יבול שיא
הרפת והחלב
מבוא מודיעים הכל נשרף

מה צופן העתיד למבוא מודיעים?

11 דק' קריאה

שיתוף:

כמעט חודשיים חלפו מאז השריפה שכילתה כמעט את כל בתי מושב מבוא מודיעים והותירה 40 משפחות חסרי בית. דו"ח מכבי האש קובע כי השריפה הוצתה במכוון בשלושה מוקדים, במועדים סמוכים זה לזה. תושבי מבוא מודיעים ממתינים במגורים זמניים לפתרון שהובטח להם כי יגיע על ידי הממשלה והרשויות. אלמוג סורין שוחחה עם כמה מתושבי המושב, שכבר הספיקו לעבור מספר מקומות לינה מאז השריפה, וניסתה להבין מה יעלה בגורלם

 

מה צופן העתיד למבוא מודיעים: חלפו כמעט חודשיים מאז השתוללות האש הנוראה במושב מבוא מודיעים. השריפה כילתה 40 בתים מתוך 50 בתי המושב וגרמה לנזק עצום. נזקי השריפה הותירו משפחות שלמות – עשרות תושבים שאינם חיים כבר למעלה מחודשיים בביתם. בנוסף, לא מעט בעלי חיים נותרו בלית ברירה נטושים מאחור. בראיון עם מספר תושבים שחיו במבוא מודיעים בנחת ושלווה, ניסינו להבין מה יעלה בגורלם של התושבים ושל הישוב שנשרף כליל.

מבוא מודיעים הוא מושב דתי המשתייך למועצה אזורית חבל מודיעין. הישוב שוכן בסמוך ליער בן שמן על כביש 443 , בין מחלף בן שמן לבין העיר מודיעין-מכבים-רעות. לפני השריפה הענקית, חיו במקום 246 תושבים בקהילה דתית שהוקמה על ידי גרעין הנח"ל. כעת, לאחר שאיבדו התושבים את ביתם ואת כל רכושם, הם מתאכסנים, באכסניות ומלונות בכל רחבי הארץ, ומחכים לתוכנית קונקרטית וחד משמעית, שמבוששת להתגבש בנוגע לעתידם.

"עדיין יש כאן חיים"

שריפות ענק הן דבר שמתרחש בישראל בכל שנה בכל רחבי הארץ. בקיץ הזה, מי שנמלטו מהלהבות היו תושבי מבוא מודיעים. התושבים המבוהלים פינו בכמה דקות קצרות את ביתם, חלקם עם רק בגדים לגופם, חלקם הצליחו לצאת מהמקום כשעל גביהם תיק גב אחד בלבד, תוך שהם אוחזים בחיית המחמד ובכמה פריטים בודדים.

חודשיים לאחר האימה, מספרים התושבים ל'קו למושב' על חיים ללא בית, על החוויה הקשה והציפיות לעתיד.

 

משפחת ריצ'מן – מתגוררים היום ביד בנימין

 

 

 

 

 

 

נתנאל ושחף ריצ'מן, בני זוג ממבוא מודיעים, מספרים על הרגעים שקדמו לרגע בו נשרף ביתם. נתנאל, הוא חבר הועד המקומי ואשתו שחף, מעצבת תכשיטים במקצועה. לשניים 3 ילדים: פלא (10), לבונה (8) ואביגיל (4). ההורים של יונתן היו מבין מקימי הישוב.

השניים מספר על היום בו איבדו את ביתם ומסבירים מהיכן שואבים את התקווה לחזור להתגורר  בישוב אותו הם כל כך אוהבים: "יום השריפה היה יום חם מאד," מספרת שחף, "יום בו תהלוכות ל"ג בעומר בישוב כבר הסתיימו, אחרי שהחום הקשה היכה בתושבים. אני זוכרת שהקפצתי את הילדה למסיבת יום הולדת, ושני הילדים שלי היו בסלון. היום היה שקט ורגוע, אך לפתע התקשרה אלי אמא של הילדה לה הייתה יום הולדת, ואמרה שהם רואים שריפה ביער.

 

שחף ריצ'מן: "כעת יש שומר בשער הישוב שמגן על מה שנותר מגנבים. נותרה רק קרחת יער קטנה ושטח סביב בית הכנסת שלא נשרף. כמה נדנדות ששרדו, אבל מלבד זאת – הכל שחור בשל השריפה. הבתים הרוסים, הגגות קורסים, אין מים אין חשמל והכל מפויח. נשרפו אפרוחים ותרנגולות בלולים, זה פשוט מזעזע ונוראי!"

 

"לאחר שסיכמנו שנבוא לקחת את הילדים, נתנאל החל לשלוח לנו תמונות של השריפה המתחוללת ביער. ברגעים אלה עדיין חשבנו שהאש רחוקה מהמושב ושאנחנו בטוחים. אבל כאשר נתנאל התקשר, הבנתי שצריך להתחיל לדאוג.

"נתנאל קיבל עדכון על כיוון הלהבות שמגיע אלינו וביקש שאארוז כמה חפצים ואצא עם הילדים. בשלב זה קראתי לילדים והודעתי להם שצריך להתפנות. הילדה שלי צרחה בבהלה 'הבית שלנו עומד להישרף!'. ברגעים אלה ניסיתי להרגיע אותה ואת עצמי ולא להלחיץ את הילדים. לכן לא טרחתי להעמיס את הדברים על הרכב."

 

נתנאל ושחף ריצ'מן. חוששים שאם לא יהיה פתרון להסדרת הישוב

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מה ארזת?

שחף: "בין הפריטים שארזתי היו אלבומי תמונות, תפילין של נתנאל, מעט כסף מזומן ותכשיטים. חפצים רבים נותרו מאחור. לא ידעתי באותו רגע שהכל יישרף, אם הייתי יודעת – הייתי אורזת יותר. יש אנשים שיצאו בלי כלום, השאירו בבית ארנקים, כסף, תכשיטים ונמלטו מהמקום.

"בזמן שארזתי הודיעו לנו כוחות כיבוי האש שצריך להתפנות. מיד ותוך כמה דקות היינו כולנו בחנייה. כל אחד בדק עם השני אם ארז דברים חשובים, היינו חצי בפניקה וחצי צוחקים על הסיטואציה. היינו בטוחים שהמצב יגמר תוך מספר שעות…

"ובכל זאת, לאט, לאט, התחלנו להבין שמשהו לא טוב קורה. אי אפשר היה לזוז בשל החום, לכן שהינו בקניון עם שאר המשפחות. לפתע קיבלנו הודעה שהאש נכנסה לישוב ושהבית הראשון נשרף. בשלב זה היינו כולנו אבודים ומבועתים".

כיצד מתנהגים ברגעים כאלה?

"התקשרתי מיד לנתנאל, וביקשתי שיבוא להיות איתנו. הוא הגיע למקום ומיד הקיפו אותו האנשים וביקשו עדכונים. הערב התחיל לרדת ואנחנו התושבים ישבנו בבית קפה, שאירח אותנו יפה מאד. לא ידענו מה קורה – איפה ישנים? מה עושים עם הילדים? מה הצעד הבא? לבסוף הגיעו אלינו עובדים סוציאליים מטעם המועצה ולקחו אותנו לכפר הנוער בן שמן. אנשי הצוות שהגיעו ניסו להרגיע אותנו ולנחם אותנו, משום שאמנם הבית נשרף, אבל אנו יצאנו ללא פגע."

 

צביקי גונזלס: "גדלנו כל החיים באופטימיות מאד גדולה ואנו מעודדים אחד את השני לא לאבד תקווה, ומאמינים כי מעז יצא מתוק. ההתמודדות קשה במיוחד, אבל כמו כל דבר שקורה בחיים, נעשה כולנו יחד וכל אחד לחוד את המאמצים לצמוח מהאסון הזה. אנחנו נקום מאפר כמו עוף החול, כישוב חדש ויפיפייה!"

