יבול שיא
הרפת והחלב
Screenshot 2023 06 28 104941

חיים על הקצה

8 דק' קריאה

שיתוף:

שרית דן, ממושב יד נתן שליד אשקלון, מחברת הספר "הצוק הרגשי" מדברת על המודל שפיתחה שיסייע לכל אדם להבין ולהתמודד עם העולם הרגשי, על נורות האזהרה שלמדה לזהות בהתנהגות של הסובבים אותה ועל השיעור החשוב שלמדה מסבה ניצול השואה

הספר "הצוק הרגשי" שכתבה שרית דן הוא לכאורה סיפור פרטי של בת להורים גרושים שראתה במו עיניה מה המחיר שמשלמים אנשים שחיים ומתנהלים בקצה הצוק הרגשי, אבל למעשה זהו הסיפור של כולנו – של אנשים מכל קצוות הקשת החברתית שמתמודדים עם אתגרים בזוגיות, בעבודה, בחינוך הילדים ובכל מערכות החיים. לכולנו מציעה שרית כלים חשובים לשינוי הרגלי החשיבה שלנו שיסייעו להפחית את הפעמים בהן נגיע אל אזור הקצה – בשאיפה לא להגיע לשם כלל.

שרית דן, 47, אם לשלושה ילדים, תושבת מושב יד נתן ליד אשקלון, היא אשת חינוך, מרצה ומנחת סדנאות, בעלת תואר שני בחינוך ותעודת הוראה. כיום היא גם מרצה במכון הנרייטה סאלד בירושלים – המכון הארצי למחקר מדעי ההתנהגות.

בשנת 2008 עשתה הסבה מהוראת ילדים להוראת מבוגרים. מאז פגשה אלפי אנשים בקורסים, בהרצאות ובסדנאות שהדריכה: "הקשבתי והתהלכתי בעולמם הרגשי המרתק של המשתתפים וזיהיתי מכנה משותף בדרך בה אנו מתנהלים בעולם הרגשי. המפגשים האלה הובילו אותי לתובנה אחת ברורה: הידע אמנם קיים בספרות המקצועית, אך הוא לא מובן, לא בהיר ולא נגיש, לכן פיתחתי את מודל הצוק הרגשי."

מה העקרונות של מודל הצוק הרגשי וכיצד הוא מסייע לנו?

"זהו מודל מטאפורי בעל דימוי פשוט והוראות הפעלה ברורות וקלות ליישום שיסייעו לכל אדם להבין ולהתמודד עם העולם הרגשי. ייחודו של המודל הוא בפיתוח חושים רגשיים פנימיים שמגנים עלינו מפני אובדן שליטה רגשי. הבנה ויישום של הכלים האלה מובילים להתמודדות מעצימה ומקדמת עם אתגרי החיים."

שרית לא מסתפקת בהרצאות בנושא המודל, היא מיישמת אותו בהצלחה גם בביתה הפרטי שלה עם שלושת ילדיה המתבגרים, שחוו כמו כולם התמודדויות רגשיות שונות.

לדבריה, "מודל הצוק הרגשי אפשר לכולנו בצורה פשוטה, בהירה ומובנת להתמודד עם אתגרים רבים. כך למשל בשנת 2018 נבחר הבן הבכור שלי נבו לאחד מ-20 בני הנוער המשפיעים בארץ. הכלים של הצוק הרגשי נתנו לו תשתית משמעותית בדרך הובלתו."

כבת להורים גרושים התבוננה שרית בהוריה ששניהם חיו והתנהלו בקצה הצוק הרגשי: "אחד הדברים שלמדתי לזהות בהתנהגותם היה, שיש כמה דקות ספורות בהן נדלקות נורות האזהרה והגוף משתנה," היא משתפת. "אלה הם רגעים חשובים וקריטיים. אם אנחנו מודעים להם נפתח לנו חלון הזדמנויות לשינוי ויש אפשרות לחזור למקום המאוזן ולהתרחק מקצה הצוק המסוכן, אזור בו עושים ואומרים דברים איומים שסודקים את הנפשות של כולם."

לדבריה, בעיצומן של המריבות הקשות בבית הגיעה לבית של סבא, שהיה ניצול שואה שעלה לבדו לארץ ישראל לאחר שכל משפחתו נרצחה על ידי הנאצים. "סבא שראה ופגש בחייו את זוועות האנושות היה נוהג לשיר לנו את השיר 'מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים, לראות טוב. נצור לשונך מרע, סור מרע, עשה טוב, בקש שלום ורדפהו', דבר שמלמד עליו שלמרות שהכיר את עוצמת הרוע והאכזריות הוא המשיך להאמין שבחירת דרכי הטוב ואהבת האדם סוללת דרך לשליטה רגשית מקדמת ובריאה."

