יבול שיא
הרפת והחלב
יפעת ברגע של שמחה 2

להדליק את המוסיקה מבפנים 

5 דק' קריאה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

יפעת רווה, במקור ירושלמית וכיום תושבת כפר יחזקאל, היא רכזת קהילה כפרית תומכת ב"דורות בגלבוע" – המרכז האזורי הרב שירותי לוותיקי המועצה האזורית * בריאיון לתמר פלד עמיעד היא מספרת על פרויקטים שיזמה במהלך עבודה עם וותיקים, ועל פרויקט Switch On Music שיזמה לחולי דמנציה ואלצהיימר 

יפעת רווה, יודעת שהרגש הוא המפתח לשמחה, לחיים עשירים ומלאים. הרגש מחולק למספר רבדים, יש את האמוציות המובילות אותנו, לעיתים למצבים לא פשוטים. יש את האהבה, השמחה, העצב – אלו הם רגשות שאנו מצווים לתת להם ביטוי. בכל דרכיה בוחרת יפעת בערוצים הנותנים ביטוי ומקום לרגשות שלנו.  

עד לפני מספר חודשים, יפעת גרה במבשרת ציון וחילקה את חייה כך, שבדרך כלל בסופי שבוע היתה מגיעה לכפר יחזקאל, שם מתגורר נמרוד פירסטנברג בן זוגה. לפני מספר חודשים עזבה את מקום עבודתה בדיור המוגן "בית בלב" בירושלים ועברה לגור בכפר יחזקאל. יפעת החלה לעבוד ב"דורות בגלבוע" עם וותיקי המועצה האזורית גלבוע. יפעת עשתה שינוי עצום, אך ממשיכה את דרכה. 

יפעת, בת שניה לעוזי ותמי רווה, נולדה וגדלה בירושלים, נצר למשפחות: שפילברג, שטרנברג, סצמסקי ואלקיים. "אני מעורבבת," מתארת יפעת את שילוב מקורותיה.  

עוזי, אביה של יפעת, היה דמות ידועה בירושלים – ניהל, הוביל והיה בעל אישיות מאירת עיניים. עוזי  ניהל את בנק הדואר, את המדפיס הממשלתי, בנק יהב: אושייה ירושלמית. תמי האם היתה מורה, מפקחת, ממפתחי "השיטה הפעלתנית" – תמי האמינה בכל ליבה שילד לומד הכי טוב כשהוא יוצר וחוקר בנושאים שמעניינים אותו.  

יפעת גדלה בבית  ששירה הייתה חלק מה-DNA המשפחתי: "שלוש חצרות שירה," סופרת יפעת. משפחה ירושלמית בעלת שורשים, עשייה רבה ומעוררי התפעלות. הוריה של יפעת, קיימו בית  שמח, והנחילו את השירה לילדיהם כחלק מהתרבות המשפחתית.  

יפעת נישאה, ילדה שני בנים, איתמר ואמיתי והתגרשה מאבי ילדיה. שני ילדיה של יפעת הם מוסיקאים, מנגנים ושרים.  

יפעת התחילה את חייה המקצועיים בעיצוב, בפרסום ובשיווק. בדרך נישאה, והקימה עם משה להב, בן זוגה ולימים הגרוש שלה את "הטיש הגדול" (מופע שירים ישראליים ת.פ). בבית ממנה באה שרו כל הזמן, בבית אותו בנו – שרו כל הזמן.  

הקיבוצניק והירושלמית 

לפני כתשע שנים פגשה יפעת את עולם הזקנה, יצאה ללמוד ניהול בתי אבות ועם גירושיה המציאה את עצמה מחדש. לפני מספר שנים יפעת פגשה את נמרוד פירסטנברג, יליד גבע ובנה של רינה פירסטנברג המכונה "האמא של הגבעטרון". רינה היתה לאגדה בחייה. רינה יזמה  בנתה, היתה ועודנה הרוח המלווה את הגבעטרון.  

נמרוד עזב את גבע ובשנים האחרונות חזר לעמק ובנה את ביתו בכפר יחזקאל, הסמוך לקיבוץ גבע בו גדל. כך קרה שנימרוד הקיבוצניק ויפעת שבאה העירונית הפכו למושבניקים באזור הגלבוע.  

באחת משיחותיי עם יפעת היא מספרת: "אני מאוד פחדנית ונדרשת לא פעם למעשים אמיצים. אין לי ברירה, אני 'חייבת' לעצמי לעשות כדי להוביל עצמי לעשייה ולמימוש הרצונות והיוזמות שלי. בפעמים הראשונות בהן שרתי והופעתי על במה הידיים רעדו לי. החזקתי את ידיי אחת בשנייה בשל הרעד, שהיה כל כך קשה ומוחשי."  

חייכתי. השיחה נסבה על פחדים משתקים, על הובלה עצמית.  דיברנו על רגש, על אמוציות, זוהי דוגמא נהדרת הממחישה את הכוח המניע את יפעת. האהבה, היוזמה היצירה הינם המנוע ולא הפחדים הקשורים פעמים רבות לאמוציות, להישרדות.  

לעבוד עם הוותיקים 

לאחר גירושיה התחילה יפעת לעבוד בדיור המוגן "בית בלב" בירושלים. זו היתה התפנית בחייה של יפעת: "מהרגע שהגעתי, הרגשתי שם בבית, הרגשתי שזהו מקומי. זו היתה תפנית גדולה בעבורי, עד אז עבדתי כעצמאית. היה זה שינוי גדול בכל הרבדים." 

החשיפה לבעיות הגיל של הקשישים הובילה ליוזמות ויצירתיות. אחד הפרויקטים שיפעת יזמה היה פרויקט שנקרא: "אאוצ' – מניעת נפילות".  

יפעת: "כשהגעתי ל"בית בלב" הבנתי שאחת הבעיות הקשות של החברים היא הנפילות שלהם. לוותיקים, נפילה עלולה להיות אירוע 'משנה חיים' ולא פעם מסיים אותם." 

הרעיון שמאחורי הפרויקט אותו יזמה היה יצירת מודעות מתמשכת לארגון הבית, לתרופות מטשטשות, ליציבה, לתנועה.  

בשיתוף פעולה עם צוות הדיור המוגן בנתה תכנית בת עשרה מפגשים משמעותיים: "עשינו את הפרויקט פעמיים. בין לבין, ספרנו נפילות… בזמן הפרויקט השני הבנו שבמהלכו נרשמה ירידה של 23% במקרי הנפילה." 

ב"בית בלב" ניהלה יפעת את התרבות, עניין, פנאי, תערוכות ופרויקטים ואיך לא, הרבה שירה: "יופיו של הגיל ריתק אותי, כל כך הרבה חכמה וכישרונות, אנושיות וחיים שלמים, יצאתי להמשך לימודים." 

יפעת באה מרקע של עיצוב, ציור, פרסום, כתיבה, כבעלת טור בעיתון מקומי ברשת שוקן, מעורבות חברתית, רצה ברשימתו של ראש מועצת מבשרת ציון, שרה, יזמית – ונראה שמה שמאחד את כל כישוריה הוא האדם שיפעת מבקשת לראות בעשייתה.  

יפעת מנחה אירוע 3
יפעת רווה מנחה אירוע: "מהרגע שהגעתי, הרגשתי שם בבית" 

Switch On Music 

שנתיים  אחריי שיפעת החלה לעבוד ב"בית בלב" היא יוזמת וממציאה פרויקט יוצא דופן, וקוראת לו  Switch On Music –  – להדליק את המוסיקה מבפנים לחולי דמנציה ואלצהיימר. 

יפעת: "נחשפתי לנושא הדמנציה. הדמנציה פוגעת ביכולות הקוגנטיביות אך לעולם ממשיכים להרגיש," אומרת יפעת. "לילה אחד חזרתי הביתה מעבודתי ופתחתי את הטלוויזיה, על המרקע הוקרן הסרט:  'ALIVE IN SIDE'. הייתי מרותקת. בסרט שהוסרט בארה"ב חושף דן כהן חולי דמנציה ואלצהיימר למוסיקה האישית שלהם, זו שגדלו עליה." 

את הפרויקט הזה ביקשה יפעת לעשות בירושלים וחברה לבית החולים "בית ראובן" לחולי דמנציה ואלצהיימר בירושלים. בשיתוף פעולה נהדר עם צוות בית החולים ובהמשך לפרסום מודעה בפייסבוק, אספו חבריה כסף – ויפעת דאגה לאבזר את חולי בית החולים במכשירי MP3 ובתוכם מוסיקה מותאמת אישית.  

כפי שהראה הסרט, כך הראו החיים. המוסיקה פתחה והאירה את עיניהם של החולים, החיוכים היו רחבים, מילים, זיכרונות שעלו ורוגע במחלקה. "נוצרה תקשורת, קשר עין, מגע. היה ברור שהמוסיקה היא שפה היוצרת גשר וקשר לאדם, למרות שלא תמיד ידעתי לומר מה עושה את הקסם, האם המוסיקה או המבט בעיניים, אני מניחה ששניהם." 

קצת לפני הקורונה התחילה יפעת פרויקט המשך, "קמפיין הקורא לנו לשים לב לכך שלעולם לא מפסיקים להרגיש." גלויות שיצרה והעלתה בפייסבוק, הם סנונית ראשונה לקמפיין. 

יפעת הינה מעצבת גרפית בהכשרתה, מאמינה בציור חלומות והגשמתם, נוכחת בקשיים הרבים של אנשים דמנטיים והקשיים הרבים אותם עוברים בניי משפחה של אנשים אלו. יפעת : "לסיום לימודי באוניברסיטת תל אביב בניהול בתי אבות הקמנו בצוות את MEMOR, מתווה לאפליקציה שמטרתה טיפול ותמיכה בחולי דמנציה ואלצהיימר ובני משפחותיהם. 

"לכל אדם עם אלצהיימר או דמנציה יש מעגל רחב של אנשים סביבו, משפחה ומטפלים. באפליקציה זו ריכזנו את כל הנתונים היכולים להיות לעזר בטיפול באדם הדמנטי על פי השלבים השונים. ריכוז הנתונים מאפשר טיפול מיטיב ומקל מאד על המטפלים".  

נושא הדמנציה הזקנה  אותו הכירה יפעת במהלך עבודתה הפך למנוע רב עוצמה של למידה והגשמה בתחום זה.  

פרויקט המוסיקה האישית, אותו יזמה יפעת בישראל, מביא אותי לברר עימה מהי המוסיקה האישית שלה ואף הניע אותי לשאול עצמי ואנשים אותם אני מכירה.  

"כשהייתי קטנה רציתי להיות חוה אלברשטיין כשאהיה גדולה וכך הפכו שיריה למוסיקה האישית שלי. והיו עוד כמה: דודו זכאי, דורית ראובני, הדודאים. אלתרמן ולאה גולדברג, הם אהבותיי," אומרת יפעת. 

עיניה נוצצות מהשיר "פגישה לאין קץ"  והיא מוסיפה: "זה השיר היפה ביותר שנכתב אי פעם בשפה העברית, אני מקפידה לשיר אותו בכל הופעה שלי ושלא אזדקק, אבל אם כן – אל תשכחו להוסיף אותו במוסיקה האישית שלי," אומרת יפעת ומחייכת.  

המעבר למושב 

יפעת ונימרוד כבר 13 שנה יחד. שניהם באו מרקע של מוסיקה, רקע של עשייה מתוך מעורבות ואהבת הארץ. המעבר לכפר יחזקאל הינו שינוי גדול בחייה של יפעת.  

"עתה, כשילדיי גדלו, יצאתי גם אני כמותם לדרך חדשה," אומרת יפעת ומתכוונת למעבר לכפר אך גם לעבודתה החדשה – ולעובדה שהפכה סטודנטית לתואר ראשון בפילוסופיה ואף מתגאה באזני על ציונים מעל 90.  

"אני אוהבת את היציאה לשדות, את האנשים, את החיים השקטים," אומרת יפעת על החיים בכפר. 

ב"דורות בגלבוע" אחראית יפעת על הקהילות התומכות, כ-400 בתי אב: "דיור מוגן בבית, אגד שירותים לגיל השלישי המאפשרים התבגרות מיטבית," אומרת יפעת ומביאה את ניסיונה מהדיור המוגן בו החלה את חייה המקצועיים עם הוותיקים. "אני מאמינה שכולנו יכולים להקל ולהיות בעבור השני, במבט עיניים, ביד על הכתף וכמובן במוסיקה." 

הקשר בין יפעת ונמרוד מוליד ערבי שירה בציבור מופלאים. נמרוד של רינה פירסטנברג והגבעטרון ויפעת שצמחה בבית שורשי בירושלים  ממזגים את אהבת הארץ, את השורשיות, את העבר ההווה וכמובן עתיד.  

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

למרגו מויאל ממושב תלמי-יחיאל יש  שליחות חברתית חשובה ביותר – היא מסייעת לאנשים ברגעים הקשים ביותר בחייהם * מויאל חברת הנהלה ב"מרכז אלה להתמודדות נפשית עם אובדן" – ומנהלת את תכנית הסיוע של משרד
8 דק' קריאה
אורי פטקין  דור שלישי לחקלאים עבד 8 שנים בתעשייה והחליט עם אשתו גלית לחזור לשורשים שלו ולמשק החקלאי במושב ישע ולגדל פרחים במשק ההורים* כיום מגדל במשק תותים במצע מנותק לשיווק ולשוק המקומי ומפעיל
8 דק' קריאה
פרופסור אסף מידני מגבעת ברנר מונה לחבר המועצה להשכלה גבוהה. מה הוא מתכוון להעלות על סדר היום? האם תהיה אוניברסיטה קיבוצית? ואיך כל זה מתחבר לכישלון שיטת בחירת המזכ"ל? שיחה מלומדת בגובה העיניים  גם
6 דק' קריאה
היקף הנזקים בחורף האחרון מוערך בכ-140 מיליון ש"ח, עלייה של כ-8 אחוזים לעומת החורף הקודם. הרוחות הערות שנשבו בסוף השבוע פגעו במטעי הנשירים השלכות ההתחממות הגלובלית ושינויי האקלים ממשיכים לפגוע בחקלאים ובחקלאות. מסיכום נתוני
2 דק' קריאה
מועצת מנהל מקרקעי ישראל מציעה לחברי הקיבוצים מסלול עסקת שיוך ללא תשלום אך הדבר לא מיושם  בגיליון ערב יום העצמאות של העיתון דה מרקר הופיעה כתבה על השיוך בקיבוצים שהמסר שלה "רק מי שיש
4 דק' קריאה
הקיבוץ מתכונן להנפקה של מפעל "חוליות" בבורסה בת"א לפי שווי של 900-800 מיליון שקל  קיבוץ נוסף בדרכו להנפקה בבורסה לניירות ערך בתל אביב. קיבוץ שדה נחמיה שבאצבע הגליל, והשותפה קרן טנא, מתכננים אקזיט של
2 דק' קריאה

כתבות נוספות

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן