"נשים יכולות לעשות הכל" אומרת רותם ידלין, ראשת המועצה האזורית גזר

רותם, שמתעקשת על התואר "ראשת המועצה" ומשנה את השפה במרחב הציבורי במילים ובעשייה. בריאיון היא מספרת על תודעת השליחות הציבורית שספגה בבית ומנחה אותה תמיד, על התחומים בהם היא פועלת ביתר שאת כראשת מועצה ועל חשיבותו של הכוח הנשי בניהול המוניציפלי ובכלל

רותם ידלין המועצה האזורית גזר

אם גם אתם נתקלתם בשנה האחרונה בשלט בעברית רב מגדרית בעיצובה של מיכל שומר: "ברוכת/ים הבאות/ים", שמתנוסס כיום בכניסה לבתי ספר ברחבי המועצות האזוריות ואפילו בוועדה לקידום מעמד האישה שבכנסת, תדעו שהכול התחיל בכלל במועצה אזורית גזר.

"שפה מייצרת מציאות," אומרת ראשת המועצה האזורית רותם ידלין, שגם מתעקשת על התואר "ראשת מועצה" ולא "ראש מועצה". "ההחלטה להציב שלט בעברית רב מגדרית מנכיחה את הנשים בשפה העברית באופן ויזואלי ויוצרת מרחב מכבד לנשים וגברים כאחד. רציתי שנשים תדענה שהן ברוכות בשערנו ושהן יכולות לעשות הכול. שפה מעצבת מציאות, נשים משנות מציאות."

רותם ידלין, ראשת המועצה האזורית גזר בשלוש השנים אחרונות גדלה בבית שכולו שירות ציבורי: "ההחלטה לפעול ולשנות מציאות דרך המגזר הציבורי באה מהבית," היא מספרת. "המשפחה שלי נטועה בהיסטוריה של הארץ הזאת. אני דור חמישי למשרתי ציבור בארץ ישראל. סבא של סבתא שלי, מרדכי בן הלל הכהן, עלה מרוסיה בגיל 50 עם שבעה ילדים, היה ממקימי תל אביב, ממקימי 'אגודת הסופרים העבריים' וממקימי 'סולל בונה'. בנו, דוד הכהן, היה יו"ר ועדת חוץ וביטחון, חבר כנסת בשש כנסות ראשונות ושגריר ישראל בבורמה. סבא שלי, אהרון ידלין, היה שר החינוך. אבא שלי, עמוס ידלין, שירת כראש אמ"ן ועמד בראש המכון למחקרי ביטחון לאומי. מבחינתי זה האתוס המשפחתי של שירות ציבור, של שליחות.  כל דור שירת את הציבור במטרה לשפר את מדינת ישראל לדור הבא. זאת גם הבחירה שלי – לשרת את הציבור על מנת שהמדינה תהיה טובה יותר לדור הבא."

למען הבית ולמען העם 

רותם גרה במושב כרמי יוסף מגיל שמונה. עד אז התגוררה המשפחה בבסיסים צבאיים, בעקבות שירותו של אביה. "כרמי יוסף הוא הבית שלי," היא אומרת. "זה המקום בו אני מגדלת את ילדיי, זה המקום שבו גרים הוריי – ולפיכך החלטתי לפעול בשלטון המקומי, מתוך רצון לייצר מציאות טובה יותר."

היא בעלת תואר ראשון במשפטים מטעם אוניברסיטת תל-אביב. התואר השני שלה הוא  במנהל ציבורי מטעם אוניברסיטת הארווארד בבוסטון. "הייתי ארבע שנים עורכת דין בשוק הפרטי. אחרי זה הייתי במשך ארבע שנים יועצת בכירה למזכיר הממשלה צבי האוזר (היום חבר כנסת), במשרד ראש הממשלה בירושלים, בממשלת נתניהו השנייה."

אחר כך ניהלה רותם ארגון חברתי שנקרא "אוניברסיטה בעם": "זהו ארגון חברתי מעולה," היא מסבירה, "שמביא אוכלוסיות מוחלשות ללמוד באוניברסיטה. המדובר באנשים שכף רגלם מעולם לא דרכה באוניברסיטה, שהחיים לקחו אותם הכי רחוק שאפשר ממנה. ביניהם עניים נתמכי רווחה, מכורים נקיים, אסירים משוחררים ונשים נפגעות אלימות. במסגרת התכנית הם למדו קורסים במשפטים, במנהל עסקים, פסיכולוגיה ורפואה. המורים בקורסים אלו היו סטודנטים בעלי תואר ראשון במקצועות אלו. וכך השגנו מטרה כפולה: הלומדים הרחיבו השכלתם, והסטודנטים-המורים נחשפו לעולם החברתי שלא הכירו, לאוכלוסיות שונות מהם, לפערים במדינת ישראל. במסגרת זו הם הביעו אחריות החברתית ליצור חברה טובה יותר. בתקופתי כמנכ"לית הרחבתי את 'אוניברסיטה בעם' מפעילות באוניברסיטת תל אביב ובן גוריון, גם לאוניברסיטה העברית בירושלים ולאוניברסיטת חיפה, ובכך הגשמתי את חזוני שלכל אדם בישראל תהיה אפשרות ללמוד בתכנית במרחק שעה מהבית."

כלכלה, חינוך ושמירה על השטחים 

"במרוץ לבחירות ראשות המועצה לא הכנסתי את סוגיית המגדר למערכת הבחירות," אומרת רותם. "הבאתי תוכניות וחזון וחלומות לגזר בלי קשר למגדר. אבל בין המתחרים שלי היו שטענו שאישה לא יכולה לנהל מועצה אזורית, שאני צעירה מדי – טענות שלא היו טוענים כלפי גבר עם ניסיון והשכלה כשלי. מבחינתי זה רק נתן לי יותר מוטיבציה להצליח, להוכיח שאפשר."  

ידלין מדגישה שלושה תחומים עיקריים שהיא מקדמת במהלך כהונתה: "הדגש הראשון הוא כלכלי. אני  מקדמת את הקמתו של אזור תעשייה גדול וזאת יחד עם שני שותפים – עיריית רמלה ומועצה אזורית חבל מודיעין. התכנית הזו היתה 'תקועה' במשך עשרים שנה בגלל סכסוכים בין הרשויות ויחד עם חבריי – מיכאל וידאל, ראש העיר רמלה ושמעון סוסן, ראש המועצה האזורית חבל מודיעין – יצרנו אמון, עבודה משותפת והתוכנית יוצאת סוף סוף לפועל. בימים אלו ממש התכנית כבר הוגשה. חתמנו על הסכמים עם מנהל מקרקעי ישראל. ההכנסות מאזור התעשייה ישנו מקצה לקצה את השירות שתושבי הרשויות יקבלו. זהו אזור תעשייה עם שלושים אלף מקומות תעסוקה.

"יש לציין," היא מוסיפה, "ששיתופי פעולה מצליחים בזכות העבודה המשותפת של הרשויות." את הגישה הזאת מבקשת רותם להביא לאורך כל כהונתה – יצירת שיתופי פעולה במרחב, מול משרדי ממשלה ורשויות ובין היישובים. ככה, היא מאמינה, אפשר לקדם דברים גדולים. ביחד.  

הפעילות בתחום החינוך היא המשמעותית ביותר עבור רותם: "בעצם למען החינוך הגעתי לתפקיד ראשת המועצה, כי הרשויות מקומיות הן אלו שקובעות איך ייראה החינוך של הילדים שלנו." לשם כך רותם הגדילה את תקציבי החינוך במועצה באופן משמעותי: "הקפצתי את תקציבי החינוך במועצה האזורית גזר משבעים וארבעה מיליון שקל לשנה לתשעים ותשעה מיליון שקל בשנה. הרחבנו את מגוון האפשרויות בחינוך – פתחנו בשלוש השנים האחרונות בית ספר אנתרופוסופי, בית ספר דמוקרטי-מונטסורי ובנינו בית ספר חדשני יחד עם משרד החינוך."

עשרים וחמישה יישובים

בתחום המועצה האזורית גזר יש עשרים וחמישה יישובים: חמישה-עשר מושבים, חמישה קיבוצים וחמישה יישובים קהילתיים. בין 29 אלף התושבים יש גם חרדים לאומיים, המתגוררים בנוף איילון ובקיבוץ שעלבים. כמענה למגוון התושבים יש במועצה האזורית גזר מוסדות חינוך ממלכתי, חינוך ממלכתי דתי וגני ילדים בחינוך הממלכתי-חרדי החל מהשנה האחרונה. הכיוון של הכנסת כל בתי הספר לזרם הממלכתי מאפשר לכל אדם לבחור את החינוך הנכון לו, אך לעשות זאת בתוך המערכת הממלכתית. זו התפיסה הנכונה לטעמה של רותם.

התחום השלישי החשוב לרותם הוא השמירה על השטחים הפתוחים והחקלאיים: "זהו מאבק יום יומי," אומרת רותם, "גם כנגד הוועדות הארציות לתכנון ולבנייה, וגם אל מול הרצון של ערים שכנות להתרחב, כאשר הדרך הקלה ביותר היא לנסות לעשות את זה על חשבון השדות החקלאיים שלנו."

ידלין מציינת כי הצליחה למנוע את הזזת מחלף לטרון ואת הקמת מנחת מטוסים בלב עמק איילון ונאבקת כל העת. לדבריה: "לעתים המדינה רוצה להקים תשתיות ללא מחשבה."  

בימים אלה המועצה האזורית גזר מקיימת מאבק גדול על קו חשמל שעובר בלב המועצה ומבתר את שדותיה, את נחל שחם ויער חולדה. רותם הינה חלק מצוות של ראשי מועצות שעוסק הן ברפורמה בחקלאות, והן המאבקים של המועצות לשמירה על השטחים החקלאיים: "השמירה על השטחים חשובה ביותר," היא אומרת. "אני ממש רואה אותנו כמגיני השטחים הפתוחים והחקלאיים. ישראל הולכת ונהיית צפופה יותר ויותר. הבחירה הקלה של המדינה היא להשתלט על השטחים הפתוחים והחקלאיים. במרכז הארץ כמעט ולא נשארו כאלה. זוהי  חובתי להתמקד בהגנה על זה."  

"אני מקדמת נשים" 

המועצה האזורית גזר קיבלה השנה את "אות המגדר" לשנת 2021 מטעם עמותת "כן" על ייצוג נשי גבוה בקרב העובדים: "אני מקדמת נשים," אומרת רותם. "יש לנו מנכ"לית מועצה, מנהלת אגף תברואה, מנהלת אגף תחזוקה ועוד. אני מאמינה שנשים יכולות לעשות הכול ורק צריך לתת להן את האפשרות. ובכלל, לדעתי ניהול נשי מתאים מאוד לשלטון מקומי, כי השלטון המקומי מתמקד בנושאי חינוך, בריאות, רווחה – קשור בקשר הדוק למשפחה ולילדים. לכן גם השיח הפתוח עם התושבים נובע לדעתי מתכונות שנחשבות יותר נשיות. הקשר בין הרשות המוניציפלית לבין התושבים כולל שיתוף פעולה ואמפטיה. יש הקשבה לתושב ואני חושבת שזה מאוד ניכר בדרך הניהול הנשי."  

לשאלה מה הן הצעותיה לטיפוח נערות צעירות, כיצד לחנך אותן להגיע להישגים עונה רותם: "אני חושבת שדוגמא אישית היא הדבר החשוב ביותר. יש בה אמירה ברורה. בבית שבו אני גדלתי היה ברור שאין דבר שאני לא יכולה לעשות. לדוגמא, אבא שלי היה טייס ולכן התגייסתי לקורס טייס. אמנם לא סיימתי קורס זה והייתי קצינת מבצעים בחיל האוויר, אבל חשוב היה לי לנסות." 

כאמור, רותם מתעקשת שישתמשו בתואר 'ראשת מועצה' ולא 'ראש'. בזה היא מתייחסת לכוחה של הסמנטיקה, חקר משמעות המילים והשפעתן הפסיכולוגיות: "בתחילה זה נשמע קצת מוזר, כי אין שימוש רב במילה זו. אבל אם ימשיכו להשתמש בה, כולם יתרגלו לרעיון שאישה יכולה למלא תפקיד זה. ברגע שתהיינה נשים רבות זה לא יישמע מוזר. זה נשמע מוזר כי אין מספיק נשים בתפקידים אלו, עתה אנחנו רק 5% נשים ראשות רשויות. כאשר תצטרפנה עוד נשים, הכינוי הזה יהיה נפוץ וטבעי."

אגב כך היא מציינת את ההתקדמות מאז גולדה מאיר ז"ל, שכונתה בכל תפקידיה בלשון זכר. גולדה היתה "שר הרווחה", "ציר ישראל במוסקבה", "ראש הממשלה"; ולא "שרה", "צירה" או "ראשת ממשלה".

ראשת המועצה

ייצוג מועט של נשים בפוליטיקה ובציבוריות הישראלית פוגע בחברה לדעתה של רותם: "יש בזה חוסר אחריות ואי ניצול משאב משמעותי וכלכלי. כאשר מגדר שלם מודר מהפוליטיקה, גם אם לא מתוך כוונה מראש, נמנע מהתושבים שירות טוב יותר, כי החלטות טובות מתקבלות מתוך גיוון דעות. כשיש גיוון של נשים וגברים בצמתים הרלוונטיים, ההחלטות תהינה מותאמות לכולם. וזה לא מתוך כוונה מראש של גברים לא להתייחס לצרכי הנשים," היא מדגישה, "אלא כי גברים שמים דגש על דברים אחרים."  

רותם מביאה לדוגמא להחלטות שהתקבלו כאשר לא היה ייצוג נשי מספק: "בתחילת משבר הקורונה התקבלו החלטות, אשר כנשים ואימהות היה ברור לנו שאין בהן היגיון. כגון: לפני שנה פתחו את הלימודים בבתי הספר לסירוגין – יום כן יום לא. או שהחליטו על פתיחת גני ילדים מהשעה שמונה עד אחת, בלי הבנה שאותם ילדים נמצאים בגנים ובצהרון, אז מה זה משנה  אם גם הצהרון יהיה פתוח וההורים יוכלו לצאת לעבודה? " לדעתה, בתקופות בהן היו שרי חינוך, החינוך כנראה לא היה בראש סדר העדיפות שלהם ובתי-ספר נסגרו ביתר קלות: "לעומת זאת, שרת החינוך היום, שהיא אימא ואשת חינוך, שמה דגש על השארת בתי הספר פתוחים, וזאת מתוך הבנה מאוד ברורה על הנזק הנפשי שנגרם לילדים כאשר אינם מבקרים במסגרות החינוכיות."  

עוד רעיון מקורי מביעה רותם: "גם המאבק על שמירת השטחים הפתוחים והחקלאיים מונע בזכות תכונה נשית. כי יש כאן מבט על עתידם של הדורות הבאים, ויש לי רצון להשאיר לילדינו עולם עם איכות חיים טובה."  

אימהות וקריירה 

הילדים של רותם עדיין צעירים – עמית בת 13, עברי בן 10 וגיל בת 6 – אבל רותם כלל לא מתלבטת בתשובתה לשאלה אם ניתן לשלב אימהות וקריירה: "אפשר ואפשר לשלב. יש ימים בהם אני מוציאה את בתי מהצהרון ונמצאת עם בנותיי אחר הצהריים בבית; ויש ימים בהם אני נעדרת מהבית, ובנותיי יודעות שאני נמצאת בכנסת ונלחמת על העתיד שלהן. אז הן מבינות מה חשיבות הדברים שאני עושה. וכאמור, הדוגמא האישית היא הדרך הטובה ביותר לחינוך."