Screenshot 2023 06 28 095311
שרית דן מחזיקה את ספרה "הצוק הרגשי". אלבום משפחתי

על מה הספר שלך?

"הספר "הצוק הרגשי" (הוצאת ספרי ניב) מתאר את נורות האזהרה של אנשים שנמצאים על הצוק רגע לפני שהם פוגעים במערכות יחסים שלהם במשפחה, עם הילדים ובעבודה.

"בתחילת הספר אני מסבירה באופן כללי על המודל, ואז מפרטת שישה שלבים שאמורים למנוע מהקוראים להגיע לקצה הצוק הרגשי ולבנות תכנית פעולה למצב חירום. בשלב הראשון הכול תקין, אחר כך הגוף מתחיל לשדר אי נוחות וכעס. אצל כל אחד זה מתבטא בצורה שונה. יש אנשים

שמדווחים על רעידות בגוף, כאבי ראש, כאבי גרון, קוצר נשימה. לפי הספר אנו בודקים כל הזמן מה קורה לנו בגוף, זה בעיניי המפתח לכל העניין.

"אני מתמקדת בשלבים האלה ומשקפת לאנשים שנמצאים על הצוק מה קורה להם ואיך הם יכולים לצאת מהמקום הקשה הזה. נוסף לכך אני עוסקת בזוגיות. אני חושבת שאנחנו לא מדברים מספיק על איך חוזרים לאיזון ואיך לא לקחת את הכעס של בן הזוג באופן אישי. לזוג בספר קראתי דני ונועה – זוג טרי, כשנה לאחר החתונה והם ממש לא מאוזנים. הם כל הזמן צורחים האחד על השנייה ולא מבינים שבעיצומה של המריבה יש שינוי בהפרשות החומרים בגוף שמוביל לירידה בחשיבה הקוגניטיבית ולפגיעה במרחב שיקול הדעת שלהם.

"כדי להבין איך הם יכולים להגיע לאיזון עליהם לחזור לילדות שלהם, דבר שבדק ה המחקר. בנות משחקות בילדות באינטימיות – שתיים שלוש בנות בקבוצה, מברישות שיער של בובה או משחקות בפאזל. ברגע שאחת הבנות חווה טלטלה רגשית מפסיקות הבנות האחרות את המשחק ופונות לילדה הבוכה ושואלות אותה: 'מה קרה, למה את בוכה?' במקרה הטוב הדבר נפתר בין הבנות ובמקרה הפחות טוב הוא עובר לטיפול של מבוגר אחראי. כשהבת הבוכה אומרת לגננת 'עשו לי ולקחו לי'. ארבעים אחוז מהסיפור שלה הוא עובדות וכל היתר הוא חשיבת 'השמן שהיא מוסיפה למדורה'. כשהיא מרגישה שעצרו הכול, הקשיבו לה ונתנו לה תשומת לב כך לאט לאט היא חוזרת לאיזון. איפה זה פוגש את נועה כשהיא בת 27? באותו רגע שהיא מוצפת רגשית היא מתמודדת עם בן זוג שגם הוא מוצף רגשית וגם הוא רוצה לחזור לאיזון. כשהיא בתהליכים לא מודעים כדי לחזור לאיזון היא צריכה שדני יקשיב לה וייתן לה תשומת לב. הבעיה היא שגם דני שלנו מוצף רגשית, הדרך בה הוא חוזר לאיזון שונה מאד מהדרך של נועה.

להכיר את נורות האזהרה

"כדי להבין איך גברים חוזרים לאיזון עלינו גם לחזור לילדות. בנים משחקים בקבוצה גדולה, תחרותית – כדורגל, כדורסל. אם משהו קורה לאחד הבנים במהלך המשחק, המשחק ממשיך. הילד המוצף מפנה את השטח ומתמודד באופן עצמאי עם האירוע הרגשי. אף אחד לא ניגש אליו, הם לא עוצרים את המשחק, ואם הוא לא יחזור מהר הוא יפספס את המשחק. כדי לחזור למגרש הוא ממזער את החוויה, ממזער רגשות. אם לא יתמודד לבד, יתעשת ויחזור למשחק, הוא פשוט לא יהיה במשחק. דני הוצף בתהליכים לא מודעים במריבה בעלת העוצמה עם נועה. בתקופת הילדות למד לחזור לאיזון באמצעות יציאה מהמגרש כדי להירגע, אבל דני כבר לא ילד שמשחק כדורגל – דני הוא בוגר ובעיצומה של המריבה עם בת זוגו האהובה, הוא ייצא פיזית או יתנתק ממנה במחשבה, תופעה שנשים מתארות לי כחוויה של עלבון וכעס כי הן מרגישות שבמריבות הן חשות שהן מדברות אל הקיר, דבר שהן מבטאות במשפטים כמו 'לא איכפת לו ממני', 'בקשיים שלי הוא בורח', או 'אני לא חשובה לו'.

"כשמסלול הצוק הרגשי פוגש את שניהם בו זמנית ושניהם מוצפים, היא רוצה אותו איתה כדי לא להתרסק והוא מרגיש שהוא חייב לצאת מהסיטואציה פיזית או מחשבתית. אנחנו במלכוד. איך רוקדים את הטנגו הזוגי ביחד?".

מה אפשר ללמוד מהספר שלך?

"אפשר להכיר את המודל שפיתחתי שמתאר בצורה פשוטה ובהירה את העולם הרגשי שלנו ושל הסובבים אותנו ומסייע לנו לקרוא את נורות האזהרה של העולם הרגשי. הקוראים לומדים על מנגנון פעולה רגשי בו תכנית פעולה למצב חירום רגשי שמחזירה את הגוף למקום המאוזן ולהפרשת חומרים תקינה. הם יכולים להיווכח שזיהוי נורות האזהרה והכנה מוקדמת של תכנית פעולה למצב חירום רגשי, משנים את מסלול הצוק הרגשי שלהם."

מדוע השתמשת במטאפורה של צוק?

"השתמשתי בצוק כדי להמחיש את הסכנה של הליכה על הקצה. אפשר לדמיין מה קורה לאדם בצוק האמתי, אדם שאוחז את הסלע בחוזקה ותלוי בין שמים לארץ. כעבור חצי שעה עד שעה הוא יתעייף ויתרסק אל מותו. בעולם הנפשי רגשי מי שחי את חייו באזורים האלה של הקצה, לאורך זמן תתרסק בריאותו. זה לא יקרה כעבור שעה, אך בטווח של חמש, עשר, עשרים שנה, הוא יתרסק בצוק הרגשי. משמעות ההתרסקות היא פגיעה במערכות היחסים שלנו וחולי. הנפש לא יכולה לחיות באזור קצה הצוק הרגשי לאורך זמן. בדיוק כמו שבצוק האמתי נתרסק, כך גם בעולם הרגשי."

מה גרם לך לבחור במקצוע הזה?

"כמי שבאה ממערכת החינוך הבנתי שלמידה לא יכולה להתקיים במקום בו אנשים נמצאים על הצוק. ראיתי זאת עם תלמידים שחינכתי וגם אצל מבוגרים, למשל אצל ההורים שלי שהיו כל הזמן על

הקצה ובעיקר בתהליך הגירושים. אם ההורים שלי היו לומדים את מודל הצוק בזמן – החיים שלי ושל האחים שלי היו אחרים. כל המושגים שמתוארים בספר נשמעו לאדם כמו אבא שלי כמו ספרדית כשהוא לא יודע ספרדית. הרצון לשינוי אצל אדם כזה בלי ללמד אותו ספרדית, הוא לא ריאלי."

אילו משובים קיבלת מאנשים שהגיעו להרצאות שלך?

"היו המון משובים שגרמו לי להבין עד כמה חשוב המודל הזה. אנשים אמרו לי 'כמה אני משקיע בעבודה, כמה אני משקיע במשפחה, אבל זה לא בא לידי ביטוי כי אנשים לא מעריכים'. אמירות כאלה מבטאות לא רק תסכול גדול, אלא גם התקרבות לקצה הצוק הרגשי. נכון שאנשים עושים המון למען אנשים אחרים, אבל ברגע אחד של חטיפה רגשית הם לוקחים את כל מה שהם נתנו. באזורים האלה, בין הצפה לחטיפה – בקצה הצוק הרגשי – אנחנו מקשים על עצמנו כי אנחנו אומרים שם דברים איומים שמשאירים צלקות, דברים שאחר כך אנחנו תופסים את הראש ולא מאמינים שיצאו מהפה שלנו."

