יבול שיא
הרפת והחלב
Screenshot 2023 10 17 145702

מתקפה במקום רכיבה

3 דק' קריאה

שיתוף:

דוד (דייב) רוזנברג יצא בשבת בבוקר לרכיבה על אופניים באזור קיבוץ בארי ונקלע לסכנת מוות * הוא ניצל בנס במתקפת ירי ורימונים על המיגונית בה הסתתר * בדרכו חזרה עזר לפנות שלושה פצועים

דוד (דייב) רוזנברג ממושב ניר ישראל היה רגיל מדי שבת בבוקר לרכב עם חברים על אופניים באזור קיבוץ בארי. (ראו: "פנסיונרים חוצים את ארה"ב באופניים", "קו למושב" גיליון 1291, 13 ביולי 2023).      

בשבת ה-7 באוקטובר קבע דייב עם חברו בועז אדר, שמתגורר בגני תקווה, להיפגש בשעה רבע לשבע ליד בארי, כדי להתחיל לרכב על אופניים בשבילים שם. הוא לא העלה בדעתו שיום שבת זה יהיה שונה לגמרי ממה שתכנן.  

רוזנברג, חבר ופנסיונר המתגורר במושב ניר-ישראל, נולד בדרום אפריקה. נשוי, אב לשניים וסב לשני נכדים. לפני כעשרים שנה יצר קשר עם רוכבים אחרים – וכך נוצרה קבוצת רכיבה על אופניים – אנשים מעל גיל 50. עם חברו בועז הדר הוא רוכב בעיקר באזור בארי. יש שם מסלולי אופניים שיוצאים מהקיבוץ.  

להלן סיפורו: "יצאתי בנס. כרגיל יצאתי עם האופניים בתוך האוטו לכיוון בארי בשבת מוקדם בבוקר. בועז חברי נסע אחריי באוטו שלו. פתאום התחיל כל הבלגאן עם רעש עצום, ראינו טילים עפים בשמים וברדיו שמענו את ההתראות. שנינו שוחחנו בטלפון והחלטנו שלא נרכב היום, אלא נסתובב וניסע הביתה.  

"בועז נסע, אבל אני הייתי די קרוב לבארי. בכניסה לקיבוץ עלומים ראיתי מיגוּנית, רכב משטרה עמד לידה ושוטר יוצא ממנו ונכנס למיגונית. החלטתי שגם אני אסתתר ואחכה קצת יעבור הזעם, למרות שברגע זה לא היתה התראה ספציפית למקום בו היינו.  

"נכנסתי למיגונית וכמה דקות אחרי זה הגיעו הרבה מכוניות מהדרום, מאזור רעים. (אז לא ידעתי כלל שהיה שם פסטיבל). המכוניות עצרו, והנוסעים יצאו מהן ורצו אל המיגונית כאילו הם בורחים ממשהו, (ואחר כך הסתבר שהם ברחו מתופת נוראה שהיתה במקום המסיבה שלהם). המיגונית התמלאה עד אפס מקום. היה צפוף מאוד מאוד, וחלק מהאנשים נשארו בפתח, כי לא הצליחו להיכנס."   

התקפה במיגונית 

על הרגעים הטראומתיים הבאים מספר דייב: "בתוך המיגונית, קרוב לפתח, יש בכניסה חצי קיר. עמדתי מאחוריו וזה מה שהציל אותי. כמה דקות אחרי זה התחילו יריות מקרוב. לא ידענו מה קורה, מישהו אמר שזה צה"ל, אבל היריות התחזקו ואז הם התחילו לירות מן הפתח ממש פנימה, לתוך המיגונית.  

"אנשים שהיו בעיקר בפתח נפגעו מהיריות, ואז נזרק פנימה רימון. ראיתי את הרימון בפינה רחוקה ממני. הוא התפוצץ, היה רעש נורא. המשיכו לירות, ואז זרקו עוד רימון. ראיתי גם את הרימון הזה, התכופפתי, חיכיתי לפיצוץ, אבל הרימון השני לא התפוצץ למזלנו. היריות נמשכו כל הזמן, עד שבאיזה שהוא שלב הן נפסקו.  

"חיכיתי עוד כמה דקות ויצאתי החוצה. עברתי על פני מישהו ששכב פצוע על המדרכה. ראיתי אפוד עם מחסניות שהיה זרוק בתעלה בצד הדרך ליד המיגונית, והוא כיסה איזה שהוא רובה, כנראה קלצ'ניקוב.  

"שני שוטרים עם אקדחים יצאו מאחורי מכוניות ששימשו להם מחסה. אחד מהם צעק לי: 'אם יש לך אוטו, סע, תברח מפה.' רצתי אל אוטו שלי, התיישבתי בפנים והתחלתי להניע אותו, אבל אז הבחנתי שאין ידית הילוכים. כדור שנכנס כנראה העיף אותה. לכן לא הצלחתי להוציא את האוטו ממצב 'פארק' למצב 'דרייב'.  

פינוי פצועים 

"יצאתי מהאוטו ואמרתי לשוטר, שאני לא יכול להזיז את האוטו. והוא ענה לי: 'תשמע, יש פה אוטו שהמנוע עובד. (הצעירים שבאו מהדרום יצאו מן האוטו ומתוך בהלה השאירו אותו דלוק). קח אתך כמה פצועים לבית חולים'. העמסנו שלושה פצועים לאוטו – שניים מאחור ואחד לידי, שכבר היה ללא הכרה.  

"נסעתי כמו מטורף לכיוון צומת סעד במטרה להגיע לבית החולים באשקלון, אבל המשטרה כבר חסמה את הכבישים. המשטרה, לא הצבא. אז פניתי לכיוון באר שבע במטרה להגיע לבית חולים סורוקה. בצומת נתיבות ראיתי כמה אמבולנסים ורכב משטרה, והיו שם גם ארבע גופות מכוסות על אלונקות.  עצרתי ואמרתי לאנשי האמבולנסים, שיש לי באוטו פצועים וצריך לקחת אותם לבית החולים. הוציאו את השניים שהיו מאחור על אלונקות. ראיתי שלא לקחו את הבחור שהיה במושב לידי. אז הסתבר לי שהוא כבר מת בדרך." 

חזרה הביתה 

"עשיתי טעות כאשר כיביתי את האוטו. לא יכולתי להניע אותו מחדש, כי לא ידעתי את הקוד. וכל הזמן הזה היו התראות של טילים. גם שם היתה מיגונית, ואני עם השוטרים, נהגי האמבולנסים וכמה אזרחים נכנסנו למיגונית. יצאנו ונכנסנו כמה פעמים לפי ההתראות, כי כיוונו טילים לעבר נתיבות.  

"באיזה שהוא שלב השוטרים אמרו: 'מי שיכול, שייקח רכב וייסע מפה צפונה לכיוון בית קמה, כדי לצאת מהאזור'. נראה לי שהם כבר התחילו לקבל ידיעות שיש מחבלים בכל האזור. תפסתי טרמפ עם מישהו שהיה לו מקום באוטו. ביקשתי שיורידו אותי ליד בית קמה. הייתי בקשר טלפוני עם בני טל. טל יצא מניר ישראל, הגיע לבית קמה, אסף אותי ויצאנו הביתה.  

"האוטו שלי כמובן נשאר שם, עם האופניים וכל הציוד. בבית הבחנתי שהגרביים שלי והסנדלים (אותם התכוונתי להחליף לנעלי רכיבה) היו ספוגים בדם של אחרים. זה כנראה משלוליות הדם שדרכתי בהם כשיצאתי מן המיגונית ליד עלומים. היו לי גם כמה פגיעות קטנות בגוף מריקושטים של היריות, כנראה. יצאתי מזה בנס, אבל אני מזועזע מכל מה שראיתי וחוויתי. זה כל הסיפור."  

הנה כי כן, כמו הצעירים שיצאו לחגוג בחיק הטבע בחניון רעים, כך גם דוד שיצא להנות ברכיבה על אופניו בחיק הטבע, בשבילים אשר כל כך מוכרים לו באזור בארי; וכולם נתקלו ברוע ובאכזריות במקום שיש בו  בדרך כלל שלווה וירק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נתחיל בהודעה של דוברות המשטרה – גניבות בקר בשווי של מאות אלפי שקלים. כתב אישום הוגש באמצע ינואר האחרון, בגין עבירות של גניבות בקר וקשירת קשר לביצוע פשע נגד 3 נאשמים, שגנבו עשרות פרות
2 דק' קריאה
משפ' יעקב עדיין ממשיכה ברפת רציתי מאוד לבקר ברפתות השכנות בחבל תענך שהולכות ונעלמות וכך, היה מרגש מאוד לפגוש את זוג המבוגרים – רחל ואליהו יעקב, יחד עם ירמי בנם הצעיר, שהוביל אותי בחום.
7 דק' קריאה
יוחאי קמחי בעין חרוד איחוד קצת לפני המלחמה יצאתי לפגוש איש מיוחד בעין חרוד עם עשייה בלתי פוסקת במשך עשרות שנים, עם דגש על הרפת. כל הפיתוח בענפי החקלאות בקיבוץ עין חרוד איחוד, עבר
6 דק' קריאה
פוסט אחד שהניע אנשים רבים בתקופת המלחמה שנים רבות שאני מלווה את רפתות העוטף במסגרת תפקידיי בענף. במבצעים הביטחוניים המיוחדים, השתדלתי להתנדב ליום-יומיים בחליבות ברפת, שהעובדים שלה פונו בצו צבאי והיא נשארה ללא צוות.
3 דק' קריאה
חודשים רבים של השקעה בקידום המועמדות בכל משקי הקיבוצים וביום שלישי 14.2 התקיימו הבחירות והדרמה הייתה גדולה. בשעות הלילה נספרו הקולות וליאור שמחה נבחר לתפקיד מזכ"ל התנועה הקיבוצית. הוא יחליף בתפקיד את ניר מאיר
2 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן