יבול שיא
הרפת והחלב
באירוע השקת מחנה העקורים

מחנה "עקורי הגליל" – זה הזמן להתאחד

11 דק' קריאה

שיתוף:

מבקרים מכל הארץ הגיעו למחנה המחאה "עקורי הגליל" ליד קיבוץ עמיעד, כולל קבוצה של גרעיני עודד מתנועת בני המושבים * לא מדובר במחאה להפלת הממשלה ליוזמה הזאת התאגדו תושבים מימין ומשמאל, דתיים וחילונים, כשהמשותף להם: הם תושבי הגליל שנפגעו קשות מהמלחמה הבלתי נגמרת והם החליטו להתאגד 

*תמונה ראשית: באירוע השקת מחנה עקורי הגליל. צילום: דיקלה כחילה לרנר

אחת בצהריים, השמש קופחת על ראשי האנשים בצומת עמיעד. ליד הכניסה לקיבוץ אני מבקר במחנה המחאה שהקימו תושבי הגליל יחדיו. ביום חמישי נערך כאן כנס השקת מאהל "פליטי הגליל" או "עקורי הגליל" – אירוע מחאה גדול בהשתתפות כ-1,200 תושבים, רובם מפונים מיישובי הצפון, שבאו להשתתף במחאה ובקריאה לממשלה, למצוא פיתרון מהיר למפוני גבול הצפון, שפונו מבתיהם ב-7 באוקטובר ומאז לא שבו לבתיהם.

לא מדובר בעוד מחאה של השמאל נגד הממשלה, טעות – תחשבו שוב. בין הנוכחים שהגיעו לכנס בערב הפתיחה היו ראש העיר קריית שמונה, אביחי שטרן, ראש המועצה מטולה, דודו אזולאי, ראש המועצה האזורית מבואות חרמון, בני בן מובחר, ראש המועצה גליל עליון גיורא זלץ, ראש המועצה האזורית גולן אורי קלנר – אנשים שרובם בוודאי ובוודאי אינם מזוהים עם גוש השמאל, אבל שומעים ומודעים למצב הבלתי נסבל ומקשיבים לזעקות תושביה. בנוסף הגיעו לערב ההשקה עשרה חברי כנסת. 

יפה היה לראות איך תושבי הגליל שמו בצד את המחלוקות והבדלי הדעות והגיעו לערב ההשקה: ימניים, שמאלניים, דתיים, חילוניים, יהודים, ערבים ובדואים. מארגני המחאה מקווים לצרף גם את הצ'רקסים והדרוזים למאבק. בסיום האירוע יצאו מפגינים ובהם דודו אזולאי, ראש המועצה המקומית מטולה, חסמו את צומת עמיעד במחאה על הזנחת הצפון במהלך המלחמה. 

במקום תמצאו כעשרה אוהלי שדה קטנטנים, אוהל גדול והמון מקומות ישיבה להרצאות, כנסים ואירועים. את מאהל המחאה הקימו שש תנועות קבוצות וארגוני מחאה עם 26 נציגים, חלקם הוקמו לפני ה-7.10 ורובם הוקמו לנוכח המשבר העמוק שבו שרויים תושבי הצפון, אלו שפונו מבתיהם ותושבים שהופקרו מאחור, שאינם זכאים לפיצויים אך כל פרנסתם כתוצאה מהמצב ניזוקה.

דן רוטנברג מהתנועה לסיפוח הגליל
דן רוטנברג. "מי סופר אותנו? נהיינו שקופים בעיני הממשלה הזאת"

"הגיע הזמן שכולנו נתעורר" 

במחנה שלט גדול המצהיר: "מחנה עקורי הגליל" – מחנה שהוקם במטרה לאגד כמה שיותר מהמפונים שפוזרו ברחבי הארץ, יחד עם אלו שבלית ברירה נאצלו להמשיך לחיות במצב מסכן חיים במטרה להני יחד פעולה משותפת. 

בשעה צהרים זו המאהל כמעט ריק מאדם, אנשים צריכים להתפרנס, להביא את לחמם למשפחותיהם. אני נפגש עם דן רוטנברג, תושב ראש פינה, אחד ממארגני המאהל. רוטנברג, מ"התנועה לסיפוח הגליל", ארגון שהוקם ע"י אנשי מילואים מהגליל, חברי כיתות הכוננות, בעלי עסקים ואחרים, המשמיע את דרישות תושבי הצפון מהממשלה למציאת פתרונות סיוע לגליל, לאחר הזנחה של שנים ארוכות. 

