"מחויבות עצומה"

בצהרים נפגשה תמר פלד עמיעד עם דנה הירש במחלבת "משק הירש" שבמושב דישון – כאשר דנה כבר החלה את יום העבודה שלה ערב קודם ולפניה היו עוד מספר שעות עבודה * כוח רצון, התמדה למרות הקשיים הרבים ובעיקר אהבה למקצוע הם אלו שהביאו להצלחה של מחלבת "משק הירש" שתפשה אחיזה במסעדות ומעדניות בתל-אביב

פגשתי את דנה הירש במחלבה בה היא מייצרת את הגבינות שלה. המחלבה של "משק הירש" נמצאת באזור התעשיה מבואות חרמון. משק הירש ודיר העיזים שלו נמצא במושב דישון.  

מבלי להעליב אף אחד, דנה היא מסיוג הנשים העמלניות האלו שעובדת מבוקר עד ליל ואף יותר מכך. את דנה פגשתי בשעות הצהריים – את יום העבודה שלה החלה ערב קודם ולפניה היו עוד מספר שעות עבודה. האם אינה מתעייפת? זו לא השאלה, ברור שכן, אבל המחויבות שלה למחלבת הגבינות קודמת לכל. 

דנה וראובן הירש נולדו שניהם בקיבוץ כפר גלעדי. הם מכירים האחד את השנייה מאז ומעולם. הקשר הזוגי שלהם נרקם בתחילת שנות העשרים לחייהם. דנה היתה ילדה חנונית, ילדה טובה וראובן היה פרחח, נער שובב. דנה וראובן החליטו לעזוב את כפר גלעדי כשהחלה ההפרטה בקבוץ. כיוון שדנה בהכשרתה היא אחות החליטו לעבור לאזור המרכז. דנה עבדה כאחות במחלקה אונקולוגית לילדים, בבית חולים תל השומר. ראובן עבד כגנן. בנם הבכור נולד בקבוץ.  

בשנת 1996 החליטו לחזור לאזור הצפון. לראובן היתה משתלה ודנה המשיכה לעבוד כאחות, בני הזוג התגוררו ביסוד המעלה. ראובן חלם להיות בעל משק, להיות בעל דיר עיזים ולהיות חקלאי. השנים חלפו, המשפחה התרחבה ובני הזוג הפכו הורים לארבעה בנים. במושב דישון הוציאו משק למכירה והזוג הירש קנה משק במושב, עם בית קטן וישן, זהו ביתם של דנה וראובן.  

מרגע שקנו את המשק את כל המשאבים שלהם שמו במשק. מושב דישון הוא מושב שנוסד בשנות החמישים, על ידי משפחות שהגיעו מהמרכז על מנת לחזק את הגליל. במושב מתגוררות כמאה משפחות. מושב קטן עם הרבה אנשים מסורתיים. לקח זמן עד שהרגישו נוח וטוב במושב. זהו מושב שהיו בו מעט מאד ילדים.  

הבחירה בגיבון גבינות 

ההתחלה כבעלי דיר עיזים היתה לאחר שמועצת החלב פרסמה קול קורא למגדלים חדשים להיכנס לענף הצאן והחלב.  

דנה :"קראנו את הפרסום, הציבו הרבה תנאים על מנת להיכנס לענף הצאן. היה צורך להביא הוכחות לכך שאנחנו מסוגלים לגדל בעלי חיים. היה עלינו להיות בעלי סככות לדיר ועוד תנאים. מילאנו אחר כל התנאים שנדרשו מאיתנו – קנינו עיזים ומועצת החלב הודיעה שהתהליך נעצר. זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שסמכתי ושמחתי על כך שאני מקבלת מהמדינה. מאז קשה לי לסמוך  ואני חשדנית.  

"היינו בעליי דיר עיזים ללא מכסה, ללא בטחונות ובטחון – ובחרתי ללמוד לגבן גבינות ולהקים מחלבה. ידעתי שמכיוון שזה המצב, לא תהיה התנגדות מצד המוסדות. היינו משק סגור.  

"את המחלבה שלנו הקמנו באזור תעשייה מבואות חרמון וקראנו למחלבה 'משק הירש'. הקמנו את המחלבה מכספי החסכונות שלנו. ההתחלה הייתה לא פשוטה, הן בדיר והן במחלבה. ראובן עבד בקבוץ עם בעליי חיים, אבל המבנה הקיבוצי והמבנה המושבי שונים לחלוטין. לכל אורך הדרך, הבנים היו שותפים ומאד עזרו.  

"התחלתי לעשות גבינות. בהתחלה נתתי לחברים לטעום את הגבינות שגיבנתי, אנשים התפעלו, אבל מבחינתי ידעתי שרק כשתהיה תנועה של קניית הגבינות, אוכל להתחיל להיות מסחרית. מישהו הפנה אותי לבטינה רענן, ממושב רמות נפתלי. בטינה היתה הטועמת  כי סמכתי עליה, על טעמה ודעתה.  

"נוכחתי שהקורס שעשיתי עדיין לא הפך אותי לגבנית מקצועית. במקביל עוד עבדתי כאחות. פתיחת המחלבה הייתה צעד קדימה. המחלבה שלנו בנויה מהרבה מאד ציוד שנאסף ונקנה במקומות שונים. הרבה מהציוד יד שנייה וציוד שראובן בנה עבור המחלבה. הבחירה להיות בעליי דיר ובעליי מחלבה היא בחירה בעבודה ומחויבות עצומה. הדיר והמחלבה תופסים את המקום הראשון בחיינו. אנו שנינו עובדים מסביב לשעון. מכיוון שאנו עובדים עם מעט מאד עזרה, יש מצבים בהם יציאה מהבית לאירוע כמעט בלתי אפשרית.  

"בננו הבכור התחתן  בשנת 2021, כדי להגיע לחתונה שלו היה עלינו לשנות ולהזיז שעות חליבה. היה זה ממש מבצע לנסוע לחתונה. אני עבדתי עד שעות הצהריים, והגעתי לחתונה אחרי יום עבודה קשה. בחתונה עצמה נוצרה בעיה במשק – ומייד עם סיום החופה חזרו שני בנינו לחליבת הערב במשק."

"המחויבות שלנו לצרכנים" 

דנה וראובן עובדים ומחזיקים את המשק והמחלבה כמו שמושבניקים עבדו לפני ארבעים שנה. הכל מונח על כתפיהם. הבנים עובדים ושותפים. ניהול הדיר והמחלבה מחייבים אחדות משפחתית וחריצות אינסופית. 

ספרי על ההתחלה, איך התחלתם למכור את תוצרת המחלבה? 

דנה: "התחלנו במכירה כאן במחלבה ובננו הקטן מכר גבינות ויוגורטים בקניון הקרוב בשוק איכרים. ראובן לקח על עצמו את נושא השיווק ולאט, לאט אנשים הכירו את הגבינות שלנו וקנו. הבן הקטן, כשמכר יוגורטים בשוק האיכרים, התבקש מקונים לתת הנחה והוא ענה לקונים: 'אתם יודעים כמה קשה עבדנו בשביל היוגורט, באיזה שעות חלבנו את החלב' וכן הלאה. הקונה ענה: 'בסדר, בסדר, אקנה שניים'." 

ספרי על תקופת הקורונה והשינויים שעשיתם? 

"תקופת הקורונה הייתה תקופה לא פשוטה. היה לנו מאד קשה למצוא עובד. אייל בננו הצעיר התגייס והיה לחץ עצום. נולד לנו נכד ששם אל מול פנינו שהמחיר של אחזקת הדיר והמחלבה הוא גבוה מידי. קיבלנו הצעה להיכנס לשותפות עם דיר גדול יותר, והחלטנו על הליכה לשותפות. במדינת ישראל כל עסק של מוצרי המזון מחייב בהמון אישורים ובדיקות וכמובן עלויות רבות. יש עלינו פיקוח מהמון רשויות ומצד הממסד – מיחידת הפיצוח, משרד הבריאות, איכות הסביבה, הרבנות, המועצה, מכבי אש, רישוי עסקים, משרד החקלאות, הווטרינריה. כל רגולטור שישנו מפקח עלינו. כך על כל מחלבה בישראל. רמת הלחץ לא קלה. לכולם יש אמירה, לכולם משלמים אגרה ותשלומים שונים, ההוצאות על כך מאד גדולות."  

עם כל אלו צריך לעמוד בלוח הדרישות. גיבון גבינות מחייב עמידה בלוח זמנים של פיסטור וזמן הבשלה, כך קורה שדנה עובדת מצאת השבת, עד יום שישי  לפנות ערב, שישה ימים ולילות עם מעט מאד שעות שינה.  

מאיפה הכוחות האלו שלך?  

"המחויבות שלי לצרכנים. אני יודעת שההצגה חייבת להימשך. המשווק שלנו צריך להגיע ושום דבר לא עוצר משלוח. זוהי עבודה פיסית מאד קשה, מרגע קבלת החלב למחלבה ועד הכנסתו לאריזה וכניסה למקררים. גיבון גבינות זוהי עבודה ביצירה, זה ממלא אותי סיפוק ותחושה טובה. אני משלמת במחיר גבוה של עייפות גדולה ושל כאבים פיסיים בשל המאמץ הגדול שלי – ויחד עם זאת, אני מאד מסופקת מהעבודה הזו ומהפידבקים להם הגבינות שלי זוכות."

המחלבה הולכת ומתפתחת

מחלבת הירש מרגע שקמה כל הזמן הולכת ומתפתחת.  

דנה: "היום אני מייצרת למעלה מעשרים גבינות – גבינות רכות וחצי קשות. לאחרונה פתחתי את המקום להרצאות וקבוצות בהן אני מדגימה ומלמדת כיצד לגבן גבינות. אני עושה גם הדגמות וסדנאות לילדים. השיווק שלנו קיבל תפנית ממש במקרה. הגיע אלינו מישהו שמבין בגבינות, עשה שידוך בינינו ליקב התשבי ומכאן הדרך למסעדות ומעדניות בתל-אביב נפתחה. אנו מוכרים היום את הגבינות שלנו למיטב המסעדות והמעדניות. ראובן אחראי על כל קשרי הלקוחות והשיווק ואני על הייצור." 

הבחירה לצאת לשותפות בדיר והעבודה סביב השעון הביאו את דנה וראובן להחלטה – להשקיע מעתה בחיים המשפחתיים ולהוריד הילוך  בעבודה. 

מהן שמות הגבינות שלך ולמה שמות אלו? 

"אני נותנת שמות של ילדים מהמשפחה וילדי חברים: "נוי, סתיו, שירה, טל וטוהר. יש עוד כמובן." 

איך הבנים רואים ומתייחסים למשק ולמחלבה? 

"הבנים מאד שותפים, לכל אחד מהם יש תפקיד, גם כשהם רחוקים מהמשק, הם דואגים לי וחוזרים ואומרים לי שאני עובדת קשה מידי. הבן, דור, חי במרכז אבל נותן תמיכה מרחוק ועוזר בהנהלת החשבונות, באריזות ובגרפיקה. מתן, הבן השני, מגיע ומטפל בנושא תחזוק הטרקטורים והרכבים. איתי, הבן השלישי, אחראי על השיפוצים והריתוכים. ובננו הצעיר שהוא חייל היום ומשרת שרות של חייל לוחם בדובדבן – עוזר ועובד בחופשות מהצבא. ברגילה האחרונה הוא בנה יונקיה לדיר." 

"משק הירש" – כך קראו למחלבה של משפחת הירש. כמה פשוט, כמה מכיל. משק הירש הוא שמה של המחלבה והוא שמה של ממלכה, הממלכה של משפחת הירש – דנה וראובן הירש והילדים. הגשימו חלום, הגשימו עצמאות, חריצות מיוחדת במינה ושתוף פעולה נדיר של כל בניי המשפחה.