יודע חקלאי פיקח
יבול שיא
הרפת והחלב
אירלנד

מחשבות חמות על סכסוכי ירושה מאירלנד הקרירה

3 דק' קריאה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

מחשבות חמות על סכסוכי ירושה: "למרות המרחק מהארץ והניתוק מהעבודה ומשגרת היום-יום, לא יכולתי שלא להרהר בדברים שראיתי ולחבר אותם למה שזורם אצלי בדם – יחסים בין בני המשפחה, וכך במהלך השבוע עלו לי מספר מחשבות, והנה אני משתפת אתכן בנתח מכובד מהן"

מחשבות חמות על סכסוכי ירושה: הטיסה הישירה לאירלנד בחודשי הקיץ הופכת את היעד המסתורי משהו (לפחות לנו, שמורגלים ליעדים קצרי מרחק), לבר השגה, וכך נסענו להצטנן באירלנד הקרירה, כשהטמפרטורות בארץ נסקו והגיעו לשיאן. ההנאה שלנו התחליה ביעד של טיסה ישירה ומקוצרת, ירידה משמעותית במעלות, ולאחר הנחיתה נוספו הנופים, שהיו עוצרי נשימה – גוונים של ירוק, ירקרק וכחול עמוק משגעים ביופיים; מים זורמים מכל כיוון אפשרי; חופים חוליים; גינות מטופחות בצד הדרך; ומצוקי ענק, שרק מלהביט בהם מלמטה למעלה גרם לי להצטמרר מפחד, שלא לדבר על נהיגה בכבישים צרים – ועוד בצד שמאל של הכביש, ברכב לא אוטומטי… אם לסכם בקצרה את המראות, אפשר לומר שאת הנופים של אירלנד חשנו בכל הגוף.

כך התרחקנו מהחום בארץ, ובעיקר מהקיטורים על החום בארץ, שלדעתי הם אלה שלמעשה מחממים את האווירה וחווינו חופשה מסוג אחר.

לצד הישראליות, שאני מוצאת בה לא מעט יתרונות, לא יכולתי שלא ליפול בשבי של האירלנדיות, שמגיעה בחבילה אחת עם אנשים חביבים ולבביים במיוחד, עם חוש הומור עצמי מפותח. נהנינו מאוכל טוב שכלל נתחי סטיקים נפלאים, דגים טריים, שנמשו זמן קצר לפני שישבנו במסעדה – והגיעו לשולחן רק לאחר מספר שעות ולצידם ירק טרי וכמובן, כוס בירה גינס. הכול בנחת, כראוי לחופשה וכפי שהאירלנדים מתייחסים בכבוד לארוחות שלהם.

למרות המרחק והניתוק מהעבודה ומשגרת היום-יום, לא יכולתי שלא להרהר בדברים שראיתי, ולחבר אותם למה שזורם אצלי בדם – יחסים בין בני המשפחה, וכך במהלך השבוע עלו לי מספר מחשבות, והנה אני משתפת אתכן בנתח מכובד מהן. אז תתכוננו, טור לא רגיל, שהתהווה לאיטו בנופים האירלנדיים ובזיקה למשפחות בישראל.

תובנה 1 – געגועי לשמש

מיד כשנחתנו פגשנו ביום מעונן וקריר וכמובן שהיינו ממש מאושרים. למחרת התעוררנו שוב ליום מעונן, ואפילו גשום ברובו. על רקע מזג האוויר הסגרירי הזה, מצאתי את עצמי מתפעלת מהאירים, שממשיכים בשגרת חייהם ללא שום שינוי או הפסקה בגלל הגשם. אנשים ממשיכים לטייל, יוצאים לעבודה, מספקים שירות ללקוחות, עולם כמנהגו נוהג באירלנד. הכול היה טוב ויפה, אלא שביום השלישי התחלתי להרגיש שמשהו חסר לי, אבל עדיין לא הבנתי מה. ביום הרביעי התבהר לי שחוסר הבהירות היא זו שחסרה לי, ובמילים אחרות, הייתי צמאה לשמש הישראלית הלוהטת והקופחת.

התובנה שלי בעניין הזה הייתה שלפעמים כדי להתגעגע למשהו, צריך לחוות שבוע אחד בלעדיו. מכאן המשכתי וחיברתי את העניין לחיים. אולי יצא לכם בעבר לחשוב שאתם כבר לא יכולים יותר לשאת משהו או מישהו, בדיוק כמו את השמש הישראלית (זוכרים את הקיטורים?!). לכן הפשוט ביותר יהיה לנסות לחשוב על אותו עניין ולדמיין את עצמכם בלעדיו. שבוע בלי האח שמאחר כל יום לעבודה במשק, שבוע בלי ההורה שתמיד יש לו מה לומר על מה שאתם עושים, וכן הלאה. זה עובד מצוין עם השמש, ואני בטוחה שזה יעבוד מעולה ביחסים המשפחתיים.

תובנה 2 – עצי ענק ושורשים

אחד הדברים שמאפיינים את אירלנד הם עצים ענקיים, שבאופן טבעי מקורקעים לאדמה בעזרת שורשים עבים ומסתעפים. בדרכים, מפה לשם, חלפנו על פניהם ובכל פעם התבוננתי בפלאי הטבע האלה, ולא משנה על כמה חלפנו בדרך – עדיין המבט שלי התמגנט לעוצמה הזו של העצים והשורשים.

בתוך כל אותה התבוננות מתמשכת, היה ברור שככול שהשורשים עמוקים ומבוססים יותר, כך יכול העץ לצמוח ולגדול. מכאן נבראה גם תובנה נוספת, והיא: שהשורשים שלנו משפיעים עלינו אם נרצה בכך ואם לא. השורשים הם הבסיס, הם נקודת המוצא וההצלחות שלנו בחיים, במישור המשפחתי, החברתי וגם העסקי, כולן מתחילות בבסיס הזה. אז תחשבו על זה, ככל שהשורשים שלכם יהיו עצומים יותר, כך תוכלו לגדול יותר בחיים עצמם.

תובנה 3 – החיים הם גאות ושפל

הצימר שבו התארחנו, היה ממוקם בסמוך לקו המים, לפחות כך היה בשעות הלילה. בבוקר התמונה השתנתה לגמרי. הים נסוג עם השפל, ואנו התעוררנו למראה נוף שונה, כשקו המים התרחק מאיתנו עשרות מטרים. לצפות בתופעת הגאות והשפל בזמן קצר יחסית, זה דבר מדהים, כי בזמן שיש גאות אי אפשר לדמיין שיגיע השפל, ובדיוק להפך.

בכל בוקר ובכל לילה התפעמתי מהשינוי שהתרחש מולי, וכמובן לא יכולתי שלא לחשוב על המושגים האלה – גאות ושפל – בהקשר המשפחתי. כי בכל משפחה ובכל מערכת יחסים אישית, מתקיימת התופעה הזאת של גאות ושפל. פעם הקשר מתנהל בזרימה ובקלות, ופעם הקשיים עולים וצפים. זה מדהים שכשאנחנו שרויים במצב כלשהו, אנחנו מתקשים לדמיין את עצמנו במצב ההפוך. כשזה קורה, אנחנו מופתעים, במחשבה על כך שהרגע ראינו את קו המים, ואיך זה יכול להיות שהם נעלמו… אז נכון, כשיש שפל קו המים מתרחק, אבל הטבע לימד אותי שבחלוף הזמן מגיעה גם גאות. כל מה שצריך זה מעט סבלנות, היא תגיע. אולי לא מהר כל כך כמו התופעה שהייתי עדה לה באירלנד, אבל היא תגיע בזמנה.

* הכותבת הינה מגשרת, עורכת דין ונוטריון

מי יירש את זכויותיה בנחלה של חברת מושב שנפטרה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

"החקלאים נכשלו עשרות בשנים ביכולת שלהם ליצור גופים משותפים שיתמודדו עם השוק, זה כישלון נוראי שמשלמים עליו מחירים כבדים; בניתוח היסטורי זו בעיטה של החקלאים, חוסר אמון מול כל דבר משותף" "היום החקלאים הם
8 דק' קריאה
הבעיה של ערי הפיתוח היא תעסוקתית  ולא טריטוריאלית.  הטלת האשמה במצבן של עיירות הפיתוח על המועצות האזוריות, היא פוליטיקה קטנה של הנהגה לא מוצלחת. החטא העיקרי של הקיבוצים כלפי ערי הפיתוח ויישובי העולים מצוי
3 דק' קריאה
בצריף רובנשטיין מחוץ לחצר המשק בעין השופט, הוקם בשנות הארבעים מפעל לייצור חומרי נפץ עבור  "ההגנה". היו במפעל שתי סכנות:  האחת – עבדו בו עם כספית רועמת,  והשנייה – פחד מהבריטים שיגלו במה עוסקים
5 דק' קריאה
בשנת 1920, תרפ"א, בין ראש השנה ליום כיפור, התיישבה קבוצה של 46  צעירים וצעירות מתנועת השומר הצעיר, על רכס מערבית לכנרת,  וקראה למקום ביתניה עילית. באפריל 1921 עזבו מי שנותרו מחברי הקבוצה את ההר
13 דק' קריאה
נתן איכר, בן תשע עשרה  שנים,  איבד  את עצמו לדעת  ביום ה' כסלו תרפ'א. כתוב על המצבה בבית הקברות בכנרת אותה עיצב אריה אלוואיל הצייר, ראש  קבוצת ביתניה  עילית. את הטקסט מלווים ציורים,  ברקים
6 דק' קריאה

כתבות נוספות

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן