ניצן סנש ממושב בן עמי, מאיר קאופמן ממושב נטור וישי רושנסקי מהמושב השיתופי יונתן – שלושה חקלאים שבמקורם באו ממשפחות ציוניות המאמינות בחקלאות * כבנים ממשיכים, חקלאים העוסקים במגוון גידולים, הם משתפים פעולה עם חוקרים ממו"פ צפון – ומיישמים תוצאות פירות המחקרים ומחווים את דעתם על הרפורמה
נוטים לחשוב שהחוקרים ואגרונומים המסייעים לחקלאים יושבים במגדלי השן שלהם במעבדות ובמרכזי המחקר. נפלא לגלות שהחוקרים רבים עובדים מתוך השטח בחלקות החקלאיות, בחלקות ניסויי של מספר עצים מכל גידול, או בתחנת הניסיונות של המו"פ (מחקר ופיתוח) היישומי. המטרה היא לפתור בעיות אמיתיות שצצות בשטח ולהציע למגדלים את הטוב והמועיל ביותר, החל מבחירת הזן המתאים, דרך תנאי הקרקע, מזג האויר, ועד אופן הגידול, הטיפול, הדישון, הקטיף ואפילו הארכת חיי המדף, כולל סיוע בבחינת הכנסת מיכון חוסך כוח אדם לייעול העבודה.
משפחה שורשית וחקלאית
ניצן סנש (36) ממושב בן עמי שליד נהריה. הינו בן ממשיך לבן עמי (בני) וגילה למשק סנש. ניצן נולד כדור שלישי למשפחה ציוניות, שורשית וחקלאית: "סבי וסבתי שאול ויהודית סנש ז"ל, ניצולי שואה שהעפילו לארץ מהונגריה בשנת 1947, אך הגיעו למושב בשלב מאוחר יותר. מושב בן עמי הוקם בשנת 1949, ושמו ניתן לו לזכרו של בן עמי פכטר ז"ל, שהיה המג"ד בחטיבת כרמלי במלחמת העצמאות, ונפל בקרב של שיירת יחיעם. בני הזוג סנש הצטרפו למושב הצעיר, רק בשנת 1954. הוריו של המפקד והלוחם בן עמי פכטר ז"ל היו חברים טובים של סבי וסבתי. לכן, לזכרו הוחלט לקרוא לאבי, שהינו הבן הצעיר במשפחה אחרי שתי בנות, על שמו של הגיבור. כך שאבי נושא את שמו המיוחד בן עמי כשם המושב, בו נולד. הציונות והאהבה לאדמה ולחקלאות היו נר לרגלנו, וינקנו אותו בחלב אמנו."
בתחילה המשק הראשוני היה מבוסס על רפת בקר לחלב, משק ירקות ועוד. במשפחה נולדו שלושה ילדים, כולם מתגוררים במושב. ניצן הוא הבן האמצעי. דנית (38), הבכורה, עובדת סוציאלית ומתגוררת בשכונת ההרחבה במושב והאח הצעיר טל (28), הוא אגרונום שעובד בתרביות רקמה ראש הנקרה. בינתיים טל גר בשכירות במושב ועתיד לבנות את ביתו במסגרת הוספת נחלות ליישוב.
ניצן סנש: "סבי שאול היה בין הראשונים שנטעו בארץ מטע אבוקדו. במשך השנים המשק המשיך להתפתח ולהתרחב. תמיד הרגשתי שאני קשור לחקלאות בטבור גופי וידעתי בליבי שאעסוק בתחום בעתיד. כיום אני מנהל את תחום החקלאות במשק סנש. במסגרת זו מאוד חשוב לי מאד להמשיך להעניק למשפחתי, את מיטב הערכים עליהם גדלתי. אני מערב את אשתי אפרת וילדיי: נטע (7), גדי (5) ואורי (2.5) בעיסוקיי הגידולים החקלאיים. מגיל צעיר במיוחד הם מתגייסים בעונות הבוערות ובכלל, כמובן לפי יכולתם. כמעט בכל סוף שבוע אנחנו יוצאים לעבוד במטעים ובחממות. בעיניי דרך עבודה זו אני מחנך אותם: לציונות, לאהבת המולדת ולחקלאות, כי הרי איננו יודעים מה יהיה גורל החקלאות בעתיד, ובמה יבחרו לעסוק בבגרותם. לפחות עכשיו הם יכולים לחוות ערכים חשובים אלו, בחיק המשפחה. וזה כייף אדיר לכולנו."
לאחר השירות הצבאי יצא סנש ללמוד במכללת תל חי תואר ראשון B.Sc בביו טכנולוגיה במסלול חקלאות (אגרונום). לאחר עבודה כמדריך חקלאי במשך עשר שנים במשרד החקלאות. לגידולי האבוקדו, מנגו וליצ'י, ניצן החליט שהוא חוזר למשק המשפחה ופותח ענף הדרכה עצמאי.
לדבריו כיום תחום החקלאות בישראל נהיה עיסוק לא פשוט וגם פחות פופולרי, עובדה המצריכה לחשוב מחוץ לקופסה, בתוך הקופסה ובאופן יצירתי. ומתוך הבנה זאת, הוחלט שבמשק סנש יהיו מספר ענפים נוספים בכדי לפזר את הסיכונים. לכן כיום המשק מורכב: מ"פנסיון לכלבים וחתולים של משפחת סנש" ובית גידול לכלבי עבודה המנוהל ומתופעל ע"י ההורים בן עמי וגילה.
"לצד זה אנחנו מגדלים כ-100 דונם מטעי אבוקדו ופטל אדום בחממות. בנוסף אנחנו מספקים עבודות טרקטורים לקיבוצים בסביבה, ושירותי הדרכה מקצועית בתחום גידולים סובטרופיים (אבוקדו, מנגו וליצ'י). גידול האבוקדו במשק מייצר פרי מובחר, ש-80% ממנו משווק לאירופה והשאר לשוק המקומי.
"לפני שלוש שנים התחלתי לגדל פטל אדום, אחרי לימוד התחום באופן עצמאי. הבנתי שהחוכמה היא לגדל את השתילים בעציצים, במצע מנותק. כפי שמגדלים בפולין, איטליה ופורטוגל. יצרתי קשר עם 'מו"פ ההר' והוצעו לי מספר זני פטנט שהוכיחו עצמם. כרגע יש במשק שתי חממות של דונם כל אחת, בה גדלים שיחי הפטל, המגיעים לגובה רב. הפרי גדול יחסית ויפה, ומשווק לשוק המקומי."
כמו כן, סנש הוא יו"ר האגודה החקלאית ויו"ר הועד המקומי במושב בן עמי. במסגרת תפקידיו הוא שמח לבשר שמספר הנחלות במושב יוגדל בעוד 65 נחלות. מהלך זה הסתייע באחרונה בעזרתו של מזכ"ל תנועת המושבים עו"ד עמית יפרח.
טיפול במזג אוויר קיצוני
סנש: "חלק מתפקידי כמדריך גידול, אני שותף מלא למחקרים בענף האבוקדו עם 'מו"פ צפון' ו'מיגל (מכון מחקר בהתארגנות חקלאים, אקדמיה, מחקר ופיתוח) עולם המחקר היישומי הינו חשוב מאוד, ונחוץ בקרב החקלאים, למציאת פתרונות מהירים ויעילים שאפשר ליישמם במטעי הגידול. לדוגמא הנושא הבוער הוא 'מצב שינויי האקלים'. בעקבות שינויים קיצוניים במיוחד בשנים האחרונות, אנו נאלצים להתמודד עם: קרות, סופות, רוחות, ברד, ועד ימי שרב קשים וכו'.
"במסגרת המחקרים של מו"פ צפון בהנהלתה של חיה רק יהלום, אנחנו חוקרים ביסודיות כבר שש שנים, את תחום ההגנה על הגידולים השונים. כמדריך אני אחראי להעביר את הממצאים מהניסויים השונים, ומפיץ אותם היישר מחלקות הניסוי ומרגיש כאותה דבורה העוברת ומאביקה מפרח לפרח, כך אני מעביר את הידע לחקלאים. לגידול האבוקדו לדוגמא מוצע לשים רשתות עמידות, המגינות על מצבי קרה וצינה. מבין חוקרי מו"פ צפון, ד"ר ליאור רובינוביץ ממושב כנף הוא המוביל את המחקר בנושא ההתמודדות עם שינויי האקלים. עכשיו לדוגמא העמדנו ניסוי בכפר הנשיא, לבדוק את ההתמודדות הרשתות המיוצרות ע"י חברת 'גניגר' וחברת 'תמה', עם ימי השרב."
מה דעתך לגבי הרפורמה?
סנש: "לדעתי הרפורמה היא אחד הבלופים הגדולים בנושא היבוא והוזלת המחירים. התוכניות להורדת מחירים ע"י כך שייבאו תוצרת חקלאית לארץ, לא תצלח. מניסיון של שנים קודמות לדוגמא: יבוא של תפוחי פינק ליידי, או שוק הבשר האדום, טונה ומוצרים אחרים לא הוריד מחירים נהפוך הוא. הרפורמה כפי שהוצעה =, היא לעג לרש כאשר משרד החקלאות מציע לחקלאים תמיכה ישירה של 100 שקל לדונם לשנה. שזה שווה ערך ל-50 קו"ב מים ליום אחד. כשרוב הגידולים החקלאיים צורכים למעלה מ-600 קוב לדונם לשנה. יתרה מכך משרד החקלאות אינו נותן מענה הולם לעלויות השונות הבלתי ראליות בשטח, וזאת ביחס לארצות אחרות שמהם משרד החקלאות מתכנן לאשר יבוא תוצרת.
"המשרד גם לא מתמודד עם פערי המחירים: במחירי המים בארץ לעומת מחירי אפס בתורכיה. בארץ החקלאי נדרש לשלם בין 1.80 שקל לקו"ב לבין 2.00 שקל לקו"ב. ובשכר ליום עבודה של פועלים העולים בתורכיה 7 דולר ליום עבודה. לעומת 400 שקל ליום בארץ. בתוספת ההתנהגות החזירית של רשתות השיווק, בפערי התיווך הבלתי הגיוניים. לדוגמא שאני מביא את התוצרת היפה של פרי האבוקדו מזן ריד שלי, אקבל 2.50 שקל לקילו. לעומת רשתות השיווק שמוכרות את הפרי ב-14 שקל לקילו. אני כחקלאי מתמודד במשך עונה שלמה עם בעיות מזג אוויר, עיבודים וטיפולים לעצים, בתוספת ההוצאות השוטפות הרבות הכרוכות בגידול – ולא מקבל את התמורה ההוגנת לתוצרת. כמוני חקלאים רבים המגדלים גידולים שונים נמצאים באותו מצב. חבל ולא הוגן."
מגרמניה ועד רמת מגשימים
מאיר קאופמן (40), ממושב נטור, עובד כמנהל ענף הנשירים ברמת מגשימים: "נולדתי ברמת מגשימים כדור רביעי למשפחה ציונית וחקלאית בארץ, ששורשיה הרחוקים בגרמניה עם סבא רבא ברוך וסבתא רבתא ג'נט קאופמן ז"ל שעלו לארץ בשנת 1939 והתיישבו ברמת הדר, מושבה שנוסדה בשנת 1938 כיישוב חומה ומגדל ע"י בני העלייה החמישית מגרמניה ונחשבה כאחת מארבע המושבות מהן נוסדה מאוחר יותר הוד השרון וכיום היא שכונה בעיר.
"בנם יוסף קאופמן ז"ל התחתן עם סבתי חוה קאופמן, כיום בת 98 תבדל"א. היה להם משק חקלאי של רפת לול ומאוחר יותר ירקות. סבתי חוה עדיין מתגוררת באותו הבית. נולדו להם שני ילדים: הבכורה עדנה קאופמן ז"ל ואבי רפי קאופמן (75) יבדל"א. לסבי וסבתי מהם שאבנו ערך מהי אהבה לציונות וחקלאות, נולדו 6 נכדים ו-23 נינים.
"אבי שדגל בהתיישבות חדשה, הצפין עד רמת מגשימים בגולן. כאן הקים משפחה ושישה ילדים עם רעייתו מרים ז"ל, שנפטרה לפני כארבע שנים. רמת מגשימים הינו מושב שיתופי הדתי הראשון שהוקם בגולן בשנת 1968. אבי שימש כ-25 שנים כרכז מטעים ביישוב. רוב אחיי נשארו להתגורר באזור. אחי הבכור הראל מתגורר במעלה הגלבוע. האחים איל, דורון ואנוכי הרביעי מתגוררים בנטור. אחי אלון במושב יונתן ואחותי הצעירה אורית בכפר חרוב. מילדות ידעתי שאני רוצה לעסוק בחקלאות. התחלתי בעבודה במטעים. במשך השנים עברתי קורסים מקצועיים שונים. התחתנתי והתגרשתי ויש לי 3 ילדים: שיר בת 10, ים בן 8 ובר בת 4. מזה כעשר שנים עברתי לנטור שם אני מפתח את המשק. נטעתי מטע של 30 דונם אפרסקים, אך עיקר עבודתי היא ברמת מגשימים כמנהל ענף גידול הנשירים המשתרע על 2000 דונם וכולל תפוחים, אגסים, דובדבנים, אפרסקים, נקטרינות, משמש, כרם לענבי יין ועוד. בנוסף אני מכהן גם כחבר בשולחן הנשירים והדובדבנים."
קאופמן דוגל ומפרגן מאד על שיתוף הפעולה עם חוקרים ומגדלים: "הטוב בעניין השותפות שהיא פותרת בעיות המתעוררות תוך כדי הגידול. המגדלים מרגישים חופשי לבקש מהחוקרים שינסו לפתור בעיה כזו או אחרת. המיוחד בחיבור, שהחוקרים לא יושבים באקדמיה רחוקים מהשטח, אלא הם עובדים יחד ורואים מקרוב את הבעיות שמתעוררות ומקימים חלקות ניסוי בשטחי הגידול השונים, או בחוות ניסיוניות מיוחדות.
"אני מכיר תחנות ניסיונות בחו"ל שאינן מחוברות למגדלים. בארץ העניין די ייחודי שיש אוזן קשבת והתייחסות למגדל. לדוגמא, אנו עובדים בשיתוף עם מו"פ צפון עם: דר' עומר קראיין– חוקר מוביל בענף הנשירים. בעיקר בתפוח, גלעיניים ופירות יער. המוביל את נושא הקיר הפירותי והחוקרת ד"ר מיכל אקרמן בגידול הדובדבן. אנו בודקים ומנסים את נושאי ההתעוררות, פוריות, והזנה מתאימה. אנו גם בודקים חדירת זנים חדשים, טכנולוגיות מתאימות ועוד."
מה דעתך על הרפורמה?
קאופמן: "הרפורמה המוצעת יכולה לבטל גידולים שלמים ולחסל משקים בשל התחרות הלא הוגנת, כשהחקלאי יצטרך להתמודד מול עם ייבוא פירות וירקות ושאר מוצרים מחו"ל. איננו יכולים להשוות את התנאים בהם מגדלים בחו"ל – לא בעניין כוח עבודה זול ולא בעניין מחיר המים לחקלאי המגדל, שלא נדבר על רשתות השיווק כאן בארץ. השינוי צריך להיעשות בתיאום עם החקלאים מהשטח. אני מציע לבחון כל גידול עם היתרונות והחסרונות. לשבת עם נציגי החקלאים, ורק אז לגבש תוכניות."
קיר פירותי וסיעוף ענפים
ישי רושנסקי (43) מהמושב השיתופי יונתן: "אני דור שני של חקלאים. הורי אליעזר ונחמה (חמי) רושנסקי עלו לארץ בשנת 1974, אבי מברזיל ואימי מבלגיה. הם נפגשו כסטודנטים עולים באוניברסיטת בר-אילן ויחד החליטו מתוך ציונות להיות חלק מתהליך יישוב הגולן. כך הגיעו בשנת 1980 למושב יונתן והקימו משפחה של שלושה ילדים – שתי אחיות ואני האמצעי. מילדות כבר היה ברור לי שאהיה חקלאי, אהבתי מאד את האוירה של העבודה הקרובה לטבע." 
האב עבד במשק החקלאי והאם נחמה, במקצועה חוקרת ימים ואגמים, עובדת עד היום במעבדה לחקר הכנרת. הבן ישי רושנסקי, שנשאר מבחירה במושב יונתן, נשוי לחני העובדת בתחום הפיננסי ולהם שלושה ילדים: יאיר (11), תמר (9) ורון (6).
"אנו מחנכים את הילדים לאהבת הטבע והחקלאות," אומר ישי, "וכמו שהורי חינכו אותי שאבחר בעיסוק שטוב ומתאים לי, ללא כפייה, כך אנו דוגלים לגבי ילדינו."
רושנסקי למד תואר ראשון במכללת תל חי בביוטכנולוגיה ותואר שני בפקולטה לחקלאות במדעי הצמח. מאחר ואביו אליעזר עבד ב"כרם יונתן" הוא נמשך לתחום כבר שנים. כרם זה ביישוב הינו אחד הכרמים הראשונים שניטעו בגולן, בתחילת שנות ה-80. היקב שקלט את הענבים ליין היה "כרמל מזרחי".
ישי רושנסקי: "באותה התקופה לא ביצעו את הפרדת הענבים לפי איכות ואף לא דובר על התאמת זנים מיוחדים, לאזורי הגידול המתאימים. אבי עבד בכרם, והתחיל לנהלו בשנת 1983. בשלב מאוחר יותר, בשנת 1987 הוקמו 'יקבי רמת הגולן', שבישרו מהפך בידע ובהכנת יין מקומי בעל איכויות, עובדה שהצעידה את ענף היין הישראלי, כמה צעדים קדימה.
"המחקרים המשמעותיים שנעשו בעבר עם חוקרים בכרם היו: חלקת אקלום לזנים – (אינטרודוקציה), ניסיונות בדילול שריגים ודילול פרי מוקדם ומאוחר וניסיונות על הבוטריטיס, גידול והדברה. עד היום הכרם קיים, רק הוחלפו בו כמה זנים. הלכתי בדרכו של אבי, למדתי את הנושא במכללת תל חי ואני נמנה עם צוות עובדי הכרם גם בניהול השוטף תחת ענף הנשירים במושב.
"משנת 2009 ועד שנת 2017 עבדתי ביקב וניהלתי כמה מכרמיו. לפני כארבע שנים נקראתי לנהל את ענף הנשירים במושב ונעניתי לפנייה. מדובר על שטח גדול של 1,500 דונם מטעי נשירים, הכוללים: תפוחי עץ, אגסים, אפרסקים, נקטרינות, משמשים, פרחים, פטריות כמהין ודובדבנים.
"שיתוף הפעולה עם החוקרים, מתקיים לטווח רחוק. לוקח זמן עד שמגיעים למסקנות ותוצאות ולכן צריך הרבה סבלנות. לדוגמא: עזרה בבחירת הזנים המתאימים לאזורנו בגידול המשמש או בחינת חיי המדף של הפרי, המבשיל מאד מהר על העץ. חלק מהעצים משמשים כחלקות ניסוי בשטח. בחלקת הדובדבן החוקרים בוחנים עיצובים וטיפולים שונים, על מנת לגרום ליותר הסתעפויות של ענפים, המגדילות את שטח הנוף העלווה והפרחים מהם יצמח פרי בכמות רבה יותר. ובעצי הנשירים: אגס, אפרסק ודובדבן הקמת קיר פירותי, המאפשר עיבוד וקטיף באופן יעיל יותר. שימוש בידע זה בעצם מטמיע טכנולוגיות חדישות במטעים.
"בנוסף, מזה 3 שנים מגדלים במטע 11 דונם אוכמניות והמטע יוכפל לדברי רושנסקי בסיום השמיטה אחרי ראש השנה. הזנים הינם זני פטנט שיובאו מחו"ל, וכאן המקום בעזרת ההדרכה וחוקרי המו"פ להתאמת הזנים לאזורי הגידול ולהנחיות גידולו: השקיה, דישון, החמצת הקרקע, גיזום, קטיף וכו'.
"גידול האוכמניות דורש המון עבודה ידנית, בעיקר בקטיף, והמו"פ גם מלווה אותנו בכל התהליך. אנו עובדים בצוות מטע הנשירים כעשרה אנשים. וכן נעזרים בחברים של 'השומר החדש' ותלמידי 'רגבים' בגולן. בחופשות ובעונות הבוערות גם הצעירים מבני מושב יונתן מתגייסים לעזרה. מהלך זה מאפשר לחבר אנשים לעבודה חקלאית".
על הרפורמה בחקלאות אומר רושנסקי: "אני חושב שצריך לקחת ממנה את הדברים הטובים: הצורך להתייעל, לנצל את היתרונות היחסיים שלנו ולהיות מקצועיים יותר ומדויקים יותר הכרחיים. החקלאות שלנו נובעת מאהבת הארץ ומחיבור אליה, ממקום מאוד עמוק ואמיתי שטבוע בתוכנו ולכן, אני אופטימי מטבעי ומאמין שהחקלאות הישראלית חזקה הרבה יותר מהרפורמה – ושאם לא יפריעו לנו לעשות את מה שאנחנו יודעים ואוהבים, יש עתיד לחקלאות ישראלית."