 

חסרי בית

כעת לאחר שהישוב ספג אבדן כבד של רכוש, צמחייה, בעלי חיים ואיבד את היציבות שהורגל אליה, נותרו חברי הישוב בבתי אירוח, ללא בית, בעוד שנתנאל ריצ'מן, חבר ועד הישוב מבוא מודיעים, מתנהל מול הרשויות.

לגבי המשך הטיפול בתושבים ובישוב ריצ'מן מספר: "בשלב מסוים הגיע ראש הממשלה, נתניהו לחפ"ק שהקימו כוחות כיבוי והצלה בתל חדיד. אנחנו, התושבים, הגענו כדי לספר לנתניהו מה עובר עלינו אבל לא הסכימו שניכנס. אמרו לנו שידאגו לנו למגורים זמניים ולפתרון בהקדם. אמרו לנו ש"אין מה לדאוג! אנחנו בידיים טובות'."

כעבור ארבעה ימים הגיעו שחף ונתנאל למגורים זמניים עם שלושת ילדיהם ועם הכלב של המשפחה. השנים מספרים כי הם הגיעו חסרי בית ללא מסמכים וללא רכוש: "העבירו אותנו לישיבת צביה ביישוב הדתי יד בנימין," מספר נתנאל. "הכניסו את כולנו – חמש נפשות וכלב לחדרון פנימייה קטן. אנחנו מלאי תודה, זה נכון, אבל לא קל להסתדר ככה. לא היה לנו מקום לזוז לישון לשבת ובכלל לנשום."

נתנאל ושחף עדיין לא מאמינים שביתם במבוא מודיעים, אינו קיים. השניים, שגרו בקראווילה צמוד לבית הוריהם בישוב, התגוררו בישוב 10 שנים.

מה יהיה בעתיד?

נתנאל: "אנחנו חוששים שאם לא יהיה פתרון להסדרת הישוב מבחינת המנהל, ולא יתנו פתרונות לדור ההמשך, הישוב ימות."

מה הבעיה מבחינת המנהל?

נתנאל: "המושב הוקם בתחילת שנות ה70, כישוב חקלאי שיתופי. במהלך השנים גורמי ממשל שכנעו את ההורים שלנו לחתום על מסמכים שהופכים את הישוב החקלאי לישוב קהילתי. הרשויות שכנעו אותם וניצלו את אמונם, וההורים שלנו בתמימותם, חתמו ואיבדו את זכויות על הקרקע. בשום מקום בארץ לא נעשה דבר כזה. זה נגד כל הגיון!

"הרשויות הבינו שהמקום יהיה בעתיד מקום מרכזי, ופשוט ניצלו את התמימות של ההורים. כיום זה משפיע על הזכויות על הקרקע. זאת, למרות שההורים שלנו ניסו להסדיר  את הסטטוס של הישוב מול המנהל, משום שחשבו חקלאות ושהם מתנהלים כישוב שיתופי. ובכל זאת, עד היום הזכויות לא הוסדרו.

"המנהל, בגלל שלא הגיעו עם הוריי להסדר, מנעו מהתושבים לקנות את הקרקעות, ומנעו מהתושבים לעשות הרחבה וקיום של בנים ממשיכים. בשל כך, חלק מההורים, שהם ברי רשות על הבתים, ממתינים שמי שאמור לבטח את הבתים – בעלי הבית, הלוא הם הסוכנות היהודית והמנהל, ידאגו להחזיר את הזכויות על הקרקע ולבנות לנו בתים."

מבוא מודיעים הוא ישוב השוכן על קו תפר, מעבר לכביש הוואדי וגדר ההפרדה. החשדות לפיהן השריפה הוצתה על רקע לאומני, מעלות שאלות קשות לגבי בטחון הישובים ולא רק לצד הגדר.

על מה שקורה כעת בישוב, מספרים בני הזוג: "כעת יש שומר בשער הישוב שמגן על מה שנותר מפני גנבים. נותרה בישוב קרחת יער קטנה ויש שטח סביב בית הכנסת שלא נשרף. ישנן כמה נדנדות ששרדו, אבל מלבד זאת – הכל שחור בשל השריפה. הבתים הרוסים, הגגות קורסים, אין מים אין חשמל והכל מפויח. נשרפו אפרוחים ותרנגולות בלולים, זה פשוט מזעזע ונוראי!"

"יחד עם זאת," מוסיפה שחף, "שמעתי בישוב ציוצי ציפורים. זה נתן לי תקווה שעדיין יש כאן חיים."

 

צביקי גונזלס. מאכיל את חתולי הרחוב במבוא מודיעים

 

 

 

 

 

 

 

 

דואג למי שנותר מאחור

צביקי גונזלס (33), תושב המקום, איבד בשריפה את דירתו ואת בית הוריו. גם בית אחותו, הסמוך לשטח המגורים של ההורים, נשרף עד היסוד. מידי יומיים מגיע צביקי למושב, כדי להאכיל את החתולים שנותרו מאחור ואף מטפל בחיות הבר. למען החתולים הוא מתקין מתקני מזון ושתיה בין הרחובות המפויחים ומפזר מזון.

על חייו בישוב לפני השריפה הענקית, הוא מספר: "אני יליד הישוב ומבחינתי מבוא מודיעים תמיד היה הבית. גם שטסתי לארה"ב תמיד חזרתי לבית. גרתי תקופה ביחידה של ההורים, ועם הזמן, שכרתי חדר בישוב. בשנים האחרונות אני גר בירושלים, מסיים לימודי הנדסאי בניין, ועובד ככולבויניק של הישוב, מה שדורש ממני לטפל בכל דבר טכני שמצריך טיפול. נוסף לכך, אני חבר בכיתת הכוננות השל הישוב."

חנה שטיין: "צריך להבין שאנשים איבדו את העסקים שלהם, את הרכוש ואת הבית. לכן טיפולים פסיכולוגיים שיעסקו באבדן וטראומה מאד חשובים, כמו גם טיפולי גוף-נפש. מטפלים בתנועה, באומנות ובתחומים נוספים מעולים לילדים ומבוגרים"
ספר לי על אותו יום נורא של השריפה הגדולה.

צביקי: "ביום של השריפה לא הייתי בישוב. לכן אני לא ממש יודע או יכול לומר איך התנהל הכיבוי, או לתת קו זמן של האירוע עצמו. ביום הלוהט הזה, יצאתי לחפש אחר אחד התושבים שנעדר באזור צפת. את ההודעה על היעדרו קיבלנו כשבוע לפני השריפה. את ההודעה על השריפה קיבלתי ברכב, הייתי 10 דקות לפני צפת.

"כאשר הבנתי במה מדובר, שאלתי אם אפשר לחזור ולהגיע לנסות לכבות את האש, אבל הודיעו לי שאין טעם, שכולם פונו מהמקום ואי אפשר לכבות את האש באופן עצמאי. הרבש"ץ הסביר שמדובר באש אלימה ומסוכנת במיוחד, כי לא מדובר בשריפות עמן התמודדנו בעבר. עד היום זה אחד הדברים שכואבים לי, שלא הייתי במקום כאשר השריפה התחוללה.

"בעבר תמיד יכלנו עם מחבטים לכבות את האש, אבל מול השריפה הנוראה שכילתה את הישוב אי אפשר היה להתמודד לבד. לפי מה שהבנתי, השריפה שקרתה במאי האחרון, הוצתה בשלושה מוקדים שונים, בקירוב של מספר דקות, כלומר כנראה שלא מדובר בהתפשטות טבעית של אש."

צביקי. מנסה לסדר את אספקת המים ביישוב

 

 

 

 

 

 

 

 

 

10 דקות מצפת

צביקי מספר שבמהלך חייו כיבה לא מעט שריפות, ביניהן ארבע שריפות ענק שהגיעו אל תוך המושב, ואפילו אל אתר העתיקות, שממוקם בכניסה למבוא מודיעים: "היו בעבר לפחות שתי שריפות, במהלכן היינו יצאנו אל היער ונאלצנו לעשות 'קו בלימת אש'. היו שריפות נוספות שלא היינו צריכים לכבות, משום שהן הגיעו עד לכניסה לישוב ושם כבו. קיימת בישוב שלנו מודעות מאד גבוהה לסכנה של אש, ואנו פועלים באחריות. כתושבים, באחריותנו לנקש עשבים ולדאוג לצירים נקיים. מאז האירוע, אנחנו עדיין בטראומה. אני יכול להעיד על כך כי חזרתי לעבודה רק בשבוע שעבר. אני מרגיש שאני כעת, בשלב הפוסט טראומה.

"בעבר, לא היה לנו קו מים או מסלול כיבוי מתאים. היו לנו כמה הידראנטים (ברזי כיבוי אש) בכמה מקומות. זה נכון, לפני כמה שנים התקינו פה קו לצורך כיבוי האש, אבל הבעיה היא שאספקת המים בישוב מספיקה רק כדי להכיל הידראנט אחד או שניים. במשך זמן רק נאבקנו כדי שישפרו לנו את לחץ המים, אך תגובתם של האחראיים הייתה, כי 'יש מנגנון שאפשר באמצעותו להגביר את הלחץ'. מיותר לציין שבשעת אמת – במצב החירום – זה לא קרה."

מה מידת הנזק שנגרמה למקום?

צביקי: "השריפה כילתה יותר מ-80 אחוזים מהבתים, עכשיו אין כאן תושבים. חלק מהתשתיות נשרפו כליל, אין אספקת חשמל בישוב ואין אספקת מים. אני עובד על חידוש ציר המים, בתקווה שלפחות לכל מגרש יהיה שעון ויהיה מים. אני יכול לומר שאין מספיק תשומת לב לחיות הבר ולחיות אחרות ששרדו את השריפה. נוסף לכך, חשוב מאד שתשתיות המים כאן יתחילו לעבוד. כי הכל הרי מתחיל ממים."

מתי החלטת שאתה מגיע לדאוג לחיות למחסה אוכל ומים?

צביקי: "הכל התחיל מכך, שיומיים אחרי השריפה הענקית, קיבלתי הודעה מחברה שהגיעה לבקר בישוב. היא ראתה את החתול של אמא שלי שנעלם בזמן התפשטות הלהבות. בהתחלה היינו בטוחים שהחתול לא שרד, משום שהוא נשאר בתוך הבית. אני מתנדב בעמותת 'תנו לחיות לחיות' וביקשתי מהעמותה כלוב עבור החתול של אמא שלי, כדי להעביר אותו לטיפול וטרינרי.

"עוד באותו היום, עמותת 'תנו לחיות לחיות' שלחו איתי צוות – ויחד התחלנו לטפל בבעלי חיים ששרדו את השריפה. יום למחרת, לאחר שראיתי שיש הרבה חתולים ששרדו ולא צריכים טיפול, החלטתי שאבוא לכאן להאכיל ולטפל בבעלי החיים. מאז עד בדיוק לרגע זה, אני מאכיל את החיות, תוך שאני מציב ובונה תאי האכלה לחתולים ולחיות קטנות."

מי מממן את כל הנושא של האכלה וטיפול בחיות?

צביקי: "בהתחלה קיבלתי כמה שקי אוכל מעמותת 'תנו לחיות לחיות'. היו גם כמה חנויות שהעניקו לי הנחה על שקי אוכל שקניתי. אני לא אדם שאוהב לבקש עזרה, אני עובד ומתקיים לבד ובכבוד, אבל עם הזמן והמקרה הקשה כאן, הבנתי שצריך גם לדעת לבקש עזרה. יש כאן עשרים חתולים לפחות, ויש גם את חיות היער שזקוקות לסיוע. כל היער הלך, כל מקורות המזון שלהם נשרפו.

"אני מבחינתי התקנתי שוקת ומתקני האכלה, ממש היום. את כולם בניתי מחביות ואני מתכוון לחבר את השוקת לקו המים. זאת ברגע שקו המים יחזור לפעול. לגבי חזרת קווי המים לפעילות, אין לנו צפי או זמן מדויק לחידוש, כמו גם לתשתיות החשמל."

ומה לגבי חיות הבית של התושבים?

צביקי: "אני יודע שכל חיות המחמד שרדו. לצערי היו כמה עזים שלא הצליחו לחלץ את עצמם בזמן, אבל את כל הכלבים והחתולים המבויתים הצליחו להציל. מי שנשאר לאחור הם חתולי הרחוב, חתולים שכעת זקוקים לאוכל ומים, כי אין להם מה לאכול או לשתות."

 

מתקן האכלה של צביקי לחתולים וחיות בר

 

 

 

 

 

 

 

איך אפשר לסייע לתושבים, לבעלי החיים ולישוב עצמו?

צביקי: "כל תרומה או סיוע יתקבלו בברכה. נשמח גם לתרומה של שקי מזון עבור בעלי החיים. מבחינת מקום לשהות בו, התושבים די מסודרים והיכולת לשהות יחד כקהילה במקום אחד, ולבלות יחד את ימי השבת – עוזרים לנו לשמור על אופטימיות. אנחנו ישוב שנבנה על ידי החסידים של הרב שלמה קרליבך, שהם בעצם חוזרים בתשובה והיפים.

"גדלנו כל החיים באופטימיות מאד גדולה ואנו מעודדים אחד את השני לא לאבד תקווה, ומאמינים כי מעז יצא מתוק. ההתמודדות קשה במיוחד, אבל כמו כל דבר שקורה בחיים, נעשה כולנו יחד וכל אחד לחוד את המאמצים לצמוח מהאסון הזה. אנחנו נקום מאפר כמו עוף החול, כישוב חדש ויפיפייה!"

"מכבי האש לא ענו לי!"

חנה שטיין, תושבת מבוא מודיעים, מרכזת מתנדבים לטיפולי גוף נפש שמתקיימים בפנימיית יד בנימין, שם פועל חדר טיפולים עם מטפלים ברפואה משלימה, שמגיעים מידי יום בהתנדבות לטפל בתושבים שאיבדו הכל.

"עד היום," מספרת חנה, "מגיעים לכאן מטפלים בהתנדבות ומעניקים טיפולי גוף-נפש לתושבים."

כמו מרבית תושבי המושב, גם חנה איבדה את ביתה ורכושה ביום השריפה. כמו רבים אחרים אף היא עברה חוויה קשה מנשוא, עם פינוי הילדים המהיר, עזיבת הרכוש מאחור והשיחה שלה את מכבי האש שלא נענתה.

"באותם רגעים שהבנתי שיש להתפנות התקשרתי אל מכבי האש – אבל מכבי האש לא ענו לי! אחר כך הבנתי מהרבש"ץ שהם מעודכנים ויצאו לדרך. בזמן הכיבוי היינו בקניון מודיעין. ישבנו שם שעות! ולאחר מכן, כמו רבים אחרים, התפננו לבן שמן. בעוד שהיום אנו מתארחים כאן ביד בנימין."

* * *

צרות, כידוע, באות בצרורות (חוק מרפי), וחנה שברה את ידה כמה ימים אחרי השריפה, בזמן שמעדה על אבן כאשר הגיעה לבדוק מה מצב ביתה. השבר בזרוע, הוביל אותה לפנות אל המטפל שלה, איש מקצוע מיומן שעוסק ברפואה משלימה.

ביוזמתו וביוזמתה החלו להציג מטפלים ברפואה המשלימה טיפולים בהתנדבות לתושבים שהתפנו. בין המטפלים מומחים ברפואה סינית מעסים ומטפלי גוף נפש.

 

חנה שטיין. מרכזת את התרומות

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שטיין: "מתחילת האירוע מגיעים אלינו מומחים ברפואה אלטרנטיבית. זה התחיל מהמטפל האישי של אחותי שהוא מטפל בדיקור ומגע. המטפל הזה הקים בקיבוץ חפץ חיים חדר טיפולים לטיפולי גוף נפש ומאז מגיעים מתנדבים ומטפלים בכל יום. כל הטיפולים בהתנדבות ונועדו לסייע בהתמודדות של התושבים.

"צריך להבין שאנשים איבדו את העסקים שלהם, את הרכוש ואת הבית," היא מסבירה. "לכן טיפולים פסיכולוגיים שיעסקו באבדן וטראומה מאד חשובים, כמו גם טיפולי גוף-נפש. מטפלים בתנועה, באומנות ובתחומים נוספים מעולים לילדים ומבוגרים. זה מדהים איך שדואגים לנו, גם המועצה וגם עם ישראל – ובעיקר האנשים הטובים של בן שמן, שקיבלו אותנו בידים פתוחות ובפנים מאירות. אני גם מודה לממשלה שמנסה לתכנן תכנית עבורנו ומקווה שבקרוב ימצא עבורנו הפתרון הנכון."

בין פעמיים לשלוש בשבוע מגיעים מטפלים למושב בן שמן, בו שוהים התושבים. חנה קובעת תורים עבור התושבים. כל מי שמעוניין להתנדב ולהציע עזרה גם עכשיו, חודשיים לאחר השריפה, יכול ליצור קשר עם חנה, במספר: 052-3270604

הצתה מכוונת

לפי הדו"ח של כיבוי האש – השריפה במבוא מודיעים אירעה כתוצאה מהצתה מכוונת.

נתנאל: "היישוב שלנו מוגדר כיישוב קו תפר וכל שבוע היו לנו עשרות התראות על פיגועים והצתות. אנו ממתינים למסקנות סופיות של משטרת ישראל אודות מקור השריפה."

"באשר להסדרת הקרקעות – ההחלטה שהתקבלה נכון להיום ממליצה לרשות מקרקעי ישראל להגיע להסדר על הקרקע על תושבי הישוב. אנו מקווים כי אכן כך ייעשה בשבועות הקרובים, על מנת להגיע להסדר קבע ולהקמת את מבוא מודיעים מחדש.

"שנים רבות שרשויות התכנון במדינת ישראל גרמו לתושבים עוול, מנעו התפתחות בריאה של הישוב בכך שלא הסדירו את עניין הקרקעות, לא קידמו תוכניות בנייה ולא ניתנו היתרי בנייה. עקב כך, לא יכלו התושבים לבטח את בתיהם, לקחת משכנתא וכעת גם צצות בעיות, בנוגע לקבלת פיצוי כספי עבור בית קבע."

ח"כ משה גפני, יו"ר ועדת הכספים של הכנסת, מה עתידו של מושב מבוא מודיעים? האם ימצא להם פתרון בקרוב?

ח"כ גפני: "ועדת כספים ולאחר מכן הממשלה קבלו החלטה לסייע לתושבי מבוא מודיעים והקצו לנושא עשרות מיליוני שקלים, לפנים משורת הדין, בכדי להתגבר על נזקי השריפה."

ב-23 ביוני אישרה הממשלה 84 מיליון שקלים לשיקום מבוא מודיעים וקיבוץ הראל. בהחלטה נכתב כי תוקם ועדת היגוי בין משרדית, שתגבש תוכנית לשיקום הנזקים שנגרמו לשני היישובים ותעזור בהוצאות החריגות שהמועצות הוציאו בעת השריפה.

עיתון "קו למושב" ימשיך לסקר ולעקוב אחר ההתנהלות כלפי תושבי מבוא מודיעים. אנו מקווים שעבודת הוועדה והתקציב יחלו לפעול במהרה ושתושבי המושב יגיעו במהרה לשלום, שלווה ולנחלה.

הידברות כנה וישירה

בתגובה נמסר מרשות מקרקעי ישראל: "רשות מקרקעי ישראל תעשה כל שבידה לסייע למשפחות וליישוב שחווה טראומה קשה באסון השריפה. בשנים האחרונות ניהלה רמ"י מו"מ עם התושבים להסדרת זכויותיהם וגם קידמה – למרות התנגדותם –  תוכנית מתאר מפורטת ליישוב, שבלעדיה לא ניתן להסדיר את זכויות התושבים. אין חולק לגבי זכויות התושבים המקוריים שהתיישבו במבוא מודיעין. לצערנו הרב, התושבים חזרו בהם מהסכמות שהושגו עימם, בעיקר בהתייחס לזכויות הדור השני והשלישי. אנו תקווה שבהידברות כנה וישירה גם נושא זה יבוא על פתרונו."

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אומר גל טוויג, מנהל פיתוח עסקי בשולחן מגדלי התמרים, שבימים אלה עושה את הכל ליישום התוכנית העסקית שגובשה בשולחן לשיקום ענף התמרים הישראלי, כדי להחזיר אותו לדרך המלך * באמצע מרץ ייצג השולחן חמישה
7 דק' קריאה
בינואר 2010 יצא לפועל מבצע "גאולה מרצון" במסגרתו פשטה המשטרה בשיתוף הרווחה על בית המשפחה שבו התגוררו נשותיו וילדיו של גואל רצון. אחת מהנשים ששוחרו מהכת היא יהודית הרמן מקיבוץ שפיים, אז בת 29,
9 דק' קריאה
ירון בלחסן מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות בישראל, מברך ומצדיע בשם החקלאות והחקלאים ליו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ מיכאל ביטון, שנעל לפני זמן קצר את ישיבת הוועדה בנושא רפורמת תעריפי התחבורה הציבורית והודיע כי, החל מהיום
< 1 דק' קריאה
כתבה זו מתמקדת בהיבט הגנטי של הפתרון לחסכון במים כדרך התמודדות יעילה בעקת יובש, המשתייכת לקבוצת העקות האביוטיות ונחשבת לאחת העקות המשמעותיות והמשפיעות ביותר על גידולים חקלאיים בכלל ועל גידול האבטיח בפרט. בעולם קיימים
5 דק' קריאה
כרמית סופר ארד, מדריכת הגנת הצומח בנשירים ובסובטרופיים, מחוז גליל-גולן עש המשמש – Anarsia lineatella הוא מזיק הפוגע בארץ בעיקר בשקד, באפרסק, בנקטרינה, במשמש, בשזיף, בדובדבן ואף התקבל דיווח בודד מאפרסמון.  הנזק המשמעותי נגרם
3 דק' קריאה
מדובר בחיקוי של חלבונים הקיימים בטבע בתנאי קיצון, המעוצבים ומותאמים לדרישות של אוכל עם חיי מדף ופיסטור פיתוח כחול לבן ימתיק לעולם את החיים. חברת ההזנק "אמאי חלבונים" הממוקמת בפארק המדע ברחובות פיתחה במעבדותיה
3 דק' קריאה
מינהל המחקר החקלאי או בשמו העממי הידוע לכל – מכון וולקני – ציין מאה שנים להקמתו, באירוע תוכן מקצועי רחב יריעה שהתקיים בו זמנית בשלושה אתרי מחקר ברחבי המדינה. אנו מביאים כאן בפניכם תקצירים של
12 דק' קריאה

כתבות נוספות

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן