ישוב כליל: ישוב בראייה אקולוגית וכיבוד הקיים
יבול שיא
הרפת והחלב
זוהר ברעם בפעילות בכפר חשמונאי שהקים לפני 42 שנים

זוהר ברעם, מיוזמה היסטורית לפרס מפעל חיים

9 דק' קריאה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

זוהר ברעם, ממושב שילת, יקבל בשבוע הבא  פרס "עת מול" לשנת תש"ף, מטעם יד בן צבי, כהוקרה על מפעל חייו ועל תרומתו הרבה להפצה ולהנחלה של תולדות עם ישראל וארץ ישראל בקרב הציבור הרחב ועבור הקמת "כפר חשמונאי" וניהולו במשך 42 שנים. במהלך האירוע יצפו המוזמנים במגוון הרצאות בזום וכן יתקיים סיור וירטואלי בכפר חשמונאי – מלווה בהסבר

רבים סבורים ודוגלים שלכל אדם עלי אדמות יש שליחות ותפקיד בחייו. יש המאמינים שתחנות חייו של אדם מובילות אותו להגשמת שליחותו. אחד מאותם אנשים הינו זוהר ברעם (77) מושבניק משילת ומי שיזם והקים מוזיאון פתוח ומיוחד במינו, "כפר החשמונאים", הממחיש את חיי המקבים, שמנהיגם יהודה המכבי (מקבי) היה מבית חשמונאי. (המקבים? בטוחים שיש טעות כתיב? לדברי ברעם, דווקא כשכותבים מכבים זאת טעות, ויש לכתוב מקבים, מלשון מקבת – במשמעות חזק כמו פטיש).

 

זוהר ברעם מטביע מטבעות עתיקות באתר שהקים
זוהר ברעם מטביע מטבעות עתיקות באתר שהקים

 

את האתר הייחודי הקים זוהר ביחד עם אשתו, נעמי ברעם ז"ל, שנפטרה לפני כעשרים שנים ממחלה קשה. הכפר משתרע על שטח של 23 דונם בשטח המשק והוא מיועד למטרה אחת בלבד: הנחלת מורשת הכפר העתיק. הכפר כולל חמש יחידות, העומדות כל אחת בפני עצמה – וביחד ממחישות את מרקם החיים בעת-העתיקה ובתקופת החשמונאים. ברעם גיאוגרף והיסטוריון במקצועו, מחנך, חוקר ואוהב הארץ והאדמה הקדומה, המספרת את סיפור עם ישראל, בראי ההיסטוריה הרחוקה. עובד ומנהל עדיין את המקום ביד רמה, ואף מתפנה לכתוב ולהרצות במקומות שונים.

ברעם: "הקמתי את כפר חשמונאי בשנת 1978, אותו אני מנהל ומפעיל כבר 42 שנים. זהו אכן פרויקט חיים, שאינו מסתיים, מאחר וכל הזמן יש מה לשפר, להוסיף ולחדש. גם בתקופות הקשות ביותר בחיי החלטתי שאני ממשיך קדימה, כמו למשל, בתקופת האינתיפאדה, בתקופה שאשתי הייתה חולה מאד ונפטרה. ואפילו בתקופה זו המתמודדת עם תוצאות החלטות הממשלה על סגר והגבלות הקורונה. אנחנו חווים ביטולי ביקורים בחגים המשמעותיים לפעילותינו דרך מוסדות חינוך, ביקורי קבוצות יזומות ומשפחות: בפורים, פסח, יום העצמאות, ל"ג בעומר שבועות ועוד, אך לנגד עיניי עמדה חשיבות המיזם ומטרת הקמתו. חשוב לי להמחיש לילדי חדרי המדרגות, בעיקר העירוניים, את התרבות החקלאית, בדגש על מורשת המקבים ובמיוחד תקופת בית שני האהוב, שמסקרן ומפתיע אותי תמיד."

 


"הצלחתי במפעל חיי להנחיל את מורשת המקבים להמוני ילדי ישראל. עיצבתי את האזור במעורבותי בחקר אזור מודיעין. השתתפותי בשימור אתריה ע"י גילוי אתרים עלומים, המשמרים את תקופת בית שני ההרואית בתולדות עמינו. הגשמתי חלומי לעצב את אזור המקבים. מה עוד אבקש? לכשעצמי אינני חושב שמגיעה לי הערכה מיוחדת, כי אדם אמור לתרום במקום שבו הוא חי את חייו לשימור סביבתו – ואם חוננתי ביכולת טבעית לכך – בוודאי שהיה עלי לעשות, עבור נכדי ואלפי ילדים אחרים, שיוכלו לטייל ולהנות באזורים אלה. אשרי שזכיתי לכך"


 

יש האומרים על ברעם ומפעל חייו שהוא אגדה מהלכת, איש הנחשב למי שעשה את הבלתי יאמן, ואף קיבל מספר פרסים במהלך השנים: בשנת 2011 "מגן הוקרה" על התמדה בפיתוח, שימור וחידוש כפר חשמונאי מטעם מנהל אגף החינוך וראש המועצה; פרס "יקיר מושב שילת" והאות המפתיע "יקיר העיר מודיעין" בשנת 2018. בכך היה המושבניק הראשון והאזרח היחידי שאינו מתגורר במודיעין שקיבל את פרס יקיר העיר מודיעין, מאחר והוא האדם שבזכותו קמה מודיעין. בזכות כוח שכנועו כגיאוגרף, הצליח ברעם להסיט את מיקומה של מטמנה (אליה הייתה אמורה לעבור חיריה), שהייתה מתוכננת לקום על אדמות העיר, עוד לפני הקמתה. והנה, עכשיו ב-13 לספטמבר 2020, יקבל ברעם את פרס "עת מול" לשנת תש"ף מטעם יד בן צבי.

 

נימוקי הוועדה למתן הפרס

מצאתי לנכון להציג בפניכם את נימוקי הוועדה למתן הפרס לברעם: "מערכת 'עת-מול' מצאה את מר זוהר ברעם ראוי לקבלת פרס 'עת-מול' לשנת תש"ף, כהוקרה על מפעל חייו רב השנים ותרומתו הרבה להפצה ולהנחלה של תולדות עם ישראל ותולדות ארץ ישראל בקרב הציבור הרחב . מפעל חייו – 'כפר חשמונאי' – נחנך ב-1978 ומאז זוהר ממשיך להפעילו ברציפות. עם ראשית תכנונה של העיר מודיעין השתתף זוהר בפעילות לשימור אתרי המורשת בתחומי העיר, יזם והוציא לאור חוברת בשם 'בתוככי מודיעין – חקר צפונות ארץ המקבים ומורשתם', שמהווה ספר יסוד למתעניין בלימוד עברו של האזור.

"במשך שנים רבות מרצה זוהר ברעם בהתנדבות בכנסים שונים, העוסקים בחקר אזור מודיעין ומדריך בהתנדבות קבוצות שונות, הן ב'כפר חשמונאי' והן מחוצה לו. זוהר ברעם השתתף כאיש מילואים במלחמות ישראל, ואף יעץ לחיל השריון בהקמת מסלולי מורשת סביב לטרון. זוהר הצליח לרתום פעילים סביבתיים רבים ואנשי אקדמיה להצטרף למאבקיו לשם שמירת אתרי העתיקות סביב העיר מודיעין. המועצה הארצית לתכנון ובנייה ועיריית מודיעין קיבלו את המלצותיו ואתרים רבים בעיר וסביבתה ניצלו בזכותו משיני הדחפורים.

 

זוהר ברעם מקבל פרס מפעל חיים לכפר החשמונאי
זוהר ברעם מקבל פרס מפעל חיים לכפר החשמונאי

 

"מפעל החיים הבולט של זוהר ברעם הוא 'כפר חשמונאי', שבו הוא רואה שליחות ללא סייגים. הוא מקדיש לכך את חייו מתוך מטרה ברורה להנחיל לדורות הבאים את מורשת המקבים ואת ההיסטוריה והגיאוגרפיה של אזור מודיעין. זוהר בנה ושחזר במו ידיו את הכפר, שכולל‏ מבני‏ מגורים‏ מאבן,‏ מתקני יצור, ‏‏כגון:‏ בתי בד,‏ גת,‏ בית‏ חרש ‏ברזל, ‏מטבעה, ‏בית‏ כנסת, ‏בית‏ יוצר‏ לזכוכית, בורות ‏מים וכן ‏עצי ‏זיתים‏, ענבים, ‏תאנים, תמרים, דגנים‏‏ וגורן.‏ במשך 42 שנות קיומו של ה'כפר החשמונאי' עברו בו מאות אלפי ישראלים, רובם הגדול תלמידי בתי ספר וזאת לצד קבוצות גמלאים מכל חלקי הארץ, גני ילדים, חיילים, מורי דרך, תיירים מחו"ל ועוד. מפעלם של זוהר ברעם ואשתו נעמי ז"ל משמש דוגמה ליוזמה של אנשים פרטיים, שתולדות הארץ ואנשיה יקרים לליבם".

 

איך התחיל  הרעיון להקים את כפר חשמונאי?                                                                      

ברעם: "בצעירותי אחרי הלימודים באוניברסיטה התגוררתי באילת (1969-1976), לאחר שקיבלתי עבודה כגיאוגרף העיר הצעירה. בכל מקרה הבנתי שעבודתי באילת היא תחילת דרכי המקצועית, רבת האתגרים. לא חשבתי שבאילת אתקע את יתד חיי. לכן בחופשות נהגתי להסתובב ברחבי הארץ, בחיפוש אחר מקום ואזור שארצה לגור בו עם משפחתי בעתיד. באחד מהחיפושים הללו הגעתי למצפה מודיעין ולקברות המקבים. הוקסמתי מיערות בן שמן ומעתיקות המקום והאזור. התרשמתי מאוד מהנוף ומכל הסובב. לא שיערתי עד כמה ביקור זה, ישפיע עלי לטווח רחוק. זה היה בעצם הביקור בו בחרתי את יעד מקום מגוריי ופועלי בהמשך חיי, מבלי לדעת לאן בדיוק החיים ייקחו אותי. בינתיים הגיעה מלחמת יומה"כ המפתיעה, כזכור בשנת 1973."

זהר שירת ביחידת שריון קרבית, ביחידה שלחמה מול המצרים במוצא הדרומי של תעלת סואץ. באחד הימים, לאחר תקרית אש קשה מול המצרים, שנמשכה יום שלם, ביקש ברעם מאחד החיילים לפתוח את הרדיו, כדי לדעת מה קורה בארץ? וכך שיתף: "להפתעתי נאמר ברדיו שכוכב קולנוע ידוע ממוצא אירופאי, שהיה אנטישמי גדול, אמר כי היהודים נחלשו מאוד, וזה הזמן לגמור את פרשיית המדינה היהודית בישראל ולחסלה. דמעות זעם ניגרו מעיני. וחבריי החיילים תמהו מדוע תגובתי כל כך חריפה, לעומת התקרית הקודמת עם המצרים."

 

כאתר צילום לסרטים כפר החשמונאי
כאתר צילום לסרטים כפר החשמונאי

 

ברעם אומר, כי דווקא דברי האיש האנטישמי עוררו אצלו משהו עמוק ותובנה שצריך לעשות משהו – לחזק את המודעות שהיהודים חזרו לארצם, וכאן זה ביתם לתמיד. צריך להבין את הסיטואציה, ערב חנוכה בו החיילים הדליקו נרות בארץ אויב. מציאות מוזרה בתוספת שירת השיר  "לו  יהי".

ברעם המשיך לשרת באותה גזרה חודשים רבים, עד לשחרורו בשנת 1974: "חזרתי אדם אחר משיצאתי לקרב. בינתיים עלו מחשבות והחלטות. הרגשתי שנעשיתי אדם עם רצון עז, למודעות הסברתית, והחלום שלי היה להקים כפר לתפארת תקופת המקבים, מקום עם משמעות, שיחבר עבר עם נוכחות ומסר."

ברעם נולד בתל אביב בשנת 1943, בתקופה המנדטורית. להוריו העולים החדשים: אסתר מרומניה ויצחק ברקוביץ מצ'כוסלובקיה, שעלו ארצה עוד לפני השואה. ההורים נפגשו בארץ התחתנו והקימו משפחה עם שני בנים. "אני הבן הבכור, ואחי הצעיר אבישי בן 72. בשנת 1951 עברתי עם משפחתי למושב תלמי יחיאל למספר שנים, בתקופת היותי תלמיד. עד היום חברים רבים שלי הם ממושבי מועצה אזורית באר טוביה.

"ב-1961 התגייסתי לשריון. הייתה חדורה בי רוח שליחות כלוחם, אחרי תקופת זוועות השואה ומלחמת תש"ח. במושב המצב היה קשה במיוחד. הורי לא יכלו להמשיך לחלוב את הפרות במשק ללא עזרתי וללא עזרה אחרת. לבסוף החליטו לעזוב ולעבור לראשון לציון. לאחר השרות הצבאי יצאתי ללימודים באוניברסיטה העברית, שם הכרתי את אשתי נעמי, שבמקור הייתה מקבוצת גבע. התחתנו ב-1965 ולאחר שנה החלטתי לעברת את שם משפחתי מברקוביץ לברעם. היינו זוג צעיר מלא שאיפות ותוכניות ואני גאה שאת רובם הגשמנו ובגדול."

 

החלטות חשובות ומכריעות

"כאמור, ההצעה הראשונה שקיבלתי לעבוד במקצועי כגיאוגרף הייתה מאילת. כך הגענו לעיר הצעירה ונשארנו כשבע שנים. שימשתי כממונה על פיתוחה הכלכלי בדגש התיירותי. תרומתי ניתנת להגדרה שפיתחתי בצפון העיר אזור תעשייה ושירותים גדול, ששמיש עד היום כריאות הירוקות של אילת. פעילותי אופיינה ביזום תוכניות, הגשתן למשרדי הממשלה וביחד עימם לבצען. ב- 1976 הבנתי כי תפקידי שם נגמר, מאחר ואזור התעשייה היה לעובדה קיימת ומתפקדת ומפעלי התיירות בעיר פרחו.

"חיפשתי אתגר חדש ועד מהרה, אותו חלום להקים באזור מודיעין כפר יהודי עתיק, תפש ומילא אותי, כשנודע לי שמקימים ישוב חדש באזור בשם שילת. נעמי ואני הצענו את מועמדותינו  ושמחנו שהתקבלנו. כך יכולנו ליישם את הרעיון הלכה למעשה. ביוני  1978 עברנו לשילת עם שלושת ילדינו ועם המון מוטיבציה לבאות. צריך להבין שזה היה אז ישוב ספר קטן, שמנה 35  משפחות בלבד. כביש רעוע הוביל אליו. הנופים היו יפים, אך היה צריך להכשיר תשתיות באזור הררי וזה לא היה פשוט.

 


"הצלחתי במפעל חיי להנחיל את מורשת המקבים להמוני ילדי ישראל. עיצבתי את האזור במעורבותי בחקר אזור מודיעין. השתתפותי בשימור אתריה ע"י גילוי אתרים עלומים, המשמרים את תקופת בית שני ההרואית בתולדות עמינו. הגשמתי חלומי לעצב את אזור המקבים. מה עוד אבקש? לכשעצמי אינני חושב שמגיעה לי הערכה מיוחדת, כי אדם אמור לתרום במקום שבו הוא חי את חייו לשימור סביבתו – ואם חוננתי ביכולת טבעית לכך – בוודאי שהיה עלי לעשות, עבור נכדי ואלפי ילדים אחרים, שיוכלו לטייל ולהנות באזורים אלה. אשרי שזכיתי לכך"


 

"בשלהי 1977 זכה המושב להגדרתו ככפר תעשייתי תיירותי חקלאי. רק גנרטור אחד פעל וסיפק חשמל כמה שעות בלילה. טלפון אחד. ונוסף לכל הקשיים, מדי כמה ימים נשמעו יריות קרוב אלינו, בשל אימוני אש. למרות כל אלו, ראינו את האור שממש עוד מעט יגיע. בכוחות משותפים, נעמי ואני התחלנו לתכנן את המקום ולהקימו ב-1978 בכוחות עצמנו. לאחר שיזמותינו אושרה ע"י כל המוסדות שנגעו בדבר לרבות: הסוכנות היהודית, משרדי התיירות והחינוך, רשות העתיקות, המנהל, מוא"ז חבל מודיעין, משטרת ישראל, הנהלת המושב ותנועת העובד הציוני. מבחינתי זה היה תנאי בל יעבור, להתחיל רק כשיש את כל האישורים, כדי למנוע אי הבנות בעתיד.

"מכרנו דירתנו באילת ועם כספי חסכונותינו התחלנו להכשיר את השטח. הקרקע התגלתה כקשה מאוד, רובה סלעית וטרשית ונחשים שזחלו מכל עבר. השטח שקיבלנו היה ללא כל פיתוח, נאלצנו לפתח לבד. לקנות אדמה שחורה שהובאה במשאיות לאתר, כדי ליצור משטחים מיושרים שיתאימו להסתובב ולפעול בהם. נועה, בתנו הצעירה, נולדה אותה שנה בשילת והשמחה הייתה רבה. למרות כל הקשיים, שנה לאחר מכן בחג החנוכה 1979 התחלנו בהפעלת כפר המקבים המשוחזר ובהצלחה רבה."

 

נעמי ברעם זל שותפה להקמה והפעלת האתר כפר חשמונאי
נעמי ברעם זל שותפה להקמה והפעלת האתר כפר חשמונאי

 

ברעם מספר שההתלהבות הייתה כה גדולה, שמכל רחבי הארץ הגיעו באותו חג חנוכה לבקר ולהתרשם מהאתר. עשרות אוטובוסים הגיעו מדי יום ביומו. אין ספק שהיכרותו המוקדמת עם חבריו מהנהלת אגד תיור מאילת, היוותה גורם מסייע להכוונת מטיילים לכפר המשוחזר בתחילת דרכו. "אלפי תלמידים פקדו את האתר. מי שלא יכולנו לקלוט אותו התחיל להגיע מאוחר יותר. כך נוצר רצף הדרכתי של פעילות כפר חשמונאי לאורך כל עונות השנה בדגש על חגי ומועדי ישראל. נעמי שהייתה סגנית מנהלת ביה"ס, ידעה מצוין לעמוד בקשר עם רכזות הטיולים."

במשך כל הזמן ברעם קרא ולמד איך לשחזר כפר עתיק .לצורך זאת סקר חורבות רבות, עיין בספרות מקצועית ודו"חות ארכאולוגיים. מוצגים של תרבות חומרית. כמו כן רכש מוצגים מאספנים מכל רחבי הארץ לרבות אבני ריחיים, מורגים, יתר כלי דגן ואחרים: "נעמי ואני למדנו ב'מכון אבשלום' לידיעת הארץ ובאופן טבעי השתתפנו בסיורים הרבים בכל הארץ. במיוחד למדתי אצל פרופ' שמואל אביצור ז"ל תרבות חומרית עתיקה בא"י, ואצל ד"ר צבי אילן ז"ל סדנת בתי כנסת עתיקים. ואכן מאז 'הכפר החשמונאי' פועל בעקביות והתמדה עד היום הזה.

"כמובן כמו שהזכרתי שיש תקופות שהכפר פתוח ונדרש לצילום הבמאים לסרטים מהארץ ומהעולם, בשל אופיו המיוחד. במבט על השנים אני שמח שבחרתי ללמוד גיאוגרפיה. זאת הייתה בחירת מקצוע מוצלחת לכל אורך חיי, כי גיאוגרף זה לא רק מקצוע, אלא גם אופי, אפילו כיום. יש למקצוע זה אורך חיים והשפעה מכרעת בצמתים רבים. אפילו בימים אלו שהדיבורים על שלום עם הנסיכויות על השולחן, יש לי כבר תוכניות מעשיות לגבי אילת. בנוסף יש לי גם את כובע ההיסטוריון, שאוהב לחקור את תולדות בית שני לפרטי פרטיהם, ולדעת מה שאחרים עדיין לא גילו כאתגר. גיליתי שלעיתים אני חש שאני כמעט 'נמצא שם' וזה נותן לי השראה וכיוון. כדי להעשיר את הידע שלי עברתי קורס מדריכים של החבל"ט בירושלים, וכן קורס מדריכי מוזיאון ארצות המקרא. חלק מהמיידעים שרכשתי סייעו לי לבצע שחזורים נוספים, כמו: אוהל הכתב ללימוד עברית עתיקה בכתב דע"צ, כתקשורת מתקדמת בסמלים לעומת הכתב ההירוגליפי. הידע הרב שרכשתי ביחד עם מחקרי אזור עצמאיים שכתבתי, מאפשרים לי ולצוות להנחיל מיידעים אלה בשפה ברורה מובנת לכל."

 

זוהר ברעם עם נכדיו במושב שילת
זוהר ברעם עם נכדיו במושב שילת

 

ברעם מעיד על עצמו כאדם הכי רחוק מנדלנ"יות וכו', כסף ממש לא מעניין אותו, אלא רק שיהיה ממה לחיות ולהתפרנס. הוא משכנע שיש בידיו אוצר עשיר מיוחד במינו ומאמין שזאת שליחותו לשימור סביבתו ולהעניק לילדי ישראל ומשפחתם את חווית חיי קדם: "גילי המתקדם 77 לא משפיע עלי, כי אני אוהב מאוד לשחזר, לחקור, לכתוב ולהדריך. כמעט כל יום אני עוסק בזאת, לא מרגיש שאני מזדקן. להיפך, כל הזמן צצות בראשי תוכניות שיחזור ומאמרים חדשים לכתוב. ממרום שנותיי אין לי מה להתלונן, אני מאושר במשק שלי, עם המשפחה שלי ו-12 נכדיי. מקווה להמשיך ככל שאוכל. כל ארבעת ילדינו הקימו משפחות ומתגוררים במושב: אירית (55), אלעד (49), יוחאי (47) ונועה הצעירה (42), הנחשבת כבת ממשיכה ומסייעת לי במיזם.

"במקביל התחלתי בשתי פעילויות נוספות. האחת לשימור האזור. הסתבר החל משנת 1985 היה רצון להעביר לגבעות מודיעין כל מיני יזמויות. לצורך זאת מחוסר חומרים כתובים ומסמכים, התחלתי לכתוב מאמרים נקודתיים לשימור אתרי האזור, כגון חורבת הגרדי, חורבה בה פרץ מרד בר-כוכבא, בקעת הנזירים, חורבת כפר טוב, הגבעה הגיאולוגית ועוד".

כהערכה, קק"ל קבעה שלט ל"בקעת הנזירים" בשנת 2018, לאור מחקריו של ברעם ונתינת השם למקום.

"לסיכום הצלחתי במפעל חיי להנחיל את מורשת המקבים להמוני ילדי ישראל. עיצבתי את האזור במעורבותי בחקר אזור מודיעין. השתתפותי בשימור אתריה ע"י גילוי אתרים עלומים, המשמרים את תקופת בית שני ההרואית בתולדות עמינו. הגשמתי חלומי לעצב את אזור המקבים. מה עוד אבקש? לכשעצמי אינני חושב שמגיעה לי הערכה מיוחדת, כי אדם אמור לתרום במקום שבו הוא חי את חייו לשימור סביבתו – ואם חוננתי ביכולת טבעית לכך – בוודאי שהיה עלי לעשות, עבור נכדי ואלפי ילדים אחרים, שיוכלו לטייל ולהנות באזורים אלה. אשרי שזכיתי לכך."

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

חוות "קיימא בארותיים" הוקמה במאי 2015 על ידי שלוש נשים, שני דורות שחיים במשק משפחת שבח בבארותיים, אם ובנותיה. אירית שבח, גמלאית ומנהלת בכירה בפורום 100 של תנובה, הייתה מנהלת משאבי אנוש של קונצרן
6 דק' קריאה
47 שנה חלפו מאז, אך בכל פעם שמגיע יום כיפור, רבים נזכרים באותה מלחמה ארורה, מלחמת יום הכיפורים, מלחמה שנחשבת לקשה במלחמות מדינת ישראל. אריהלה שמואלי, רפתן ודור שלישי לרפתנים בנהלל, מספר על אותם
5 דק' קריאה
"ילדים הם לא מבוגרים שטרם הבשילו, וחייהם הם לא מסדרון בדרך אל הבגרות. עכשיו הם חיים, וכאן ועכשיו הם זקוקים לאיכות חיים. חייהם יקרים וראויים לכבוד בזכות עצמם," אומר איש החינוך, הסופר והפילוסוף דני
3 דק' קריאה
המשבר הממושך והמתוקשר בין התנועה הקיבוצית ובין תנועת הנוער הכחולות הגיע  לסיומו, לאחר שהתק"צ ותנועות הנוער חתמו על  "מסמך הבנות" שגובש על ידי  צוות גישור שהוקם לצורך יישוב המחלוקות שבין הצדדים. בראש הצוות עמד
3 דק' קריאה
כמה פעמים חשבתן שהגיע הזמן לשינוי, לצאת ממקום הנוחות של המוכר והידוע ולצעוד קדימה לאתגר הבא? כמה פעמים רציתן למנף את עצמכן למקומות חדשים ומרתקים? אם אתן בשלות לבצע צעד משמעותי בחייכן – הצטרפו
3 דק' קריאה
אבי דבוש, פעיל סביבתי, חברתי ופוליטי משדרות, בעל עבר קיבוצי עשיר ומנכ"ל ארגון רבנים למען זכויות אדם, מאמין שהשינוי הפוליטי בישראל יבוא מהפריפריה וסבור שלקיבוצים יש תפקיד חשוב בכך. ריאיון   למרות גילו הצעיר
5 דק' קריאה

כתבות נוספות

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן