יבול שיא
הרפת והחלב
Screenshot 2023 08 15 142958

על פני מים סוערים

9 דק' קריאה

שיתוף:

אסף חיים ממן נודד כבר שני עשורים עם משפחתו המתרחבת בין חמש יבשות ועשרות קהילות * אחרי שכמעט טבע למוות החליט להוציא לאור ספר מרתק ומרגש בשם "והאופנים וחיות הקודש", בו הוא חולק עם קוראיו את הדמויות הססגוניות שפגש במסעותיו – ואת ההבנה שבסופו של יום כל הדרכים מובילות לציון

על אנשים כמו אסף חיים ממן כותבים ספרים בתנאי שהם לא כותבים את הספר בעצמם כמו במקרה שלפנינו. אדם אמיץ ומלא סקרנות, שנודד עם אשתו וילדיו ברחבי העולם כמעט 20 שנה, ומתייחס לחיים כמו שכולנו אמורים להתייחס אליהם – כאל טיול זמני, חד פעמי בו כל יום שלא חווים חוויות הוא יום מבוזבז.

לא תמיד החוויות חיוביות, אבל הן תמיד מלמדות ומאתגרות, כפי שאפשר ללמוד ממה שאירע במאי 2020. לאחר כמעט חודשיים של הסתגרות בבית כשהקורונה משתוללת בחוץ, "הגיע חבר שהעביר לנו שיעור תורה," הוא נזכר. "ישבנו, שתינו ודיברנו על החיים. הוא סיפר לי על הקונספט של ביטול עצמי, לפיו ברגע שבן אדם מצמצם את עצמו ואת האגו הוא מאפשר לקדוש ברוך הוא מרחב מספיק כדי להיכנס פנימה. המשפט הזה תפס אותי בדיעבד וכנראה שגם הציל את חיי."

שלושה ימים לאחר מכן החליט אסף ללכת עם אשתו שהייתה בהיריון ושלושת ילדיהם הקטנים לחוף "מנהטן ביץ'" – אחד החופים היחידים בלוס אנג'לס שלא נסגר בשל המגיפה: "כמעט מייד אחרי שנכנסנו למים נתפסנו אני ובני בן ה-11 במערבולת ונסחפנו לעומק האוקיאנוס," הוא מספר. "החוף היה ריק מאדם ולא הייתה נפש חיה מסביב. לאחר מאבק עיקש וארוך הבנתי שהסיכוי שמישהו יגיע אלינו בזמן הוא אפסי, ואז נזכרתי במשפט ששמעתי שלושה ימים קודם על האגו. בעודי מותש ובולע מים, הבנתי שלא משנה מה אני על החוף – כאן בתוך המים אני כלום. אני לא יכול להציל את בני ואפילו לא את עצמי."

מה התרחישים שעברו לך בראש באותם רגעים?

"עברו לי כמה תרחישים בראש: הראשון שאני טובע והילד ניצל, השני שאני ניצל והילד טובע והשלישי הסביר ביותר הוא ששנינו טובעים בתוך דקה. הגעתי למסקנה שחייתי די. היו לי חוויות נהדרות, ילדות מאושרת, נישואים מאושרים, מסעות בעולם וקריירה מעניינת, אבל הילד שלי לא חווה את כל אלה, לכן אני מוכן לטבוע בתקווה שאולי הבן שלי יישאר בחיים. הרגשתי לכמה שניות שלוות נפש בה השלמתי עם מותי, עד שלפתע קרה נס."

משום מקום הגיחה סירה של משמר המפרץ, בזכותה מתקיים הריאיון הזה. "לא האמנתי למראה עיניי," אומר אסף. "הייתי בחיל הים, אני יודע להריח דיזל ורעש של סירה מרחוק, ושם זה הגיע משום מקום."

באותו שבריר של שנייה היה על אסף לקבל החלטה: לנסות בשארית כוחותיו פעם נוספת לשחות כנגד הזרמים לעבר הילד, שהיה במרחק 30 מטר ממנו, או להרים את היד כדי שהמציל על הסירה יראה אותו מבעד לגלים. הוא בחר באפשרות הראשונה: "אני זוכר שבניגוד לניסיונותיי הקודמים שחיתי אל הילד כמו דולפין, מהר ובאופן מפתיע ללא כל מאמץ ובתוך שניות הצלחתי להגיע אליו. המציל הבחין בנו מבעד לגלים, קפץ מהסירה עם מצוף והגיע אלינו ברגע האחרון. מצאנו את עצמנו שוכבים על החוף מותשים ומתקשים להאמין בנס שזה עתה קרה לנו," נזכר אסף וחזר אל המשפט שאמר לו החבר על האגו.

לדבריו, ברור לו שהמשפט הזה, שעבר בראשו בזמן שנאבק בגלים, הוא זה שהציל את חייו: "אם לא הייתי מגיע לביטול עצמי לא הייתי מצליח להציל את עצמי ואת הילד שלי," הוא אומר וכאן לא הסתיימו המחשבות על ההשגחה העליונה. כבר באותו ערב הוא קורא ב"לוס אנג'לס טיימס" כתבה על המתאבק האמריקני המפורסם – שאד גאספרד, שנכנס עם בנו לחוף מרינה "דל ריי" הסמוך, בדיוק באותו יום ובאותה שעה. שאד שנאבק באותם זרמים, אותר על ידי סירת הצלה, אך מפני שלא הצליח להתאחד עם בנו בניגוד לאסף – נפל קורבן כשהמציל קיבל החלטה לשחות קודם אל הילד וכך פספס בשניות את ההזדמנות להציל גם את אביו.

אם היית יכול לחזור לרגע בו טבעת, היית פועל אחרת?

"למען האמת, לאחר כמעט רבע שעה של מאבק מתיש במים הגעתי למיצוי כל יכולותיי – ולא נותרה בידי כל אפשרות הגיונית לפעול לפיה. אל בני לא הצלחתי בשום אופן להגיע, והברירה היחידה נותרה בין להמשיך להילחם ולפרפר עוד חצי דקה-דקה או להגיע לביטול עצמי כנה, ולהבין שאין בכוחי לשפר את מצבנו. להשלים עם

המציאות המרה ולהפקיר את עצמי לחלוטין בשלווה יחסית בידי השגחה עליונה. מהרגע שהסירה הופיעה ועוד לפני שהבחינה בנו מבעד לגלים, כבר הפנמתי שיש השגחה עליונה, ומשם למרות שעובדתית עדיין היינו מרחק שניות מטביעה, ההשתדלות הייתה קלה בהרבה ויצאנו מהאירוע די בקלות וללא שריטה."

"באותו שבוע לא הפסקתי לחשוב מדוע זכיתי להמשיך בחיי, לעומת המתאבק שטבע למוות", משתף אסף. "האם נשארו דברים שעליי לעשות והאם יש דברים נוספים שתמיד חלמתי לעשות ולא הספקתי."

הצריף בחוף מנהטן לוס אנגלס
הרציף בחוף מנהטן, לוס אנג'לס. צילום: תומס אוונס

תקופת הנדודים

כדי לענות על השאלה הזאת עלינו לצלול לתולדות חייו המרתקים של אסף חיים ממן. הוא נולד בחיפה לפני 44 שנה. בין השאר היה קצין מנהלה בחיל הים וסטודנט למשפטים. "גרתי כל השנים בארץ באותה דירה והתקדמתי במסלול ישראלי שגרתי למדי," הוא מספר.

בגיל 26, רגע לפני שעלה על הדרך הבטוחה לחיים בורגנים, הוא החליט – כמו בסרט "תעצרו את העיר – אני רוצה לרדת" לחשב מסלול מחדש. ההחלטה הזאת הובילה אותו למסע של 18 שנה בהן ראה עולם במובן הכי מילולי ומרחיב אופקים.

חיידק הטיולים, בו נידבק כמה שנים לפני כן, התפרץ מחדש והוביל לתקופת נדודים ארוכה: בעקבות נישואיו לשרה עבר אסף לניו יורק ולוושינגטון לתקופה של 5 שנים שאחריה שב לארץ עם שני ילדים. גם לאחר החזרה ארצה המשיך אסף בנסיעות למדינות מתפתחות מטעם עבודתו ואחריהן יצא לסיבוב נוסף עם משפחתו.

התחנה הראשונה שלהם הייתה בהודו, שם חיו כשלוש שנים ושם נולד בנם השלישי. משם עברו לברצלונה בספרד, בה גרו כשנה ומשם נדדו לבוגוטה שבקולומביה. לפני ארבע שנים עברה המשפחה ללוס אנג'לס, עם הפוגה של חצי שנה בתקופת הקורונה בה הכירו מקרוב את מרוקו.

לדבריו, הוא לא ממש תכנן את המסלול הלא שגרתי של חייו. "אפשר להגיד שהזדמנות רדפה הזדמנות ואני זרמתי עם מה שהחיים הציעו לי," הוא אומר. "בכל מקום אליו הגענו עבדתי או ייעצתי, כך שלא רק נהניתי מהנוף, אלא למדתי, התפתחתי ועבדתי, בעיקר בתחום האנרגיה הסולארית וחשוב מכל – חייתי חיי קהילה עמוקים ועשירים עם משפחתי."

מה גרם לך לבחור במקצוע הזה?

"תמיד הייתה לי תשוקה להציל את העולם. הפרקטיקה הייתה קצת בעייתית כי אני לא באמת מהנדס או איזה ממציא גדול. הייתי בסך הכול עורך דין מתחיל. בעריכת דין נחשפתי למימון פרויקטים, למדתי מנהל עסקים ואיכשהו התגלגלתי לעבודה בתחום הסולארי שהיה בחיתוליו. אחרי כמה חודשים בישראל אמרו לי 'אתה פחות מתאים לארץ, בוא נעשה אתך פרויקטים בעולם הגדול'. מפה לשם התחלתי לצבור ניסיון והבנה בתחום, שבאותו זמן מעט מאוד אנשים הבינו בו – וזה לקח אותי לטיול מטורף בעולם. בניתי בית ומשפחה, אבל לא הפסקתי לטייל כי זה בנשמה שלי".

איך הגיבה האישה למסעות האלה?

"מצוין. כבר בדייט הראשון אמרתי לה שאני טיפוס הרפתקני שאוהב לטייל בעולם. היא אמרה לי שגם היא מחפשת אורח חיים כזה וזה היה אחד הדברים שחיבר בינינו. לא כל מעבר הלך חלק מבחינתה, כי במידה רבה היא הייתה מרוכזת בפרטים ואני בחלום. את המסע הזה התחלנו לעבור כזוג צעיר ומשוחרר וסיימנו עם ארבעה בנים, שתי קריירות והמון אחריות. היא ידעה שזה בוער בי והיא הבינה שזאת חוויה מטורפת לילדים. הם ראו עולם, למדו שפות והיום הם יכולים לנחות בכל מקום ולהסתדר."

לאורך שנות הנדודים הכיר אסף מאות אנשים שהשפיעו על חייו, שכפי שנכתב בפתח הכתבה הפכו לספר שכותב את עצמו.

מה בספר?

הספר "והאופנים וחיות הקודש" (הוצאת ספרי ניב) מלווה 12 גיבורים וגיבורות מעוררי השראה במסע אופניים ארוך ומאתגר בן חמישה חודשים מצפון אפריקה, דרך אירופה והמזרח התיכון לארץ ישראל. בכל פרק מוביל גיבור אחר כמדריך תיירים מיומן את קבוצת הרוכבים ואת הקוראים בעלילה בממד המרחב בארץ בה עובר המסע, בממד הזמן דרך ההיסטוריה הכללית והיהודית שהתרחשה בארץ הזאת ונותן לנו גם הצצה לדמותו המורכבת, לסיפור משפחתו, תוך כדי הצגה של נושאים שונים שמעסיקים את כולנו כבני אדם.

כל אחד מהסיפורים ומהגיבורים הוא עצמאי בפני עצמו, אך קשור לאחרים בבחינת חוליה בשרשרת המסע. הקוראים שירשו לעצמם להיסחף בעלילות הספר, בדיוק כמו הרוכבים במסע, ייחשפו לסרגל מאמצים מתגבר במהלכו יחשוף אותם הגיבור מפרק לפרק לסיפורים, לעובדות ולסוגיות מעניינות. "זה די דומה לחוויה של טירונות כלל צה"לית עם ישראלים שמעולם לא פגשת עד הגיוס, או לטיול בהודו עם חבורה שבחיים לא תפגוש או לאיזה

ראלי אתגרי של אמצע החיים עם נבחרת של אנשים שהגיעו מפינות שונות, המקובצת יחד להשגת משימה," מספר אסף.

מתוך הספר: "נועה וגלעד היו מלאכים ונשמות תאומות, שגם במקרה דמו זה לזו. ההבדלים הגופניים שהתחדדו משנה לשנה הודגשו בין תספורת לתספורת, ובין סט בגדים אחד למשנהו, ואת הנפש התאומה בתמונת המראה שחוויתי החליפה דמות שונה: פחות מלאך, פחות ילדה, יותר אישה. החברה כבר הסלילה אותנו להיפרד, הטיפוס על העצים התמעט, שעות המשחקים ביחד התקצרו, התמימות התחלפה במבוכה, הילדים החלו להציק, הבנות החלו לרכל, והמבטים כלפינו מהעוברים והשבים התחלפו מסימפתיה לתמיהה. אהבתי את נועה הילדה אהבה בלתי מוגבלת, עד לשמיים, עד לעננים, כמו זחל שלא יודע שובע, אבל גם הרגשות נאלצו להתאים את עצמם ולהתכסות במעטה הצניעות, והזחל הירוק והגמיש נאלץ להקיף את עצמו בקליפה קשה ומגוננת שתשמור על אהבת הילדות בטוחה מפני המבטים, ההטפות והלחצים. בפקעת הקשיחה, נראה היה כי האהבה הישנה ואולי אף האסורה, שמורה היטב כאוצר בתיבתו, בתרדמת שלא ברור מתי תסתיים".

אסף: "יש בספר 12 סיפורים ואני נמצא קצת בכל אחד מהם. הקטע הזה הוא אחד מהאהובים עליי. הוא מדבר על אהבת ילדות בין שתי נפשות, אהבה טהורה שמנסה להישמר בתמימותה לאורך ההתבגרות מול המוסכמות והמבנים המסורתיים המגבילים שהחברה מנסה להלביש עליה. לא מדובר על אהבה רומנטית, אלא על אהבת נפש בה הפקעת מגוננת על שני הילדים התמימים".

תמיד היה לך כישרון כתיבה?

"אולי חבוי, תמיד היו לי הרבה רעיונות בראש, אבל לא הצלחתי לבטא אותם ביעילות, יכולת הכתיבה שלי הייתה מוגבלת. גם אופן הדיבור שלי היום שונה מאוד מהדרך בה התבטאתי בעל פה בצעירותי. הייתי מדבר במהירות גבוהה ובשפה תזזיתית ולא ממוקדת. כל זה השתנה בזכות מנטור שליווה אותי בתקופת הסטאז' שלי כעורך דין לפני כמעט 20 שנה, הוא התעקש לשבור לי כל דפוס התנהגות או הרגל שלילי שלשיטתו מנעו ממני להתפתח ולהצליח. מלבד משפטים, הוא לימד אותי להיות בן אדם – הוא לימד אותי לתקשר ברמה אחרת ולכתוב מכתבים ומסמכים עם רעיונות מגובשים ובשפה נכונה. הוא לימד אותי לחשוב למי אני כותב ועל מה אני כותב. לפיכך, אני לא מרגיש כמו סופר בדמי ימיו, אלא ככותב צעיר בן 18 כי לפני כן לא ממש כתבתי."

מתי צץ הרעיון לכתוב את הספר הראשון בחייך?

"הספר הנוכחי הוא לא בדיוק הספר הראשון שכתבתי. לפני כן פרסמתי ספר אחר, אבל לא בשמי. היה לי רעיון מהפכני ולא ידעתי איך יקבלו אותו. רציתי שיתייחסו לרעיון ולא למי שכתב, לכן לא פרסמתי אותו בשמי. הדפסתי אותו במספר מוגבל של עותקים בזמן הקורונה. הספר הנוכחי נולד בזכות הנס שקרה לי בים, שגרם לי לחשוב על החיים, על המשמעות שלהם ועל מה שיש לי להעביר לעולם. החלטתי לשבת ולכתוב את כל הרעיונות שהיו לי בראש."

Screenshot 2023 08 15 143018
עטיפת הספר "והאופנים וחיות הקודש" מאת אסף חיים

"והאופנים וחיות הקודש"

כמה זמן הקדשת לכתיבת הספר? האם הכתיבה באה בקלות?

"כתבתי במשך שלושה וחצי חודשים, בהם במקביל לעבודה שלי התמסרתי לכתיבה, בעיקר בלילות. אני חושב שהיו לי לפחות 20 לילות לבנים בהם הגעתי לעומק הכתיבה. אני לא יכול לומר שהכתיבה באה לי בקלות כי מדובר בספר ביכורים וגם במסרים מורכבים שרציתי לתווך לקהל רחב ככל האפשר."

שם הספר "והאופנים וחיות הקודש" הוא ציטוט מברכות הקודמות לקריאת שמע של שחרית: "וְהָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ בְּרַעַשׁ גָּדוֹל מִתְנַשְּׂאִים לְעֻמַּת שְׂרָפִים". האופן הוא גלגל בעברית מודרנית, אך בעברית מקראית הרמז הוא למלאך, כלומר כוח רוחני שאמון על שליחות ומתבטא פעמים רבות באדם שנמצא בהתפתחות ובתנועה.

כך בדיוק מציג שם הספר את הרובד הגלוי שהוא מסע האופניים, אך גם מרמז שהתוכן יורד לעומקים ולגוונים אחרים לגמרי. הספר מלווה את הגיבורים במשך כמה חודשים במסע אופניים שמסתיים בעלייה לירושלים. המסע מלווה בנופים גיאוגרפיים ובהרבה מאוד היסטוריה כללית ויהודית. בכל מקום בו עובר המסע מתאר המחבר את מה שקרה במקום ההוא מהזווית היהודית, ומתמקד באישים אותם מכיר הקורא הממוצע כשמות של רחובות. כך למשל, כשהמסע עובר בספרד מסופר על הרמב"ם, יהודה הלוי, אבן גבירול ופועלם. יש בספר שילוב של טקסטים מהמקורות לצד קטעי שירה של משוררים ויוצרים עכשוויים, כמו יענקל'ה רוטבליט, אביב גפן נתן יונתן, ישי ריבו ושמוליק קראוס.

למרות שמסגרת הספר כוללת עלילה, הוא יכול בקלות לככב גם כספר היסטוריה, פילוסופיה ובעיקר כמדריך טיולים מרתק שיפתח בקוראים את כל שערי הסקרנות וישלח אותם להזמין כרטיסי טיסה או לפחות למסע לימודים ברשת.

אז למי מיועד הספר?

"הספר מיועד לכל אדם בוגר קורא עברית במיוחד בישראל, שמסכים לצאת מאזור הנוחות שלו ולהתחבר בכל יום עם גיבור אחר ולתת לו להוביל אותו במסע אופניים במדינה אחרת ובתקופה אחרת. אני מניח שכל קורא יתחבר במיידית ובאופן טבעי לגיבור מסוים ובהמשך תוך כדי הקריאה גם לדמויות נוספות."

מה המטרה שלך בספר?

"אחת המטרות שלי בספר היא להציע כמה גישות ופרשנויות אחרות למצבים המאתגרים שעוברים תושבי ישראל וגם היהודים בגולה, לפחות אלה שמחוברים להוויה והיא מעסיקה אותם ביומיום. אני חושב שאנשים שיקראו את הספר ירגישו פחות מבודדים בנחלה שלהם, בשבט שלהם, במשבצת האקסל הצרה אליה הם נדחסו, בצירוף הנוסחה שהחברה נוטה לכלוא אותם בתוכה ולבודד אותם משאר המסך – כאילו הם עלים וענפים מבודדים וחלשים. הם יגלו מחדש שכל אחד מאתנו הוא למעשה חלק מעץ מפואר בעל גזע רחב, שורשים עמוקים ותפרחת עצומה שמכסה את כל העולם ואת כל ההיסטוריה האנושית."

בוא נדבר על הדמויות בספר. אלה אנשים שהכרת במהלך הנדודים?

"יצא לי להכיר במהלך שנותיי בישראל וברחבי בעולם דמויות שעוררו בי השראה ומרכיבות חלק מהדמויות בספר. עשרות אנשים אליהם התוודעתי, יופתעו לגלות את עצמם בין שורותיו, בתנאי שהם קוראים עברית כמובן. יש גם דמויות שהרכבתי מחלקי דמויות שפגשתי בדרכי ומכל אחד לקחתי משהו שהתאים לי לספר."

יש גם משהו מהדמויות שנובע מהאישיות שלך?

"לכל הדמויות בספר יש משהו ממני, לא רק תכונות, אלא גם הכמיהה לחזור לארץ. אני מתכנן לחזור לארץ בקיץ הקרוב ובינתיים אני עסוק בלשחרר ברקסים, פחדים וחששות שקשורות בהחלטה לחזור."

מה גורם לך לרצות לחזור?

"הרצון לגדל את הילדים בארץ, שלא יצטרכו לנדוד כל כמה שנים למדינה אחרת, אלא שיתקעו יתד במדינה שלנו."

רגע לפני שאתה חוזר, איך אתה מסכם את המסע שלך בעולם והאם אתה חוזר לתמיד או שבשלב מסוים תשתעמם ותחזור לנדוד?

"בסופו של יום עבדתי קשה ולקחתי סיכונים כדי להפוך לאזרח העולם הגדול וחבר בהרבה קהילות בהן אני מרגיש בבית. כל חזרה שלי לישראל לא תהיה מכורח, אלא דווקא מתוך בחירה חופשית ותחושת שליחות, אחרת זה לא יחזיק מעמד, העולם אני רוצה להאמין יישאר פתוח בפנינו."

אתה חוזר לישראל עם המשפחה בתקופה בה המדינה שלנו בוערת. איך אתה מסביר את זה שאתה חוזר דווקא עכשיו, כאשר לא מעט ישראלים מחפשים כרטיס יציאה מכאן?

"קשה לי להסביר בהיגיון את ההחלטה, אך כשם שהאווירה בארץ שמעודדת עזיבה ויציאה נובעת מרגשות עזים בקרב ציבורים רחבים, כך גם ההחלטה שלי בסופו של דבר מוכרעת פחות מהשכל ויותר ממעמקי הבטן. בפשטות, אני באמת מרגיש כרגע כדג סלמון ששוחה במעלה הנהר כנגד הזרם."

הספר "והאופנים וחיות הקודש" זמין בחנויות הספרים המקוונות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול משק החשמל בקיבוצים הפך למורכב במיוחד והוא כולל אחריות על רכישת חשמל ומכירתו, גביית תשלומים, תחזוקת תשתיות והיכרות עם הרגולציה המשתנה  * חברת משקי רם, שפועלת בכ-40 קיבוצים, מתמחה בכך ותוכל ולחסוך לכם
3 דק' קריאה
הצלם הבינלאומי נפתלי הילגר מגן-נר שבגלבוע נוסע ברחבי העולם, מגלה תרבויות לא ידועות ומצלם נופים ואנשים * בתמונותיו ניכרים סקרנות, רגישות והקשר האנושי שהוא ניחן בהם * מאז ה-7 באוקטובר הוא מקדיש חלק מזמנו
9 דק' קריאה
על הגדות פסח בהתיישבות העובדת  סדר הפסח הוא הטקס הביתי-משפחתי החשוב ביותר בשנה. לאורך ההיסטוריה קיימו אותו בארץ ובגולה, גם בתנאים קשים ובלתי אפשריים כמעט. העיסוק המרכזי הוא קריאה בהגדה של פסח. במאות השלוש-עשרה
3 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן