עונת הארטישוק

עוד יש חקלאים בארץ שמגדלים על שטחים נרחבים ירקות ופירות ונהנים מהעשייה שלהם * אחד מהם הוא נעם יעקבא ממושב ניר-בנים * בשבתות ניתן להגיע למשקו, ליהנות מארוחה המבוססת על ארטישוק שהוא מגדל, ומסיור במטעים ובשדות המושב בהדרכתו

נעם יעקבא נולד בשנת 1957 בקיבוץ פלמח-צובה להוריו אליעזר ומאירה. בשנת 1958 הם עברו למושב ניר-בנים, שם טיפחה המשפחה משק מעורב. היו להם רפת, לול, מטע וגם גידולי ירקות.  

מספרת אימו של נעם, מאירה, על התקופה הראשונה במושב: "אני זוכרת חורף קשה מאוד בשנה הראשונה שלנו במושב – עם בוץ עד הברכיים, חיתולים שלא מתייבשים… ולא פעם פיללתי שמשאית תבוא לקחת אותי חזרה לקיבוץ." 

אבל הם נשארו בניר-בנים, שהפך במרוצת השנים למושב מפותח ומשמש גאווה לחבריו. בניר-בנים נולדו אבנר (נרי) ורקפת, אחיו ואחותו של נעם וכנהוג במושבים, והשלושה עזרו בעבודת המשק כנהוג אז אצל ילדים ונוער שחיו במושב. "בכל בוקר, שעה לפני ההליכה לבית הספר, היינו קוטפים אפרסקים," מספר נעם.   

נעם הוא בן ממשיך, המטפח עתה משק עם כרמי זית וגפן, אך עיקר הגידול הוא ארטישוק. לשאלה איך הוא הפך לבן ממשיך והאם ההחלטה היתה בידיו, הוא עונה: "נשאבתי."  

אבל למרות שלכאורה לא ניתנה לו אפשרות בחירה, נראה שהוא לא מתחרט על אורח חייו, והוא הפך להיות חקלאי גאה, חרוץ וחי בכבוד מפרי עמלו.  

נועם מתמקד בטיפוח שלושה ענפים, ולצורך כך הוא חוכר שטחים נוספים על שלו. בכרם הזיתים, על שטח של 36 דונם, מגדל נעם את זן ה"ברנע". זהו זן ארץ-ישראלי, שפותח על ידי פרופ' שמעון לביא ז"ל ממכון וולקני, וקיבל את שמו מאזור קדש ברנע, (כי עצי הזית גודלו בנווה המדבר עין אל-קודיראת בסיני, המזוהה עם קדש ברנע המקראית). 

"עצי הזית בכרם זה הם בעלי גזע רחב, מתאימים לקטיף מכני באמצעות מנערת," מספר נעם. "לאחר המסיק, שמתחיל בדרך כלל בנובמבר, אנחנו מובילים את הזיתים לבית הבד ביושיביה, שם מפיקים מהם שמן זית בעל טעם עדין יחסית לזנים אחרים."   

בכרם הגפנים שלו הוא מגדל ענבי מאכל. בסוף העונה, לאחר הבציר, מתקבלים מהענבים שנותרו צימוקים. "אנחנו פורשים רשת על הארץ, שמים עליה ענבים. אלו מתייבשים בשמש והופכים לצימוקים." מספר נעם. "אחר-כך אנחנו מפרידים באמצעות מכונה את השזרות מהצימוקים ואורזים אותם לצורך מכירה."

הארטישוק 

הענף הגדול ביותר של נעם הוא גידול ארטישוק, אותו הוא מגדל על שטח של 360 דונם. הוא נקרא גם קִנְרָס או חֻרְשָׁף ומוזכר גם במשנה.  

כשהוא עומד בתוך שדה הירוק רחב ידיים של ארטישוק, הוא מספר: "הארטישוק הוא צמח ים תיכוני. הוא צומח בארצות אגן הים התיכון, או בארצות רחוקות אליהם הגיעו מהגרים מאזור זה, כגון ביבשת אמריקה, אליה הגיעו הספרדים בעבר." 

היתרונות הבריאותיים של הארטישוק רבים, כיוון שהוא מכיל ויטמין C וברזל ומסייע לחיזוק המערכת החיסונית. וכן יש בו סיבים תזונתיים רבים, המסייעים למערכת העיכול ועוזרים במיוחד לחולי סכרת לאזן את הסוכר. יש בו נוגדי חימצון. הוא נחשב כצמח ה'מנקה' את הכבד."  

נעם מוסיף פרט פיקנטי על צמח הארטישוק: "הרומאים והיוונים ייחסו לו תכונה של מעורר תשוקה, ואסרו על הנשים לאכול אותו." 

קטיף הארטישוק הוא מחודש נובמבר עד מאי, כאשר השיא הוא בחודשים מרץ-אפריל. הארטישוק מוכר כצמח מאכל יוקרתי. הוא נקטף בשלב שלפני הפריחה, ואוכלים את הניצן של התפרחת. צמח שלא נקטף למאכל מצמיח תפרחת סגולה יפה ביותר.

מרכז תיירות חקלאית 

באחת השבתות הגענו למשק של משפחת יעקבא בניר בנים. החנייה היתה מלאה במכוניות. בחצר גדולה ישבו אנשים ליד שולחנות ואכלו. נכנסנו אל המבנה הצמוד ובו היה מזנון עשיר חלבי, רובו מבוסס על הארטישוק. ואחרי האוכל יצאנו עם נעם לסיור. בסיור, שארך כשעה וחצי, השתתפו ילדים ומבוגרים. נעם סיפר על תולדות המושב ובהדרכתו ביקרנו בשטחים עם ענפי חקלאות רבים. שלו – כרמי זיתים וגפנים – ושל שכניו: שדות חיטה נטועים, מטע נקטרינות, אפרסקים ועוד. נעם הסביר בכל מקום על אופן הגידולים השונים וכמובן שגולת הכותרת היתה בשדה רחב הידיים של הארטישוקים, אשר שימש גם מקום נפלא לצילומים.  

לשאלה איך הוא נכנס לתחום התיירות החקלאית, עונה נעם: "זה היה ממש במקרה. בשנת 2004 הייתי בסיור מקצועי של מגדלי ארטישוק באיטליה, באזור דרומה לנאפולי, שם ראיתי שעורכים פסטיבל לארטישוק. אז החלטתי שיש צורך חשבתי לקדם את הירק הזה גם בארץ, לחשוף אותו להמונים, כי הוא הולך ונשכח. האוכלוסייה שמכירה אותו הולכת ומתפנקת, מעדיפה לקנות את הלבבות הקפואים שמקורם בכלל במצרים. בתחילה חששתי: מי ירצה לקטוף ארטישוק במו ידיו? אבל החלטתי לנסות ושנה לאחר מכן, בשנת 2004, ערכתי פסטיבל בשדה גדול שהיה לי ליד הכביש. זה היה מאוד מוצלח." מספר נעם. "הגיעו המונים, עד כי הפקק בדרך אלינו התחיל בצומת קסטינה ונגמר בצומת פלוגות."  

לכאורה, ההצלחה הזו היתה צריכה לשמח את נעם, אבל מסתבר שהיו נזקים גדולים בשטח הזה בן 60 הדונם. "אנשים הגיעו בהמוניהם וקטפו את הכול, אבל הם הרסו את השטח. זה היה כמו ענן ארבה שהתנפל עליו. וכן התגלו גם פניו של הישראלי הקצת פחות נחמד…" 

לאחר מכן התחיל נעם למכור ארטישוק בחצר ביתו, ובהמשך הוסיף את האוכל המבוסס על הפרי: "התחלנו בקטן, משניים שלושה בסופי שבוע בשנה. ולאחר מכן גדלנו. היום אנחנו מקיימים את הארוחות וסיורים בשבתות במשך ארבעה וחצי חודשים." עתה יש לנעם עובדים שמבשלים ומסדרים את האוכל במזנון.  

לסיום, נעם מייעץ כיצד לשמור על ארטישוק בבית לאחר קנייתו: "ניתן לשמור את הארטישוק במקרר עטוף בניילון למשך שלושה שבועות. אם קונים ארגז, יש לכסות אותו במגבת רטובה כדי שלא יתייבש." 

לגבי הבישול הוא מייעץ: "מבשלים את הארטישוק במים עם שמן-זית, שום ועלי סלרי. לאחר מכן משהים אותו מעט במי הבישול כדי שהטעמים ייספגו בו. ניתן גם להקפיא ארטישוק לאחר בישולו במים עם לימון. בתיאבון. 

מסתבר שהחקלאות עדיין יכולה לפרנס את בעליה בכבוד וגם להוות אירוע חברתי-קולינרי, שמוסיף ידע לרבים על החקלאות בארץ. 

קישור לאתר "הארטישוק של נעם: https://www.artishoke.co.il