אורי פטקין דור שלישי לחקלאים עבד 8 שנים בתעשייה והחליט עם אשתו גלית לחזור לשורשים שלו ולמשק החקלאי במושב ישע ולגדל פרחים במשק ההורים* כיום מגדל במשק תותים במצע מנותק לשיווק ולשוק המקומי ומפעיל אתר תיירותי לקטיף עצמי "אורי תותים". בנוסף במשק פרחים ליצוא: ליזיאנטוס ולימוניום. בשנים האחרונות נוספו לגידול פטל ואוכמניות * לדבריו "אי אפשר להיות חצי חקלאי. זה מקצוע המחייב התמסרות מלאה"
בימים אלו, כשהרפורמה בחקלאות כבר מיושמת בפועל חלקית, ומשקים רבים בארץ נסגרו או צמצמו את פעילותם, מפליא כל פעם מחדש איך בכל זאת יש מושבניקים שבחרו ובוחרים לעסוק בחקלאות. אחדים מהם אפילו עוזבים קריירות מצליחות עם משכורות מכובדות בענף ההיי-טק ובוחרים לחזור ולעבוד במשק. זהו גם סיפורו של אורי פטקין. למרות שהוא עדיין סבור שיש לבדוק האם יש הצדקה למהלך, גם אחרי כמעט עשרים שנים: "בעיניי המשק הינו מקור פרנסה, ואם הוא לא יעמוד בציפיות העסקיות. אין לי ולא יהיה כל רצון להפעיל אותו."
ספר על עצמך!
אורי פטקין (52), יליד מושב ישע, סיים תואר ראשון בכלכלה וניהול חקלאי מהפקולטה לחקלאות ותואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת בר אילן. כיום הוא חקלאי במשרה מלאה.
"נולדתי להורי חיים פטקין ז"ל ומרים פטקין תבדל"א (77), הבן הצעיר במשפחה אחרי שתי בנות: קרן וזוהר. הורי, במקור מנתניה, הגיעו למושב בשנות ה-60. אבי חיים פטקין שימש כמהנדס אזור הנגב של משרד החקלאות."
פטקין מציין שיחד עם עוד כחמש משפחות גרו "ברווקיה" של משרד החקלאות בבאר שבע, שבה כולם היו עובדי המשרד. חברי החבורה החליטו להתיישב בנגב בחבל הבשור ביחד, מתוך האידיאל הציוני "לבנות ולהיבנות". הם בחרו להתיישב במושב ישע שהוקם בשנת 1957 ע"י עולים ממצרים. בזמנו התושבים הראשונים לא נקלטו טוב ורבים עזבו. המושב נפתח לקליטה מחודשת ולהצטרפות למשפחות ישראליות. כך הגיעו לישע ההורים, חיים ומרים פטקין, התקבלו בשנת 1965 והתחילו להקים משק חקלאי.
פטקין: "הקבוצה הזו של הראשונים במושב היו בעיני חבורה של חלוצים ציוניים והרפתקנים. הם באמת בנו חקלאות לתפארת ועשו חקלאות יש מאין. הם גידלו כמעט כל גידול אפשרי ולמדו מאפס על כל גידול ואיך מגדלים בנגב היבש. הם בעצם בנו את היסודות של המשק." 
מה זכור לך מהילדות? מה גידלו במשק?
"במשק גידלו מגוון של גידולים: עגבניות פלפל, אבוקדו, לימון, קלמנטינות, אפרסקים נקטרינות, גויאבות ותפוחי עץ. וכן מגוון גדול של פרחים: סייפנים, ציפורן, אסקלפיאס, גיבסנית, היפריקום, פרוטאות, פרח שעווה, נוריות, לימוניום, דלפיניום, אדמונית, עדעד, ליזיאנטוס ועוד.
"בכל זאת יש לי שורשים חקלאים כדור שלישי בחקלאות. סבי מושה פטקין ז"ל, מצד אבי מנתניה, היה בעל פרדסים בשטח פרטי שרכש. כזכור, השרון היה בעבר במשך שנים רבות, פנינת ההדרים במדינה, כך שדם חקלאי זורם בעורקי. מגיל אפס הסתובבתי יחד עם הפועלים מעזה. לא תאמינו פעם כשהיו ימים אחרים הם עבדו במשק והיו הבייביסיטר שלי. עבדנו כל המשפחה בחריצות והשקעה. גם כשהיו בעיות ומחסור בידיים עובדות.
"אימי מרים עבדה גם בהוראה כמורה. אהבתי את העבודה החקלאית למרות שזו עבודה קשה וסיזיפית. לצפות באחווה החקלאית ועסקית ששררה בין אבי ועם השותף שלו יוסטה בלייר ז"ל*, שניהם היו אנשים מיוחדים, מרתקים ומעניינים. נהניתי גם מהשיחות המשותפות שהתנהלו ביניהם, למרות גילי הצעיר.
"כילד הייתי ספורטאי מצטיין בהתעמלות מכשירים ולא חלמתי דווקא על החקלאות כעיסוק שלי בחיים. למרות שאורח החיים החקלאי, הקרוב לטבע, לירוק ולמרחבים מצא חן בעיניי. לאחר הלימודיים התיכוניים התגייסתי לצה"ל, ושירתתי כלוחם ביחידת 'מורן'. החיים ממשיכים והנה בחרתי ללמוד בפקולטה לחקלאות תואר ראשון בכלכלה וניהול חקלאי. ותואר שני מנהל עסקים באונ' בר אילן.
"גרתי במרכז ועבדתי בתור כלכלן בחברות מובילות ב'ווישי' ואחר כך ב'אינטל'. מעולם לא התנתקתי מהמשפחה והמושב. ידעתי שארצה, תמיד אוכל לחזור לחקלאות במשק. באותן השנים רציתי לנסות סגנון חיים אחר. וגם היה לי דחף להתמקצע בכלכלה שלמדתי." 
המשק מקור פרנסה
בשנת 1996 נישא אורי לגלית העירונית מחולון. כלכלנית בכירה שלמדה תואר ראשון ושני באונ' תל אביב. ועבדה שנים רבות בתעשייה. לבני הזוג נולדו שלושה ילדים: אלון (23), ברק (18) ויעל (15).
מה היה הטריגר שהביא אותך לחזור למשק?
"אחרי שנולדו הילדים שלנו, ואחרי שחוויתי את החיים של שכיר בהייטק. הבנתי שאורח החיים במושב, ובחקלאות עשוי להטיב עם כלל המשפחה ואיתי. ככל שעברו השנים בעבודה בחברות הייטק מתקדמות, התוודעתי עד כמה חשוב לי לעבוד בסביבה פתוחה, להיות קרוב לטבע. אני אוהב את האדמה ואת הגידולים במשק, עם כל הקשיים והאתגרים.
"סביב גיל 35 החלטנו אשתי גלית ואני לחזור למושב ולהצטרף למשק החקלאי. בפועל, בשנת 2003 חזרתי למשק ולקחתי את הנהלתו לידיי. עוד זכיתי לעבוד מספר שנים במשק, יחד עם אבי חיים והשותף יוסטה בלייר. לצערנו שניהם נפטרו לפני מעל ל-10 שנים. למרות כל נתונים אלו, אין לי כל סנטימנטים למפעל חיים או למחשבות של אסור שהמשק ייסגר. גם שאבי נפטר ושתי אחיותיי הבוגרות עזבו ומתגוררות במרכז הארץ, אני עדיין דוגל בתובנה, המשק הינו מקור פרנסה. ואם הוא לא יעמוד בציפיות העסקיות, לא יהיה לי כל רצון לקיים אותו. להיפך, אני כל הזמן בודק את הכדאיות שלו מול אלטרנטיבות. ואם העיסוק בחקלאות לא יניב תוחלת כלכלית משמעותית, אני לא אמשיך לגדל גידולים."
פטקין מפתיע בתיאוריו מהשטח, מה זה אומר להיות חקלאי ? "אני ממש לא מתנדב לקום בבקרים בשעה 5:30 ולרוץ אחרי משאבות דשן תקועות, או אחרי טריפסים מזיקים בחממות. ואפילו לא להתמקח עם סוחרים כל יום עד השעה 20:00 בערב בהתנדבות, ועוד מטלות.
"תמיד אהבתי את החקלאות אבל צריך להבין שהחקלאות זאת רכבת הרים ויש תקופות ועונות קשות ומתסכלות, ויש תקופות של תחושת הצלחה והגשמה. בכל מיקרה החקלאות היא מסוג העיסוקים, המחייבים עבודה והתמדה. והכסף לא גדל על העצים אם לא מטפחים אותם. אני עובד 7 ימים בשבוע, מזריחה עד הרבה אחרי השקיעה. פעמים רבות אני מרגיש שהעבודה הנדרשת, היא הרבה מעבר למה שמתאים לי, אבל אי אפשר להיות חצי חקלאי – זה מקצוע המחייב התמסרות מלאה. ברגע שזרעת, אתה חייב לגדל לטפח ובתקווה גם לקצור. על כל ויתור עצמי, ואי שליטה בענפי החקלאות משלמים מיידית. אין כל הנחות."
פטקין שימש חבר וועד המושב במשך שתי קדנציות ובשנת 2008 קיבל פרס חקלאי מצטיין.
מה יש כיום במשק?
"במשק המשתרע על ארבעים דונם מעובדים מגדלים כיום מגוון גידולים, המתפזרים במשך כל השנה: "ביו תות שדה תלוי. חלק מהחממות מיועדות לתיירות – קטיף עצמי של תותים במותג 'אורי תותים' וחלקן מיועדות לשיווק לשוק המקומי, בשטח של 16 דונם חממות. לאחרונה גם הוספנו: גידולי אוכמניות בשטח של 2 דונם. ופטל בשטח של דונם. וכמובן הפרחים שהיו מאז ומתמיד במשק. רוב הפרחים שאנו מגדלים בשטח של עשרים דונם מיועדים ליצוא ולשוק מקומי. מגוון הפרחים הם: ליזיאנטוס, לימוניום, אדמונית ועוד פרחים משתנים. המשק מתבסס על תוצאות מחקר והפיתוח במו"פ דרום, ובקשר רציף עם מדריכי שה"מ ואנשי מקצוע בתחום." 
אורי מוסיף ומסביר ששיטת גידול התות שדה, הינה באדניות תלויות, שהם פרי מחקרים שנעשו במו"פ. בפועל התותים תלויים בגבהים שונים, כך שקטיף התות התלוי נוח וחוויתי לקוטפים ב–"אורי תותים" ומאפשר לקוטפים בכל הגילאים קטיף נוח ובגובה העיניים, המתמשך מחודש ינואר בתחילת פסטיבל "דרום אדום" של הכלניות, ועד סוף חודש מאי. הכול לפי מזג האוויר באותה השנה.
"בנוסף, הזנים הם פרי טיפוח של מספר מטפחים מובילים בארץ. יש לציין שהאקלים בחבל הבשור, בו ממוקם המשק במושב, הוא מיוחד. האקלים הוא חצי מדברי, אך יבש, עם טמפרטורות מתונות ורמות קרינה גבוהות לאורך כל השנה. תנאים אלה מאפשרים צמצום סיכונים הנובעים ממחלות הנגרמות מלחות. וגם תורמים להארכת חיי הפרחים באגרטל וכן מאפשר לגדל 'פרחי קיץ' אירופיים בחורף.
"לדוגמה בגידול האדמוניות המבוקשות. הייחוד הוא בשיטת שינוע הפקעות לקירור בקיץ. כתוצאה מהליך זה, אנחנו מצליחים להביא את פרחי האדמונית לחגיגת הוולטיין בחודש פברואר. כמובן שהיתרון הוא כלכלי שאנו פודים עבורם מחירים גבוהים. קיימים גם זנים חדשים של פרחים. הם מתחלפים בקצב מהיר, ובמו"פ ישנה תצפית זנים שמאפשרת זיהוי הזנים העדיפים.
"לדוגמא, כיום בפרחי הליזיאנטוס כל משק בוחן את הזנים המתאימים לו בעצמו ואין חלקות תצפית. באדמונית נעשה מחקר משמעותי במו"פ והזנים הוחלפו בשנים האחרונות. אנו מייצאים פרחים: לאירופה, רוסיה, ארה"ב, קנדה, דובאי ועוד. נתון ראוי לציון, עניין תעסוקת עובדים רבים להפעלתו התקינה והרווחית של המשק. אנו מעסיקים כ-15 עובדים תאילנדים ובעונות הבוערות, כשיש צורך בעובדים נוספים, נעזרים בהחלפה עם השכנים. כמו כן, אנו מעסיקים באופן קבוע אגרונום, מנהל תפעול ונהג המשנע את הסחורה המשווקת, כך שהמשק שלנו מפרנס כארבע משפחות ישראליות. צריך לזכור שמרכיב הוצאות התפעול ע"י העובדים השונים, הם אחד המרכיבים החשובים ומשמעותיים ביותר בהוצאות."
אורי מסביר שכאשר משווים את המחירים לאותם הגידולים הגדלים בארצות אחרות – פער המחירים הוא עצום: "התשלום לעבודה ולעובדים בארץ הוא מהיקרים ביותר בעולם. לעיתים אנו נעזרים גם במתנדבים המגיעים לעבוד בחקלאות, מתוך אידאולוגיה ואהבה לסוג עבודה זה.
"אנחנו גם דוגלים ומיישמים בפועל את הנושא האקולוגי, ושמירה על כדור הארץ. במושב התחילו להפריד פסולת ע"פ קטגוריות: ניילון, עץ, ברזל וכו'. גם גידול במצעים מנותקים באדניות ידידותית לסביבה, כפי שאנו מגדלים את התותים. שיטת גידול זו גורמת לתות להיות תלוי ומונעת ממזיקים וחרקים, העלולים לגרום למחלות, להגיע אל הפרי. השיטה גם חוסכת במי השקיה ומאפשרת תהליכי מיחזור של מי ההשקיה של התותים להשקיית גידולי הפרחים. אנו גם משתמשים בהדברה ביולוגית (בי-תות), תוך שימוש בחרקים מועילים. לסיכום מדובר על פחות ריסוס ויותר בריאות, כי באופן זה הגידול: חוסך במים, חומרי הדברה ומזהם פחות את הקרקע." 
האישה והשותפה שאיתו
גלית פטקין (52), בוגרת תואר ראשון בכלכלה וניהול ותואר שני במנהל עסקים. באוניברסיטת ת"א, שימשה כמנהלת כספים בכירה בחברות היי-טק, כולל בחברות: אורבוטק (יבנה) ופלקס (אופקים). בשנים האחרונות גלית עוסקת בניהול הכספים במשק החקלאי המשפחתי במושב, שותפה בניהול ובפיתוח אגרו-תיירות הקטיף העצמי "אורי תותים".
גלית מספרת על התהליך שעברה עד שהגיעה למושב ישע: "גדלתי בחולון ולא שיערתי שאגור אי פעם במושב. למרות זאת גיליתי שחיי המושב והקהילה מאוד מתאימים לי. הצטרפתי למהלך המשמעותי בחיינו, מתוך מטרה לקחת חלק במשימות השוטפות ולסייע בפיתוח ובניהול כספי של המשק – חוויה של עבודה כעצמאית, ותרומה ישירה להכנסה המשפחתית.
"המעבר למושב ישע היה הדרגתי. בהתחלה, לפני כעשרים שנים, עברנו לגור במושבים באזור מועצה אזורית באר טוביה. נהנינו מחוויית החיים במושב לאחר שנים של חיים בעיר ואני המשכתי לעבוד בחברות ההייטק. כעבור מספר שנים אורי הציע להדרים, בכדי שיוכל לממש את רצונו לעסוק בחקלאות."
גלית הסכימה לצעד ובני הזוג וילדיהם עברו לגור בישע: "בהדרגה הכרתי ונהניתי מהיתרונות במגורים במועצה אזורית אשכול, היכרות עם הקהילה, האנשים ואיכות החיים במושב." 
מה תפקידך ועיסוקך במשק? ומה שאיפותייך לעתיד?
"תפקידי במשק הוא ניהול הכספים, שותפות בניהול הקטיף העצמי 'אורי תותים', וכן הובלה והטמעת תהליכי התייעלות ושיפור ברמה התפעולית, חיזוק מערך השיווק, טיפול בתחום משאבי האנוש במשק, שותפות בקבלת ההחלטות. בשנים האחרונות, במקביל לעבודתי במשק, הייתי שותפה מייסדת של מיזם בתחום האדריכלות
'allarcs'. היכולת למעורבות חברתית בקהילה במושב היא משמעותית וחשובה והיא כוללת: מעורבות בארגון חגים, שותפות בוועדת קבלה במושב ועוד. בכך הרגשתי את יכולת ההשפעה הייחודית שלי למגורים במושב. התחביב העיקרי שלי הוא ספורט. במשך כעשור הדרכתי אימוני אירובי TRX וזומבה בסטודיו במושב. נהניתי מאד מיצירת הקשר עם האנשים."
איך עברתם את תקופת הקורונה במשק מבחינה חקלאית?
אורי פטקין: "הקורונה עצרה את יצוא הפרחים למספר שבועות וגרמה לנזק ישיר גדול. אבל, בשנה האחרונה כשרק התחילה ההתאוששות בענף הפרחים, הגיעה המלחמה הבלתי צפויה בין רוסיה ואוקראינה. ובעקבותיה נגררנו לקשיים נוספים."
פטקין מעוניין לשתף שהוא פעיל בקבוצה של 33 חקלאים מרחבי המועצה, המנסים לראות קדימה, מהי החקלאות העתידית באזורם. "אנו מרגישים שהעתיד לא ברור, ושום דבר לא מובן שימשיך כפי שהוא מתקיים עכשיו. אנו חותרים לאפיקים ואופקים אחרים. לחשוב על כיוונים אחרים, שעשויים להוביל אותנו לדרך יותר בטוחה, שורדת ורווחית."
כאשר שואלים את פטקין איך הוא רואה או מעריך את דור ילדיו במשק החקלאי בעתיד? הוא עונה: "אם הם ירצו לקחת את המושכות, אשמח לשלב אותם במשק. הכול פתוח לפי רצונם."
איך אתה רואה את רעיון הרפורמה בחקלאות?
"אני רואה את יישום הרפורמה בחקלאות כמגמה שתחליש את ענף הירקות באזור חבל הבשור, הנחשב לאסם הירקות של ישראל, מקור פרנסתם העיקרית של חקלאים רבים בחבל. לצערי, שכר העבודה לפועלים הוא מהגבוהים בעולם ביחס למדינות שמהן מייבאים תוצרת, כמו טורקיה, מצרים, ירדן ועזה. כמו כן, מחירי המים, התשומות החקלאיות עלו באופן משמעותי בארץ, בצורה שמעמידה את הכדאיות של הגידול בספק.
"לטענת שר החקלאות הרפורמה תעשה רק טוב לחקלאות הישראלית, מאחר ויועמדו תקציבים לפיתוח חקלאות מתקדמת, אבל הבעיה היא ברווחיות של הגידולים, כך שלחקלאים לא תהיה אפשרות כספית, להשקיע בפיתוח טכנולוגיות הנדרשות לקידום ופיתוח החקלאות לעתיד באזור."
* יוסטה בלייר היה מייסד ויו"ר התאחדות החקלאים בישראל
