מתחם עבודה משותף בערבה התיכונה
יבול שיא
הרפת והחלב
ליה אייל סגנית ראש המועצה

ראיון: דליה אייל, סגנית ראש המועצה עמק יזרעאל

7 דק' קריאה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

דליה אייל, סגנית ראש המועצה עמק יזרעאל: "העשייה ברצף והתפקידים שלי הם שיצרו את מי שאני היום. הדרך בה הלכתי ופעלתי הובילה אותי". את הקריירה החלה אייל כמורה לספורט ועד מהרה נכנסה לעשייה הציבורית במושב, במועצה ובכל מחלקה שניהלה הביאה יוזמות חדשות. "אייל: לא מתעסקת במה אעשה בעתיד – המנוע שלי הוא ההתעסקות בעשייה

הבחירה לראיין את דליה אייל סגנית ראש מועצה עמק יזרעאל נבעה ממספר סיבות. היותה אישה שהחלה את הקריירה שלה כמורה לספורט, ומצאה עצמה בעשייה ציבורית כל כך גדולה. סיבה נוספת, הרצון לתת הצצה קטנה למשמעות התפקיד השוויוני של סגנית ראש מועצה אזורית במרחב הבית הכפרי. דליה נולדה וגדלה בחיפה וכבר שנים רבות גרה במושב אלון הגליל, שבעמק יזרעאל. כן, ניתן לראות שכבר בילדותה, החינוך שקיבלה, בית הוריה – כל אלה היוו את מצע הקרקע לצמיחתה של דליה.

 

אייל בצר ודליה אייל
אייל בצר ודליה אייל – סגנית ראש המועצה עמק יזרעאל

 

בחורה ספורטיבית

"למדתי בבית הספר הריאלי, הייתי ילדה ספורטאית," היא משחזרת, "ומגיל צעיר אימנתי קבוצות בספורט. שני הוריי ילידי הארץ, שניהם באו מבתים של ייקים. החינוך שקיבלתי היה חינוך להישגיות ועם זאת גם צניעות. אני הבת האמצעית מבין שלוש בנות, הייתי ילדת צופים, רקדתי והתעמלתי. בית הוריי היה בית שהקנה ערכים  גדולים של לקיחת אחריות, סדר, דיוק, חריצות, משימתיות ועשייה.

"נושא החינוך אצל הוריי תפש מקום מאד גבוה. כך גדלו הוריי, כך הם גידלו אותנו וכך אני מגדלת את ילדיי. אבי היה עצמאי, היה לו מפעל להנדסה מכנית. אנחנו הבנות היינו עובדות בחופשים במפעל של אבא. הבית היה שוויוני והכלל היה שאסור להתבטל. מיד אחרי התיכון הלכתי ללמוד במכון ווינגייט, הוראת ספורט. בווינגייט הכרתי את שלומי, מי שהיה בעלי ושאיתו הקמתי משפחה. לאחר הלימודים שירתי בצבא ותוך כדי השירות הצבאי התחתנתי והמשכתי את השירות. בעלי, שלומי אייל, היה סייף אולימפי שייצג את מדינת ישראל באולימפיאדה. כשחזר מהאולימפיאדה, הציעו לו  תפקיד בארצות הברית, לייצג מועדון סייף. נסענו לארצות הברית לשנה. זו הייתה שנה נהדרת. אני עבדתי בבית ספר יהודי ולימדתי שחייה. עם החזרה לארץ הייתי בהריון הראשון."

איך הגעתם לעמק יזרעאל?

"לשלומי היה חלום – להקים מרכז ספורט. שלומי יצר קשר עם בית הספר החקלאי בנהלל ושם הקים מרכז ספורט. כך הגענו לעמק יזרעאל. אני עבדתי כמורה לספורט בביה"ס היסודי בנהלל. גרנו שבע שנים בנהלל. במרכז הספורט ששלומי הקים היו שלוש מגמות: שחייה, סייף ורכיבה על סוסים. בשנים אלו, השרשנו שורש בעמק יזרעאל, החלטנו שנבנה את חיינו באזור הזה.

"באלון הגליל החלה הרחבה, נרשמנו להרחבה וב-1992 עברנו לאלון הגליל ושם בנינו את ביתנו. שני הבנים הגדולים נולדו בנהלל והבן הצעיר נולד באלון הגליל. בכל אותן שנים המשכתי ללמד ספורט, אבל תמיד עשיתי ועסקתי בתחומים נוספים במסגרת בית הספר. הייתי מעורבת בהרבה פרויקטים, החלפתי תפקידים ובשלב מסוים אף הלכתי ללמוד  ניהול בתי ספר. היה לי ברור שהמסלול שלי הוא חינוך.

 


"הקמתי את 'מעברים בעמק' תחת הכותרת 'מרכז תעסוקה קהילתי למגזר הכפרי'. כיום יש עוד שישה מרכזיי מעברים בארץ. ב'מעברים בעמק' פנינו גם ליזמות עסקית, טיפול בעסקים והקמנו אתר לתעסוקה, שהיום  כל אדם שמחפש עבודה באזור נעזר אף באתר זה. היתה כאן חדשנות, הן במודל שהקמנו והן בכל נקודות המבט. עד אז, כל נושא התעסוקה לא נכלל במסגרת השירותים שנתנה המועצה."


 

"גם באלון הגליל הייתי מעורבת, הייתי אחראית על ועדת תרבות. בשנת 2000, פנה אלי מי שהיה ראש המועצה דאז , איתן ברושי וביקש  שאקים מחלקה חדשה במועצה, מחלקת מתנדבים. איתן חזר מארצות הברית, שם ראה  מודל של התנדבות. איתן הכיר אותי מפעילותי בחינוך ופתח לי דלת חדשה. הצעה זו מאד קסמה לי – הרמתי את הכפפה והתחלתי לעבוד בחצי משרה וחצי משרה נוספת – המשכתי לעבוד בהוראה. שלוש שנים אחר כך, שלומי ואני התגרשנו. היה זה משבר לא קל, אך עם המשבר הייתי בעשייה מאד פוריה – העבודה עם איתן ברושי אפשרה לי לפרוץ, לפרוח ויישמתי המון."

כאן המקום לציין, שבכל תפקידיה של דליה צץ ועולה מאפיין עיקרי אחד – יצירת היש מאין. כך היה, למשל, בהקמת מחלקת המתנדבים של המועצה.

דליה: "יצרתי מסגרת לכל המתנדבים בכל הישובים המשתייכים למועצה. איתן הבין שעל מנת שתהיה פריצה, חייבים להקדיש מחשבה והשקעה מרובה לנושא. עבדנו בשיתוף פעולה מלא. הקמתי תשתית ומסגרת לכל מערך המתנדבים."

"ההתנדבות היא משאב אדיר! הגדלנו שירותים לאוכלוסיות שונות, למעשה היינו המועצה הראשונה שהקימה מודל כזה. בינתיים מסתבר שכל נושא ההתנדבות תפס תאוצה בכל העולם. נוכחתי שההתנדבות מרחיבה ומגדילה ומעשירה את העולם, הן של המתנדב והן של סביבתו. לקחנו את ההתנדבות, כי היא נותנת משמעות וערך לחיים. הקמת המחלקה פתחה נתיבי התנדבות נוספים לכל המבקש ולכל המעוניין. בהמשך בנינו למתנדבים מערך הכשרות בנושאים מסוימים והתגמול ענק!"

"העבודה במועצה פתחה בפניי המון אפשרויות חדשות. שלוש שנים אחר כך, איתן הגיע עם יוזמה והצעה חדשה – לפתוח מחלקה של תעסוקה. שוב פניתי לבנייה של מערך שלם וחדש וגם כאן היינו חלוצים בתחום. הרעיון היה לעשות חיבורים בין תושבים שהגיעו לעמק ובין מפעלים שממוקמים באזור. יצרתי שיתופי פעולה גם בין מועצות אזוריות וגם בין יישובי העמק ואזורי תעשייה באזור. לא היה עד אז אף מודל כזה. היה מודל דומה לזה בדרום הארץ, למדתי את המודל והוא היווה את היסוד, עליו הקמתי מודל בעמק יזרעאל."

 

דליה ושלושת הבנים שחה
דליה, סגנית ראש המועצה עמק יזרעאל ושלושת הבנים שלה

 

"הקמתי את 'מעברים בעמק' תחת הכותרת 'מרכז תעסוקה קהילתי למגזר הכפרי'. כיום יש עוד שישה מרכזיי מעברים בארץ. ב'מעברים בעמק' פנינו גם ליזמות עסקית, טיפול בעסקים והקמנו אתר לתעסוקה, שהיום  כל אדם שמחפש עבודה באזור נעזר אף באתר זה. היתה כאן חדשנות, הן במודל שהקמנו והן בכל נקודות המבט. עד אז, כל נושא התעסוקה לא נכלל במסגרת השירותים שנתנה המועצה."

"נכון להיום מרכז 'מעברים בעמק' הוא של שלוש מועצות אזוריות – זבולון, מגידו ועמק יזרעאל. שבע שנים ניהלתי את המחלקה הזאת ואז יצא מכרז לניהול מחלקת ישובים. זכיתי במכרז וניהלתי את המחלקה. שוב, השתמשתי בכל הכלים שעסקתי בהם בעבר ועם הניסיון שצברתי התווסף גם הבטחון בעצמי, באינטואיציות שלי וביצירתיות. בתפקיד מנהלת מחלקת הישובים הכנסתי חדשנות, חיזקתי את הקשר בין הנהלות הישובים למועצה והגדלתי את מעורבות המועצה בישובים. הובלתי את כל המהפכה של הכנסת רכזי קהילה לישובים. הבאנו תקציבים ועודדנו ישובים  לניהול קהילתי. עד אז לכל ישוב היה מזכיר שהתעסק בכל הנושאים. רכזי הקהילה הכניסו תכנים חדשים והעניין האנושי בכל ישוב קיבל תפנית והתייחסות שונה. המשאב האנושי הינו כח עצום שקיבל תשומת לב ותאוצה בכל ההיבטים והנושאים המתקיימים בישובים."

מה החשיבות הגדולה ברכזי הקהילה?

"רכז קהילה נותן למקסימום אנשים ומשמעות אישית ואנושית, הן ברמת הפרט והן לכלל. רכז קהילה נותן פוקוס על כל הצרכים היישוביים בכל הגילאים. רכז הקהילה מפעיל ומניע את כל חיי הקהילה. רכזי הקהילה עשו מהפך  בכל הישובים. שבע שנים ניהלתי את מחלקת הישובים חוויתי סיפוק עצום, עניין, דינמיקה עצומה."

עכשיו את סגנית ראש המועצה, איך זה קרה?

"בבחירות האחרונות לראשות המועצה, אייל בצר, ראש המועצה, פנה אליי והציע שארוץ איתו לבחירות. ראיתי בכך זכות גדולה אז יצאתי לחופשה. הייתי צריכה להיבחר כחברת מליאה בישוב שלי. כשאייל נבחר שוב לראשות המועצה, המליאה אישרה אותי כסגנית ראש המועצה. אני 'צמחתי מהייצור', נוכחתי שלכל אורך הדרך – העשייה מובילה לעשייה. במידה רבה אני יכולה לומר שמי שאני היום, זה הרבה בזכות  איתן ברושי ואייל בצר, שעודדו ואפשרו חדשנות ויוזמה – ופתחו בפניי אפשרויות ודלתות ליוזמות שלי. גם אני היום, כמנהלת, מעודדת ומאפשרת לכל מי שכפוף אליי את דרך העבודה הזו."

 


"אני מתנגדת בכל תוקף, הקמת שדה תעופה בעמק יהרוס את המרקם המיוחד בעמק יזרעאל מכל היבט שהוא. בנושא היוזמה להקמת שדה התעופה בעמק מתקיים אבסורד. בכל הארץ ישנה התנגדות גורפת, ההתעקשות היא רק של חיל האוויר. מאד לא ברור האבסורד זה. הן תושבי הדרום והן התושבים הצפוניים רוצים שהשדה יקום בדרום. גם במאבק הזה אנחנו מתעסקים ומשקיעים מידי יום ביומו. מספיק שהקמת השדה תגרום לישוב אחד בעמק לירידה באיכות החיים, אין כל הצדקה בהקמת השדה כאן."


ספרי לי על  הדרך בה את עובדת. כיצד את מתחילה פרויקט?

"בכל נושא עליו אני עובדת אני מתחילה ביצירת חזון, אני עושה הדמיה של תמונה, מה אני רוצה שיקרה. החזון  הוא התמונה הגדולה ואותה אני מתרגמת לעשייה ופעולות – ככה אני סוללת את הדרך. החזון הוא התשתית שבאה אחרי המון למידה, התעמקות בכל הפרטים ואז אני יוצאת לדרך."

ספרי על הקשיים?

"יש המון קשיים, כל דבר כרוך במאמץ, אלו תהליכים ארוכים בדרך כלל. בדרך ישנם המון מחסומים, צריך המון סבלנות ואורך רוח."

במה את מתעסקת היום סגנית ראש המועצה עמק יזרעאל?

"אחד הנושאים שכרגע אני מתמקדת בהם הוא הקמת מרכז טכנולוגי חינוכי וחדשני, מרכז קהילתי בו הורים וילדים יוכלו לקבל חינוך והעשרה בתחומי הרובוטיקה והחלל. זהו מרכז שמתאים מאד לתפיסה הנוכחית במועצה. תפיסה האומרת שהחינוך צריך לתת מענה לקצוות, הן לחלשים והן לחזקים. הקמת מרכז כזה מחייבת איתור מקום עליו הוא ייבנה, מציאת שותפים, גיוס משאבים, בניית קהילה סביב נושא חינוך לטכנולוגיה. הכל נראה מאד פשוט אך זהו פאזל שיש לעבוד על כל חלק שבו – ועל יצירת תמונה שלמה ומלאה שהוא המיזם הזה.

"אחת המטרות של המרכז – שיחבר בין האוכלוסיות השונות במועצה – האוכלוסיה היהודית והערבית. לכן, ישנה מחשבה להקים מרכז זה במנשייה זבדה. דבר נוסף, בגלל מבנה המועצה והמרחק הגדול עליה יושבת המועצה , גייסתי שני מנהליי אשכולות, אחת שתנהל את חלקה המזרחי של המועצה והשנייה את חלקה הצפוני. כך ניתנת תשומת לב נוספת ואישית לכלל היישובים. אני עוסקת הרבה בקידום יחסיי השכנות שלנו עם הישובים והאוכלוסיה הערבית באזור. במועצה אזורית יזרעאל ישנם שניי ישובים בדורים, מנשיה זבדה וסוואיד חמרה."

וביקורת?

"אני מודעת לכך שכל אדם שעושה דברים – אז מתקיימת ביקורת על מעשיו, בוודאי שבמגזר הציבורי. עם השנים, הבנתי שזה קיים ולגיטימי, למדתי לחיות עם הביקורת, ויתרה מכך, לפעמים זה אף פותח פתח לראייה רחבה יותר, והתבוננות ולמידה נוספת."

"במועצה אזורית עמק יזרעאל 39 ישובים – מועצה גדולה וכמות הנושאים היא עצומה. בכל דרכי הציבורית, שהחלה עם איתן ברושי וכעת עם אייל בצר, אני ממשיכה את הקו הדוגל בנתינת מענה ושירותים לכלל התושבים. אי לכך הנושאים הם רבים ועצומים. אינני שוקטת על השמרים, הצרכים שעולים מן השטח והיוזמות שלי הופכות את עבודתי לעבודה מאוד מגוונת, עשירה ומעשירה."

"אני לוקחת את העבודה הביתה, לעיתים מוטרדת סביב השעון. המוטיבציה הגדולה שלי היא ברצון לקדם כל נושא וכל הזמן. יש נושאים שהם לא בהכרח נושאים שבאחריות המועצה. לאחרונה, למשל, אני מטפלת בנושא שלא בהכרח באחריותנו, נושא התחבורה הציבורית שתיכנס לישובים, קווי אגד. הישובים בפריפריה סובלים בנושא זה ולקחתי על עצמי את הטיפול בכך. אני כסגנית ראש המועצה מאמינה בחוכמת ההמון, הנושאים עולים מהשטח, ואנו מתייחסים ומקדמים כל נושא שמתעורר. בעמק יזרעאל יש אוכלוסייה מאד גדולה של פנסיונרים וקשישים יצרנו מערך שלם שמטפל ומתעסק עם אוכלוסייה זו. כיוון שאני מאמינה שכל אדם הוא בעל ערך ושלכל אחד יש צורך בשייכות – אנו עושים רבות בתחום זה."

מה דעתך על הקמת שדה התעופה בעמק יזרעאל?

"אני מתנגדת בכל תוקף, הקמת שדה תעופה בעמק יהרוס את המרקם המיוחד בעמק יזרעאל מכל היבט שהוא. בנושא היוזמה להקמת שדה התעופה בעמק מתקיים אבסורד. בכל הארץ ישנה התנגדות גורפת, ההתעקשות היא רק של חיל האוויר. מאד לא ברור האבסורד זה. הן תושבי הדרום והן התושבים הצפוניים רוצים שהשדה יקום בדרום. גם במאבק הזה אנחנו מתעסקים ומשקיעים מידי יום ביומו. מספיק שהקמת השדה תגרום לישוב אחד בעמק לירידה באיכות החיים, אין כל הצדקה בהקמת השדה כאן."

דליה  סכמי בכמה מילים את מי שאת היום?

"בשלוש מילים – 'לא כיוונתי לשם'! העשייה ברצף והתפקידים שלי הם שיצרו את מי שאני היום. הדרך בה הלכתי ופעלתי הובילה אותי. אני חיה את הרגע, לא מתעסקת במה אעשה בעתיד – המנוע שלי הוא ההתעסקות בעשייה. יש עוד שלוש שנים לקדנציה הזאת וזה מבורך."

קיץ כבר כאן ואין זמן טוב יותר כדי לצאת ולטייל על שביל יזרעאל-קק"ל,

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

גרשון היימן, ממושב באר-טוביה, אב לשלוש בנות וסבא ל-13 נכדים, הוא פסל וצייר. את יצירותיו הוא יוצר בסטודיו שהיה פעם בית אריזה לפרחים – ובו עבודות למכביר: פסלים, דגמי פסלים, ציורים ועבודות אמנות שונות
9 דק' קריאה
אני מאמין, שבכל העולם וגם בישראל, תביא הקורונה לתחיית מדינת הרווחה. תחיית התובנה, שהמדינה נועדה להבטיח לאזרחיה מערכות מצוינות של חינוך, בריאות, רווחה, השכלה, מדע ותשתיות פיזיות וחברתיות, כי אין יד נעלמה שתבטיח את
4 דק' קריאה
פטירתו של יורם גרינבלט, צייר וחבר קיבוץ מעברות, לאחר מחלה ממושכת,  מחזירה אותי שנים אחורה לשנות השבעים – תשעים לתקופה בה נפגשו חיינו האמנותיים והחברתיים לעתים קרובות. כאשר אני מהרהר בביוגרפיה של יורם באותה
2 דק' קריאה
לתושבי ההרחבה של קיבוץ אדמית טענות קשות לקיבוץ. ההרחבה מאוישת כבר שש שנים, אבל  יושביה סובלים מהיעדר תשתיות בסיסיות,  כמו מדרכות  ותאורת רחוב. בקיבוץ מודים שיש בעיה,  אבל  טוענים שהיא תבוא על פתרונה, כאשר
6 דק' קריאה
דילוג לתוכן