תוצאות סקר החקלאות של התאחדות חקלאי ישראל
יבול שיא
הרפת והחלב
חלקת הניסוי במרכז המבקרים אזיזו

לבנדר, הפלא הסגול

7 דק' קריאה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

דן ולילך ממושב כנף שברמת הגולן מגשימים חלום פיתוח ענף הלבנדר בארץ, ברמה החקלאית, התעשייתית והתיירותית. ריחו המשכר של הלבנדר ותכונותיו המרגיעות והרפואיות הם שם דבר מאז ומעולם. החזון של דן: שדות לבנדר מאופק לאופק

מי שביקר בפרובנס, צרפת וראה את מרבדי הסגול של פרחי הלבנדר, לא ישכח זאת לעולם. מרבדים סגולים פרושים מאופק אל אופק, שאפשר לרדת מהרכב – לשוטט בין השורות ולשאוף עמוק את הניחוח הכל כך אופייני ומוכר, להתבונן בשורות סדורות של שתילי הצמח היפה ובשלל הפרפרים שנמשכים אל שפע מקורות הצוף של הסגול-סגול הזה. אז עכשיו, בעידן הקורונה, אין טיסות ואין צרפת – אז אנחנו ממליצים לכם לבקר בפלאי הלבנדר הישראלי שלנו, במושב כנף, בשיפולים המערביים של רמת הגולן.

דן מדריך מבקרים במרכז
דן מדריך מבקרים במרכז | צילום: אתי לילטי
לבנדר בגולן

הגענו לאתר שנקרא "AZIZO – לבנדר בגולן" שם קיבלו את פנינו חבר המושב, החקלאי דן אסרף ואת עידן אסרף, בן דודו הצעיר, המסייע לו המקום. מושב כנף הוקם בשנת 1985, ומבתיו נשקפה הכנרת, כמו גם הרי מירון, הארבל, רמות יששכר והתבור. דהן הגיע למושב בגיל 24, כחלק מגרעין של רווקים ורווקות אחרי צבא.

"כל אחד הגיע ממקום אחר, הרוב היו עירוניים, אני באתי מיוקנעם, לילך, רעייתי, הגיעה מפתח תקווה וכך התחלנו להקים את היישוב," משחזר דן את אותם ימים ראשונים. במשך שש שנים גרנו במושב אליעד, בתור מושבוץ (מושב/קיבוץ), זאת אומרת הבנו שנהיה מושב אבל מכיוון שהיינו בין שישה לעשרים איש, אז היינו חייבים לחיות חיי קומונה, חיים משותפים, וזה מה שעשינו. באותה תקופה גם התחלנו לבנות את הענפים, כי היתה השאלה ממה נתקיים בעתיד. עבדנו בכל עבודה חקלאית ואחרת שרק יכלנו לעבוד בה בתור שכירים.

"אז קיבלנו המון ייעוצים מהסוכנות היהודית לגבי גידולים כאלה ואחרים, עד שהגיע אלינו מוריס נאמן עליו השלום. מוריס היה מדריך חקלאי מטעם החטיבה להתיישבות ודחף את הנושא של הלבנדר.

מוריס נאמן שלמד בצרפת ונשבה בקסמי המראות והניחוחות של פרובנס, הציע לתושבים לשתול שדות לבנדר. ההצעה שלו התקבלה גם במושבים כישור ותובל בגליל התחתון, אלא שבכל המקומות הגידולים נכשלו. למה בצרפת זה כן מצליח? כי בפרובנס, כמויות הגשם גדולות יותר מאשר בישראל, ולכן ניתן לגדל שם לבנדר בהסתמך על ברכת הגשם בלבד.

 


"אמרנו לעצמנו: 'רגע, מה יש לנו פה? יש לנו חקלאות, יש לנו תיירות ויש לנו תעשייה – נעשה את השילוש הקדוש הזה. מהרגע הזה הכל אצלנו מופנה לכיוון המשותף הזה, לכל מה שאנחנו עושים צריכה להיות השלכה חקלאית-תיירותית-תעשייתית"


 

גם אצלנו ניסו לגדל לבנדר בגידול בעל (רק מהגשם בלי השקיה), אבל החום הכריע את הצמחים שיבשו ומתו. המגדלים נטשו את הענף. גם דן ולילך, שגידלו לבנדר משנת 86 עד 92' – בעיקר למילוי שקיות בד מפיצות ריח – ירדו מהגידול אך לא שכחו אותו.

"בהתחלה," מסביר דן, "החורף היה חורף והקיץ היה קיץ וזה היה לנו באמת מצוין – אבל אחר כך החורף נהיה קיץ והקיץ נהיה גיהינום, הצמחים לא עמדו בחמסינים. אז זנחנו את הרעיון, לא היה לנו זמן להתעסק עם זה, היו לנו ילדים קטנים והיינו צריכים עבודה אמיתית, לא לעשות ניסיונות בלבנדר."

שנים ארוכות עבדו דן ולילך כשכירים. כל בוקר נסעו מרחקים ארוכים, לילך עבדה באופטיקנה ודן עבד במועצה ו"לפני כארבע שנים אמרנו, 'אמנם אנחנו שכירים ואין פה איזו יציבות אבל בא נתחיל לבנות כאן איזשהו עוגן כלכלי נוסף, שיהיה לעתיד. ואז, לא יודע אבל נפלה לידי עם חומר כתוב על הלבנדר, אז עוד למדתי לתעודת גמר בשיווק ויחסי ציבור, פתאום נזכרנו בעניין הזה ואמרנו הולכים שוב על הלבנדר, כך זה התחיל.

"עכשיו, לא היתה לנו הבנה או כוונה ליצור איזשהו מעגל שלם. אמרנו 'מתחילים', לא ישבנו ותכננו את זה יותר מידי. אמרנו שדבר ראשון, בוא נראה שאנחנו מצליחים לגדל בתנאים של המקום. אז לקחנו פה חלקה קטנה עם 1,050 שתילים, שתלנו אותם אחד, אחד וגידלנו אותם בליווי של פרופ' נתיב דודאי, חוקר מנווה יער.

"אם ב-86' השקענו בייבוש צמחים ומילוי שקיות בד, נתיב ישר אמר לנו: 'למה לבזבז את הזמן – תעשו ישר שמן לבנדר, שהוא מוצר מבוקש בתעשייה הקוסמטיקה. בדחיפה של נתיב החלטנו ללכת על מיצוי שמנים.

"היתה לנו את החלקה הקטנה של הלבנדר. באו חברים והצטלמו ליד הפרחים, באו החברים של החברים ואז החברים של החברים של החברים ואז כבר היינו צריכים לעשות כאן חניה. ככה זה התחיל, לפני שלוש שנים, כי הצמחים לוקח להם איזה שנתיים לגדול ולפרוח.

"אז גם 'נפל לנו האסימון' ואמרנו לעצמנו: 'רגע, מה יש לנו פה? יש לנו חקלאות, יש לנו תיירות ויש לנו תעשייה – נעשה את השילוש הקדוש הזה. מהרגע הזה הכל אצלנו מופנה לכיוון המשותף הזה, לכל מה שאנחנו עושים צריכה להיות השלכה חקלאית-תיירותית-תעשייתית.

"אז בחקלאות התחלנו להרחיב את השטחים שלנו וכיום יש לנו כבר 12 דונם שכבר מניבים בתל פארס, אותם תלנו כבר לפני שנתיים. עכשיו אנחנו הולכים לשתול עוד 20 דונם, כבר הכשרנו את השטח שיוכל לתת לנו את התפוקה. פה זו חלקה ניסיוני, יש פה כמה סוגים של לבנדר, כל אחד משנתון אחר, כדי לבחון ולבחור את הזן שמתאים לנו. נתיב הגיע היום לשדה בתל פארס כדי לבחון איך הזן שם מתאקלם. אנחנו כמובן מחפשים את הזן עם השמן הכמותי והאיכותי. שם לא מדובר בפרחים אלא בתעשיה. פרחים זה עסק נפרד, זו התיירות."

תוך כדי שיחה מצטרפים אלינו שני חתלתולים קטנטנים, גרוסו וורה, שניהם קרויים על שמות זני לבנדר: גרוסו (גדול) וורה. "יש בארץ המון זני של לבנדר, כולם מכלואים. עכשיו, הגננים מחפשים את הצמח העמיד, הגדול, שנותן פריחה מרהיבה, שיהיו בו תכונות של לבנדר, שיפטור מזיקים מהגינה, וזה מה שמייצרים לו שזה בסדר גמור לענף הנוי.

"עכשיו אני לא מגדל לבנדר לנוי, אני לא יכול להסתמך על הזנים האלה, אני צריך להסתמך על האיכות והכמות ואת זה יש בזנים שמגדלים אותם בפרובנס בצרפת, בבולגריה, בחצי האי קרים, בצ'כיה. נתיב מלווה אותי לאורך כל הדרך ומייעץ לי בגידול. אנחנו לא מביאים צמחים מחו"ל, אנחנו יותר עובדים על טיפוח משהו מקומי, שיכול לייצר אפקט של יותר שמן עם עמידות לאקלים הישראלי. את כל השתילים שלנו לקחנו מחישתיל, לא המצאנו את הגלגל.

"תראה, בפרובנס הכל מתגלגל סביב הסגול הזה. אם נצליח להגיע פה למרבדים זה יכול להרים פה את כל הגולן, אם זה בשדות, בלינה, בכל השירותים שנלווים. בתל פארס יש לי כמה דברים שאין לי אותם פה, יש לי שם יותר גובה, החורף שם ארוך יותר, יש שם מנות קור גדולות יותר. זה מההיבט החקלאי.

"אבל היום, כשאני הולך לשתול 20 דונם אני לא חושב איך אני יכול לחסוך כמה שיותר מים. לא, אני חושב היכן תהיה החניה, איך אני יכול לקבל את המבקרים ולהסביר להם על כל התהליך, מאיזו זווית הם ייראו הכי טוב את השורות, איחך יוכלו לשבת בצל על כוס לימונדה או קפה ולראות את השטח. אני בונה מראש את החקלאות על בסיס התיירות. כמובן אני דואג שלא אצטרך להשקיע מיליון שעות בגידול, כי אני חייב את הגידול תעשייתי, כלומר זה שילוב של כל הדברים שדיברתי עליהם."

הקטיף או הקציר ידני?

דן: "כרגע זה ידני, כי אין בארץ משהו ייעודי ללבנדר, יש כל מיני פתרונות שמיועדים לגידולים אחרים. כרגע אני עובד על פתרון הנושא הזה. הצמח עצמו הוא כדורי והמקצרה צריכה לעשות כמה פעולות, היא צריכה להרים את הנוף, את השיבולים והיא  צריכה לקצור בצורת כדור. בצרפת זה לא סיפור כי כולם מגדלים את זה, אני בודק גם בניה בארץ וגם רכישה מחו"ל ועדיין לא החלטתי באיזו דרך אבחר."

הלבנדר נותן שקט

 

שדרה לבנדר
שדרה לבנדר | צילום: אתי לילטי

 

בימים אלה פריחת הלבנדר בשיאה (מיוני ועד תחילת אוגוסט) בחלקה הנסיונית של דן ולילך במרכז המבקרים שעשוי בטוב טעם רב, מספר לנו דני על תהליך ייבוש הלבנדר ועל זיקוק השמן הארומטי. כדי ללמוד לזקק את השמן נסעו דן ולילך לבולגריה, הידועה כארץ מובילה בייצור שמנים וחומרי קוסמטיקה, שם גם עשה השתלמות בייצור השמן. "הבולגרים," אומר דן, "ידועים בגידולי הוורדים שלהם, מהם הם מייצרים שמן וורדים ומי וורדים, אבל אחרי קטיף הוורדים כדי לטייב את הקרקע הם שותלים לבנדר. זה על אותו בסיס, אותו מיכשור, אותו כח אדם. עשינו גם מסע לימודי לפרובנס, היינו כמה פעמים בצ'כיה והיינו בצפון יוון – אנחנו מנסים להבין את השורשים של תרבות הלבנדר.

"אני לא מנסה ללמוד לגדל, אלא ללמוד את התרבות. הלבנדר הוא שמן ארומטי שמשפיע עלייך. מה התכונה הבסיסית של הלבנדר? שהוא מרגיע אבל אני תמיד אומר זה לא כדור הרגעה, הלבנדר נותן לך איזשהו שקט. אני עובד איתו כל היום, אנחנו לא בלחץ, הכי רגוע לנו וגם הבית שלנו אפוף בריח לבנדר – הכל תוצרת של לילך! צריך קרדיט ענק ללילך, כי כאשר ראינו שהחניה מלאה היא אמרה לי: 'דן עד כאן, זה רציני – בוא נלך על זה'."

פורצים דרך חדשה

פרופ' נתיב דודאי, ממרכז המחקר נווה יער של מכון וולקני, המלווה את דן ולילך אסרף בגידול הלבנדר, הוא מומחה לצמחי תבלין ובושם וחוקר ותיק העוסק באינטרודוקציה ותירבות צמחי א"י, טיפוח, פיסיולוגיה, פעילות ביולוגית של שמנים אתריים, פעילות אנטיאוקסידנטית, פיתוח גידולים חדשים – תבלינים טריים, שמנים אתריים ותכליות חדשות.

"החזון שלי בנושא הלבנדר הוא פרובנס בגולן ובכלל בישראל," אומר פרופ' דודאי. "בתחילת שנות ה-80', החוקר פרופ' אלי פוטיבסקי ז"ל החל להקים ענף של שמנים אתריים בארץ, שהיה מבוסס על גידול רחב היקף של צמחים ותבלינים. מה הייתה הבעיה? שבאותה תקופה לא רצו חידושים, אלא רצו אספקה סדירה של מוצר מוכר שצורכים ובזול. מה לעשות שלישראל יש מתחרים רבים ולמעשה כל מדינת עולם שלישי יכולה להתחרות בנו אז הענף הזה נפל.

"הרעיון שלי היה שבמקום ללכת על ענף גדול אנחנו צריכים לחפש את היתרונות היחסיים שלנו, לחפש את גידולי הנישה ומוצרים שכן יצליחו,  כדוגמת חבל פרובנס. צרפת אינה מדינת עולם שלישי ובכל זאת הם מצליחים בענף השמן האתרי. למה? כי הם עושים מגידול הלבנדר גם תיירות וגם מוצרים סופיים ולשם עלינו לשאוף.

"צריך להבין שמה שדן אסרף עושה היום הוא ייחודי מאוד, הוא בונה משק מודל והתקווה היא שכמו שתעשיית היין התפתחה בקליפורניה כחקלאות ותיירות, כך אנשים יבואו לגולן בתקופת הלבנדר, כשיש פריחה ויתמכו בכלכלה של הגולן."

כיום מרבית השמנים האתריים בארץ הם מיבוא. פרופ' דודאי ערך אנליזות לשמנים המיובאים וגילה שבמקרים רבים מדובר בזיופים או בחומרים סינתטיים או בתוספת של חומרים סינתטיים. "אני לא אומר שכל השמנים האתריים המיובאים לארץ מזויפים, אבל זה מאוד שכיח וכאן אנחנו יכולים לבוא לצרכן הסופי, ולהראות שהשמנים שלנו אותנטיים ושניתן לרכוש אותם כאן בלי מכס.

"פעלתי שתהיה הכרה בדן אסרף ושיקבל אישור של הוועדה לגידולים חדשים ואני מלווה אותו לאורך כל הדרך. הדבר מחויב מציאות, כי חייבים להבין שדן אסרף הולך בראש המחנה, אבל הכוונה היא שבעתיד יהיה מחנה מאחוריו – ושאכן יצטרפו מגדלים נוספים ולא רק בלבנדר, אלא גם ברוזמרין, באורגנו ובעוד מיני צמחים, מהם מפיקים שמנים אתריים שהשוק הישראלי זקוק להם."

אז בקרוב יהיה לנו שמן לבנדר כחול לבן?

 

מוצרי לבנדר
מוצרי לבנדר | צילום: אתי לילטי

 

"תיראה, 98% מהשמנים הארומטיים בישראל מיובאים מחו"ל – אנחנו לא הולכים להתחרות באף אחד, אנחנו גם לא רוצים להתחרות באף אחד. בסך הכל אנחנו מקימים עסק בוטיקי, משפחתי, אינטימי, אני מדבר באופן אישי כמעט עם כל מבקר. "אנשים שואלים אותי: 'איזה אטרקציות יש לכם?' חושבים שהם הולכים ללונה-גל, ואני צריך להסביר להם שבעצם אני מזמין אותם אלי הביתה וזהו – זה הרעיון."

"בבית שלנו היה לנו שקיות של לבנדר בארונות," מספרת אורלי אלקלעי, שהגיעה עם שלושת ילדיה  לביקור מגבעתיים. "ההורים שלי מצרפת. מבחינתי חזרתי הביתה. הגעתי לכאן מהמלצה בפייסבוק שראיתי שנה שעברה ושמרתי אותה. יצאנו בשש בבוקר ולקחתי את הילדים, עשיתי להם יום חופש." במרכז המבקרים תוכלו לטעום תה לבנדר עם עוגיות לבנדר וכמובן גם לרכוש שלל מוצרים משמן ריחני, שלו גם סגולות רפואיות – חליטות לבנדר, שקיות ריח, סבוני לבנדר – הכול עשוי ועטוף בשקיקים שהם עבודת יד של לילך ויש כמובן גם – דבש. הלבנדר הוא צמח מאוד צופני ומושך אליו דבורים רבות.

מכון וולקני: אות חוקרי השנה ואות מפעל חיים לשנת 2019

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

משרד האוצר גנז את התכנית להקים אשכול כליאה חדש בשטח קיבוץ מגידו אשכול כליאה: כלא מגידו היה אמור לעבור לאשכול החדש  ובאזור הכלא תוכנן להקים מרכז תיירותי גדול, על בסיס הפסיפס העתיק שנמצא שם.
2 דק' קריאה
דגנית ורד, יושבת ראש הדירקטוריון ומנהלת הפיתוח העסקי של  VIAQUA  "המוצר הראשון של החברה החדשה הוא תוסף תזונה שמשפר את בריאות השרימפס ומחזק את מנגנוני ההגנה שלו" הידעתם שלחסילון (שרימפס בלע"ז) אין מערכת חיסון מפני
3 דק' קריאה
ארז רגב, ממושב מעלה גמלא, הוא בעל מסעדת "מושבוץ" ודוגל בהסעדה והגשה ממוצרים מקומיים בלבד.  זה כולל את הכל – הבשרים, הבירות, שמן הזית, היינות והגבינות – הכל מתוצרת רמת הגולן, כאשר את הירקות
9 דק' קריאה
מכון צבי מיתר לחדשנות טכנולוגית, משפט ואתיקה, מכון אאורה בבינתחומי הרצליה, קבוצת ארליך ופירמת עמית, פולק, מטלון ושות' ערכו וובינר מיוחד שעסק בפודטק, יזמות בתחום המזון והשפעות הקורונה ומגפות על תחום זה. במסגרתו התארחו
5 דק' קריאה
יעל בר נוי טכנאית ניסיונות בחוות הניסיונות בגליל המערבי יעל בר נוי: נולדתי בשנת 1979 בהולנד, וכשהייתי בת שנה וחצי עלינו משפחתי ואני לקיבוץ בית העמק. אני נשואה ליניב – בן קיבוץ פרוד, ואמא
< 1 דק' קריאה
דילוג לתוכן