רוטנברג אומר לי: "הקמנו את המאהל בבוקר יום חמישי שעבר כי צריך לתת מענה למצב המחורבן של האנשים בצפון, לתת למפונים ואלה שלא הוכרו כמפונים איזושהי תקווה, אנשים שלא ראו אחד את השני במשך חודשים ארוכים. כאמור, ביום חמישי היה כאן אירוע ענק עם כ-1200 תושבים, היום הגיעו לכאן השינשינים של חטיבת בני המושבים ואנחנו רק מקווים שההתגייסות למאהל המחאה שהקמנו ביחד עם תנועות אחרות תלך ותגדל ותתעצם." 

אתה מראש פינה שלא פונתה מתושביה. 

"נכון מאוד, תושבי ראש פינה לא פונו אבל אנחנו חלק בלתי נפרד מהגליל, שותפים מלאים לכל מה שמתחולל היום בגליל. יש לנו המון שוכרים מראש פינה ברחבי הגליל שפונו מבתיהם, כל הגליל – ולא משנה אם פונה או לא – נפגע מהמצב הקיים. ההיפך, יש תושבים שלא פונו שהמצב שלהם גרוע בהרבה מתושבים שפונו ונמצאו להם מענים. המטרה שלנו היא לצאת בקריאה לשרי הממשלה ולראש הממשלה למצוא פיתרון למצב. לצעוק זעקה – לבעוט לאנשים האלו בבטן, כי אחרת מי סופר אותנו? נהיינו שקופים בעיני הממשלה הזאת. 

"אזרחי הצפון נמצאים במצב איום ונורא, קהילות התפרקו, משפחות עוזבות את הישובים לתמיד בשל עבודה חלופית, עסקים נופלים וקורסים ותלמידים רבים הופרדו מחבריהם. המטרה שלנו זה להוציא אותם מהמלונות ולהביא אותם הבייתה. איך עושים את זה? אני לא ראש ממשלה ולא רמטכ"ל וגם לא מתיימר להיות, אני לא זה שצריך לתת את הפתרונות – הממשלה שלנו צריכה להחליט מה עושים הלאה, כי אם המצב הקיים הזה ימשך – הגליל יתפרק. מטולה הרוסה, מנרה הרוסה, יישובים נטושים ופגועים, אנשים חיים בחרדה לא נגמרת – והגיע הזמן שכולנו נתעורר על החיים של תושבי הצפון, כי אחרת לא יהיה לנו לאן לחזור." 

למאהל מגיעים חבר'ה מכל הארץ, מכל הסוגים: צעירים ומשפחות, ערבים, יהודים, דתיים, חילוניים, ימין ושמאל. כולם באים להביע הזדהות עם מצב המפונים ולשוחח על הבעיות, כל אחד מנקודת מבטו. בין המתעניינים פגשתי את יאיר קושניר (33), השוכר דירה במושב בית הלל שפונה וכיום גר עם משפחתו בבי"ס שדה אלון התבור, שם רעייתו סתיו עובדת. לבני הזוג בן בשם גור בגיל שנתיים. 

מאז פרוץ המלחמה גויס קושניר ועשה המון ימי מילואים. "בגלל שהייתי המון במילואים, בעיקר בצפון וגם בעזה, מבחינת אשתי בית מלון לא היה אופציה והבעיה הכי גדולה שלנו היא שלקטן אין מסגרת חינוכית. אנחנו מפונים מה-7.10 וכרגע אנחנו משתדלים לא להסתכל על העתיד, כי לא רואים את האופק, מתמקדים בהווה. לא רואה את התקופה הזאת כמתאימה לתכנון ואין לי ברירה אלא להתעסק בעכשיו. יש לי הרבה חברים מפונים שפשוט לא יודעים מה לעשות וכמה לתכנן קדימה."

יאיר קושניר מבית הלל
יאיר קושניר. "אין לי ברירה אלא להתעסק בעכשיו"

בני המושבים מצטרפים 

ביום ראשון הגיעה למאהל קבוצה של כ-60 חברי גרעין עודד מתנועת בני המושבים למאהל. 

ברק גל, נציג בני המושבים בשטח, מספר: "הגענו, כ-60 חברי גרעין עודד למאהל המחאה 'מאהל העקורים' שקם בשבוע האחרון בצומת עמיעד נפגשנו עם מובילי המחאה, למדנו עליה ועזרנו בתחזוק וחיזוק המאהל. 

"לאחר למידה על תכני המחאה, נצא לבני הנוער בהתיישבות בכל הארץ על מנת להדריך אותם בנושא המחאה ותכניה. בנוסף יפעילו הגרעינרים בימים הקרובים פעילויות לילדים ונוער במסגרת המאהל.  

"חטיבת בני המושבים פועלת בכל המועצות האזוריות בגבול הצפון, מדריכי התנועה מלווים את הנוער וקהילות מתחילת המלחמה ורואה עצמה חלק בלתי נפרד מהאיזור." 

אוהד קנטור, ממצפה הילה, גרעינר של אמנון ורמות נפתלי במבואות חרמון ושל המלון המפונה של כפר יובל, אומר: "אנחנו נמצאים כאן במאהל המפונים כי זה חשוב. אנחנו תנועה שבסך הכל עובדים על החינוך ביישובים. זה נורא חשוב, למשל אני, המושב שאני עובד בו רמות נפתלי פונה ופוזר – לצערי, כבר כמעט ואין לי קשר איתם. באמנון, בני הנוער לומדים כל יום מאחת בצהרים עד חמש אחר הצהרים, החינוך הפורמלי נפגע וזה פוגע מאוד גם בחינוך הבלתי פורמלי.  

"יש כמובן פגיעה חמורה גם בפן החברתי, חצי מהחברים שלהם לא נמצאים בבית, המפונים שאנחנו עובדים איתם – הם לא נמצאים בבית, אין להם מושג מתי הם יחזרו. לפעמים הם יוצאים לגיחות ביישוב אבל הם לא יודעים אם זה בטוח / לא בטוח. אני חווה את זה גם באופן אישי. אני גר בצפון, אני שומע את הפיצוצים כשאני יוצא הביתה – זה מצב קשה ואנחנו בתור תנועה חייבים להראות את התמיכה לנו באנשי הצפון." 

גור אריה יפת, במקור ממושב דישון שברכס הרי נפתלי, גרעינר בפרדס חנה, אומר: "מבחינתי באנו כאן גם כדי לתמוך במפונים של הגליל, וגם כדי לחוות קצת בעצמנו מה באמת קורה, כי הרבה שמענו רק משמועות וסיפורים אבל עכשיו שאנחנו באמת פה, ומסבירים לנו מה הוא המצב, זה גם מעלה את המודעות וכך אולי אפילו נוכל לעזור. ביחס לחניכים שלנו אפשר לדבר איתם, להסביר להם מה קורה ולהעלות את המודעות לבעיות של תושבי הצפון." 

את פני השינשינים קיבלו שמרית עשור – ממושב אליפלט, מנהלת "מעברים אצבע הגליל" – הוותיקה ביותר בארגון, דיקלה כחילה לרנר – ממושב כחל היא יזמית, מייסדת החברה לליווי כלכלי "להגיע בטוח לבית" וכיום מנהלת גם 40 עו"ס בתוך מרכז החוסן שלוחה טיפולית בטבריה למפונים והסביבה – "מרכז משאבים", בניהולו של פרופ' מולי להד. דיקלה נשואה לעומרי לרנר, מייסד ארגון "הארי הזועם" ויחדיו פעילים מאוד בגליל כולו. אחרון חביב, מאור שלג ממושב עלמה, מנהל "הרשת הגלילית". שלושת המושבניקים הסבירו לגרעינרים את מטרת הקמת המאהל ולאן הם רוצים לקחת את המחאה ואת הפעילות במקום. כל אחד המסבירים דיבר על חזונו לשיקום הגליל.

חניכי גרעין עודד במחנה הפליטים שהוקם ליד עמיעד
חניכי גרעין עודד במחנה הפליטים שהוקם ליד עמיעד. צילום: בני המושבים

"אנחנו לא באים לקטר" 

דיקלה כחילה לרנר הסבירה על פעילות "מרכז משאבים" לנפגעי טראומה במרכז החוסן ועל תנועת "הארי הזועם" שסמלה הארי השואג מתל חי: "כמי שצמחה בתנועה, בני המושבים וכיום אמא לתלמידת י' – מד"צית בעצמה, השיח של צעירים ונוער חשוב מאוד לתקומת חבל הארץ של הגליל בפרט והמדינה כולה בחיבור היכרות וכסיפור השראה שכשקשה – קמים אזרחים ועושים לביתם.   

"סיימנו שעת מפגש מתוך סמינר של ביקור 60 גרעינרים של תנועת בני המושבים לפני קורס מד"צים שיחל ביוני. הם בחרו לעשות זאת כאן אחרי ביקור במאהל של אייל יסוד, נציג מחוז צפון של התנועה, זאת לאחר שחברי כנסת הגיעו לבקר במאהל  אחד אחרי השני להביע תמיכה ולשאול מה אנחנו היינו רוצים יותר. אמרתי לאייל מיד: 'כאן זה המקום לעשייה חברתית אזרחית וקהילתית של העם. סנהדרין גלילי-אזרחי 2024, אם תרצה'. יוזמות מהסוג הזה ומאתמול להיום הנה התוצאה המופלאה. הגיעו אלינו רועי וייצמן וברק גל עם 60 חניכים. התכנסנו לקבל את הגרעינרים בני ובנות שנות השירות – ומהפורום שלנו דגמנו את שלושת המושבניקים כיאה לביקור זה. זוהי אזרחות ראויה בעיננו – לשגרר את הגליל והצורך לפעול מקטן ועד גדול. מצעיר ועד מבקר מבוגר במחנה.  

"מטרתנו כולנו לדרוש לפעול למען הגליל שלנו על רוחבו ואורכו, באופן שיגיד מה כן ויחבר את כל הצבעים. זוהי התארגנות א-מפלגתית אבל בהחלט רואה פוליטי ככלי שרת בידי התושבים העם וכגליליים, תושבי הגליל ירודים, מי מפונה ומי שלא מפונה – כולנו סובלים!!! המושבים אליפלט, כחל ועלמה – שלושתם לא מפונים וכולנו רואים את קריסת אלפי משפחות ההופכות להיות נזקקות! אנחנו רואים יום יום את הקריסה לנגד עיננו. ולנו שיש עבודה וחזון רוח ותקווה. במקום לקטר פתחנו את מאהל מחנה הפליטים מהגליל כדי להגיד, לעשות ולהתחבר ברוח הסנהדרין הגלילי של שנת 2024 – מכאן מצפון תצא הישועה ונגיד לממשלה מה אנחנו דורשים!  

"כל גוף המייצג בקרב 6 הארגונים שייסדנו את המחנה מרשתים את כל הנושאים הבוערים ונותנים במה לכל אזרח הבא לתמוך לכנס ולהביא ממרכולתו. כך נייצר תהודה ותקווה מעש ועשייה חיובית.  מביטחון תחבורה ובעיות חינוך ועד החלטות ומצע מתוקן לממשלה.  

"אנחנו דורשים השוואת תנאים בתחומי החינוך לילדים ונוער, דורשים החזרת תושבים אך ורק כשתהיה תשתית ובטחון לתושבים אחרי כניסה במדינת לבנון הפוגעת בנו באופן יויומי. ואנחנו מזמינים כל אזרחי הארץ שמעוניינים להתכנס ולבוא למאהל המחאה שבמחנה הפליטים של הגליל בעמיעד, להשמיע תוכן, דעה ולייצר תוכן אותנטי שדרישותינו ייעשו איתנו ובאמצעותנו ולא מעל ראשינו. אין יותר מקום רק לזעוק מבלי לעשות עשייה משמעותית חברתית – ומכאן היום בפתחו של שבוע שני ל'מחנה המשותף' על כביש 90 בשער לגליל, אנחנו נייצר חלום משותף להבריא ולדרוש חיים בחבל הארץ!" 

מושב כחל אמנם ממוקם בקצה הדרומי של המועצה האזורית מבואות חרמון, די רחוק מהגבול הצפוני, אבל דיקלה אומרת: "זה רחוק מהגבול אך גם קרוב ללב של כולנו, עם חברינו הרבים שנפגעו או נהרגו. חצי מישובי המועצה מפונה והמשמעות היא לכל תושבי המועצה היא שכל נושא התעסוקה, הפרנסה והחינוך משובשים לחלוטין. היום אנחנו נלחצים על תכנית לשיקום הגליל העליון, החל מחינוך נאות שאין לבנות שלנו וכאלה בכאלה מי ששכירים, ומי שנפגעו כעצמאיים, אשר איבדו את פרנסתם ונאבקים מידי יום להתקיים. ענפי תיירות חקלאות יקבים אירוח ופנאי.  

"הבנות שלנו לומדות בכפר בלום, וכבר שמונה חודשים אנחנו לא יכולים להגיע אליו, למעשה כבר איבדנו את שנת הלימודים הנוכחית והשנה אבודה! הילדים לומדים בחצי קלאצ' ונותרנו עם פתרונות הזויים השנה. 12 שעות שבועיות לתלמידי חטיבת הביניים והתיכון ועוד מתחילים ללמוד רק בשעה שביה"ס החלופי היסודי שנמצא מסיים עם תלמידי כיתות א' עד ו'. כלומר, רק בשעה 14:00. אז לפחות בתיכון ובחטיבת הביניים, כל שנת הלימודים של שכבות ז' עד יב' הלכה 'פייפן' השנה, וספק גדול וחרדה בקרבנו, שכפי הנראה כרגע זה גם לא מעניין את הקברניטים אם נאבק לבטחון ושקט ללמוד בשנה הבאה. לא את משרד החינוך, לא משרד הבטחון ולא את משרד רוה"מ!!. 

"אני נושאת כמה כובעים, הן כיזמית והן אשת עסקים. כל נושא היזמות נפגע קשות בכל רחבי הגליל העליון, אין תיירות ואין חקלאות – חשוב לציין שאין גם פקקים כי התיירים לא מגיעים יותר. אנחנו רק מתפרנסים ורק שורדים ואין לנו פיצויים. כל מי שלא נמצא בתחום ה-0-9 ק"מ, שלא קיבלו פיצויים מצבו הרבה יותר גרוע. אני חיה במושב לא מפונה במועצה מפונה, לחיות ככה אני לא מאחלת לאף אחד כי אין לנו חיים נורמאליים, אלא הכל בצמצום מתח וחיים של 'מחר תפתח מלחמה' בעוד בתל אביב או גדרה יושבים לקפה ובתי הקפה הומים. 

"בסופו של יום, אנחנו מקימי המאהל לא באים לקטר. אפשר היה לזעוק, אפשר להפגין, אפשר היה לקטר, אבל זה לא מביא תוצאות. לכן פתחנו מיוזמתנו, ודאגנו מכספינו למחנה ומקום התקהלות על כביש 90. השער לגליל והאמצע ממטה אשר במערב ועד הגליל העליון במזרח – וקראנו לו מחנה 'פליטי הגליל' או 'עקורי הגליל'. הרעיון הוא להקים מחנה משותף עם מכנה משותף ומחנה משותף. המקום יקרא יעודד ויביא את כל תושבי הארץ והגליל לתמוך ולהכיר זה בזה. כולן – 18 רשויות של אשכול גליל מזרחי ושל אשכול גליל מערבי. 

"אנחנו בעצם מתאחדים ביננו, כל ה-6 התנועות עם 26 נציגים אשר מאוחדים סביב אג'נדה אחת והיא למען הגליל של כולנו ! ממתת ובן עמי ועד כחל ראש פינה  נווה אטיב או שניר. כולל הדרוזים הבדואים ומקווים שנצליח להביא עוד שכנים כגון הצ'רקסים והנוצרים בכל כפר במרחב הגיאוגרפי . ב-23/5 חמישי האחרון עשינו ערב השקה מדהים עם 1,200 אנשים, מימין ומשמאל, דתיים וחילוניים. אנחנו עובדים בהתנדבות סביב השעון ונרתמים לעשות כאן שינוי. אנחנו בוחרים להתאסף ולמצוא פתרונות מהירים למצב. וראינו שכל מבקר ומבקרת במחנה הגיע כי היה מוכן לומר בקול רם, חיפשתי לצד ההפגנות גם להביא ערך ועשייה. והנה אתם הדלקתם את הזיקוק."  

עוד מספרת דיקלה, כי בערב ההשקה הגיעו במיוחד משפחות מחולון, מודיעים, יקיר בשומרון וטפחות במרום הגליל – כולם חובשי כיפה המגדירים את עצמם כתומכי ואוהבי הגליל!!! 

"ברגע שנתאחד כולנו, ימין ושמאל, דתיים וחילוניים – אנחנו נחליט על גורלנו כי 80% מהבעיות שלנו משותפות לכולנו – אז באמת נביא את הישועה לצפון. לכן אנחנו בינתיים עובדים על האיחוד, על השותפות ולא על פלגנות."

שמרית עשור עומר קוזיקרו רועי וויצמן מבני המושבים דיקלה כחילה לרנר ומאור שלג
שמרית עשור, עומר קוזיקרו, רועי וויצמן מבני המושבים, דיקלה כחילה לרנר ומאור שלג

"לייצר הזדמנות מלמטה" 

מאור שלג, ממושב עלמה, מייסד רשת הצעירים ואחד ממקימי המאהל: "השתחררתי לפני שלוש שנים מהצבא אחרי 15 שנות שירות כקצין בצה"ל, שש מתוכן גרתי בתל אביב בגלל השירות, ובאיזשהו שלב החלטתי שדי מספיק ושאני חוזר למושב, כאן זה הבית, כאן זה הלב…  

"כשהגעתי חזרה חטפתי קצת שוק מכל מה שקורה פה, הבנתי שצריך להסתכל על הגליל בראיה אחרת, על אזורית, כי אם תסתכל באזוריות על צפת, ראש פינה, חצור, יישובים בסביבה שהם איזשהו מטרופולין אחד וככה יש יותר אפשרויות לצעירים בסביבה שלנו. לא צריך לבנות חומות, סך הכל 10 דקות נסיעה ממקום למקום, כל אחד היה חי בתוך קונכיה משלו. 

"אז פתחתי רשת צעירים על אזורית באזורים הללו ואנחנו היום כבר מונים מעל 500 צעירים, פה מהסביבה, שיחד יוצרים קהילה, יוצרים דברים, זה מופלא. במקום לנסוע לשתות בירה בתל אביב, יצרנו פה קהילה עם משמעות, אנחנו פה נגור ופה נחיה. 

"המושב שלנו קיבל החלטת ממשלה לפינוי ופיקוד העורף לא אישר את זה. בסופו של דבר אנחנו נפלנו בין הכיסאות עם עוד כמה יישובים פה בסביבה ולא פוננו, אבל המציאות פה מאתגרת. יש פה ילדים שלומדים 3-4 שעות ביום במקלטים מתחת לאדמה, בכניסה למושב שלנו כתוב 'זהירות אתה נכנס למקום מאוים' וכל אלה משפיעים בסופו של דבר. החקלאות גם ככה קצת גוססת ועכשיו היא בבעיה של ממש. תיירות, הענף השני שאנשים מתבססים עליו כבר לא קיימת – זו צרה צרורה. העסקים קורסים – זה מטורף מה שהולך פה. אנחנו לא יודעים אם לשמוח או לבכות. יש אנשים שאומרים 'טוב שלפחות נשארנו בבית' אבל לאף אחד לא פשוט והבעיה היא שלא מודעים למצב הזה, אנחנו לא על סדר היום וזה בעייתי.

מאור שלג מתאר לחניכי בני המושבים את מצב תושבי הגליל
מאור שלג מסביר לחניכים את המצב אליו נקלעו תושבי הגליל. צילום: בני המושבים

"זאת אחת הסיבות שהחלטנו להקים את מחנה העקורים בעמיעד, עם שותפות של עוד ארגונים מהסביבה, כאשר דבר אחד עמד מול עיננו – הגליל! לא אכפת לנו כל הנושא של שמאל או כל הנושא של ימין, לא דתיים או חילוניים, הייחודיות שלנו היא שאנחנו חיים פה בגליל ואנחנו ביחד נשים את הדברים האלה על השולחן. על 80% מהבעיות כולנו מסכימים – נשכחנו פה ע"י הממשלות יותר מידי שנים. 

"גם פה בעלמא אנחנו רואים את הטילים נופלים לידנו, מרון א-רס זה חמש דקות מעלמה. לא יודע אם ראית את הסרטון של הילדים ממירון, בית ספר יסודי, 200 מטר נפילות ליד הבית ספר והילדים צורחים את נשמתם. היום ראיתי סרטון של  מושב דוב"ב וחשכו עיני, הכל שם מושמד והרוס, זו הזיה שפה במדינת ישראל קורה מצב כזה. 

"החלטנו שאנחנו עושים מעשה ובאים מלמטה, אנחנו אנשי הגליל ואנשי עשיה והחלטנו להתחבר ולייצר את ההזדמנות הזאת מלמטה, כי נמאס לנו שמדברים עלינו מעל הראש שלנו, בלי להתייחס אלינו ובלי לדבר עם התושבים. אנחנו יודעים הכי טוב מה אנחנו צריכים ובגלל זה הוקמו גופים שונים. אני הקמתי את 'הרשת הגלילית' עוד לפני ה-7.10 ושוב – שמנו את כל הנושאים הפוליטיים בצד, הם לא מעניינים אותנו. מעניין אותנו נושא אחד וזה הגליל." 

אבל מה אתם בדיוק מבקשים? שנצא למלחמה, שנגיע להסדר מדיני? 

"יש כמה דברים שאנחנו מבקשים. הראשון, ביטחון, לא רק תחושת ביטחון. הייתי בצה"ל, תמיד דיברנו על תחושת ביטחון שלא עזרה ב-7 באוקטובר! להיפך, היא הרדימה והשקיטה אותנו. תחושת ביטחון חשובה אבל חשוב עוד יותר הביטחון עצמו.  

"דבר שני זה כל נושא האזוריות, להתחיל להסתכל על כל האזור שלנו בצורה רחבה ומאוחדת. יש יותר מ-250 ראשי רשויות בישראל ומעל 100 בצפון, לאיזה שר יש כוח לשמוע 100 ראשי רשויות? שיתחילו לחשוב פה על אזוריות, על הגליל עצמו. יש אשכול גליל מזרחי וגליל מערבי, שיתחילו לחשוב ולטפל בגליל בצורה אזורית, אם זה רכבת לאזור, אם זו רפואה טובה. אבל עובדה שבשנת 2024 אין רכבת לקרית שמונה, כאשר כבר בתקופה העותומנית הייתה רכבת לדמשק, זה לא נתפש. זה שעזבתי את תל אביב ועזבתי לצפון, גזרתי על עצמי 4 שנים פחות מהחיים. ע"פ מחקרים ממוצע תוחלת החיים, אנשי הצפון חיים 4 שנים פחות מבמרכז. בנוסף, אנחנו רוצים חינוך שווה ערך לילדים שלנו וכפי שנמצאו פתרונות בדרום כך צריך למצוא פתרונות מספקים בצפון. 

"פשוט, אנשי מגדל השן בירושלים לא מודעים למצב בגליל. כל נושא הפלגנות נגמר אצלנו, אנחנו מתחילים לדבר בשפה אחרת פה, כי אין לנו ברירה אחרת. אני אומר שהמשבר הזה זו גם תחילתה של הזדמנות. משבר, כשאישה כורעת ללדת, במשברים וצירים, ממש יוצאים חיים חדשים, אנחנו צריכים לקחת את הדבר הזה בידיים וליצור פה מציאות שונה." 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אורי אדלר, יזהר טוגנדהפט – הארגון לחקלאות אורגנית דוד סילברמן, אריה יצחק, מולי זקס, מאיה שניט-אורלנד – שירות ההדרכה והמקצוע אשר איזנקוט  ז"ל– מדריך שירות שדה בגימלאותאפרים ציפלביץ, שירות שדה, מו"פ בקעת הירדן הקומפוסט
8 דק' קריאה
נחמיה מצוינים ממושב הודיה מספר לעמרם קליין על השתלשלות חיו ואיך הצליח לשלב בין חקלאות לחיים כלוחם אש במערך הכבאות וההצלה * סיפור חיים  נחמיה, יו"ר עמותת רֶשֶֶף, איגוד הגמלאים של מערך הכבאות וההצלה,
3 דק' קריאה
בשעה טובה ולאחר שנה מאומצת ועקבית, הערב התכנסה ועדת המנכ״לים שהוקמה מכח החלטת ממשלה 1752 לעניין קביעת מכסת עובדים זרים, בה קבענו לראשונה כי מכסת העובדים הזרים לחקלאות תעמוד בשנה הקרובה על 70,000. בהתאמה,
״מדובר בהחלטה חשובה אשר מחזקת את החקלאים בישראל המשוועים לידיים עובדות כדי לספק תוצרת חקלאית ולהמשיך ולחזק את ביטחון המזון של אזרחי ישראל. חקלאי ישראל ממשיכים לעבוד ולעבד את אדמותיהם בגבולות, זאת תחת אש

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן