יבול שיא
הרפת והחלב
מיכל כהן סדיקלר

תרבות יוצרת קהילה

10 דק' קריאה

שיתוף:

"יש חשיבות מאוד גדולה לפיתוח קהילה באמצעות תרבות הפנאי," אומרת עו"ד מיכל כהן סדיקלר . לשם כך פיתחה מודל לתכנית מובנית, שהיא מקדמת ברשויות וביישובים הכפריים. בריאיון לעדינה בר-אל היא מספרת על חשיבות ההכשרה המקצועית לבעלי תפקידים בתחומי תרבות, חברה וקהילה, על יתרונות שיתוף כל הגילאים ועל אביה, שמהווה דוגמא לניהול הפנאי האישי בגיל השלישי 

מיכל כהן סדיקלר נולדה בירושלים ושם עברו עליה ימי ילדותה ונעוריה. מיכל נישאה בשנת 1995 לרוני, גם הוא יליד ירושלים, והם חיו תקופת מה לאחר נישואיהם בעיר זו. ב-1999 הם עברו למושב בית-זית, שם התגוררו בשכירות.  

מאז שנת 2002 מתגוררת המשפחה במושב שורש, בבית שבנו בהרחבה, עם שני ילדיהם הבוגרים: נוגה בת 25. עתה היא סטודנטית למשפטים ומדעי המדינה באוניברסיטה העברית וכן עובדת בתנועה לאיכות השלטון. בשירותה הצבאי ובמילואים היא משרתת בדרגת סרן בצנחנים. איתמר בן 22, קצין בדרגת סגן בשירות קבע, סמ"פ בהנדסה קרבית. "איתמר הוא סקסופוניסט, למד באקדמיה למוסיקה בירושלים," מציינת מיכל, "והוא בחר בשירות צבאי משמעותי כלוחם במקום להצטרף לתזמורת צה"ל." 

חשיפה בילדות לחברותא 

מיכל עוסקת שנים רבות בפיתוח תרבות ופנאי בקהילות ביישובים כפריים ועירוניים. בילדותה ובנעוריה היתה חניכה ומדריכה בתנועת הנוער "המחנות העולים" ושם ספגה את הערכים שמדגישים את חשיבות ה"יחד", את הפעילות התרבותית הבלתי פורמלית, כמו מפגשי חברה, הרקדות, סמינרים וועדות תנועה, אירועים, טיולים ומסעות ברחבי הארץ.  

במבט לאחור היא נזכרת מתי בפעם הראשונה חשה את חווית הפעילות המשותפת של קהילה כפרית: "בילדותי העירונית," היא מספרת, "נהגנו לבקר ולהתארח אצל חברים של הוריי בקיבוץ ברקאי, לטייל ברחובות השקטים והירוקים, לבקר ברפת וכמובן להיפגש עם חברים. שם נחשפתי לראשונה לחברותא הקיבוצית ולהתרגשות הקהילתית מאירועי חג, ובעיקר זכור לי אירוע חג השבועות. לימים הבאתי התרגשות זו לידי ביטוי בהפקת אירועים וטקסים, תחילה ביישוב בית-זית ואחר-כך במקומות  אחרים.  

קונספט עסקי 

"כאשר התגוררתי בבית-זית התחילו הקשר הקהילתי שלי בהתיישבות כפרית וכל המפעל שלי לפיתוח תרבות ופנאי בקהילה," היא מספרת. "כאשר רכז התרבות במושב סיים את תפקידו, פנו אלי והציעו לי לקבל על עצמי תפקיד זה. הייתי אז סטודנטית לתואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת באר-שבע. הבנתי אז, שגם כאן, בעסק קהילתי, כמו בעסק כלכלי, יש צורך בתכנון אסטרטגי תוך בחינת המשאבים הקיימים במקום ומחוצה לו – האנושיים, התקציבים והפיזיים, כמו גם בניה של תוכנית עסקית ושיווקית, גם כדי לעמוד בתחרות על משאב הזמן הפנוי של התושבים. 

"בעצם לקחתי את הקונספט של ניהול עסקי והשתמשתי בו  לניהול תרבות ופנאי ביישוב, תוך הדגשה של היבטים חברתיים וקהילתיים. בפרזנטציה שלי בפני חברי הוועד, נציגי היישוב, הצגתי את עצמי, את האג'נדה שלי. הצגתי בפניהם תכנית שנתית עם תקציב משוער, והם נתנו לי אור ירוק להתחיל בעבודתי. התכנית השנתית שלי התייחסה לטווח רחב של גילאים, לאוכלוסיות שונות ביישוב.   

"בתחילה נתקלתי בסקפטיות של התושבים. אמרו לי: 'מי יגיע לפעילות על הדשא במושב?'. וזה המצב ביישובים רבים," מסבירה מיכל, "שתושביהם הגיעו מארצות שונות לכור ההיתוך היישובי. קיים שוני אתני, עדתי, דתי ותרבותי, ומעבר לכך, בקהילות קטנות קיימים סכסוכים פנימיים ומשקעים שנוצרו לאורך שנים. לכך נוסיף תפיסות שונות של צעירים מול מבוגרים, תושבים ותיקים מול חדשים, חברי אגודה מול דיירים שגרים בשכירות במקום – וכל המרקם האנושי המורכב הזה חי באותה קהילה גיאוגרפית מצומצמת." 

וכך התחילה מיכל במשימה לפיתוח חיים קהילתיים איכותיים באמצעות תרבות הפנאי, מלווה בחוסר אמון, אבל בתמיכת ועד המושב שגילה פתיחות רבה – והמשימה התגשמה. מאז ועד היום  הפך מושב בית-זית לקהילה עם פעילות תרבותית מפותחת עבור התושבים, וגם כאבן שואבת לחבריהם ולמושבים וישובים אחרים מירושלים ומיישובי הסביבה.  

קהילות פנאי 

בבית-זית הנהיגה מיכל מעל חמישים אירועים בשנה, חלקם לקהילה כולה, חלקם לילדים ולנוער וחלקם לקשישים. נוצרו שם "קהילות פנאי".  

"הכוונה היא לקהילות בעלי תחביב משותף," מסבירה מיכל, "כגון קבוצת מטיילים, אוהבי סרטים, אספנים, רוכבי אופניים, שחקני שח ועוד."  

היתה פעילות ענפה ביותר של חוגים לכל הגילאים, ועם הזמן הפעילות  שם הפכה כמודל עבור יישובים אחרים.  

מרכז הכשרה לתרבות פנאי 

"כאשר הייתי רכזת תרבות," מספרת מיכל, "רציתי להרחיב את הידע שלי בנושא ולהיפגש עם רכזים אחרים לשם הפריה הדדית והעשרה. הקורס היחיד שמצאתי והשתתפתי בו היה קורס מטעם חברת המתנ"סים, שעסק במושג הפנאי על הגדרותיו, מאפייניו וההשפעות שלו על הזמן הפנוי של האדם בתקופות שונות בחייו. ובעצם הבנתי שפנאי ותרבות קשורים זה לזה, כי אנשים צורכים תרבות בעיקר בזמנם הפנוי." 

מיכל זיהתה את הצורך של רכזי תרבות לרכוש ידע בתחומים אלו ולהשתתף בלמידת עמיתים. לפיכך, במקביל להיותה רכזת תרבות, היא פתחה מרכז לתרבות פנאי שמטרתו לפתח ולקדם מערכות תרבות, חברה וקהילה, באמצעות הכשרות מקצועיות לרכזי תרבות, קהילה, נוער, גיל שלישי ועוד. במרכז זה הם למדו איך בונים מערכת תרבות פנאי ואיך מפעילים אותה. המרכז נקרא "אפיק – ארגון פיתוח ויזמות בקהילה." 

מיכל בציערותה בסיני
מיכל בציערותה בסיני

"פיתחתי מודל בן ארבעה שלבים לבניית מערכת תרבות פנאי, אותם העברתי בהדרכותיי," מספרת מיכל.  

"השלב הראשון הוא הַמְשָֹגָה. עונים לשאלות: מה זו תרבות? מהו פנאי? מהי קהילה? מהי המסגרת המוניציפלית עמה אנו עובדים? איך בונים קשר נכון עם הוועד המקומי ועם הרשות המוניציפלית? וכמובן  מהי תפיסת התפקיד של רכז תרבות הפנאי?  

"שלב שני הוא בניית אסטרטגיה. לשם כך יש צורך להרכיב פרופיל קהילתי. כלומר: להכיר את הקהילה, לבדוק את הצרכים ואת ההעדפות של האנשים. להכיר את האדם הפרטי בקהילה וכיצד הוא מנצל את  הזמן הפנוי שלו. וכמובן לימוד המשאבים הפיננסיים והפיזיים, ניתוח מגמות השוק והסביבה וקביעת מדיניות ליישום התכנון האסטרטגי. כל זה בהתאמה לקהל היעד ולמשאבים העומדים לרשותנו.  

"מתוך כך קובעים את החזון, מטרות ויעדים לתחום תרבות וקהילה עבור אותו יישוב. 

"השלב השלישי הוא בנייה של תכנית שנתית, שנגזרת מהאסטרטגיה שנקבעה.  שלב רביעי הוא הביצוע והבקרה, עונה לשאלה: איך ניישם את המטרות והיעדים שנקבעו? שלב זה כולל הפקת אירועים ומיזמים קהילתיים מהתכנון ועד לביצוע של תוכנית הפעילות על גווניה ואפשרויותיה." 

אח"מ אדם, חברה, מקום 

"חשוב מאוד לשתף ולהניע את כל הקהילה לפעולה," אומרת מיכל, "יישובים רבים נוהגים להסתפק בהזמנת מופע של אמן מן החוץ לאירועים. ניתן לעשות זאת מדי פעם או לשלבו, אבל כאשר אירוע צומח מתוך הקהילה הוא מאוד משמעותי לה. התהליך חשוב – שיתוף כוחות פנים וכישורים רבים ככל האפשר של תושבים מגילים שונים מתוך היישוב – בחשיבה ובתכנון, בכתיבה, בבימוי, בריקוד, במשחק, בהכנת תפאורה, בהכנת כיבוד.  

"בכל יישוב יש אנשים עם מגוון של עיסוקים ומקצועות, מגוון של תחביבים. ניתן לנצל זאת לקשת של הרצאות, המעשירות ותורמות לשני הצדדים. כי כאשר קובעים הרצאה, המרצה עצמו מועשר בשעות הפנאי שלו – הוא מתכונן היטב להרצאה, העמידה על הבמה גורמת לו להעצמה וסיפוק אישי. השומעים מקבלים ידע בתחומים שאינם מוכרים להם, או השראה להתחלת פעילות חדשה.  

"אם לדוגמא יש הרצאה של מדריך טיולים, הרי הוא יכול לעודד אנשים לצאת ולטייל במקומות קרובים ורחוקים. ואם אדם מספר על אוסף מיוחד שהקים, זה יכול להוביל אנשים נוספים להתחיל לבנות אוספים של דברים שמעניינים אותם."  

מיכל מכנה את בסיס הפעילות אח"מ – אדם, חברה, מקום – משולש קיומי המהווה מקור ערכי להעצמה ולפיתוח ההון האישי במקביל לפיתוח ההון החברתי. "ככל שמתמידים בפעילות לאורך זמן באותו מקום, אנשים מצביעים ברגליים ומשתפים פעולה. הם נרתמים ותורמים," היא אומרת.  

מושב בית זית אירוע משותף לסבים ונכדים
מושב בית זית אירוע משותף לסבים ונכדים

מיכל מדגימה פעילות שהביאה משתתפים מן היישוב ומחוצה לו: "בעבר הייתי מנהלת שיווק ב'תיאטרון הקרון' ואחת ממטרותיי היתה להביא הצגות אלה ומופעים אחרים 'עד ללקוח'. לכן  יזמתי מנוי מופעים לילדים, וכבר בשנה השנייה אזלו הכרטיסים."  

היא ממליצה ליישובים לייצר פעילות עצמאית זו, בנוסף למופעים המועצתיים: "ניתן להביא מבחר מופעים לבית התרבות בכל יישוב ויישוב, החושפים את הצופים  לתיאטרון, מחול ומוסיקה.  צריך לבנות ולתקצב את זה נכון כמו גם את יתר הפעילויות לאורך השנה, ובכך לגרום לתושבים להגיע לפעילות התרבות, לחזק את הקשר בין האדם, החברה והמקום בו הוא חי, ולחבר את המשפחות לקהילה אחת עם גאוות יחידה." ולפי עדותה של מיכל, מנוי המופעים לילדים צמח ומונהג כבר ביישובים שונים. 

"צריכה של תרבות כבר מילדות חשובה לאיכות הפנאי, אותה נצרוך בעתיד לאורך חיינו. אמפירית הוכח שאנשים שצורכים תרבות בגיל צעיר, יש סיכוי שהם יחזרו לזה ויחשפו גם את ילדיהם לזה. כגון ביקור בתיאטרון ובמוזיאונים, יצירה, האזנה למוסיקה ונגינה על כלי," מוסיפה מיכל.  

על פי סקר אמפירי הסתבר שאנשים במושב בית-זית אכן צרכו פעילות פנים. רוב התושבים בגילים השונים צרכו את פעילות הפנאי, האירועים והחוגים בתוך המושב. אלמלא התכנית הזו הם היו מבלים בחוץ. וכך נוצרה קהילה שאוהבת את המקום. נבנתה מערכת תרבות פנאי, יותר ויותר אנשים הגיעו, וגם הוועד השקיע יותר, במקביל הסבסוד עלה. זאת ועוד, התחילו להשקיע בנִראוּת : פיתוח של שטחים ציבוריים, הקמת גני שעשועים. 

"דווקא תרבות שלכאורה לא נראית בפיתוח הפיזי," אומרת מיכל, "יוצרת מנוע גם בתחום הנראה – שהרי מעורבות של אנשים בחיי הקהילה ובוועדות השונות ינותבו גם להיבטים של איכות הסביבה. אני מאמינה בצמיחה של פעילים מהשטח. לכן ההכשרות שלי מיועדות לא רק למנהלים.  

"היה חשוב לי להגיע לרכזים ולהניע אותם, כי הם בקשר ישיר עם האנשים ביישוב. יש לבנות את תרבות הפנאי מתוך האנשים שנמצאים בקהילה וזה, כאמור, יגדיל את התקציב מטעם הוועד המקומי או המועצה האזורית. לדוגמא: אם יש  עשרות פעילויות העשרה וחוגים ומשתתפים רבים, יעלה הצורך בטיפוח חדרי חוגים או שיפוץ בית התרבות." 

יישום בברנר ובשוהם 

לאחר סיום תפקידה בבית-זית, ובמקביל לעבודתה במרכז "אפיק", התקבלה מיכל להיות מנהלת המחלקה לחינוך בלתי פורמלי במועצה האזורית ברנר.  

שוהם אירוע פורים קהילתי
שוהם אירוע פורים קהילתי

"הייתי אחראית על תחומי התרבות, הנוער, הקונסרבטוריון ספורט וחוגי העשרה. לימים מוניתי למנכ"לית של תאגיד עירוני בשוהם, בתחום החינוך המשלים בקהילה. זה היה תפקיד ניהולי רחב היקף, עם תקציבים של עשרות מיליונים. אבל הקונספט של פיתוח קהילה ותרבות הפנאי – נשאר אותו קונספט. עם יותר אנשים ויותר תקציבים."  

ברור שמיכל פעלה גם ביישובי מועצת ברנר וגם בשוהם על פי ארבעת השלבים – התחלה בבדיקת פרופיל היישוב שיצביע על הרכב האוכלוסייה, פילוח גיל, כמות ומאפיינים, לרבות מצבים אישיים כגון כמות גרושים, אלמנים וזיהוי הצרכים והעדפות של התושבים. תוכנית זו באה לידי ביטוי בכל רובדי העבודה והעובדים – החל מתוכנית חשיבה ופעולה של כל אחד ממנהלי המדורים בתחום אחריותם והמשך עד אחרון האירועים.  

"לדוגמא," מספרת מיכל: "חשוב היה לי לקדם את תחום המוסיקה בכל אחד מהמקומות הללו לכדי 'יישוב מנגן'. בשיתוף פעולה עם גורמים פנימיים וחיצוניים הכנסנו את הנגינה, שהיא בעצם חינוך משלים, לבתי הספר. עמדנו ביעד כאשר הפכנו אותם לבתי ספר מנגנים, עם הרכבים ותזמורות, ובכך הגדלנו גם את כמות הנגנים בקונסרבטוריונים, ולימים השתלבו תלמידים במגמות מוסיקה בתיכון."   

מיכל מדגישה עד כמה חשוב ליצור הזדמנויות לילדים ולנוער להעשיר את הפנאי ולחוות הופעות בפני קהל: "במבט לאחור, זוכרים חוויות אלו של פעילויות תרבות אולי יותר מאשר תכנים שנלמדו בשיעורים."  

יישום המודל ביישובי תנועת המושבים 

אילנה יוגב מכפר אחים היתה מנהלת מחלקת חינוך ותרבות במועצה האזורית באר-טוביה.  

מיכל מספרת על המפגש עמה שזימן לה את ההכשרה הראשונה שהעבירה במרחב הכפרי: "אילנה פתחה את הדלת להכשרה מקצועית לרכזי תרבות, נוער וקהילה במועצה זו," מספרת מיכל, "נוסף לרכזים הגיעו גם מזכירי יישובים ונציגי וועד ומתנדבים. העברתי להם סדרה של 10 מפגשים. לאחר מכן, במשך ארבע שנים נערכו אחת לחודש מפגשי הטמעה ביישובים ברחבי המועצה. לשם העמקת ההיכרות הבין-יישובית קבענו את מפגשי ההטמעה ביישובים, והיתה לנו ההזדמנות לצפות במופעים של ילדי חוגים, להיפגש עם אומנים מקומיים, לבקר בבית הכנסת, בחדר הנצחה ובארכיון יישובי, להיפגש עם חקלאים  ולשוחח עם יו"ר ועדים ונציגי היישובים. מפגשים אלה הניעו תהליך של העצמת היישובים, נוצרו קשרי עמיתים בין הרכזים לבין עצמם ונעשו שיתופי פעולה בין היישובים."  

לתפישתה של מיכל, רכז/ת תרבות ופנאי בקהילה – זה מקצוע!  "רכזי תרבות הנם כוח חיוני ומרכזי וביכולתם להניע את מערכת תרבות הפנאי ולהשפיע על אופייה של הקהילה. זהו מקצוע הטומן בתוכו אחריות למשאבים שונים. במקרים רבים עוסקים רכזי התרבות בתחומם כאשר הם חסרים את ההכשרה המקצועית הרלוונטית, ועושים את המיטב לפי השתלשלות הדברים בשטח, ללא תוכנית מובנית, ובהתאם לאילוצים מוכתבים." 

מאחר וכך, המודל של מיכל הועבר במועצות אזוריות שונות ברחבי הארץ, בתנועה הקיבוצית, וכן היתה יועצת לפיתוח קהילה בתנועת המושבים, בשיתוף עם אילנה יוגב.  

מן העיר אל הכפר 

אחד השינויים המשמעותיים שעברו היישובים הכפריים, גם המושבים וגם הקיבוצים, הוא קליטת אנשים מן העיר בהרחבות. וכאן נוסף עוד שוני בתוך האוכלוסייה ביישוב בנוסף למגוון המאפיינים השונים הקיימים בקהילות גיאוגרפיות קטנות אלה.  

"היום אחוז משמעותי  מההתיישבות הכפרית גר בהרחבות," מסבירה מיכל. "יש יישובים שאנשיהם התייחסו אל אנשי העיר כאל משאב כלכלי, שיעשיר את הקופה וייתרום לפיתוח תשתיות. הם לא ממש הפנימו שהתושבים החדשים הם אנשים שבאו לחיות ולהנות מאווירה כפרית ומחיי קהילה. יש יישובים שעברו תהליך גיבוש וקליטה מוצלח של האוכלוסייה חדשה, ויש יישובים בהם קיים ריחוק בין הוותיקים והחדשים."  

אחת העצות של מיכל היא להזמין לפעילויות חברתיות ולאירועים את התושב החדש כבר מראשית הדרך, עוד משלבי בניית ביתו, ועם קליטתו לשלבו בפעילות התרבותית והקהילתית ביישוב. בפעילות חווייתית של אירועים אנשים נפגשים ונחשפים אחד לשני, יוצרים קשר בלתי אמצעי. "ראיתי משפחות שחידשו קשרים אחרי שנים. זהו כוח עוצמתי ומגבש," היא מוסיפה. 

אבא כמודל לניהול פנאי אישי 

"אחד העיסוקים המועדפים עלי הוא ייעוץ ותכנון הפנאי בגיל השלישי, וזאת בנוסף להתמחות שלי כעו"ד לגיל השלישי" אומרת מיכל. המודל שלה לפנאי מיטבי הוא אביה.  

"אבי, שמעון אלבז, הוא בן 89. מאז פטירתה של אימי יהודית לפני כחמש שנים, הוא מתגורר לבדו בירושלים. אבי עצמאי לגמרי, אוהב חיים, סקרן, בעל תושייה. הוא הולך להרצאות, מאזין למוסיקה, לומד שפות, קורא, גולש באינטרנט, אוהב היסטוריה עולמית ושל א"י, משתתף במפגשים חברתיים, הולך למופעי מוסיקה, לקולנוע, עורך קניות בשוק, משלב צעידה יומית וכמובן נפגש עם בני המשפחה.  

"עבורי הוא משמש מודל לאדם שלא 'נפל' בצאתו לפנסיה. אבי משכיל לשלב ולאזן את זמנו הפנוי בין קטגוריות של פעילויות העונות על צרכים שונים אצל האדם, ביניהן: פעילות אינטלקטואלית, פעילות חברתית, פעילות תרבות אומנות, פעילות בטבע, פעילות גופנית, רגיעה ומנוחה." 

המשפחה עם סבא שמעון אלבז
המשפחה עם סבא שמעון אלבז

להיבטים של הזמן הפנוי הרב שנוצר עם היציאה לפנסיה, בנוסף למגבלות ולחסמים המתהווים בגיל מבוגר – מקצה מיכל הכשרה מקצועית נפרדת לרכזי תרבות ורכזי הגיל השלישי, וכן מפגשים עם המבוגרים עצמם.  

"ככלל," היא מציינת, "מחקרים הראו שהשתתפות בפעילויות תרבות ופנאי, ובמיוחד בגיל השלישי, מעלה את איכות החיים, הרווחה אישית, את תחושת העצמאות וההערכה העצמית, גורמת להנאה, התפתחות וסיפוק אישי ומעלה את היכולת להתמודד עם משברים ומצבים של אובדן." 

אמנם יש כל מיני גורמים, כולל מן העבר, שמשפיעים על אופן ניצול הזמן הפנוי על ידי כל אחד מאיתנו, ביניהם: גורמים מסורתיים, דתיים, אתניים, תרבותיים, השפעה מבית, גורמים סוציו-דמוגרפיים, בהם מקום מגורים, הכנסה, סוג העיסוק ורמת השכלה, "אך יחד עם זאת," טוענת מיכל "בכל גיל ומכל רקע אישי ניתן לסגל ניצול מיטבי של הזמן הפנוי ולצקת לתוכו תוכן, פנאי, שיעלה את הרווחה האישית ואת איכות החיים." 

וכאן לרכזי התרבות והגיל השלישי יכולת גדולה להשפיע. "יש כאלו שעושים זאת בעצמם. כמו אבא שלי," אומרת מיכל, "אבל לא כולם כך. לכן מאוד מאוד חשוב לעשות את זה בקהילות הכפריות עבור האוכלוסייה המבוגרת, דור המייסדים, חלקם אנשים בודדים, באמצעות רכזי תרבות, רכזי נוער ורכזי גיל שלישי. אפשר להניע אותם לצאת החוצה, להיות בקשר עם אנשים, לעשות פעילויות משותפות שונות, בהתאם למצבם הפיסי." 

הוכח גם כי קיים קשר בין השכלה, חידוש תחומי ענין וסקרנות, לבין איכות וחדוות חיים. מיכל עצמה, יחד עם כל הלימודים ורכישת התארים, לא ויתרה במשך השנים על תחביבים והם רבים. היא משתתפת בחוג קרמיקה, עוסקת בציור וספורט, מנויה על תיאטרון, והיא התחילה ללמוד לנגן בפסנתר בגיל מאוחר יחסית. 

תחומי לימוד ועיסוק משפטי בגיל השלישי 

מיכל למדה בירושלים בתיכון "בית חינוך". בצבא שירתה כקצינת ח"ן (חיל נשים) ות"ש (תנאי שירות) בחיל האויר, ואחר כך התחילה את לימודיה האקדמיים. יש לה תואר ראשון בהיסטוריה כללית ובגיאוגרפיה מטעם האוניברסיטה העברית, כולל תעודת הוראה; תואר ראשון במשפטים מטעם הקריה האקדמית אונו; תואר שני במנהל עסקים מטעם אוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע; וכן תואר שני במשפטים בטעם אוניברסיטת בר אילן.  

"אני מאוד אוהבת ללמוד ולהעשיר את עצמי, וזאת מעבר להתמקצעות שמקנים הלימודים," מעידה מיכל. "את ההתמחות שלי לעורכת דין עשיתי אצל הרשם לאגודות שיתופיות, וזה כמובן חיבר אותי שוב לקהילות הכפריות." 

כאשר מיכל סיימה את לימודי המשפטים, היא התנדבה כעורכת דין ב"יד שרה": "זה ארגון גדול שנותן שירותים רבים לקהילה בהתנדבות ובחינם, כולל שירותים משפטיים לקשיש. באופן טבעי אני עוסקת כיום בהיבטים משפטיים של הגיל השלישי. כעורכת דין לאוכלוסייה זו, אני מתמקדת בצוואות, עיזבונות, ירושות, ייפוי כוח מתמשך. כמו כן, אני עוסקת בייצוג אזרחי בבתי משפט, ובנושאים שקשורים לאגודות שיתופיות, סוגיית בן ממשיך ונחלות ובעתירות מִנְהליות."  

היערכות משפטית בגיל השלישי חשובה מאוד לדעתה של מיכל, במיוחד כאשר יש לאנשים מבוגרים אפשרות לבחור מי יהיה האפוטרופוס שלהם במידה והם לא יהיו צלולים קוגניטיבית או נפשית, או למי להעביר את עיזבונם.  

"ייפוי כוח מתמשך, לדוגמא, מתחבר גם הוא לאיכות החיים. אדם בוחר היום, כאשר הוא כשיר קוגניטיבית, מי ידאג לו באחרית ימיו ויטפל בענייניו האישיים, הבריאותיים והרכושיים, במידה והוא לא יהיה כשיר לטפל בענייניו בעצמו. זה במקום שייקבע לו אפוטרופוס חיצוני על ידי בית המשפט והאפוטרופוס הכללי בפרוצדורה מייגעת. אני מוצאת שליחות חשובה ביותר ליידע את הקהילות. ולכן אני מרצה בהתנדבות בנושא הזה." 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אומר גל טוויג, מנהל פיתוח עסקי בשולחן מגדלי התמרים, שבימים אלה עושה את הכל ליישום התוכנית העסקית שגובשה בשולחן לשיקום ענף התמרים הישראלי, כדי להחזיר אותו לדרך המלך * באמצע מרץ ייצג השולחן חמישה
7 דק' קריאה
בינואר 2010 יצא לפועל מבצע "גאולה מרצון" במסגרתו פשטה המשטרה בשיתוף הרווחה על בית המשפחה שבו התגוררו נשותיו וילדיו של גואל רצון. אחת מהנשים ששוחרו מהכת היא יהודית הרמן מקיבוץ שפיים, אז בת 29,
9 דק' קריאה
לפני כחודשיים נבחר מרחב התיירות במושב ציפורי לייצג את ישראל בתחרות של ארגון התיירות העולמי של האו"ם (UNWTO) ככפר תיירותי מהטובים בעולם * מאחורי ההצלחה המדהימה עומדת מאירה צור, יזמית ופעילה חברתית, שבעבודה מאומצת הצליחה לייצר
7 דק' קריאה
עמותת 'להתחיל מחדש' שהוקמה על ידי שרון כהן, פועלת להצלת חמורים ושאר בעלי חיים שכבר מאות שנים חיים בהזנחה חמורה וסובלים התעללות קורעת לב. "נשבר לי הלב" אומרת שרון כהן מייסדת העמותה להתחיל מחדש
2 דק' קריאה
בזמן שיוצרים מכול העולם שואבים השראה משאון העיר והרעש – לוהאריה שואבת את השראתה מהחיים השלווים במושב. השקט, פכפוך מי המזרקה בגינה, המעיינות הזורמים ואפילו נקישה של נקר על העץ – כולם מובילים אותה
4 דק' קריאה
(בשבוע שעבר התחלנו טיול בעכו. הנה החלק השני…)  בר סַאמַא سَمَا   נפגשנו שוב עם דני ארמה ועלינו איתו לגג החדש של בר סאמא או שמיים. 360 מעלות של נוף עוצר נשימה הנפרש סביב היושבים
4 דק' קריאה
"אהבה, לימונדה וכתב יד רדוף" הוא שמו של ספרה האחרון, השמיני במספר, מאת לידיה גורדון קנכט מגעתון. סיפור אהבה וגם סיפור מתח, המשלב נגיעות ספרותיות ופילוסופיות במפגש עם כתבי אבן גבירול  "להרוג יהודים, כך
2 דק' קריאה
בניגוד לקונצנזוס, "מלחמת ששת הימים" נותרה עבור מפקדי גדוד 33 פצע מדמם. 22 לוחמים שנהרגו ביממה אחת במתקפה לכיבוש רמת הגולן שנערכה בהערכות חפוזה. מפקדי הגדוד, שרובם חצו את שנת השמונים לחייהם, בשיחה נוקבת
5 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן