חליפה מהודרת לעוגה

מוריאל אוזן ממושב גילת היתה אחות בבית יולדות, אך סדנא קצרה ממש שינתה את חייה והיתה פתיח לקריירה מוצלחת – מוריאל ערכה הסבה לתחום הקונדיטוריה * את הנתינה, היצירתיות והאמנית שבה היא מבטאת היום באמצעות עוגות * בגיל חמישים הוציאה מוריאל לאור ספר עם חמישים מתכונים, תחת השם הדו-משמעי: "Sweet Fifty"

חינוך לערכים ומידות טובות 

מוריאל נולדה בנתיבות להוריה דוד ויוכבד קוסקס, שעלו מטוניס באמצע שנות החמישים של המאה העשרים. אביה היה נגר ואימה עקרת בית ומורה לתפירה. מוריאל היא בת בכורה מבין שלושה ילדים. ילדותה עברה עליה בנתיבות. בסוף כיתה ח' החליטה להירשם ל"אולפנת ערד", פנימייה דתית של בני עקיבא.  

"האולפנה הזו נחשבה מוסד חינוכי ברמה גבוהה מבחינה לימודית וחברתית. בחרתי ללמוד בה עם חברותיי, למרות שלא היינו דתיים בבית, אלא רק מסורתיים," היא אומרת. בתחילה היא חשה שהיא הפסידה משהו מתקופת הנעורים, אבל במבט לאחור היא אומרת:  "היום אני מברכת שלמדתי שם. לדעתי זה עיצב את האישיות שלי עד היום. מאז שהתבגרתי אני מבינה שזה היה ממש טוב בשבילי, שלא נחשפתי לכל מה שהיה ברחוב, לא יצאתי למועדונים והייתי ילדה כזאת טובה."  

כאשר היא מתבקשת לציין אילו מידות טובות רכשה שם, היא מציינת את הנאמנות, הליכות ונימוסים, עזרה הדדית, להפחית לשון הרע ובעיקר כל הקשור בין אדם וחברו. מתוך המקצועות שבחרה בהמשך מסתבר שהיא רכשה שם את ערך הנתינה המקודש – נתינה לאחרים מכל הלב. 

אחות בבית חולים 

לאחר סיום הלימודים באולפנה שירתה מוריאל בשנת שירות לאומי בבית החולים "סורוקה", במחלקת פלסטיקה והחליטה להיות אחות. היא עקבה אחרי עבודת האחיות ועזרה להם, "עבודת האחיות סיקרנה אותי ועניינה אותי מאוד," היא מסבירה.  

לשאלה אם הערכים שספגה בבית הספר, ביניהם נתינה, השפיעו, עונה מוריאל: "יכול להיות שכן, שזה השפיע."   

במשך ארבע שנים היא למדה לתואר ראשון בסיעוד בבית ספר "רקנאטי", שמסונף לאוניברסיטת בן גוריון. הלימודים שולבו גם בעבודה מעשית בבית החולים ומוריאל עבדה במחלקת יולדות. 

"שלוש מחלקות ליולדות היו אז בבית החולים," היא מציינת. "שתיים מהן היו רגילות לאותה תקופה, כאשר התינוקות היו בתינוקייה והובאו לאימהות רק להנקה. במחלקה השלישית, בה עבדתי, היה חידוש: התינוקות היו עם האימהות במשך כל היום והלילה, והן קיבלו הדרכה בטיפול בתינוקות. כבעלת תואר ראשון קיבלתי תפקידים אחראיים. הייתי אחראית משמרת וגם עסקתי בהדרכת האימהות כיצד להיניק, כיצד לקלח את התינוקות ועוד."

לימודים ואיפור 

בשנת 1994 נישאה מוריאל למיכאל אוזן, גם הוא מנתיבות, בן למשפחה בת 13 ילדים. מיכאל מנהל היום את חברת הבנייה המצליחה "האחים אוזן".  

מספרת מוריאל: "לאחר החתונה ולידת שני הילדים הראשונים שלי, לא התאימה לי עבודה במשמרות בבית החולים – והתחלתי לעבוד כאחות מרפאה, במושב פדויים ובמושב רנן. עבדתי שם עד שהחלטתי ללמוד לתואר שני, אבל לא קיבלתי אישור יציאה ללימודים – לכן עזבתי את עבודתי כאחות."   

במשך שנתיים וחצי למדה מוריאל לתואר שני בבן גוריון במגמת 'מִנהל ומדיניות ציבורית'. אז נולדה בתה גיל. עוד בחופשת הלידה החלה מוריאל ללמוד בקורסים שונים. הקורס הראשון היה קורס איפור. תקופה מסוימת עסקה באיפור, במיוחד איפור כלות. על כך סיפרה לעיתונאי יעקב לוי, בראיון לעיתון "באר שבע והנגב": "מאוד אהבתי את מקצוע האיפור […] איך אני יודעת שאהבתי את האיפור? כשהייתי יכולה להשקיע מבוקר עד ערב באיפור כלה, שוכחת לאכול ולשתות, וכל כולי הייתי שקועה בלהוציא את הכלה הכי טוב שאפשר, זה ממש סוג של אומנות. אני חייבת לעבוד עם הידיים, כל מה שקשור לאסתטיקה, ניקיון ועדינות זה אני. גם העוגות שלי הן לא מגושמות, הכול כמו תכשיטים".

התחלת הקריירה החדשה 

סדנא קצרה שממש שינתה את חייה של מוריאל היתה פתיח לקריירה מוצלחת.  

מספרת מוריאל: "נרשמתי לסדנת בישול בת 5 פגישות בלבד בבית ספר לבישול ואפייה 'עושים בישול' בהרצליה, של השף אורן גירון. נסעתי פעם בשבוע להרצליה ונשביתי בתחום. באחת השיחות עם מזכירת בית הספר, היא שכנעה אותי להירשם לקורס קונדיטוריה.  

"באותו זמן," מוסיפה מוריאל, "עבדו קונדיטורים בעיקר בבתי מלון ולא באופן עצמאי. עד אז אהבתי לאפות ואפיתי הרבה, אבל ידעתי שבקורס אלמד דברים חדשים בצורה מסודרת, עקרונות אפייה, וגם אקבל תעודת קונדיטורית." 

בעלה מיכאל עודד אותה לעשות זאת והיא נרשמה לקורס: "פעם בשבוע נסעתי להרצליה. בבית הייתי מתנסה ואופה. הרגשתי שהכול כאילו זורם לי. האמת שתמיד אפיתי. זה כנראה בהשפעת אימא שלי. היא בישלה המון ואפתה המון. אימא שלי היתה מאלתרת לעיתים קרובות, עובדת מתוך אינטואיציה – ואני כנראה ירשתי את זה ממנה, להעלות קצת מהבטן ולהעז ולנסות ולשנות.  

"ואכן, בקורס פתאום הבחנתי שאני מצליחה מאוד בזילוף ובפעולות אחרות. ואז הבנתי שאני יכולה להיות ממש טובה בתחום הזה. בנוסף לעבודה המעשית למדנו בקורס גם טכנולוגיה של האפייה, קצת כימיה ועוד. זה מאוד עניין אותי וסקרן אותי. כל מה שלמדתי נטמע בי טוב ופשוט נשאבתי לזה. סיימתי את הקורס בהצטיינות וקיבלתי תעודת קונדיטורית.  אפיתי ואפיתי והעליתי את תמונות העוגות שלי לפייסבוק והתחלתי להתפרסם."

סדנאות 

מוריאל התחילה לקבל הזמנות לאפייה עבור אירועים גדולים כמו שבת חתן, בר מצוות, חתונות. לכל אלו היה צריך להכין עוגות עבור בּוּפֶה בכמויות גדולות.  

במקביל העבירה סדנאות בביתה, אבל זה כלל לא התחיל ביוזמתה: "אני חששתי כי לא הייתי רגילה לעמוד בפני קהל ולדבר, ובכלל תמיד עבדתי לבדי.  אבל מישהי מהמשפחה באה אלי והעמידה אותי בפני עובדה: 'אספתי כמה בנות ואת תעבירי לנו סדנא'.  

"אני זוכרת שזה היה לקראת ראש השנה. הפגישה זכתה להצלחה והתגובה היתה: 'נראה שאת מעבירה סדנאות כבר שנים, לא נראה שזו הפעם הראשונה שלך'. האמת היא שאני הפתעתי גם את עצמי. אני מאוד אוהבת ללמד ולשתף מהידע שלי, מאוד אהבתי את ההוראה ולראות את הבנות מקשיבות – ואת האור בעיניים שלהן כאשר הן מצליחות באפייה." 

למרות כל זאת, בשלב מסוים מוריאל הפסיקה להעביר סדנאות מכמה סיבות: "ראשית כל, הזמן הרב שהקדשתי לזה. כל סדנא דורשת הכנה מוקדמת, שקילה של חומרים מדויקת, וכזה עבור 15 משתתפות, זה גוזל זמן רב. חשוב היה לי להשקיע גם במשפחה שלי וגם בעצמי, למשל בלצאת לאימוני ספורט.  

"אבל הסיבה המרכזית שהפסקתי היתה הגעגוע ליצירתיות. אַת מעבירה אותה סדנא בכל פעם לקבוצת משתתפות אחרת. כמו למשל הסדנא המוצלחת שלי של ארבעה פוטיפורים שונים. למרות שאהבתי לראות את התוצרים של הבנות, זה  הפך לשגרה עבורי ופחות סיפוק. הרגשתי שזה חוזר על עצמו. אני אוהבת לעבוד בשקט שלי עם הידיים, להמציא בכל פעם משהו חדש."

יופי של עוגות 

מוריאל התמקדה באפייה שלה, ולא וויתרה על לימודים נוספים. "במקביל המשכתי ללמוד," היא מספרת. "לא הספיקו לי שבעת החודשים שלמדתי בקורס, זה היה כמו לטעום קצת מכל דבר. הרגשתי שצריך להתמקצע. זה תחום שיש בו חידושים כל הזמן, יש התפתחויות. כדי להיות טובה צריך להמשיך ללמוד כל הזמן."  

מוריאל המשיכה ללמוד במסגרות שונות בארץ, ביניהן במפגשים עם שפים מכול העולם שהגיעו לארץ להעביר שיעורים, ואף נסעה לפריז כמה פעמים והשתלמה גם שם. "בקיצור, למדתי בלי סוף, ניסיתי בלי סוף ואפיתי בלי סוף. אפשר להגיד שאין לזה סוף – תמיד יש חידושים ותמיד יש מה ללמוד. ותמיד יש לאן לשאוף." 

בעוגות וכל מה שהיא אופה מוריאל תמיד תמיד מחדשת ומאלתרת: "כשאני מכינה אירועים, יש לי מעט מאוד דברים שאני חוזרת עליהם. אני אוהבת לחדש, להפתיע, לעלות את הרף. לא משנה לי מי הזמין את העוגות. אני עובדת קודם כל בשביל עצמי. המזמינים לא בוחרים מה שהם רוצים, ולא יודעים מה יקבלו ממני. אני עובדת בצורה חופשית לגמרי. אני מבטיחה להם שיהיה מגוון – עם שוקולד, עם פירות ועוד.  

"אני אומרת להם שיהיה צבעוני, יהיה יפה, יהיה מרהיב – ואני מנסה שכל אירוע יהיה יפה יותר מהקודם. אני עובדת קודם כל כדי לרגש את עצמי, שיהיה לי סיפוק. אין אצלי לתקתק, 'יאללה, בואו נסיים'. אני משקיעה בזה מחשבה. בריאיון אחד בעבר אמרתי: 'כל אירוע בשבילי הוא כאילו אני מכינה אותו עבור הבן שלי. לא רק בשביל הכסף. כל כך כיף לי, אני כל יום מודה לאלוהים שאני במקצוע הזה. אילו הייתי יכולה הייתי עובדת 25 שעות ביממה."

משפחה מפרגנת 

בני המשפחה מאוד עוזרים למוריאל ותומכת בה. בני המשפחה הם גם 'שפני הניסיון' – טועמים כל דבר חדש שהיא אופה. במיוחד תומך בה מיכאל בעלה, שכאמור עודד אותה מלכתחילה ללמוד את המקצוע. מיכאל טס איתה לסדנאות בפריז והכין עבורה בבית חדר סדנאות ואפייה מאובזר, עם המכשור המתקדם ביותר. "מיכאל מיכאל מפרגן בלי סוף," הוא אומרת באושר, "הוא גאה במי שאני היום. הוא תמיד דואג להזכיר שיש לי שני תארים."  

אבל את שיא הפרגון הוכיח מיכאל במתנה לרעייתו, כאשר מלאו למוריאל חמישים שנה: "אנשים תמיד ביקשו ממני מתכונים," מספרת מוריאל, "אם זה בעקבות מה שאני מעלה בפייסבוק או באינסטגרם, ואם זה בפגישות אקראיות. לא תמיד היה לי זמן לכתוב את המתכונים.  

"חשתי שמתאים לי ביותר להוציא לאור ספר. אבל זה היה אצלי זמן רב בגדר חלום ולא עשיתי דבר בנדון. אמרתי לעצמי: 'זה יגיע בזמן המתאים'. לפני שנתיים, בתקופת הקורונה, מלאו לי חמישים שנה – ואז בעלי הפתיע אותי: הוא ערך את כל ההכנות להתגשמות החלום שלי – הוא סיכם עם הוצאה לאור, עם צלם, עם סטייליסטית. ממש הכול." 

מוריאל התחילה בשמחה ובהתרגשות לעבוד על הספר. זה היה כרוך בניסיונות אפייה רבים, כי חשוב היה לדייק בכול ולרשום הכול באופן ברור ומסודר. "היתה לי עורכת קולינרית טובה," היא מספרת. "והיא הזהירה אותי: 'אם מישהו יכין עוגה ולא יצליח לו, הוא לא יפתח שוב את הספר שלך'. היום אני מקבלת תגובות מדהימות וצילומים של עוגות מאוד מוצלחות שהקוראים הצליחו לאפות."  

אגב, לאחר הכנת כל המתכונים נדהמה מוריאל לגלות שהיא הכינה חמישים מתכונים, בדיוק כמו שנות חייה והספר נקרא: "Sweet Fifty". 

חשוב למוריאל להדגיש: "הספר מותאם לכל הרמות, למי שמנוסה באפייה וגם למי שלא מנוסה. יש כמות נכבדה של עוגות פשוטות, בחושות ויש  גם פרקים ל'מתקדמים' – אבל כל המתכונים ברורים מאוד. ועוד דבר חשוב: כל המתכונים הם מחומרים זמינים, המצויים בכל בית ובכל סופרמרקט. אין צורך לרוץ לחנויות מיוחדות ולחפש דברים מיוחדים, חוץ אולי מג'לטין ומחיות פרי (לפוטיפורים ודברים מתקדמים)." 

מוריאל מודעת לכך שהתמונות עם העוגות היפהפיות שלה עשויות קצת להרתיע, ומישהו עלול לחשוב שלא יצליח להגיע לרמה כזו, אבל היא ישר מרגיעה ומצהירה: "בבסיסן רוב העוגות פשוטות מאוד להכנה. אני מאמינה שכל עוגה פשוטה יכולה 'להתלבש' בחליפה מהודרת. ומי שלא רוצה לקשט באופן מיוחד, די בפיזור אבקת סוכר. לא להירתע."

החיים במושב גילת 

לפני 14 שנה, כאשר היו הורים לשלושה ילדים ומוריאל היתה בהריון רביעי, הגיעו מוריאל ומיכאל למושב גילת. הם קנו משק ובנו את ביתם: "זה נראה לנו מקום נחמד לגור בו, בית גדול, חצר גדולה ומשק. לילדים זה נוח, כיף לגדל ילדים במושב. בנתיבות גרנו ליד כביש ראשי, והילדים לא יצאו בכלל מן הבית. במושב הילדים השתלבו והיה להם מאוד טוב ואנחנו ההורים הרגשנו יותר בטוחים לגביהם. לדעתי המעבר למושב עשה לילדים רק טוב."  

מוריאל מודה שהיא פחות מעורבת בחיי הקהילה במושב בגלל העיסוק שלה, מחוסר זמן, אבל היחסים עם השכנים מצוינים. לבני הזוג ארבעה ילדים:  אלון בן 27, נשוי ואב לתינוק בן 5 חודשים. הוא מהנדס בניין ויש לו תואר שני במנהל עסקים. גם אלון ורעייתו גרים בגילת, בדיוק מול ההורים, כך שמוריאל, הסבתא הצעירה, יכולה ליהנות מן הנכד בכל יום. בנם תמיר בן 23, אף הוא מהנדס בניין ומתחיל ללמוד לתואר שני במנהל עסקים. בנוסף, תמיר מאוד מוכשר בבישול ומתעתד ללמוד ב"דנון" –  בית ספר לבישול בנמל תל-אביב. הבת גיל משרתת בצבא כמד"נית ואיתן, בן ה-15, לומד בכיתה י' בבית הספר אשל הנשיא. נראה שילדיהם ירשו מהם את הרצון העז ללמוד ולהשתלם, וכן את התחומים של מקצועות ההורים והמשפחה – בנייה ובישול.  

לסיום, כותבת מוריאל בספר המתכונים שלה: "אומרים שאפייה היא מדע מדויק. למרות זאת, אני מרגישה שגם כאן, כמו בחיים, יש תמיד מרחב תמרון ליצירתיות ולניואנסים קטנים, שיוצרים שינוי גדול." נראה שדברים אלו מבטאים את מוריאל עצמה, את היצירתיות שלה, ההקפדה על כל פרט והשינוי הגדול שעשתה בחייה. 

*הלינק לרכישת הספר: http://murieluzan.co.il 

** באינסטגרם: Murieluzan, בפייסבוק: Muriel Uzan