אבל זה טוב לשחרר את הרגשות האלה, לא?

"זה תלוי מאוד איך משחררים. כשאומרים דברים נוראים גורמים לנזק שלא תמיד אפשר לתקן. אבא שלי לאורך החיים שלו חי בעבודה באזור הקצה והיה מאוד מתוסכל ממערכת היחסים הקשה שהייתה לו עם המנהל שלו והוא שילם על כך מחיר קשה. בהרצאה הראשונה שהעברתי לפני 14 שנה במעלות ישב בקהל אדם מבוגר שהזכיר לי את אבא שלי. אדם זה היה כל הזמן מול עיניי לאורך כתיבת הספר.

"הוא שאל אותי שאלה על התמודדות עם הילד שלו. בהרצאות שלי אני עולה על כסאות כדי להמחיש את הצוק. אמרתי לו: 'דמיין שהבן שלך עכשיו על הצוק הזה ועוד שנייה הוא נופל. מה תעשה?' הוא ענה: 'אני אחזיק אותו'. שאלתי אותו 'ואם הוא משקר לך על הצוק תציל אותו עדיין?' הוא השיב שכן. אז אמרתי לו שגם כך בצוק הרגשי הפרשת החומרים זהה לצוק האמיתי. 'אם הילד שלך בצוק אתה צריך להעלות את אחוזי ההקשבה שלך'. הרבה פעמים אנשים שנמצאים בצוק הרגשי מדברים אלינו לא יפה, דבר שגורם לנו להירתע ולהתרחק. העניין הוא שדווקא במקרים האלה הם זקוקים לנו יותר מכל. הם צריכים שנעזור להם לחזור למצב של איזון."

איך הוא הגיב?

"ראיתי את הקשב בעיניים שלו בפרט ובכלל האנשים באולם היו מרותקים וקשובים, אז הבנתי שאני חייבת להנגיש את המודל הזה לקהל הרחב כדי שאנשים יבינו מה המחיר שהם משלמים על חוסר הקשבה לאנשים שעומדים על הצוק או לא מודעים שהם עצמם עומדים על הצוק."

ממה שאת שומעת בהרצאות שלך אילו מחירים משלמים אנשים?

"אנשים מספרים לי על נזקים גדולים מאוד שנגרמו להם כתוצאה מהליכה ממושכת על הצוק הרגשי.- לחץ נפשי שמשפיע על הבריאות שלנו עד כדי חולי."

פרקטיקות הקשבה

בספר "הצוק הרגשי" תוכלו למצוא כלים לזהות איפה אתם נמצאים על הצוק ואיפה נמצאים אנשים בסביבה שלכם. מי שיקרא את הספר וירצה להרחיב את הידע שלו בנושא מוזמן להגיע לקורס שמאושר על ידי משרד החינוך לגמול השתלמות שמעבירה שרית בכל הארץ.

בקורס מלמדת שרית פרקטיקות הקשבה לנקודת ההצפה הרגשית ולזיהוי נורות אזהרה שמגנות עלינו לפני שניפול מאותו צוק רגשי. "זיהוי נקודת ההצפה הרגשית וחיבורה לחוויה הגופנית מלמד אותנו להקדיש תשומת לב לסימני הגוף ולהגביר את המודעות לניהול יעיל של רגשותינו", היא מסבירה.

הקורס מתמקד בהיבטים הרגשיים של האינטליגנציה ובשילוב שבין החשיבה הרגשית לחשיבה הקוגניטיבית. לדבריה, אחיזה ברזי המודל שפיתחה מספקת תמיכה לשיפור מהותי באיכות מערכות חיינו ומאזנת את בריאותינו.

אחת הדרכים לאזן את בריאותנו היא למשל על ידי מוזיקה. "לשיר שאנחנו אוהבים יש יכולת נהדרת לשנות את הפרשת החומרים בגוף, לכן חשוב וכדאי להשתמש בכלי הזה כדי להגיע לרגיעה ואיזון," ממליצה שרית.

נשמע מעניין, למי מיועד הספר שלך?

"הספר מיועד לכולם. הבת שלי נתנה את הספר הזה לחבר שלה בן ה-17. הוא ממש התחבר לספר, למרות שמעולם לא שמע הרצאה שלי. אנשים שמיישמים את הכלים האלה יכולים לראות השפעה

עצומה על איכות החיים שלהם וזאת מטרת הספר – להביא אנשים למודעות, לשינוי ולשיפור איכות החיים ואני מאמינה שמי שיקרא את הספר בתשומת לב רבה אכן יעשה זאת."

נורות האזהרה לקראת ההתרסקות בקצה הצוק הרגשי:

נורת האזהרה הראשונה – אנו מחויבים להקשיב לגוף שלנו ולדעת מהם התסמינים שאנו מרגישים: כאבי בטן, הזעה, דופק מהיר, רעידות, קוצר נשימה וכדומה.

שרית דן בהרצאה
שרית דן בהרצאה. צילום: איתן דן

נורת האזהרה השנייה – ברגע שהגוף מדבר אלינו, נשמע את הסיפור השלילי שאני קוראת לו "סיפור השמן" שמתעצם בתהליכי החשיבה שלנו, הסיפור ה"מחמם" "המלהיט", כמו להוסיף שמן למדורה. סיפור שמשנה את הפרשת החומרים בגוף. סיפור השמן דוחף אותנו מהמקום הבריא והמאוזן לקצה הצוק הרגשי.

נורת האזהרה השלישית – נורת האזהרה של הפרשנות האישית. אתם תתחילו לשמוע במחשבה ובשיח הפנימי שלכם משפטים דוגמת המשפטים הבאים:

"לא נותנים לי כבוד"; "איך הוא מדבר אליי"; "הוא מזלזל בי"; "אני לא מעניינת אותו"; "הוא לא סופר אותי"; "היחס שלו כלפיי מתנשא".

כל פרשנות אישית שמתרחשת בחשיבה שלנו בה אנחנו משתמשים בביטויים: לי, אליי, כלפיי, אותי, בי, אני מובילה אותנו לחיים באזור הקצה הרגשי שהוא המקום בו אנו נאחזים בסלע בין שמיים לארץ.

השילוב של שלוש נורות האזהרה: גוף מדבר + חשיבת השמן + פרשנות אישית = שילוב מחשבתי מסוכן ביותר שמוביל אותנו להתרסקות בצוק הרגשי.

הספר "הצוק הרגשי" זמין בחנויות הספרים המקוונות או באתר הצוק הרגשי: ance.co.ilhttp://www.saritdanbal

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"לא ויתרתי על החלום… אעזוב הכל אם יוצע לי תפקיד מנכ"ל משרד החקלאות"    ועוד פנינים מדבריו: "גם המנכ"לית (קאופמן-פס) וגם השר (פורר) ראו בי "ראש הנחש" בדרג המקצועי, ולטענתם הפרעתי להם" ● "אני מקווה שהצלחתי
10 דק' קריאה
איציק אבוטבול ממושב תדהר הוא דור שלישי למגדלי ירקות. עתה הוא מנסה להתגבר על המשבר שנוצר עם תחילת המלחמה *תמונה ראשית: איציק אבוטבול עם השר אלי כהן שהגיע לעודד. צילום: אלבום פרטי מושב תדהר
2 דק' קריאה
נתחיל בהודעה של דוברות המשטרה – גניבות בקר בשווי של מאות אלפי שקלים. כתב אישום הוגש באמצע ינואר האחרון, בגין עבירות של גניבות בקר וקשירת קשר לביצוע פשע נגד 3 נאשמים, שגנבו עשרות פרות
2 דק' קריאה
יוחאי קמחי בעין חרוד איחוד קצת לפני המלחמה יצאתי לפגוש איש מיוחד בעין חרוד עם עשייה בלתי פוסקת במשך עשרות שנים, עם דגש על הרפת. כל הפיתוח בענפי החקלאות בקיבוץ עין חרוד איחוד, עבר
6 דק' קריאה
יהודה שפרכר האדריכל – כ-50 שנה ברפת שפרכר היה האדריכל שאיתו בנינו את הרפת החדשה בעין חרוד בתחילת שנות ה-80. קיבלנו עליו המלצה מאמיתי אבנון המהנדס שעבד במשרדי ההתאחדות בת"א. כיום, אחרי 50 שנות
5 דק' קריאה
פוסט אחד שהניע אנשים רבים בתקופת המלחמה שנים רבות שאני מלווה את רפתות העוטף במסגרת תפקידיי בענף. במבצעים הביטחוניים המיוחדים, השתדלתי להתנדב ליום-יומיים בחליבות ברפת, שהעובדים שלה פונו בצו צבאי והיא נשארה ללא צוות.
3 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן