קפה ישראלי

בחוות "מטעים" בגני טל מגדלים שיחי קפה כבר 7 שנים! * החקלאים והיזמים גיא ישועה ובתו הבכורה דקלה פוקס ממתינים לינואר הקרוב, אז כבר יוכלו להגיש למבקרים במרכז המבקרים ללגום קפה מתוצרתם ולא מברזיל * בנוסף הם מגדלים: אבוקדו אורגני, תמרים ודבש * ראיון עם אב ובתו מסוג אחר, שלא מאבדים תקווה ומושכים קדימה 

אין סיפוק גדול יותר להגיש, לטעום ולהנות מגידול שמגדלים במשק שלך. לטעם יש ערך נוסף ומיוחד, לאחר שהגידול עבר קשיים, תלאות וזמן ארוך מהזריעה או השתילה ואוטוטו יהיה כבר תוצר מוגמר. יש יבולים שרק צריך לשטוף ולנקותם והם מוכנים לאכילה. בגידולים אחרים יש להמתין לזמן הקטיף, עד שהם ממש בשלים ומוכנים לצריכה. כל יבול ותוצרת עם אופיו וייחודו. ויש גם יבולים שאמורים לעבור מספר עיבודים וטיפולים מותאמים, על מנת שאפשר יהיה לטעום מנפלאותיהם. לעיתים ההמתנה מתמשכת אפילו מספר שנים, תוך כדי תהליכים שונים. כך למעשה ב"חוות מטעים" שבמושב גני טל מצפים בחורף זה או כבר בחודש ינואר הקרוב ללגום קפה: קפה כחול לבן שפוליו הבשלים נקטפו, קולפו, יובשו, נטחנו ונמזגו לכוסות מהבילים כאן במשק ישראלי. 

דקלה פוקס (43) היא חקלאית, דור שני, ממושב גני טל המקורי וכיום מתגוררת בגני טל המחודש. 

איך הגעתם לגדל דווקא קפה? 

"גידול הקפה התחיל אצלנו לפני כשבע שנים, בעצם שילבנו בין שתי אהבות משפחתיות: חקלאות וקפה. לצערנו, היום לא קל להתפרנס כחקלאים במדינת ישראל ורצינו לנסות גידול חדש, מעבר לגידולים שיש לנו במשק: אבוקדו, תמרים ודבש אורגניים.  

"אני תמיד צוחקת ומציינת שאני דור שלישי למכורות לקפה. סבתא שלי רחל תבדל"א הגיעה לארץ מאיטליה עם המקינטה (כלי להכנת קפה), במקור היא ממשפחת לומברזו. למשפחה שלה יש קשר למשפחת מונטיפיורי. במלחמת העולם הראשונה, מאחר ורצו לגייס את הבנים ברחה המשפחה לתוניס. השמועה שמסתובבת במשפחה שאצלנו הילדים נולדים עם קפאין זורם בדם.  

"אז עשינו קצת בירורים, מאיפה משיגים שתילי קפה בארץ. מעניין שבמהלך החיפושים גילנו שכבר בשנות החמישים היה ניסיון ל'אזרח' את הקפה בישראל ושיש במשתלות ברחבי הארץ שתילים מהקפה ששרד. הזן ששרד נקרא בישראל 'ערביקה גולדה' – במקור זה קפה מהזן המוכר 'ערביקה' שהגיע מברזיל, שם הוא נקרא 'ברזיל בורבון' במקור.  

"למדנו את דרישות הגידול ויצאנו לדרך, מאותגרים בגדול עם הרבה תקוות ומאווים. חוץ מהעובדה שגידול קפה ממש לא מוכר ולא מקובל כגידול מסחרי בארץ, נוכחנו שתחום הקפה זה עולם שלם, ממש כמו יין ולטעמי יותר טעים. אבל כמו כל דבר זה מצריך ללמוד מהתחלה." 

לאזרח את הקפה 

בתחילה הם שתלו לניסיון רק כ-30 שיחים. השתילה היתה מתחת לבית רשת, כי צריך להבין, הקפמה צומח בעיקר בארצות בהן האקלים הוא טרופי, והוא גדל לאורך קו המשווה. הם רצו כמובן לתת לגידול עד כמה שאפשר את התנאים האופטימליים בארץ, למרות הבעיות המתעוררות תוך כדי האתגר המקורי והלא שגרתי.  

אחת הבעיות שהם מייד איתרו ששיחי הקפה סובלים מקרינה ישירה בשמש הישראלית הלוהטת. לכן הם דאגו לפנקם ולספק כל שיאפשר לגידול להצליח, כמו למשל לשתול את השתילים בין שורות האבוקדו, וכן לפרוש רשת צל טובה ומגינה. הרעיון הוא לא מקורי שלהם. במקומות רבים בעולם מגדלים קפה תחת הצללה של עצים ולא רק קפה, גם גידולי בננה, חרובים, אבוקדו, פסיפלורה וכ'ו. ההצללה היא טובה וזה חוסך שטחי מטע. זה מאוד יפה מצד אחד, אבל ברור שזה לא נוח לקטיף ממוכן שאליו הם עוד מקווים שיגיע, ולכן הם מתמקדים בגידול בבתי רשת.  

בשנה השלישית פרח הקפה בצורה מדהימה. אין אדם שלא מתלהב ומופתע כשהוא צופה לראשונה בפריחת הקפה המיוחדת בצבעה הלבן ובניחוחה היסמיני. בשלב הבא, בתום הפריחה מתגלים פירות הקפה. תחילה הם ירוקים ולאחר מכן הם הופכים לאדומים ומתוקים.  

המיוחד בקפה שלפירותיו אין בכלל טעם של קפה. הקפאין משתחרר רק תוך כדי תהליך של הקלייה:         "כשנכנסנו לגידול הקפה לפני שבע שנים," מספרת דקלה, "לא היה לנו מושג למה אנחנו נכנסים בדיוק. התברר שיש לנו עוד הרבה ללמוד ולחקור. הטיפול בגידול, צורות הייבוש של הקפה, שחוץ מהשיטות המסורתיות קיימות עוד שיטות. זה תחום שמתפתח מאוד בשנים האחרונות, ומתחילים להתייחס לייבוש ולהתססה של הקפה כמו יין. למיטב ידיעתי, אין מדינות שכנות לנו המגדלות קפה. הקפה גדל לאורך קו המשווה, אבל אולי כמו שפעם לא היה אבוקדו באזורנו, והיום כל ישראל וגם צפון אפריקה מלאות באבוקדו גם זה ישתנה. אז אי אפשר לדעת איך זה יתפתח בעתיד." 

מהם השלבים שעובר הצמח עד למזיגת כוס קפה? 

"השלב הבא, לאחר קטיף, הוא ייבוש הפירות הבשלים, קילופם וקלייתם. אך בטרם נתקדם עם ההתלהבות שאחזה בנו לנוכח גדילתם היפה אצלנו במשק, הזמנו למשק איש קפה מקצועי, את אסף ריפס – מומחה לקפה מ'יוניק קפה'. שמחנו שדווקא הוא התלהב מאיכות של פולי הקפה שלנו. ואז החלטנו להיכנס לניסיון באופן הרבה יותר רציני, עם עזרה של משרד החקלאות מחוז השפלה ולנסות לגדל זנים שונים של הקפה, מתוך מגמה להצליח ל'אזרח' אותו בארץ." 

קפה זה עולם ומלואו 

ההצלחה הראשונית המפתיעה החדירה מוטיבציה בקרב בני המשפחה. "כיום יש לנו 4 דונם של שיחי קפה, תחת בית רשת ברמות הצללה שונות, בשביל שתהיה לנו שליטה על רמת ההצללה," מספרת דקלה. "גם הקפה שכבר מניב פירות, הממוקם ליד 'מרכז המבקרים' – חלקו גדל בסימביוזה נפלאה מתחת לעצי האבוקדו, המעניקים לשיחים את ההצללה התואמת, הדרושה להם.  

"השיחים הבוגרים הם כולם מהזן 'ערביקה גולדה' הנקראים גם 'ברזיל בורבון' במקור. בבית הרשת החדש יש לנו זנים: מקולומביה, ברזיל, אוגנדה, רואנדה ואתיופיה. השנה נשתול גם את הזן 'רובוסטה'." 

הופתעתם מההצלחה בגידול? 

"הקפה הצליח להתאקלם באופן הרבה יותר טוב משחשבנו. כשמתבוננים וסורקים את הצמח, הוא בעצם שיח יפה ירוק עד וצבעו רענן כל השנה. אחרי הקטיף מתחיל כאמור תהליך הייבוש והקלייה. הבעיה הכי גדולה בגידול בארץ, זה עניין הקטיף ועלותו, שנעשה כאן כמו בעולם בעיקר בצורה ידנית וסלקטיבית. אבל ההבדל הוא ששם התשלום הממוצע ליום עבודה של המקומיים הוא אחד דולר, לעומת עלות התאילנדים אצלנו העולה כמאה דולר ליום." 

דקלה מוסיפה ומסבירה שיש עניין נוסף, והוא אי המצאות מכונות קילוף בארץ. מאחר ובינתיים אין מספיק מגדלי קפה. מכונות הללו מיוצרות בסין וניתן לקנות אותן דרך "אלי אקספרס". זוהי בעצם מכונה מאוד פשוטה ופרימיטיבית, המורכבת בסכ"ה מכמה גלגלי שיניים שפולי הקפה עוברים בעדם.  

תהליך הייבוש עצמו הוא חלק מאוד חשוב בטעם הסופי של התוצר: "כרגע אנו מייבשים בצורה הכי פשוטה, הנקראת הצורה הטבעית כנטורל, כלומר יבוש עם הקליפה על מיטות יבוש. במהלך הייבוש, הפרי עם הקליפה האדומה מתייבש על מיטות יבוש, ממש לפי הספר. הייבוש אמור להיערך כ-3 שבועות, במהלכם מערבבים והופכים את פולי הקפה מספר פעמיים ביום כדי שלא יעלו עובש. כאשר מגיעים לבערך 12% לחות – הפרי מוכן. 

"אז מקלפים את הקליפה האדומה ואת הקליפה הפנימית והקפה מוכן לקלייה. כמובן שמשך הזמן נקבע בעיקר לפי הלחות, ולפי עוצמת השמש בתקופת הקטיף. הפרי כמובן סופג את הסוכר של הקליפה בצורת ייבוש זו, דבר המעשיר את מנעד הטעמים של הקפה עצמו. המטרה שלנו היא שברגע שתהיה לנו מספיק תוצרת, נלמד וניישם עוד שיטות יבוש שונות, המשפיעות כמובן גם על הטעם, למשל 'ייבוש בשטיפה' – שזה בעצם התססה של הקפה ללא קליפה ואחר כך ביבוש, או ב'התססה בחביות' ושיטות נוספות. כרגע הקפה שאנו מגישים ומוכרים ב'מרכז המבקרים' מגיע ירוק מחו"ל ונקלה אצלנו במכונת הקלייה. המטרה שלנו היא ללמוד את התחום, ולתת ללקוח בסופו של דבר מוצר ברמה הכי גבוהה שיש." 

שורשים נטועים עמוק באדמה 

גיא ישועה (67), דור שלישי בארץ, הוא יליד קיבוץ חולתה, לאחר מכן משפחתו עברה למושב רגבה ולבסוף לטבעון. בצבא שירת בצנחנים והוא אוהב חקלאות כל חייו. גיא ורעייתו מיכל נמנים על הגרעין המייסד של מושב צופר שהוקם בערבה בשנת 1979: "היינו חקלאים במשרה מלאה וגידלנו את כל סוגי הירקות שגידלו בערבה," הוא מספר.  

משפחת ישועה מונה ארבעה ילדים שכל אחד פנה לעיסוק המתאים לו: דקלה (43), נשואה ואם לשלושה, הממשיכה את המסלול החקלאי במשק בגני טל המחודש; שרון (39), נשואה ואם ל-4 ילדים המתגוררת בגני טל המחודש ועוסקת בהוראה; איתמר (35), נשוי ואב לשני ילדים, מתגורר בלונדון ועוסק בהיי-טק והבת הצעירה אביגיל (31), נשואה מתגוררת בתל אביב, ובמקצועה קופירייטרית.   

גיא ישועה: "כשדקלה נכנסה לעסוק בחקלאות בשנת 2012 , כולם הרימו גבה, ושאלו מה קרה לבן שלך? לשמחתי, דקלה לא ממש התייחסה למה שכולם אמרו והמשכנו לעבוד בשיתוף פעולה יפה. עד השנתיים האחרונות החלוקה הייתה בעיקר כך: דקלה אחראית על גידול האבוקדו ואני אחראי על גידול התמרים ומכוורת הדבורים. 

"חלוקת העבודה השתנתה מאז שנכנסנו יותר לפרויקט של הקפה ולפיתוח 'מרכז המבקרים' והמכירות הישירות של תוצרת המשק. אני מתעסק יותר בגידול החקלאי והטיפולים השוטפים ודקלה עוסקת בכל הנושא הקפה, הסדנאות, אירוח קבוצות והמכירה הישירה." 

דקלה פוקס: "אני לא בטוחה שאבי שמח כל כך שהמשכתי לעסוק בחקלאות. לא קל להיות חקלאים במציאות של היום, כמו שכולנו יודעים ומכירים. המשקים בצופר ובגני טל הוקמו ותופעלו במשותף, ע"י אימי מיכל ואבי גיא. אימי הייתה חקלאית מקצועית כל השנים מאז שהשתחררה מהצבא וביחד הם בנו את המשקים. אחרי הפינוי מגוש קטיף, היא החליטה לשנות כיוון ויצאה ללימודים לתואר ראשון ושני באוניברסיטה ובחרה לעסוק בדברים אחרים ולא בחקלאות. אימי התחילה לעבוד ב'מרכז לנפגעות' בירושלים ומאז היא עובדת שם בטיפול ובהסברה. אחי גר בלונדון ומתעסק בהייטק. אבי ואני היינו מאוד שמחים אם מישהו מהאחים היה מצטרף לעסק, אך אנו מכבדים את רצונותיהם ועיסוקיהם. מעניין שאנחנו עובדים ביחד, אבל יש תקופות שאנחנו בקושי נפגשים, מדברים רק על מה שדחוף. בכל זאת יש גם תקופות שאנו נפגשים יותר, רבים ומשלימים ישר. בסך הכל הכול בסדר ויש אתגרים והתמודדויות למכביר." 

דקלה נשואה למיכה פוקס (44), העוסק בתחום הכדורסל. מיכה שיחק שנים רבות בקבוצות כדורסל שונות וכיום הוא המאמן בבתי ספר לכדורסל בבאר יעקב ובעלים של חברת הביגוד "BIG & TALL MEN". לבני הזוג שלושה ילדים: נועם (22), המשחק כדורסל מקצועי, השנה בנהריה; שחר (16.5), תלמיד בכיתה י"א וירדן (11), תלמידת כיתה ו'. 

"אני הבת הראשונה שנולדה בצופר לפני 43 שנה," מספרת דקלה. "לפניי נולדו שני בנים למשפחות אחרות במושב. כילדה זכור לי מצופר בעיקר את הזריחות המדהימות של הערבה מעבר להרים. עד היום למרות מרחק הזמן, הנוף של המקום הינו הנוף האהוב עלי. היום החום שם מרגיש לי בלתי נסבל, אבל שאתה חי שם אתה מתרגל.  

"בצופר היינו כל הזמן יחפים, עד היום יש לי כוויה ברגל מאז, מאחת הפעמים שהלכתי על הכביש בצהריים באוגוסט. באיזשהו שלב הגיעו לצופר מתנדבים בריטים שעבדו בחקלאות. הילדים בתקופת חיינו שם היו צעירים מידי, בעזרה לעבודה החקלאית במשק. כשהייתי בת תשע שנים לערך, הורי הביעו את רצונם לשמור על אורח חיים דתי וזה לא היה בדיוק אפשרי בערבה. לכן הם התחילו לחשוב ולבדוק מעבר מצופר למושב אחר, עם כל הקושי הכרוך בעזיבה, מאחר והם היו ועדין, מחוברים לחבריהם מהמושב.  

"שנה אחרי כבר עברנו לגור במושב גני טל בגוש קטיף, מושב חקלאי דתי וליברלי. גרנו שם כ-15 שנים עד לפינוי. הוריי גידלו בערך את כל סוגי הירקות האפשריים – מירקות עלים, חסות לחסלט, דלועים ועד לפרחים למיניהם ואחרים. בשנים האחרונות בגני טל של היום ההתמקדות בחקלאות הייתה בזרעים של פלפל ולאחר מכן בגידול פלפל אורגני. 

"לגדול כילדה בגוש קטיף היה בשבילי ממש אידאלי. אני זוכרת את החופים שהיו הכי יפים שיש, ממש כמו בסיני. דיונות חול אין סופיות ומושב נהדר – הרגשנו שאנו גדלים ממש ב'חממה'. תמיד צחקו עלי במשפחה שאת הילדות שלי העברתי זוללת פלפלים וזה נכון. השנים האחרונות לפני הפינוי היו מאוד קשות, מבחינה ביטחונית. בסוף כבר היה ברור שאי אפשר להמשיך כך."  

היא מבהירה על האווירה והמסקנות לפעולה. שהברירה הייתה או להיכנס לעזה או שהמתיישבים יתפנו. החברים ומשפחותיהם מגני טל היו בין המושבים הראשונים שהעתיקו את חייהם ומשפחותיהם למרכז. מושב גני טל הינו בעצם הישוב היחידי שעבר כמושב אחד למקום החדש. הישוב נבנה על האדמות החקלאיות של קיבוץ חפץ חיים.  

מעט מאוד משפחות מגני טל המקורית, הקימו מהתחלה שוב משק חקלאי חדש וכיום רובם עוסקים בעיסוקים אחרים: "מאחר שאני ובעלי קיבלנו נחלה וגם הורי, איחדנו את הנחלות והקמנו משק חקלאי משותף המשתרע על שטח כ-65 דונם, בו אנו מגדלים: אבוקדו אורגני, מכוורת דבורים שהייתה חלומו של אבי, וכן מטע תמרים גדול בבקעת הירדן. אני בעצם היחידה מכל שלושת אחי שהביעה עניין בחקלאות אצלנו במשפחה ועושה זאת בפועל." 

ישועה: "לגבי המכוורת, מעבר לחלום שהתגשם, היינו חייבים את גידול הדבורים להאבקה של מטע האבוקדו ובהמשך גם להאבקת הקפה. בארץ קשה להשיג כוורות לחקלאים קטנים כמונו ובטח לפרחי האבוקדו, כי מסתבר שהדבורים לא במיוחד חובבות את צוף פרחיו. כתוצאה מכך אין הרבה דבש פרחי אבוקדו.  

"לכן בתחילה פתחנו מכוורת של חובבנים ולבסוף קיבלנו אישור לנקודה של כוורות ליד ירושלים, הדבורים נמצאות שם וגם בבקעה, ובחודשי ההפריה של האבוקדו החל ממרץ, ועד ליוני, בהתאם לזנים השונים. גם הקפה צריך הפריה בחודשים יולי עד ספטמבר, כמעט ללא הפסקה. בחודשים הללו אנו משאירים את הכוורות אצלנו.  

"כמויות הדבש המתקבלות כאמור הן לא גדולות במיוחד. אנחנו שומרים על הדבש שלנו טבעי לחלוטין והוא נמכר יפה. אצלנו מטע האבוקדו הוא אורגני, מאחר ואנו עובדים כיום בעיקר על מכירה ישירה. אנו מגדלים אבוקדו מזנים מקדימים, כגון: דיי וגליל שאנחנו קוטפים החל מספטמבר. לאורך השנה מגדלים את הזנים המבוקשים: אטינגר, האס, שהולך לייצוא בעזרת חברת 'מהדרין', בעיקר לגרמניה וצפון אירופה, שם השוק האורגני חזק ואז ממשיכים לזנים: פוארטה, פינקרטון ולבסוף את הריד שאנחנו מחזיקים עד לתחילת חודש יולי.  

"התמרים שלנו גדלים בבקעה עם שותפים. ממש על אתר הטבילה של קאצר אל יהוד-אתר הטבילה הנוצרי. בתחילה היו לנו שם כ-300 דונם תמר מג'הול, כרגע נשארו לנו רק 50 דונם, הנמכרים ברובם אצלנו במכירות הישירות, מאחר ויש דרישה גדולה מהצרכנים, שמגיעים לקנות מפה לאוזן מכל קצוות הארץ, לאורך כמעט כל השנה." 

דקלה פוקס: "המטרה שלנו היא לנסות ולהמשיך להתפתח, וללמוד את גידול הקפה ואז לבחון האם נמצא מיכון המתאים לקטיף ולמיון. בנוסף נבדוק האם ניתן למצוא זנים חדשים העמידים לשינויי מזג האוויר וכדומה. בכל מקרה, אנו מקווים מאוד שניתן יהיה לטעום אצלנו קפה ישראלי ראשוני החל מהחורף הקרוב. כל חיי אהבתי ללמוד ולהתנסות בדברים חדשים ומאתגרים. בסיום לימודיי התיכוניים הייתי שנתיים בשירות לאומי בהדרכת טיולים ובעזרה לעולות חדשות עם הבגרויות בירושלים. למדתי ואני בעלת תואר ראשון במזרחנות. כמו כן למדתי תחומים רבים ללימודי תעודה, מאחר וכל תחום למידה מוסיף וממלא אותי. כרגע כל הלמידה שלי מתמקדת בנושא הקפה, שחשוב לנו מאד שיצליח ויפרוץ דרך." 

אלו פעילויות נערכות במרכז מבקרים? 

דקלה פוקס: "מרכז המבקרים ממוקם בתוך מטע האבוקדו וגידול הקפה. כאן יש בית קפה מעוצב יפה ומזמין, המשולב עם תצוגת התוצרת החקלאית שלנו, לישיבה נעימה לשתיית קפה איכותי, המלווה באכילה סנדוויצ'ים, קינוחים ואחרים. קראנו למקום 'חוות הקפה מטעים-חווה חקלאית-ומרכז לקפה'.  

"בנוסף, יש מקום רחב יותר המיועד לפעילויות המותנות לפי הביקוש. אנחנו עורכים סדנאות לקבוצות מגוונות המגיעות אלינו, בהן אנחנו פותחים בסיור חקלאי ובמהלכו אנחנו מספרים על הרקע המשפחתי והחקלאי שלנו וכמובן על גידול הקפה, ההיסטוריה, הקטיף, הקלייה ופירוט התהליך מהשתיל ועד לספל הקפה ששותים. עוד בסיור אנחנו מראים את משתלת הקפה והשיחים הבוגרים, אותם שתלנו גם לפני כ-3 שנים. לומדים להכין קפה, סוגי חליטות שונות ובעיקר טועמים הרבה הרבה קפה לסוגיו."  

דקלה מסבירה שהם קולים פולי קפה במקום לשתייה וגם לרכישה לבית. ואפילו יש אפשרות לקנות שתיל קפה בעציץ, למרבה הפלא הוא גדל יפה כעציץ נוי ירוק עד. הסדנאות המתקיימות מותאמות: לימי גיבוש, ימי הולדת ואירועים נוספים.  

מילה של מקצוען לקפה 

אסף ריפס, בעלים בית קליה בוטיק "יוניקו קפה" בקיבוץ יגור, עובד בתחום הקפה זה למעלה מ-20 שנה. אסף הוא מאמן מוסמך מטעם S.C.A Speciality coffie association, גם באירופה  ובאמריקה שהתאחדו בשנים האחרונות. אסף גם חבר בהתאחדות הקפה האירופאית  (SCAE) והינו בריסטה מוסמך, קולה מוסמך ומדריך מוסמך מטעם האיגוד. בנוסף לכך, הוא שופט בתחרויות ארציות לבריסטי וכן מכשיר בריסטי המתכוננים לבחינות הגמר.  

"אני פועל בתחום הקפה מתוך שליחות, במטרה לחנך את האנשים לשתות קפה טוב ואיכותי, ולא רק קפה מסחרי," מסביר לי אסף. "אני אוהב לראות את השינוי שאנשים עשו ועושים. אם פעם היה רק נס קפה וקפה שחור, היום יש כבר את כל השיטות השונות שעושים קפה – specialty coffee. כל הסינגל אוריג'ן (קפה חד זני), שיטות עיבוד מיוחדות, למשל בתואר היום יודעים היכן הקפה גדל, מי החוואי, מהו גובה הגידול, שיטות העיבוד וכו'.  

"בפעם הראשונה שדקלה ישבה אתי, יעצתי להם על סמך הניסיונות והידע מהנסיעות שהיו לי במדינות שמייצרות ומגדלות קפה: קולומביה, אתיופיה, קוסטה ריקה וקניה.f שדקלה הביאה דוגמא של פולי קפה שהיא גידלה - טעמנו, הקפה היה נהדר למרות שהכמויות היו קטנות. הפירות הבשלים האדומים המכונים 'הדובדבנים' נראו טוב וטעמם היה טוב. כמובן שיעצתי לה בכל מה שאני יכול – אם זה מבחינת גידול, הקטיף שעושים מה שנקרא picking ולא סטריפינג – איסוף ולא הפשטה; התזמון של הקטיף - ועכשיו כמובן שהתוצאות הרבה יותר טובות. הם מתקדמים יפה כל הזמן, ועדיין יש הרבה ניסוי וטעיה." 

הרגלי שתיית קפה ומחקרים  

דקלה פוקס: "אנו עושים ניסיונות חדשים לגבי שתיית קפה. אני לדוגמא יכולה להגיע לשתיית עשר כוסות ביום, ויש ימים שמספיק לי בהחלט רק שתי כוסות ליום. אם בעבר הרחוק הייתי שותה קפה מגורען תעשייתי עם חלב, כיום אני שותה כמעט רק קפה פילטרים, כי זה הרבה יותר טעים לי והקפה יותר טבעי, ופחות סינטטי.  

"טעם הוא חוש נרכש המגיע גם מתוך הרגל. צריך להבין שכמו בתחומים רבים, כמעט כל יום יוצא מחקר חדש על קפה והרגלי שתייתו בארץ ובעולם, כיוון שהנושא מעניין ונוגע לרבים. הרגליהם מוכרים לכולנו, לפתוח את הבוקר שלהם בשתיית כוס קפה, כל אחד לפי העדפותיו והרגליו. יש לציין שרוב המחקרים ממומנים על ידי גופים שונים. יש כמובן אנשים שלשתות קפה לא עושה להם טוב, אבל רוב האנשים שותים קפה, כאשר הממוצע המקובל הוא 4-5 כוסות ביום."