אז מה היה לנו?
יבול שיא
הרפת והחלב
shutterstock 1364899397

השעיר לעזאזל

4 דק' קריאה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

"השעיר לעזאזל" הוא תפקיד משפחתי שאיש אינו חפץ בו . "הקדשתי את חיי לאימא שלי, ואני לא אנסה ליפות את העניין, זה גרם לי להרגיש לא פעם מתוסכלת," מספרת דינה, שאמה הורישה לה את המשק ולאחיה בית לכל אחד.  נשמע מאוזן? לא כולם חושבים כך

השעיר לעזאזל : "חשבתי שהצלחתי להיפטר מהחותמת 'שעיר לעזאזל', אבל מסתבר שלא משנה מה יקרה, התואר הזה ירדוף אותי כל חיי ועד לקבר", כך אמרה לי בתסכול גדול דינה, שאני לא יודעת אם הייתה מודעת לכך, שבאותו רגע השם שלה קיבל משמעות עצומה.

דינה היא בת מושב קטן בדרום הארץ, ויש לה אחות ואח: ורד ודרור. היא הגיעה למשרדי ארבעה חודשים לאחר שאימם נפטרה, והניחה על השולחן נושא משפחתי כבד משקל – 'שעיר לעזאזל'.

שעיר לעזאזל – מתאר אדם המזוהה עם הקושי הנפשי של משפחתו או קבוצתו. האדם נבחר באופן בלתי מודע לשאת את התפקיד של נושא החולי ובדרך זו הוא מייצג את הקונפליקט הפנימי ולעיתים מאפשר להסב את תשומת הלב מהבעיה אליו, ובכך מקל על הכחשתה. ויקיפדיה

"אני הבכורה בבית, ושני האחים שלי נולדו במרווח של 7 שנים אחרי ובהפרש קטן ביניהם. במידה מסוימת הם כמו תאומים, ואימא תמיד התייחסה אליהם כגורים קטנים," סיכמה עבורי דינה את התמונה המשפחתית.

דינה כבוגרת האחים הפכה באופן טבעי למשענת עבור ההורים מגיל צעיר. היא עזרה במקלחות של האחים, עבדה לפעמים עם אביה במשק, שמרה על האחים שלה, ובגיל 12 כבר ידעה לבשל ולאפות. "אהבתי לעזור בבית, והאחים שלי אהבו להתפנק. אפשר להגיד שכל מה שידעתי לעשות, הם לא ידעו או שלא רצו לדעת."

ורד ודרור התחתנו, הקימו משפחות ועברו לגור בעיר סמוכה: "שניהם הסתדרו בחיים ואני שמחה בשבילם. אני לא התחתנתי וגם נשארתי בבית, כי בכל פעם שכבר עמדתי לצאת החוצה משהו קרה," היא הסבירה.

בפעם הראשונה כשרצתה לצאת אבא שלה קיבל את התקף הלב הראשון שלו, ודינה נשארה לעזור לאימה. לאחר מכן באו עוד שני התקפי לב, ששוב השאירו אותה בסביבה: "באחים שלי זה כאילו לא נגע. הם המשיכו במסלול חייהם: סיימו תארים, מצאו עבודה ובני זוג, עברו לגור בעיר הסמוכה ונולדו להם ילדים."

לפני חמש שנים אביהם נפטר – ואז נשארה דינה לגור עם אימה ולסייע לה לטפל בכל הפרוצדורות של סגירת המשק החקלאי שניהל האב ובהסדרת עניינים שנדרשו. "הקדשתי את חיי לאימא שלי, ואני לא אנסה ליפות את העניין, זה גרם לי להרגיש לא פעם מתוסכלת. איך אפשר שלא?! האחים שלי המשיכו הלאה והצליחו, ואני נשארתי כדי לחיות את החיים שלה."

אחרי שאימה חלתה עברה דינה לגור איתה בבית.

"ארבע שנים טיפלתי בה ושוב האחים שלי המשיכו בחיים שלהם. פעם שאלתי את עצמי אם אפשר לתת תג מחיר למה שעשיתי כל השנים האלה, אבל התשובה לכך היא כנראה שלילית," היא צחקקה בעצב והמשיכה: "הייתי בפירוש השעיר לעזאזל בבית. זה היה ברור לכולם שאני נמצאת בשביל אימא בכל עניין. לקחתי אותה לבדיקות כשצריך, קניתי לה תרופות, עשיתי קניות, התייעצתי עם מומחים… והם קיבלו עדכון מפעם לפעם, ועוד היה להם הערות על ימין ועל שמאל בנוגע להתנהלות שלי. ועוד יותר מכך, בכל פעם שמשהו לא הצליח בחיים של שני אחיי, באורח פלא הם מצאו כיצד לקשר את נסיבות אי ההצלחה אליי."

כאמור, לפני ארבעה חודשים נפטרה אימה. "לצד הכאב הגדול, אני מודה שהדבר היחיד שבו יכולתי להתנחם הוא שאוכל סוף-סוף להניח בצד את הכובע של ה'שעיר לעזאזל', ולצאת לחיים נטולים ממשא, אבל מסתבר שלא."

היא סיפרה לי שבצוואה שהכינה אימה, היא החליטה להוריש לה את המשק: "אני זוכרת שבימים האחרונים שלה היא אמרה לי, שהצוואה שלה תפצה אותי על כל השנים שאבדו לי. לא ידעתי אז למה היא מתכוונת ושאלתי אם היא דאגה גם לדרור ולורד, והיא אמרה לי: 'דאגתי, אבל הגיע הזמן שאת תתחילי לדאוג לעצמך,' זאת הפעם הראשונה ששמעתי מישהו במשפחה אומר לי משהו כזה."

כשפתחו את הצוואה התבשרו על החלטת אימם להוריש את המשק לדינה. לכל אחד מהאחים הורישה האם דירה קטנה שהייתה בבעלותה שירשה מהוריה, ואף כתבה במפורש בצוואה כי לדעתה שווים של שלושת הנכסים זהה, אם מתייחסים לשווי המשק נטו, ללא מיסים.

"אני שמחה שאת אומרת את זה, כי האחים שלי לא חושבים ככה. הם טוענים ש'אכלתי לאימא את הראש' בכל השנים האלה שטיפלתי בה, ושדאגתי שזה מה שיירשם בצוואה. הם רתחו מזעם, היית צריכה לראות מה זה עשה להם, כאילו שאני אשמה גם בזה. בעצם בהכול אני אשמה…"

אמרתי לדינה שלאור ההיכרות שלי עם סיפורי משפחות דומים, זו החלטה שכיחה במקרים כאלה, ושיש בה גם הגיון מאחר ויש להשוות את שווי המשק אילו יימכר החוצה לשווי הדירות. "אני שמחה שאת אומרת את זה, כי האחים שלי לא חושבים ככה. הם טוענים ש'אכלתי לאימא את הראש' בכל השנים האלה שטיפלתי בה, ושדאגתי שזה מה שיירשם בצוואה. הם רתחו מזעם, היית צריכה לראות מה זה עשה להם, כאילו שאני אשמה גם בזה. בעצם בהכול אני אשמה…"

ביוזמה אישית ומבלי שנתבקשה לעשות זאת בצוואה, החליטה דינה להעביר לכל אחד מהאחים שלה חצי מיליון שקל. "אין לי כוח ללכת עם אות האשמה מעל הראש עד סוף חיי. אני לא צריכה את כל מה שהיא נתנה לי, וממילא לא יהיה לי למי להעביר את הרכוש הזה בבוא היום.

"יפה, פתרון נדיב ואצילי במיוחד וגם נבון," עודדתי אותה על המהלך. אבל היא שוב השפילה את ראשה ופלטה בכאב: "את רק חושבת שזה פתר את הבעיה. זה לא פתר שום דבר. הם לא מרוצים, ונראה לי שלא אוכל לעולם להשביע את רצונם. אני השעיר לעזאזל, ולא משנה מה אעשה!"

הנושא שלא מדברים עליו

'שעיר לעזאזל' הוא נושא שגורם לרוב האנשים לזוע בכיסא שלהם בחוסר נוחות. כולם יודעים שהוא קיים במשפחה, אבל אף אחד לא מזכיר אותו, ויותר מזה לא שמעתי מעולם על מישהו שניסה לתקן את העוולה הזו. כשאני פוגשת משפחות לעניינים כאלה ואחרים, הם מציגים את עצמם בשמות, מספרים מה הם עושים בחיים ומציינים את המשבצת שלהם באילן היוחסין, אבל מה שהם לא אומרים זה מהו התפקיד שהם נושאים בתוך המערך המשפחתי – ובטח ובטח לא מדברים על האחד, שנושא בתואר הבלתי נכסף של 'שעיר לעזאזל'.

"ברור, זה מביך להגיד לאחד האחים שהוא השעיר לעזאזל במשפחה, למרות שהוא יודע את זה, אבל מאחורי הגב שלו זה עולה כמעט בכל שיחה," אמרה לי פעם חברה, שאחותה נושאת בתואר הבלתי נכסף. כששאלתי אותה למה לדעתה דווקא אחותה 'קיבלה את התפקיד הזה', היא אמרה לי: "אני לא יודעת, נראה לי שהיא ממגנטת את היחס הזה אליה."

פעם קראתי מאמר שתיאר בצורה ציורית את מהות התפקיד של שעיר לעזאזל בצורה פילוסופית מעט, וטען שהוא משמש כמו 'צינור הארקה' לתסכולים ולקשיים שעוברים בני המשפחה. במילים אחרות, לשם מתנקז בעצם הכול. המאמר גם הסביר שלא בכל המשפחות יש בן משפחה שהוא 'שעיר לעזאזל', אבל תאמינו לי – זה קורה גם במשפחות הכי טובות.

ההסבר הזה לא סיפק אצלי את הסיבה לכך שנוצר תפקיד כזה במשפחות מסוימות, וגם לא הצלחתי לפצח את הסיבה לכך שלא נעשה תיקון משפחתי כשזה קורה.

אבל תובנה אחת התבהרה לי מסיפורה של דינה – החשיבות שיש לשקיפות של ההורים בעודם בחיים על החלטותיהם בנוגע לחלוקת המשק והרכוש. ברור לי שהפתרון הזה לא מבטיח שלום בית במשפחה המורחבת, ותמיד יכולות לצוף בעיות שלא צפינו אותן מראש. אבל אם אימה של דינה הייתה קוראת לשלושת ילדיה לאחר שקיבלה את ההחלטה, ומסבירה להם בצורה חד משמעית מדוע בחרה להוריש לדינה את המשק, ייתכן שהיה נחסך ממנה המשכה של הסאגה המשפחתית.

* הכותבת הינה מגשרת, עו"ד ונוטריון

פתרון בעיות משפחתי: דברים שלא נאמרו בשקט סופם שיאמרו ברעם גדול

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פריצת דרך במחקר של חברת האגריטק AgroCulture לייצור שתילי אבוקדו בשיטה חדשנית ומהירה הביקוש לפרי האבוקדו הולך ומתרחב, אך המשתלות בארץ ובעולם נותרו ללא שתילי אבוקדו מובחרים בשל שיטת ריבוי שתילים בעייתית. את הפתרון
3 דק' קריאה
התעלומה שליוותה אותנו בחודשים האחרונים באה על פתרונה. כן גידלו אורז בימת החולה, אחרי הייבוש. הפתרון נמצא אצל החקלאי אבנר קוזוינר במושבה ראש פינה. במסגרת בסוף הכתבה הוספנו מכתב למערכת המעיד על ניסיון גידול
4 דק' קריאה
שר החקלאות ופיתוח הכפר, אלון שוסטר: "החקלאות הישראלית המפוארת היא הצלחה עולמית, ומדינות רבות מגיעות ללמוד מאיתנו כיצד אנחנו מצליחים לפתח חקלאות ישראלית מתקדמת בתנאי מדבר. על מנת להשאיר את הענף בחוד החנית העולמי
2 דק' קריאה
מה שהתחילו ירדן ואלה שחף ממושב עמיקם כגינת ירק קטנה למשפחה הפך עם הזמן למשק ירקות אורגני, שמספק את התוצרת בעיקר לשכנים ולתושבים בכל האזור. המיוחד במשק "סלסילה – ירקות אורגניים ישירות מהשדה" הוא
7 דק' קריאה

כתבות נוספות

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן