אייל ונעמה גילר עבדו בהיי-טק והחיים היו טובים, עבודה מול מחשב עם פינוקים * בכל בוקר עלו על הרכב ונסעו לעבודה במרכז, אבל לאייל היה חלום – לחזור להיות עובד אדמה, לרעות את העדר * בהדרגה, החלו אייל ונעמה גילר לגדל עיזים ובמקביל לעבד שטח לגידולי ירקות לזרעים, עד שלבסוף התמקדו בחווה החקלאית שלהם כמקור הכנסה עיקרית * יפעת בן שושן באה לבקר וחזרה לספר
חלומות ומציאות נפגשים
החווה של גילר נמצאת במושב נתיב העשרה, אי אפשר לפספס אותה כשיורדים מהמושב לכיוון שטחי החקלאות בחלק המערבי של המושב. בכניסה, שלט עץ, כמו בחוות של טקסס ומבנה מצופה עץ, כמו במערב הפרוע.
בקצה הירידה לחממות המערביות פניתי שמאלה והגעתי לחווה באחד מימי שישי בצהרים. מצאתי את נעמה בהכנות אחרונות של מגשי הכיבוד. עוד רגע תגיע לכאן משפחה מורחבת שבאה לחגוג יום הולדת לזקן השבט. משפחה שבחרה לבלות את סוף השבוע החגיגי – כאן בעוטף עזה ואת היום הראשון החליטו לבלות בנתיב העשרה. אט אט הם מגיעים, בכל דקה עוד חלק מהמשפחה, עד שלבסוף מתיישבים תריסר איש סביב שולחן העץ שבמרפסת החווה. נעמה מקבלת אותם בחיוך גדול, רובם מיקנעם (מהמושבה וגם מהעיר), חקלאות אינה זרה להם. משפחה עם שורשים בהתיישבות העובדת. הם לא באו ללטף טלאים או לשמוע איך חולבים עז. גם הם עדיין לא יודעים מה מצפה להם בביקור בחווה שיש בה כבשים, עזים, ועוד הפתעות חקלאיות.
נעמה מספרת על הרעיון להקים את החווה: "אייל ואני, הכרנו בצעירותנו, אייל (51) בן קיבוץ ניצנים ואני (47), בת נתיב העשרה. אייל בעברו היה איש רשות שמורות הטבע ואיש גד"ש בקיבוץ, שנינו התפרנסנו יפה בתחום ההיי-טק, זכינו לעבוד בחברה הראשונה של נפתלי בנט. בכל בוקר התחלנו את היום שלנו בנסיעה ארוכה למרכז. בשלב מסוים חזרתי הביתה להיות עם הבנות ואייל המשיך לנסוע, בכל בוקר ל'אמדוקס' בצומת רעננה. היה חוזר לקראת ערב אחרי יום עבודה מול מסך ותנאים מפנקים, עד שגם הוא הבין שאמנם העבודה מתגמלת, אך לעיתים אתה תוהה האם כך יהיה כל חייך הבוגרים," מספרת נעמה.
לאייל גילר היה חלום, לחזור להיות עובד אדמה, לרעות את העדר, אבל החלום שלו התרחק ממנו בכל בוקר שבו יצא מנתיב העשרה לרעננה. אייל לא רצה לעזוב את חברת ההיי-טק בבת אחת ולכן, בהדרגה, החלו אייל ונעמה לגדל עיזים ובמקביל לעבד שטח לגידולי ירקות לזרעים לפיתוח זנים חדשים. בבקרים אייל המשיך לנסוע לרעננה עד שהפרק הזה בחייו בא אל קיצו לפני כמעט 5 שנים. מאותו רגע התמסרו הגילרים לחקלאות ורתמו לכך גם את 4 ילדיהם, רוני, גילי, טליה ודן, שאותם אפשר למצוא בשטח, בכל פעם שהחווה פתוחה לקהל הרחב, בעיקר בתקופת "דרום אדום", בחודש פברואר ואחריו, הם מגישים, מנקים, עוזרים ונותנים שרות לכל מבקר.
אתגרים בדרך להצלחה
"כדי להבין מה אנחנו רוצים והאם זה מתאים לנו, הסתובבנו בחוות בכל הארץ, ניסוי וטעיה, רצינו לקבל רעיונות לאטרקציות אך בעיקר להתמקד בעסק אחד עיקרי שאותו נפעיל ביחד. הלכנו למשרד העבודה כדי לבקש תאילנדים. הבנו שעלינו להיערך נכון גם מבחינת כח אדם. שם אמרו לנו: עד שלא תראו מחזור הכנסות ראשון – לא תוכלו לקבל עובדים. בהתחלה עשינו הכול בעצמנו, נעזרנו בכוחות מקומיים עד שהגיע העובד הראשון. היום מועסקים אצלנו 8 עובדים זרים מתאילנד."
אני מנסה לבדוק עם נעמה לאיזו קבלת פנים הם זכו כשרצו להיכנס לעולם החקלאות: "נתנו לנו את כל הסיבות להישאר בהיי-טק, לא הבינו למה אנחנו עושים את הצעד הזה, שנראה לאחרים לא הגיוני. אבל שנינו היינו כבר עמוק בתוך התהליך של שינוי בחיים וכך התחלנו עם העיזים ואחר כך עם הגידולים החקלאיים."
נעמה מעבירה הסבר מרתק על תהליך ההכלאה המתרחש אצלם במשק. לטובת העניין היא פנתה לאומנית שיצרה עבורה מודל מוגדל של פרח עם כל חלקיו. כמו פאזל היא מפרקת את המודל ומסבירה איך אוספים את האבקנים ומפזרים אותם על פרח הנקבה כך שתתרחש הפריה. הסבר מוחשי בהחלט שמסייע להבין כיצד מתרחש התהליך המרתק הזה שאת תוצריו רובנו טועמים בסלט.
היא לא חוסכת מהמבקרים גם את תיאור האתגרים העומדים בפניהם כחקלאים. בין אם מדובר בהפריות שיורדות לטמיון בימי חמסין, ובין אם בקושי לתקשר עם העובדים הזרים ביום-יום, ובעצם לסמוך עליהם שיעשו את מה שצריך, גם אם לא הבינו את כל מה שאמרת.
בכלל, על התאילנדים היא מדברת באהבה גדולה ולרגע נותנת תחושה שהם חלק מהמשפחה: "אנחנו דואגים לפנק אותם מידי פעם, לעיתים עם בירה ובוטנים, כמו שהם רגילים בתאילנד, ולעיתים בטיול שאנו מוציאים אותם אליו. הקושי הכי גדול שלנו איתם הוא כשצריך ללכת לרופא ואז עלינו להכניס מתורגמנית שנמצאת איתנו על הקו בכל זמן הביקור אצל הרופא."
עוד מגדלים פה פיטאיה ב-3 צבעים. מייד מגיע מגש עם פיטאייה סגולה, פרי מרהיב ביופיו המשמש גם לעיטור מגשי פרות. יש לפרי סגולות מיוחדות והוא תמיד הפרי הכי יפה על המגש.
חציל מר הוא ירק שגדל גם בצפון מזרח הודו, נעמה מספרת על קהילת בני שבט המנשה שמתגוררים בקהילות בכל הארץ. מקיימים אורח חיים דתי: "אחד מבני הקהילה יצר איתנו קשר וביקש מאייל לגדל עבורם חציל מר, שאותו הם אוכלים כשהוא עדיין ירוק. בנוסף לחציל, אנו מגדלים עבורם גם פלפל מאוד חריף, עד כדי כך שאפילו לתאילנדים שלנו זה חריף מידי והם לא נוגעים בו."
עוד מגדלים בחווה של גילר: לוביה, מלון מר, תירס בעונה, תבלינים, עשבי מרפא לקוסמטיקה וכמובן סוגים שונים של ירקות לזרעי מכלוא: עגבניות, פלפלים, פול ואפונה.
עיזים. זה הסיפור שלנו
את תחילת דרכם עשו נעמה ואייל כמעט לבד, הייתה להם יועצת עסקית מטעם חממות התיירות (של משרד התיירות ומשרד החקלאות), שבאה לכתוב להם תוכנית עסקית. היה עליה לקבוע האם מדובר בעסק רווחי או שלא כדאי בכלל להתחיל להפעיל אותו. "בשלב כלשהו הלכנו ללמוד לגבן. בתחילה נסענו לסדנת היכרות בישוב שחרות, אצל בת מושב שלנו שגרה שם. ממנה למדנו את המושגים הראשונים בתחום ואת כל מה שעלינו להכיר להמשך הדרך ולעולם הכנת הגבינות. מאוחר יותר השתלמנו בקיבוץ בארי, ולאחר מכן התחלתי לשחק עם הטעמים ולייצר גבינות במרקמים שונים ובטעמים מיוחדים. גבינה צ'רקסית, גבינה גרוזינית, בולגרית ועוד. נתתי לחברים ולמשפחה לטעום ועל פי תגובותיהם ידעתי אם אני בכיוון.
"בתחילה היו לנו רק 8 עיזים כאשר רק אנחנו טיפלנו בהן. לאט לאט התחילו המלטות ובמקביל רכשנו כבשים ועיזים נוספות. עם הזמן רצינו להפוך את המקום לכזה שמארח מבקרים ובנינו במו ידינו, בסיוע התאילנדים את כל מה שאתם רואים פה. את הדק, את השולחנות, ציפינו את הקרוואן בלוחות עץ ואבזרנו את החווה."
נעמה מוציאה לאורחים מגש של גבינות עם קרקרים, טעימות מהגבינות שגיבנה והמבקרים נהנים מכל ביס. הגבינה הצ'רקסית זוכה לקונצנזוס בקרב הטועמים, למרות שגם הגרוזינית מקבלת לא מעט מחמאות.
אנחנו צועדים אל הדיר, נכנסים פנימה, את פנינו מקבלות שתי עיזים קטנטנות שמסתובבות חופשיות ועומדות על ערימת ירק, הן ידידותיות ומאפשרות לגשת אליהן. בכלל, הכול פה נראה רגוע, יש כאן מרחב מחייה גדול ורחב המאפשר לבעלי החיים לנוע בחופשיות ממקום למקום.
כיום יש בחווה של גילר 50 כבשים ו-10עיזים ו-20 דונם של גידולים שונים בחממות ובשדה פתוח.
בימים של הסלמה ביטחונית, נעמה נוסעת עם הילדים כבר ביום הראשון ואייל נשאר פה לטפל במשק: "זה כבר סידור קבוע. אייל יודע שאני מעדיפה לא להיות כאן עם הילדים בתקופות כאלו, ואנחנו שבים הביתה כשהכול נרגע – ומשתדלים להתרגל מחדש לשגרה שהופרה."
הביקור של המשפחה החוגגת מגיע אל סופו והוא הוכתר כמוצלח ביותר. כולם נהנו, הן מההסברים והן מהטעימות שהוגשו והמשפחה בדרכה אל האטרקציה הבאה. הם הבטיחו לשוב לכאן בהרכבים נוספים: "באנו ולא ידענו למה לצפות," הם אומרים, "אנו יוצאים מכאן עם תחושה של גאוות ההתיישבות ובצידה חקלאות מצטיינת ששמחנו לגלות כאן בנתיב העשרה. לא כל יום פוגשים חקלאים צעירים מקצוענים וחדורי מוטיבציה כמו אייל ונעמה."
בואו לבקר
חודש פברואר, הוא חג הכלניות שלנו כאן בעוטף עזה. מאות אלפי ישראלים (ומסתבר שגם לא מעט תיירים) פוקדים את האזור, נהנים מהמרבדים האדומים ומשלל הפעילויות באתרי התיירות כאן במרחב, במסגרת אירועי "דרום אדום".
גם הגילרים מתכוננים לחודש העמוס בשנה. אז מה הם מציעים לחודש הקרוב? פעילות לכל המשפחה בשישי ובשבת הכוללת: טעימות גבינות ויין, סיור בדיר, ליטוף טלאים, פיתות בטאבון. מומלץ להתעדכן אודות שעות הפעילות והסיורים (ושאר הפעילויות המוצעות בחווה) בדף הפייסבוק: החווה של גילר – חוויה חקלאית משק צאן.
