יבול שיא
הרפת והחלב
פולדי פרץ ממשגב דב מקדיש שעות של קריאה ותחקיר ללמוד על הקרבות צילום חני סולומון 4

יד ערכית לזיכרון

10 דק' קריאה

שיתוף:

ב-17 השנים האחרונות אחראי פולדי פרץ ממושב משגב דב לעריכת עצרות הזיכרון ללוחמי מערכות ישראל, הנערכים מדי שנה במרכז הקהילתי בעשרת לתושבי המועצה האזורית גדרות * השנה מוקד הנושא יהיה על חטיבת 600 של השריון, אוגדה 143 שהייתה בפיקודו של אריק שרון – לזכרם של הלוחמים התאומים אהוד וחגי גורדון ז"ל מכפר מרדכי, שנפלו במהלך קרבות מלחמת יום הכיפורים ועוד * פרץ מספר כיצד מארגנים עצרת זיכרון ומה הם הכללים הרגישים

ערבי השירה בציבור או הופעת זמרים ולהקות, המלווים בשירי לוחמים וגבורה, כבר הפכו לטרנד מוכר ברחבי המדינה וגם במועצה האזורית גדרות. בשנים האחרונות החלו לשלב בערבים אלו, סיפורי לוחמים, סיפורי קרבות ואירועים יוצאי דופן במערכות ישראל, כשאנו יושבים בשורות הקהל, אנחנו מתרשמים מהכרת מספרי סיפורי הלחימה והגבורה, ומהשירים המושרים בכל שנה, בשיתוף "חבורת הזמר גדרות" בניצוחו של דורון שנקר. האם עלתה איזו מחשבה, במה כרוך העלאת ערב זיכרון מסוג זה, ומה מתרחש מאחורי הקלעים?

לשם כך שוחחתי עם פולדי פרץ, ממשגב דב, האיש המארגן כשבעה עשר שנים ערבים רבי ערך אלו, שיספר כיצד נערכים אליהם במלוא הרגישות והדיוק.

הצג עצמך, ולמה הגעת לערוך ערבי זיכרון?

"נולדתי בבוקרשט ברומניה, לפני כ-75 שנים, כבן בכור להורי רבקה ואהרון גרינברג פרץ ז"ל. אבא כלכלן ואמא מנהלת חשבונות. עלינו לארץ בשנת 1951 שהייתי בן גיל ארבע לערך. הגענו לשכונת שעריים ברחובות. היינו בין המשפחות האשכנזיות היחידות בשכונה, שרובה הייתה מיוצאי תימן. לאחר כמה שנים נולדה אחותי בהפרש של שבע שנים ממני. עברנו לשכונת אושיות, גם היא ברחובות. בשכונה זו שהייתה מיועדת למעמד פועלים בורגני, חיו בהרמוניה עולים חדשים מכל העדות.

"מאז ומתמיד המוטו שלי לחיים היה לתרום ולעזור. כשהתקבלתי לקורס טייס הבנתי שזאת הזדמנות אדירה לתת את כל מה שאוכל. לצערי באחד השלבים הודחתי, אך רוח הלחימה וההתנדבות לא משו מתוכי. המוטיבציה שלי הייתה גבוהה, השתתפתי במלחמת ההתשה בסיני. הכרתי את אשתי מירי והתחתנו בשנת 1979 גרנו בת"א, אך לאחר שאשתי הרתה הבנו שלא נרצה לגדל משפחה בעיר. חיפשנו מקום עם צביון לא עירוני, והגענו למזכרת בתיה, שם המשפחה התרחבה לשלושה ילדים: לירון, נועה והבן אורי."

עם השנים הבינו בני הזוג פרץ שמזכרת בתיה מתחילה להיות מעוירת. הם הבינו שהמקום כבר לא בשבילם וחיפשו מקום חדש עם צביון כפרי וקהילתי. כך לפני 23 שנים הגיעה המשפחה עם שלושת ילדיה למשגב דב והם מרוצים מאד מהמקום והקהילה.

בחייו המקצועיים היה פולדי פרץ בעל חברה בנייה, ושימש בזמנו בנשיאות התאחדות הקבלנים, עובדה שלא מנעה ממנו להתנדב לפעילות ציבורית והוא משמש בשנים האחרונות כחבר בהנהלת משגב דב.

החיים ביישובי גדרות, שקמו בתחילת שנות החמישים, הכוללים שישה מושבים ואת המרכז הקהילתי עשרת, מהווים דגש על ערך הקהילתיות וההתנדבות. יישובי גדרות הם: עשרת נקראת ע"ש עשרת חברי ביל"ו שהקימו את גדרה. משגב דב נקרא ע"ש דב גרונר לוחם האצ"ל מעולי הגרדום, כפר מרדכי נקרא ע"ש מרדכי עליאש שהיה הציר הראשון של המדינה בבריטניה, מישר, שדמה, כפר אביב וגן הדרום. כל אלו מהווים חלק מחוליות בשרשרת ההקמה ובניית הארץ ויחד מהווים קהילה המונה כ-5,000 נפש.

בית רות במשגב דב הנקרא עש הלוחמת סגן רות מוריץ צילום חני סולומון
"בית רות" במשגב דב הנקרא ע"ש הלוחמת, סגן רות מוריץ. צילום: חני סולומון

פרץ: "מהיום שהגענו לקהילת גדרות, הבנו שזאת קהילה ערכית ומיוחדת. ואנו חיים בין סמלים ומיתוסים ציוניים. במושב משגב דב בו אני מתגורר, בית התרבות נקרא ע"ש סגן רות מוריץ ז"ל, שהייתה מפקדת באצ"ל, שנהרגה ביהודייה בשנת 1948, לאחר שלא הסכימה להפקיר חיילת שלה בשטח עוין. כל אלו ואחרים חידדו בי את המחשבה שבערבי עצרות הזיכרון, יש להדגיש יותר את מורשת הקרב וסיפורי הלוחמים עד כמה שאפשר ממקור ראשון.לפני כן, ערבי הזיכרון שנערכו, התקיימו בדגש על שירי לוחמים וגבורה. לכן חשבתי לצקת תכנים נוספים למסורת הקיימת ובכל שנה זאת התמודדות חדשה ומאתגרת. בעבר ערבים אלו נערכו בערב יום הזיכרון, עובדה שהקשתה על המשפחות השכולות. לכן גם קיום המועד להתכנסות הקהילה לערבים אלו שונתה. מתוך הבנה שאלו ימים עמוסים רגשית, לכן יש לרווח ולהתגמש." הטקס המרכזי לזיכרון הנופלים בגדרות מתקיים כבר שנים רבות כמסורת, בערב יום הזיכרון, סביב השמעת הצפירה הנשמעת בכל רחבי הארץ.בערב זה מתכנסת קהילת גדרות לעלות את זכרם של הנופלים במערכות ישראל, בטקס מכובד ורב משתתפים. החלק המשמעותי הוא בהקראת שמות הנופלים, ציון במספר מילים מתומצתות על נסיבות נפילתם. נציגי המשפחות השכולות מלוות בחניכי תנועת הצופים להדליק לפיד זיכרון לכל שם של חלל.הטקס המסורתי נערך ב"גן דוד" הנקרא ע"ש קולונל דוד דניאל מרקוס ז"ל – האלוף הראשון בצה"ל שהגיע מארה"ב כאחד מאנשי מח"ל, בכדי לתרום מניסיונו הצבאי. דוד שימש כמפקד חזית ירושלים במלחמת העצמאות. נפל ב-11 ביוני 1948 באבו גוש. ב"גן דוד"מוצב גלעד הכולל שני סלעים טבעיים שעוצבו ע"י דוד בן אברהם משנת 1968. מתחת למילה "לזכרם", כתובים שמות הנופלים ותאריכי נפילתם.

פרץ: "הקהילה בגדרות היא בעלת ערכים גבוהים ומוטיבציה. רק במרץ האחרון התפרסם סקר נתוני גיוס גברים ממועצות אזוריות. הנתונים מצביעים על מקום שני בטבלה, וזוהי גאווה גדולה ללא ספק. התגובות הטובות ומכובדות לאופי עריכת עצרות הזיכרון, במתכונת של סיפורי לוחמים ושירים, נתנו לי כל השנים את הכוחות להמשיך במשימה שנה אחר שנה, פרויקט שראיתי בו שליחות חשובה ובעלת משמעות. תמיד עלה בעיניי רוחי המשפט שאבי אמר לי: 'תשאיר חותם של ערכים בחיים שלך'.

"היו לוחמים שסיפרו על הקרב שהשתתפו בו ונפשותינו נקשרו וזה מרגש מאד. כי לעיתים עצם ההתמודדות עם העלאת הנושא, גרמה להם להיפתח ולעבור עוד מכשול והתמודדות. אך לאחר כשבע עשר שנים של פעילות, אני מחפש להעביר את השרביט, לידיים מסורות ובוטחות."

השלט בבית רות במשגב דב צילום חני סולומון 1
השלט ב"בית רות" במשגב דב. צילום: חני סולומון

סיפור לחימתה של חטיבה 600

מה תוכנן לערב הזיכרון ל- 74 שנות מדינת ישראל, השבוע?                                                                     

פרץ: "הפעם בחרתי בסיפור לחימתה של חטיבת 600 שהייתה חטיבת שריון בצה"ל, המכונה גם 'עוצבת נתיבי האש' ובפי לוחמיה מכנים אותה 'החטיבה שנשכחה', או 'החטיבה שנשכבה על הגדר'. בנוסף נדבר על הקרבות שניהלו במלחמת יום כיפור בשנת 1973. הסיבה שבחרתי להתמקד בחטיבה זו. היא העובדה ששני אחים תאומים מבני האזור: אהוד וחגי גורדון ז"ל מכפר מרדכי,נפלו במועדים שונים, אך באותה השנה. סיפור הלחימה של החטיבה יועלה ע"י מספר לוחמים מהחטיבה, בדגש על חלקם וסיפור נפילתם של האחים גורדון ז"ל ולוחמים נוספים."החטיבה הורכבה משלושה גדודים : 407, 409 ו-410. במלחמת יום כיפור, גדוד 407 הועבר תחת פיקוד חטיבה 14 ערב מבצע "אבירי לב" הגדודים האחרים ביצעו הטעיה בזמן צליחת תעלת סואץ ובהמשך השתתפו בגרירת "גשר הגלילים". לאחר הצליחה, ביצעה החטיבה את הרחבת מסדרון הצליחה באזור "החווה הסינית", במהלך שכלל קרבות קשים מול הצבא המצרי. שרידי גדוד 407 צלחו את התעלה ולחמו במסגרת חטיבה 14 עד הפסקת האש. גםלוחמי החטיבה מוזמנים להשתתף בערב זה, ולכבד את משפחת גורדון.

"בקרב כמעט אבוד, הצליחו אהוד גורדון ששימש כמפקד טנק וחבריו, לבלום את התקפת המצרים. בקרב זה אהוד נפל ולאחר מותו הוענק לו "עיטור המופת" על מעשה גבורתו. חגי שימש נהג טנק, אף הוא בחזית הדרומית. הוא עדיין לחם בקרבות שריון באזור 'החווה הסינית'. בסופו של יום זה, לאחר שהצליח להעביר את מפקדו הפצוע רוני גלבוע, לנקודת איסוף הנפגעים, נודע לו שאחיו אהוד נפגע. לכן הועבר לפלוגת המפקדה שבעורף. כחמש דקות לפני שהפסקת-האש הראשונה, שהייתה צריכה להיכנס לתוקפה בערב, החלו המצרים להפגיז קשות את הגשרים. טיל ששוגר לעבר אחד הגשרים, פגע באנשי הפלוגה. עשרה מהם נפלו וביניהם גם חגי גורדון. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. ושניהם קבורים בבית העלמין בגדרות, בחלקה הצבאית."

התאומים אהוד וחגי גורדון מכפר מרדכי שנפלו בשנת 1973
התאומים אהוד גורדון ז"ל וחגי גורדון ז"ל מכפר מרדכי שנפלו בשנת 1973

במה כרוך ארגון ערב זיכרון ?

"כל עצרת זיכרון היא פרויקט בפני עצמו. זה מתחיל כמה חודשים טובים לפני המועד. אני אוסף נתונים של הצעות, שחלקם מתקבלים מחברים ומכרים. צריך לבדוק אלו קרבות וגזרות לחימה כבר העלנו. ולאחר שנבחר הנושא לאותה השנה. מתחילה העבודה האמיתית. ראשית קריאה מעמיקה מכמה מקורות והצלבת חומרים. תוך התמקדות בתחקירים על הקרב, או המבצע בו אתמקד. זה אומר שעות של קריאה, והקדשה לנושא.

"ספר חשוב שמאד נעזרתי בו נקרא 'השעות: יומן מלחמה' שכתב מנחם בן שלום, ההיסטוריון, ששירת בעצמו כקצין בחטיבה. כתיבת הספר ערכה במשך 16 שנים והוא מרכז חומר היסטורי רב וראיונות על חטיבה 600 במלחמת יום הכיפורים. כמובן שיש עוד ספרים מחקרים וחומרים מגוונים.

"ואז מגיע הבירור והראיונות המקדימים עם הלוחמים, בני משפחה שיספרו על הקרב. יש מרואיינים שלא מוכנים להתראיין ולספר. צריכים להיות מאד רגישים, עדינים ואמפטיים לכל אדם ולוחם. חלקם אף עוברים את השלבים הראשונים, ובכל זאת מחליטים לא להשתתף. הכול מתקבל בכבוד, בלי ויכוח. חלקם נשארו הלומי קרב, וקשה להם להתמודד עם סיפור הקרבות. יש כמובן גם קווים אדומים שאין לעבור אותם. גם אם מרואיינים מעוניינים לספר ולשתף, אך אם המשפחה מתנגדת – המרואיין לא יעלה. יש להסתכל על התמונה הרחבה, מבלי לפגוע באף אחד."

תן דוגמא לערבי זיכרון מרגשים מהעבר. 

פרץ: "אין ספק שכל עצרת זיכרוןהיא מיוחדת במינה ומרגשת מאוד, מאחר וכל פעם אני בוחר נושא והיבט אחר, ממכלול מערכות ישראל. המספרים הם אנשים שונים המייצגים את מגוון הלוחמים שהשתתפו בקרבות מהצפון לדרום, בכל החזיתות והגזרות והמלחמות.

"זכור לי הערב הראשון שערכתי על נושא 'הפריצה לעיר העתיקה ירושלים' וחשיפת סיפורי הגבורה של הצנחנים. יש אין סוף דוגמאות. אך לתת דוגמא אבחר הפעם את הערב המיוחד, בו סיפר דורון מושינסקי יליד האזור מכפר מרדכי, שהיה בזמנו לוחם שייטת. מושינסקי נלחם ונפצע במבצע 'מתח גבוה' בליל בין ה-27/28 באפריל, בשנת 1980.הערב היה מיוחד מעבר לסיפור עצמו, בכך שהלוחם היה המספר היחיד באותה עצרת זיכרון, עובדה די נדירה, מאחר ואני משתדל מאד שלכל אירוע, יגיעו מספר מספרים. אך רק שאני רואה אותם על הבמה ישובים, מספרים ומשתפים, אני נרגע שהמשימה מתבצעת."

סיפורו של דורון מושינסקי

בזמנו ערבי עצרות הזיכרון בגדרות נערכו באולם האירועים במרכז הקהילתי, כמו במקרה של הלוחם מושינסקי. אך מאז שבית העם בעשרת חודש ונפתח בשנת 2016, לאחר ששלושים שנים היה סגור ולא בשימוש, העצרות נערכו ונערכות לפני קהל מקומי, בהיקף נרחב יותר, תוך התכנסות באולם המיועד ל-300  צופים.

דורון מושינסקי (65), מספר: "נולדתי בכפר מרדכי שביישובי גדרות, הבן הצעיר להורי גדעון ונעמי מושינסקי ז"ל חקלאיים בנשמתם. אח לשני אחיי הבוגרים: גיורא משעול (מושינסקי) ומיקי מושינסקי ז"ל. התגייסתי בשנת 1975 לבני משקים בנח"ל, ולאחר שנה עברתי גיבוש והתחלתי את הקורס בש/13."

ההתמודדות הראשונה של דורון עם השכול בצבא הייתה במהלך הקורס, כאשר שני חבריו לקורס שלמה צור בן כפר ביאליקוחנוך שפר בן קיבוץ עין צורים, נהרגו בתאונת צלילה. המבצע שהשתתף בו נקרא "מתח גבוה". הואאירע בתקופה מאוד אינטנסיבית במלחמה בטרור מלבנון, אותה הובילו: רפאל איתן הרמטכ"ל ועמי איילון שהיהמפקד היחידה באותם הזמנים.

"המש"ט איילון הוביל את היחידה בצורה יוצאת דופן, במבצעים רבים," מספר דורון. "תפקידי באותה התקופה היה מפקד יחידת הפשיטה בשייטת .למבצע יצאנו שבועיים אחרי הפיגוע בבית הילדים בקיבוץ משגב עם, בו נהרגו שניים: ילד בבית הילדים ומזכיר הקיבוץ. ההתארגנות למבצע הייתה מאוד יסודית, בפיקודו של איילון."

לדבריו המבצע נדחה וכל היחידה חזרה לשגרת האימונים, עד שהגיעה ידיעה מודיעינית שחוליית פיגוע נוספת, מתארגנת ליציאה לפיגוע מראס אשק בלבנון. השייטת התארגנה במהירות למבצע.

סר"ן דורון מושינסקי שפיקד על הלוחמים: "תוך 48 שעות חזרנו עם הכנות אחרונות, ועלינו על כלי השייט שלקחו אותנו לעבר היעד. המבצע נקרא 'מתח גבוה': ספינת האם הורידה את כלי השייט, התקדמנו עם סירות גומי, כאשר ס"טיילים וסנוניות איבטחו את השלב הרגיש של העלייה על החוף. התקרבנו אל החוף בשחייה, כאשר אנחנו מזהים את אורות היעד. היעד היא בסיס ארגון אצאיקה, שבתוכו נמצאים כמה יעדים :1) יעד מבנה המפקדה – הכוח שלי עם הלוחמים שלי מיועד לפוצץ את המבנה. 2) הכוח של ינון – מיועד לטהר את האוהלים, שבהם היה חשד להימצאות המחבלים. (3 הכוח של שייקה עם עמוס, מיועד לפוצץ את מבנה השמירה של הכניסה לבסיס המחבלים, ולבצע חסימה לכוח אויב שצפוי להגיע לעזרת המחבלים. נחתנו על החוף בזמנים אחרונים, כזשהיינו חייבים לסיים את כל המשימות לפני עלות השחר, ולהיות בים על כלי השייט .בכוח החוף היו כ-40 לוחמי שייטת. זה היה מבצע משמעותי באש, ללא שת"פ עם יחידות חי"ר, כפי שהיה בעבר. עובדה שהקרינה את הביטחון של הרמטכ"ל רפול ושל ראש הממשלה דאז מנחם בגין."

הזמנות לעצרות זיכרון המאורגנות עי פולדי פרץ ממשגב דב . צילום חני סולומון
הזמנות לעצרות זיכרון המאורגנות ע"י פולדי פרץ ממשגב דב. צילום: חני סולומון

מה היה במהלך המבצע?

מושינסקי: "הכוח הגיע לנקודת הפיצול, כאשר התברר שישנה אמת מים, שלא ידענו את כל גובהה, מצב שלא איפשר מעבר הכוח של ינון ושלי. המש"ט עמי איילון פיקד על המבצע מהשטח, כשהחפ"ק שלו נע מאחורי הכוח שלי, שהוביל את התנועה. ביצענו איגוף, כאשר שייקה ועמוס נעו עם כוחותיהם לנקודת הערכות. ואת שאר הכוח הובלתי באיגוף דרך פרדס מוזנח, מלא צמחייה יבשה, כשנדמה לנו שהתנועה שלנו תתגלה.

"הבחנו לקראת השעה אחת אחרי חצות, בתכונה של כאילו מסיבה. (ע"פ המידע שהיה לנו, נערכת מסיבה לפני יציאת החוליה לפיגוע). כל הכוחות נפרסו במוכנות לירי וכאשר התקבל האישור לפתיחה באש. כל הכוחות פעלו ע"פ התכנון. הכוח שלי תקף באש את מבנה המפקדה שלהם, כולל פגיעה בכוח שהיה עם רכב בכניסה למבנה.

"לאחר מכת אש בחיפוי של רתק, נענו חוליה בפיקודי, שכללה את סגן יואב גלנט שהיה סגני, חנן, שוקי וחגי, שנפרסו בצמוד אלינו כלפי פתח המבנה. (תוספת מבריקה של רפול כשהצגנו לו את המבצע). עם ההתקדמות חיסלנו מחבל שנקלע לדרכנו. הגענו לפתח המבנה, ביצענו הכול ע"פ הנוהל, כולל זריקת רימונים, אך אז הגיעה תקלה לא צפויה. בתכנון היינו אמורים לפוצץ את המבנה בשני מטעני גור, 5 ק"ג כל אחד, אלא ששני המטענים היו ביחד בתוך התד"ל. התוצאה הייתה שהתרמיל מברזנט התכווץ מהמים, ולא היה ניתן להפריד בין שני המטענים.

"ביקשתי אישור מאיילון להשליך את שני המטענים יחדיו. מחשש להתעכבות ארוכה משי בנקודה. הפעלנו את המטענים, השלכנו אותם לתוך הבניין. צעקתי 'פוצץ'. אנו החולייה התחלנו לסגת לכיוון הכוח העיקרי והחפ"ק, תוך כדי שאני סופר:.. 2. 1 וכן הלאה… ובמספר 13 כשאני צועק, 'כולם לשכב' אירע הפיצוץ. מצאתי עצמי בתוך רעש אדיר במטח אבנים, שעף על הכוח כתוצאה מהפיצוץ. ואני מרגיש פגיעה עזה במרפק יד שמאל שלי. הודעתי למפקד איילון שאני פצוע. רופא היחידה הגיע לטפל בי וסגני סגן יואב גלנט החליף אותי."

המבצע המשיך בשטח בהצלחה, ובסיום הטיהור החל שלב הפינוי, כולל פינוי רס"ן דורון מושינסקי החבוש עם המרפק הפגוע שלו. הוא הלך רגלי אל חוף הים, כאשר שם הכינו לו ס"ג טייסים (סירת גומי) שנועדה לפינוי פצועים. תוך כדי שהכוח שלו מפנה אותו, נפתחה עליהם אש מהחוף, הכוח הימי השיב אש לעבר עמדת הירי, ואז הירי השתתק.

דורון: "תוך כדי התפנות של הכוח, כתוצאה מהירי נפגע מכדור סגן רני פרידלנדר מבית יצחק. לבסוף הכוח התפנה, אני הובלתי לסט"יל לטיפול, משם במסוק לרמב"ם."

סרן דורון מושינסקי מכפר מרדכי לוחם שייטת שנפצע במבצע מתח גבוה בלבנון
סרן דורון מושינסקי מכפר מרדכי בצעירותו – לוחם שייטת שנפצע במבצע "מתח גבוה" בלבנון

ספר על הטיפול והשיקום!

דורון: "ברמב"ם התלבטו במהלך הטיפול, האם לקטוע לי את היד? לבסוף החליטו ליצור מרפק עם מסמרים וברגים, ולראות כיצד אתאושש מהניתוח ולקבל החלטה האם להשאיר את היד? למחרת מנהל המחלקה שאל 'האם אני מרגיש את האצבעות?' המצב היה שהרגשתי את חלקן, היכן שהעצב לא נפגע. הרופא אמר שיש לי שתי אפשרויות: אחת להחליף מרפק, עם כל המשמעויות, והשנייה להשאיר יד עם מגבלה, ללא תנועת המרפק. העדפתי להשאיר את המרפק. "במהלך האשפוז מירי חריטן ממושב משגב דב בזמנו, ליוותה אותי במסירות בתהליך ההחלמה שערך כ-3 חודשים עד שלבסוף חזרתי לשרות הצבאי. בזמן השיקום החלטתי  על שיקום היד, בעזרת איסוף ביצים בלול, ופעולה זו קידמה אותי באופן משמעותי ביותר. לאחר זמן התחתנו והקמנו משפחה עם ארבעה ילדים: רות, תמר, יאיר ויואב. כיום בגיל 65, השתחררתי משירות מילואים בדרגת אל"מ. שימשתי כמנהל מתנ"ס גדרות, ויועץ ביטחוני. במשך השנים המשפחה התרחבה ולשמחתנו אנו סבא וסבתא לשישה נכדים.

"אני רואה ומאמין בחשיבות רבה, לספר ולשתף בערכי מורשת הקרב. עבור כלל הציבור, ובמיוחד לבני הנוער המתכננים את השרות הצבאי. הבנים שלנו שירתו ביחידות קרביות, והבנות בתחום סיוע לחיילים עם קשיים. כך שהמוטיב להתנדב ולתרום למדינה מושרש במשפחתנו לאורך הדורות.

"לצערי אני הפצוע השני במשפחה, לאחר שאחי מיקי מושינסקי ז"ל נפצע אנושות במלחמת ההתשה. הוא השתקם בצורה מופתית, חי חיים מלאים עם כל הקשיים, עד שנפטר לפני כחמש שנים ממחלת הסרטן. עלי לציין כבן כפר מרדכי, שהמוטיבציה לשרת ביחידות קרביות היא גבוהה. כפר המונה 54 משפחות, שאיבד ב'מלחמת יום הכיפורים' חמישה חיילים מטובי בניו. אנחנו נזכור אותם בליבנו, גם בזכות ערבי הזיכרון הערכיים שפולדי פרץ היטיב לתכנן ולערוך בצורה מופתית."

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אומר גל טוויג, מנהל פיתוח עסקי בשולחן מגדלי התמרים, שבימים אלה עושה את הכל ליישום התוכנית העסקית שגובשה בשולחן לשיקום ענף התמרים הישראלי, כדי להחזיר אותו לדרך המלך * באמצע מרץ ייצג השולחן חמישה
7 דק' קריאה
בינואר 2010 יצא לפועל מבצע "גאולה מרצון" במסגרתו פשטה המשטרה בשיתוף הרווחה על בית המשפחה שבו התגוררו נשותיו וילדיו של גואל רצון. אחת מהנשים ששוחרו מהכת היא יהודית הרמן מקיבוץ שפיים, אז בת 29,
9 דק' קריאה
ההסכם בין מוסקבה לקייב לחידוש ייצוא התבואה האוקראינית, הוריד מעט את מחירי הדגנים בעולם, אך הוא לא ייתרגם להגברת הייצוא בעתיד הקרוב. חוזים עתידיים על חיטה שנסחרת בשיקגו בארבעה אחוזים למחיר של 7.72 דולר לבושל (שווה
פתחנו את הטיול בתערוכת צילומים: מפגש חומות עכו-נאנג'ינג והמשכנו לתערוכת דה-וינצ'י * אי אפשר לבקר בעכו מבלי לבקר בשוק העיר העתיקה וליהנות מהחנויות המרתקות ולבקר בגלריות האמנות שבעכו העתיקה * טיול בעכו חלק א'
5 דק' קריאה
סנסאי מיכה וילצ'יק מניר-ישראל קשור לאדמה ולטבע בנימי נפשו ובמקביל הוא מאמן קראטה, בעל חגורה שחורה בדרגת דאן 8, שזוכה להכרה בינלאומית * באמצעות התחומים השונים בהם הוא עוסק, הוא מצליח במשך עשרות שנים
7 דק' קריאה
אומר דונדי שוורץ מבארי שסרט עלילתי באורך מלא שכתב, ביים וצילם יוקרן בשבוע הבא בסינימטק  "אישה בוואדי" סרט עלילתי באורך מלא, של דונדי שוורץ (61) מבארי יוקרן בשבוע הבא (4.8) בסינמטק שדרות. הסרט מספר
3 דק' קריאה
ההוויה התרבותית-חברתית והעיסוק ב"עצמי" ובמערכת היחסים המשפחתית אלה הם הנושאים השולטים בתערוכת הסיום של בוגרי ובוגרות המכון לאמנות במכללת "אורנים"  מתערוכת הסיום של בוגרי ובוגרות המכון לאמנות במכללת "אורנים" עולה התאמה בין תכני העבודות
3 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן