, למרות הביקורת שלו, שהדגש עתה נע לכיוון המדע הבסיסי, התיאורטי, במקום ליישומי; הוא מציין: "הפקולטה עדיין מצוינת. יש בה מורים וחוקרים מצוינים המובילים במקצועם."  

אין ספק שפרופ'  ברוך רובין הוא דוגמא לחוקר ומומחה בתחומו וגם אדם פתוח ובעל יחס חם לסטודנטים  

בוגרי הפקולטה מְסַפְּרִים 

שני בוגרי פקולטה שסיימו את לימודיהם לפני חמישים שנה, מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים, מספרים על לימודיהם, על תקופות המלחמות ועל עיסוקיהם לאחר סיום הלימודים. שניהם חברי מושב. למרות היותם בגמלאות, שניהם מתנדבים עתה, בעת המלחמה, לעזרת חקלאים במצוקה.  

אריק בהט, חבר מושב בית-אלעזרי 

"נולדתי להורים שעלו מהונגריה במסגרת גרעין של הנוער הציוני." מספר אריק בהט, חבר מושב בית-אלעזרי. "הם הגיעו ארצה ביום קום המדינה, והיו מיועדים להתיישב במושב מבטחים בנגב. אבל פרצה מלחמת השחרור וקיבוץ ניצנים נפגע מאוד לאחר הקרב עם המצרים. לכן הוחלט שהגרעין יגיע לקיבוץ ניצנים ושם עברו עלי ילדותי ונעוריי."  

הוא למד בביה"ס התיכון החקלאי כפר סילבר, והרקע הזה הוביל אותו ללימודים בפקולטה לחקלאות. הוא החל בשנת 1970 וסיים תואר ראשון במסלול הגנת הצומח. אריק המשיך לתואר שני באוניברסיטת תל-אביב במחלקה לבוטניקה, כאשר את המחקר שלו על התפשטות של מחלה מסוימת בחיטה, הוא ערך במכון וולקני. "תוך כדי כך התוודעתי למחלקות שונות במכון וולקני," הוא מספר, "ואז התחלתי לעבוד במכון זה כחוקר אגוזי אדמה. אבל אז הגעתי למסקנה שאני מעדיף עבודה מעשית על פני מחקר, ועברתי לעבוד בחברת 'האחים מילצ'ן', בה עבדתי עד צאתי לגמלאות."  

אריק ניסה להיות חקלאי הלכה למעשה. בשנת 1978 רכשו אריק ויהודית רעייתו משק במושב בית אלעזרי. "התחלנו לעסוק בחקלאות," הוא מספר, "השקענו כסף, אבל עד מהרה הסתבר שזה לא משתלם. היה לנו מטע אפרסמונים ובמקום לקטוף את הפרי, לארוז אותו ולשווק אותו – עמדתי באשדוד על משאית ושפכתי את כל הפרי, כדי לקבל את הפיצוי שהובטח לאחר ההשמדה." יש לציין שבאותה תקופה מחיר האפרסמון צנח, כי חקלאים רבים גידלו את הפרי, וגם פורסם שאכילת כמות מרובה של אפרסמונים גורמת לבעיות עיכול. 

חברת מילצ'ן עסקה בפיתוח החומרים ובמכירתם, ובהדרכת חקלאים בשימוש בחומרי הדברה. במרוצת הזמן אריק נוכח לדעת, שהחקלאים פחות מתעניינים בידע חקלאי, ובעיקר חשוב להם לקנות חומרים במחיר זול. "בעבר חקלאים  רצו מאוד לשמוע את הדעה המקצועית של נציגי החברה, ונעזרו בידע שלנו בחקלאות ובבוטניקה. היום פחות מעניין אותם לאבחן את הבעיות בגידולים, ולטפל בהם בהתאם. פעם במסגרת עבודתי הייתי בעונת החורף מסתובב שעות עם כל חקלאי בשדות כדי להגדיר את העשבים שיש לו, ולפי זה לבחור את החומרים המתאימים להדברה. המגדל התלווה אלי וזה היה שיעור מעמיק, לא סתם אספקת חומר לריסוס. הסברנו למגדלים גם איך לרסס. נכנסנו לכל פרט בתהליך. היום ההדרכה החקלאית הפכה פחות מבוקשת, וזה מתסכל מאוד." 

ד"ר שולה נחמה, חברת מושב ניר-ישראל 

"תמיד אהבתי צמחים. בהתחלה נמשכתי לפרחי בר," מספרת ד"ר שולה נחמה. "גדלתי בקריית מוצקין. היום זו עיר אבל אז היתה בה אווירה כפרית. רוב הבתים היו צמודי קרקע, ואנשים טיפחו גנים. מלבד זאת אמי, שושנה סוכובולסקי, שגדלה במושב רחביה, היתה מורה לחקלאות."  

היא שרתה בצבא במשך חמש שנים: שנתיים בשירות חובה ושנה בשירות קבע בנח"ל בתפקיד מ"פית ומפקדת קורס מ"כיות, ועוד שנתיים בחיל המודיעין כקצינת ח"ן. לאחר השחרור התלבטה בין לימודי חקלאות לביולוגיה, ולבסוף בחרה ללמוד בפקולטה לחקלאות ברחובות, שם החלה ללמוד בשנת 1970. 

בשנה הראשונה למדו אז בירושלים, ושם הכירה שולה את חברתה רבקה אופנבך. בהמשך הן התגוררו יחד ברחובות עד נישואיה של שולה. רבקה גם מייצגת בוגרי פקולטה שהמשיכו בתחום החקלאות. היא עסקה בהדרכה, השתלמה בהולנד בחממות ובתי זכוכית, ועד צאתה לגמלאות עבדה במו"פ ערבה.  

ונשוב לשולה. לאחר סיום התואר הראשון היא נכנסה למסלול הישיר לדוקטורט. והיא מספרת: "עבדתי עם ד"ר יהושע רודיך ז"ל, שהיה המנחה המיתולוגי שלי בגידולי שדה וירקות. היתה לנו שפה משותפת. בן אדם משכמו ומעלה. עבדתי אצלו בתור סטודנטית. כאשר הוא נסע לפוסט דוקטורט, תחזקתי את מחקרו עד שחזר." 

במחקרה במסגרת הדוקטורט עבדה שולה על מנגנונים שמשרים התפתחות פרי פרתנוקרפי  במלפפון.  פרי פרתנוקרפי מתפתח באופן ספונטני, ללא הפריה. ומכיוון שכך אינו נושא זרעים: "אלו היו הימים הראשונים של המלפפונים הללו בשווקים. היום כל המלפפונים הם כאלה (למעט מלפפונים שזורעים בשדה בשטח פתוח להחמצה), אבל כל המלפפונים שאנחנו אוכלים היום, מלפפוני חממה, הם כאלו, שהתפתחו ללא הפריה." שולה בדקה את המנגנון הזה, מנגנון נדיר יחסית, כי הוא לא מאפשר קיום דורות חדשים של אותו מין. כדי לאפשר את הקיום שלו מבחינה חקלאית, נדרשות מניפולציות שיאפשרו קבלת זרעים וגידול דור נוסף. 

במלחמת יום הכיפורים נשארו שולה וחברתה רבקה בדירתן ברחובות: "מהבוקר היו מטוסים בשמים, אנשי מילואים התרוצצו והיתה הרגשה באוויר שמשהו לא בסדר," היא מספרת. "בשתיים בצהריים פתחנו רדיו בתחנה זרה ושמענו שמתחילה מלחמה. היתה הרגשה נוראית. היינו בהלם כמו כולם." 

למחרת בבוקר יצאו שולה ורבקה אל הפקולטה כדי לעזור במה שאפשר, כי אנשים התגייסו בין לילה ללא הכנה מוקדמת, והן הבינו שצריך לעשות ככל הניתן. "התחלנו לפעול," מספר שולה, "השקינו חלקות וקטפנו פירות. עשינו כל מה אפשר כדי להפחית נזק בגידולים שנועדו למחקרים ולניסויים.  ברור שהלימודים לא התקיימו כסדרם. בימים שלאחר מכן גם הצטרפנו למי שעזרו לחקלאים בסביבה. לדוגמא, לפעמים היינו נוסעים עם פרופ' נחום קידר ז"ל, המומחה לעגבניות, לחבל מבטחים כדי לקטוף עגבניות. עם סיום המלחמה התחלתי את התואר השלישי."  

ד"ר שולה נחמה סיימה את הדוקטורט בשנת 1981 ולאחר מספר שנים  החלה לעבוד בחברת "הזרע" בקריית גת. היום "הזרע" היא חברה חובקת עולם, אך כאשר שולה הגיעה לעבוד בה היא היתה בבעלות של מושבים וקיבוצים. עם השנים הבעלות השתנתה והיום החברה שייכת לקונצרן צרפתי, לימגרין: "כשהתחלתי לעבוד שם, היה דגש על ייצור הזרעים ועל כל מה שקשור לגידולים בחקלאות, ופחות על המסחר." היא אומרת. "במרוצת הזמן הדברים השתנו עקב חילופי הבעלים. בכל אופן, היו ל'הזרע' תקופות כלכליות קשות." 

חברת "הזרע" תמיד שיתפה פעולה עם מכון וולקני והפקולטה לחקלאות. הם פיתחו זרעים ומכלואים ו"הזרע" ייצרה ושיווקה אותם. כמובן שהיו גם פיתוחים שנעשו בחברה עצמה.  

שולה מביאה דוגמאות לפיתוחים חדשים: "את עגבניית המכלוא 'דניאלה' פיתח צוות הטיפול בפקולטה לחקלאות בראשות פרופ' נחום קידר, ומלון המכלוא 'גליה' היה פרי פיתוח של מכון וולקני בהובלת ד"ר צבי קרחי ז"ל. 'הזרע' רכשה את המכלואים האלה, ייצרה ושווקה אותם. מלבד ייצור הזרעים ומעקב אחר הגידולים יש לחברה מערך של שיווק ומכירות לחו"ל. הזרעים מגיעים לכל העולם – ספרד, מקסיקו, סין, ארצות הברית, מדינות ערב ועוד."  

שולה החלה לעבוד בחברה כמטפחת מלון, אבטיח וקישוא. היא עבדה בתחום זה כעשר שנים, אחר כך הציעו לה להקים מערך של אבטחת איכות. במסגרת המערך הזה נותחו תהליכי העבודה, תועדו ונקבעו בקרות על התהליכים. בסיומו הוסמכה החברה לתקן איכות 9001-iso על ידי מכון התקנים. "אבטחת איכות היא מהלך שמלווה את כל התהליכים שקורים בחברה," מסבירה שולה. "החל בתהליכי המחקר, הייצור של הזרעים ועד תהליכי השיווק והמכירה.  כל זה מתועד ומבוקר כדי להיות בטוחים במוצר הסופי."  

לאחר כמה שנים שולה קיבלה על עצמה לנהל את המו"פ – המחקר והפיתוח של כל הזנים החדשים, משלב הגדרת המטרה ועד לשחרור זן מוכן לייצור ולמכירה. "באגף המו"פ היו למעלה ממאה עובדים.  רבים מהם בוגרי הפקולטה לחקלאות. בנוסף עבדו ב'הזרע' גם עובדים לא אקדמאים," היא מבהירה.  

לסיום, כאשר היא נשאלת מה מייחד את הפקולטה לחקלאות, מציינת שולה: "האופי של הפקולטה מאוד חקלאי, מאוד ערכי, מחדד את הצורך בבניית תהליכי עבודה, שם דגש על חדשנות ומדגיש את החיבור שלנו לאדמה," וזה חשוב לכל הדעות.  

לסיכום 

לסיום, שני הבוגרים זוכרים את הפקולטה כמקום בו היה נעים ללמוד, במקום בו הקשר בין המרצים והסטודנטים היה קרוב. ושניהם השתלבו בחברות תומכות בחקלאים וראו חשיבות בהדרכת חקלאים במסגרת עבודתם וטיפוח החקלאות בארץ.  

זאת ועוד, במלחמת "חרבות ברזל" הסתבר שהערכים שספגו הבוגרים בפקולטה לחקלאות –  קשר חזק לאדמה, חברוּת אמיצה ותרומה למדינה – מתבטאים גם לאחר צאתם לגמלאות. למרות גילם הם התנדבו וממשיכים להתנדב בעת מלחמת "חרבות ברזל" כדי לעזור לחקלאֵי העוטף במצוקתם ולתרום מניסיונם ומכוחם.