יבול שיא
הרפת והחלב
Screenshot 2023 09 12 144859

שוברת את תקרת הזכוכית

7 דק' קריאה

שיתוף:

אולה ברנר ממושב אביעזר היא גם אמנית ומעצבת זכוכית ומרצה במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית באקדמיית בצלאל – וגם ארטיביסטית (אקטיביסטית באמצעות אמנות) הפועלת למען זכויות בעלי החיים * עבודותיה מוצגות בארץ ובחו"ל ומרביתן עוסקות בניצול בעלי חיים והטבע ע"י בני אדם לתועלתם ובאכזריות הניצול

"האמנות שלי מבטאת את הנושאים שאני חושבת ודואגת להם מאוד; אני מנסה להעיר ולעורר את הצופה באמצעות יצירות אמנות אקטיביות וקולניות. אני משלבת עולמות ריאליסטיים ודמיוניים תוך שימוש בשילוב של מדיה וטכניקות: זכוכית, מתכת, בטון וטקסטיל.  

"הצבעים, המרקמים והצורות עומדים בניגוד מוחלט אחד לשני תוך שהם גם משלימים זה את זה," מספרת אולה ברנר, בעלת סטודיו Olya's Hot Glass בעמק האלה, שמושב אביעזר. אולה מרצה במחלקה לקרמיקה וזכוכית באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים. בעבר מדריכה בהוט שופ, באקדמיה לאמנות בצלאל, ירושלים. "הסטודיו שלי ממוקם במושב אביעזר שבעמק האלה, מקום קסום, עשיר בטבע, מרחבים, יקבים, מבשלות בירה, אוכל טוב… בקיצור הסביבה המושלמת ליצירה והשראה," אומרת אולה בסיפוק. 

מרוסיה לבצלאל… 

"נולדתי וגדלתי עד גיל 17 ברוסיה בעיר בירובידז'אן, באוטונומיה היהודית הנמצאת במזרח הרחוק בגבול עם סין (סובייקט). שם סיימתי את בית הספר ועליתי לישראל בתוכנית סל"ה-חלום, שפירושה היא סטודנטים לפני ההורים. אז התחלתי ללמוד מקצוע הנדסת תוכנה, מקצוע שבעיני ההורים יבטיח מאוד את העתיד הטוב ביותר לבתם.  

"לאחר שנה הראשונה ללימודיי הנדסת תוכנה היה ברור לי שזו לא דרך החיים שלי, אך כילדה שגדלה בבית עם משמעת קומוניסטית הייתי צריכה 'לסיים את מה שהתחלתי'. שנה לאחר קבלת התואר בהנדסה התקבלתי לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל – ומכאן החיים שלי התמלאו במשמעות. פתאום נחשפתי לעולם של דעות ומידע לא חד משמעי, הרגשתי שבשנה אחת למדתי יותר מאשר ב-25 שנים הקודמות ולמדתי לנפח זכוכית. הטכניקה מיוחדת זו הפכה להיות השפת האם השנייה שלי, הדרך בה אני מבטא את הרגשות שלי."

אולה ברנר בעבודה צילום מוזיאון ישראל
אולה ברנר בעבודה. צילום: מוזיאון ישראל

הזכוכית אינה סלחנית 

אולה נזכרת בפעם הראשונה שראתה ניפוח זכוכית: "לראשונה ראיתי ניפוח זכוכית בבצלאל במחלקה בה למדתי וממש התאהבתי בטכניקה ממבט הראשון. עבודה בניפוח זכוכית היא עבודה מול חום מאוד גבוהה, תנורים של 1,200 מעלות. עבודה עם זכוכית מוגבלת בזמן בגלל שהזכוכית מעבדת את החום מאוד מהר ויכולה להתפוצץ או להיסדק. לכן העבודה דורשת ריכוז מאוד גבוה, תכנון מדויק וביצוע מהיר. מספיק סטיה קטנה או שמשהו מהתהליכים לא הלך לפי התוכנית, ואז צריך להתחיל מחדש. זכוכית אינה סלחנית בכלל – לכן יש הרבה בלאי והיא כל הזמן נשברת, סוג של 'מעצבנת', אחת התכונות הבולטות שלה," היא אומרת וצוחקת. 

"מצד שני, כל הקושי בעבודה עם זכוכית הופך את העבודה הרבה פעמים ליותר מעניינת ומאתגרת, הטעויות הופכות להיות החלק המרכזי של העבודה. אפקט ההפתעה נמצא כל הזמן, לכן זה כל פעם התוצר יפתיע אותנו מחדש, מה שהופך את התהליך לקסום." 

אולה מסבירה איך עובדים בזכוכית ולמה צריך לראות את העבודה, וגם מדגישה שאם עושים את מה שאוהבים – אז גם אפשר להתקיים מאומנות, גם אם נישתית: "כדי להתחיל לעבוד בזכוכית, אוספים את הזכוכית הנוזלית מהכור על צינור ניפוח – מעצבים את גוש הזכוכית – ולאחר מכן נושפים לתוך הצינור ומנפחים בועה. לאחר מכן נותנים צורה לבועה. אבל תמונה אחת שווה אלף מילים, וכדי להבין כיצד העבודה נעשית, כדאי תמיד לראות אותה מתבצעת בפועל.  

"אני נהנית ממה שאני עושה! לכן אני מאמינה שברגע שאתה עושה את מה שאת טובה בו ואת נהנית מכך, אז תצליחי גם להתקיים מזה. אני מעבירה סדנאות וסיורים בסטודיו, את חלק מהיצירות שלי אני מציגה בתערוכות במוזיאונים או גלריות, את חלק מהעבודות אני מוכרת בחנויות עיצוב ואני מרצה בבצלאל." 

את מגיעה ממשפחה של אומנים? 

"אבי בצעירותו היה מצייר, מפסל בעץ, בונה רהיטים, תופר בגדים, מעילים וכובעים. זו הייתה תקופה שכל מה שאתה צריך אתה בונה, תופר, משיג לבד. אני די דומה לו גם חיצונית וגם בעבודת כפיים. אבל ההשראה הכי גדולה שהייתה לי באה מסבא שלי מצד אמא, הוא היה החרט המפורסם בעיר, ואחד המומחים בעבודת מתכת. האהבה שלי למלאכת יד באה ממנו.  

"ליד ביתו של סבי היה מחסן שבו הוא היה עובד עם המתכת, מנסר, מלטש, מרכיב ומתקן לי את האופניים. הוא היה איש טוב לב והכי הכי אהבתי את הידיים שלו הגדולות, החזקות, הקשות והסדוקות מעבודה קשה. תמיד רציתי שיהיו לי ידיים כאלה. נראה לי שאני מתקרבת לזה, לפחות כך אני מבינה כשהילדה שלי אומרת שאני שורטת אותה כשאני מלטפת אותה." 

את משתפת את ילדייך ביצירה?  

"בוודאי, אני לוקחת את הבת שלי לראות אמנות והיא חשופה לכל מה שקורה בסטודיו. כיוון שמדובר פה בעבודה עם אש – יש לי פחד גדול להכניס אותה לתהליך עצמו – אז אני מחכה שהיא תגדל עוד קצת…"

Screenshot 2023 09 12 144921
מיצג של אולה ברנר: Wear is my skin. צילום: מוזיאון ישראל

הסטודיו של אולה 

Olya's Hot Glass Studio  – הינו סטודיו אינטראקטיבי לניפוח זכוכית, שהוקם על ידי אולה ברנר, שהיא כאמור אמנית זכוכית ומרצה באקדמיית בצלאל. הסטודיו מעניק הזדמנות נדירה להתוודע לעולם ניפוח הזכוכית, צוות הסטודיו מעביר סדנאות וקורסי ניפוח זכוכית בהתאמה אישית ומקיים אירועים וסדנאות לקהל הרחב. הסטודיו מציע לאמני זכוכית ומעצבים סביבת עבודה וציוד הנדרש להקמת פרויקטים מיוחדים באופן פרטי או שיתופי פעולה עם מעצבי פנים ואדריכלים. 

אולה: "בסיום תואר ראשון הבנתי שאני חייבת לבנות את הסטודיו לניפוח זכוכית. זו משימה לא מהקלות והזולות. התחלתי לחפש את השטח שבו אני ארצה להקים את הסטודיו ומצאתי מגרש למכירה בהרחבה במושב אביעזר. שדרת האורנים מוצלת בכניסה למושב הזכירה לי את הילדות, את השדרות עם העצים ענקיים ברחבי העיר שגדלתי בה וזו הייתה אהבה ממבט הראשון.  

"עד היום אני חושבת שאביעזר זה הגן עדן שלי. כאן מצאתי הכל, בניתי את הסטודיו ולידו את ביתי, נולדה כאן ילדתי הבכורה והיחידה, זכיתי בשכנים נהדרים, כאן סובב אותי טבע קסום ומזג האוויר המושלם, בלי הגזמה אני מאוהבת במקום הזה! המשכתי ללימודי תואר שני בעיצוב תעשייתי תוך כדי בניית הסטודיו – והשנה אני חוגגת שמונה שנים להקמת הסטודיו."

עבודה אקטיביסטית של אולה nice to meat you צילום מוזיאון ישראל
עבודה אקטיביסטית של אולה – nice to meat you! צילום: מוזיאון ישראל

על ארטיביזם וחיות אחרות 

לאולה חשוב להפיץ את האקטיביזם שלה בעבודותיה. הדאגה לבעלי החיים והאהבה אליהם, ניכרת במיצגי הזכוכית היפים וגם אלה שיכולים להכאיב למי מאיתנו שיש לו בלב פינה חמה לבעלי החיים.  

"כשהייתי סטודנטית שנה במחלקה לעבודה קרמית וזכוכית," היא מספרת, "הפכתי להיות צמחונית, הייתי בת 26. ערב אחד שכבתי במיטה באחד עשרה בלילה, וראיתי בשני ערוצי טלוויזיה תוכניות על ניצול בעלי חיים בתעשיית החלב והבשר. התגובה הראשונה שלי הייתה בכי של כמה שעות רצופות, לא הצלחתי להירדם, הרגשתי באבל של משהו מאוד קרוב. מדובר במוות של מיליוני חיים שנפסקים כל רגע נתון!  

"מרגע זה הכול השתנה בראשי, השתנו סדרי העדיפויות: החיים שלי קיבלו פרופורציה אחרת והנושא הזה העסיק אותי 24 שעות כל יום ועד היום. אז כצעד ראשון התחלתי לחקור את הנושא לעומקים הקשים (והכבדים). הדבר השפיע עלי בצורה שלא יכולתי לחשוב על אמנות יותר, לא הבנתי כיצד אני בתור סטודנטית הולכת לחשוב על דברים אחרים ואז אמרתי לעצמי, 'אם אני לא מצליחה להשתחרר מזה אז אני אעשה עבודה שקשורה למניעת ניצול בעלי חיים' וזה הפך לנושא המרכזי של עבודות שלי עד היום." 

חמלה לבעלי חיים זה משהו מילדות? 

"בתור ילדה גדלתי בבית תמיד עם שני כלבים. זו הייתה אהבה אמיתית לחיות מחמד, אבל אפילו פעם אחת לא עלה בראשי רעיון לחשוב על הבשר בצלחת, ומה המשמעות של כל זה. ובאותו ערב שגיליתי את האמת, הבנתי כמה הייתי מבודדת על ידי החומות שההורים שלי והחברה בנו סביבי. מעבר לזה שלא נחשפתי לעולם לתהליכי שחיטה והשיחות בנושא, האשמתי את עצמי לא פחות על חוסר סקרנות ובגרות של לפחות 10 שנים שעברו מאז שהפכתי להיות עצמאית.   

"אז התחלתי לחשוב מה אני בתור אמנית יכולה לעשות למען החיות, כיצד האמנות שלי יכולה להשפיע על אנשים? מעבר לאיכויות של חומר כמו זכוכית, שהיא שקופה, צבעונית, חדה, שבירה וחמה וכו', עלו הרבה השאלות על מה אני רוצה להגיד. הגעתי למסקנה שאני צריכה להתמקד במסר מסוים וכל פעם לפתוח אותו יותר ויותר. הבנתי שלא ניתן להציל את כל העולם בבת אחת, אך אם אציל חיים אחדים כבר עשיתי משהו. אני יכולה להגיד שלפחות שני אנשים הפכו לצמחונים בעקבותיי, הם חברים שהזדהו עם האידאולוגיה שלי, אבל לא יותר מזה. בתור טבעונית טרייה ונאיבית הייתי בטוחה שאני הולכת להפוך את כל הסובבים אותי לטבעוניים או צמחוניים, ולהפתעתי הגדולה זה לא קרה והסתבר לי שזה לא כל כך פשוט.  

"בהתחלה חשבתי שאם אני אראה את כל סרטי התעודה המתעדים את הטבח שקורה מתחת לאף שלנו לאנשים אחרים, לקרובים וחברים – אז הם ישנו את דעתם ולא יאכלו בשר. אבל קיבלתי סטירה עוד יותר גדולה והרוב אמרו ש'אנחנו יודעים, ראינו, שמענו, את צודקת ובכל זאת…'. 

"חשבתי שהחוסר מודעות היא הבעיה, אך לא. וכאן עולה השאלה המרכזית שלי אם העובדות, שהן האמת מבחינתי, לא מזיזות לאנשים, כיצד אמורה להיראות האמנות שלי כדי שתשפיע על האנשים האלה ולא רק תהיה ביטוי אמנותי לעובדות בשטח? כאן אני תמיד מתמודדת עם דילמה מה עלי לעשות, לכן יצאתי בסדרת יצירה אקטיביסטית או 'ארטיביסטית' עם פרויקט "Nice to meat you!" – העבודה הזאת הייתה עבודת גמר בתואר הראשון במחלקה שלנו. 

"הלכתי להתחלה של החיים, כדי לראות כיצד ילדים תופסים את החיות ואיך מבוגרים מציגים (מתווכים) את החיות לילדים. הילד היום לא לומד על חיות במסגרת הטבעית שלהם ומתוך ההתמודדות שלו מולם ישירות. הילד לומד על העולם החיות דרך הצעצועים שמעוותים את המציאות, ולרוב אין קשר בין החיה האמיתית לבין הנציגות שלה מעולם הבובות.  

"כל החיות מוצגות כחיות מחמד של הילד, כאשר הבובות של החיות לבושות בבגדים, עם חיוך אנושי ואודם בשפתיים, לרוב הן הולכות על שתיים. ומול החיות העליזות שיצרתי מזכוכית – עשיתי ווידאו שמורכב מסרטי תעודה בשילוב עם אנימציה. מצד אחד רואים את הסרט האמתי ומצד שני החיות הסובלות – הן צבעוניות כמו שאנו מכירים אותן מעולם האנימציה. החיות הן הבובות שלנו.  

בפרויקט עצמו הציגה אולה ברנר מספר מיצגים, כמו למשל מיצג Wear is my skin?: "העבודה הזאת באה רק להזכיר לנו מה אנו לובשים. הפרה מורכבת מבגדים עשויים מעורות שהיו לי לפני שהפכתי לצמחונית. הרבה זמן חשבתי מה לעשות עם כל האוצר הזה, כיוון שזה עלה הון כסף להורים שלי לרכוש את כל זה, אז החלטתי להחזיר את הכול לפרה שפיסלתי – תיקים, מעילים, כפפות, חגורות, נעליים. זה הביא למתח מסוים ביני ולבין הוריי שנמשך תקופה לא קצרה, כי הם גילו את הפרה רק בזמן התערוכה, אך הדבר היה עשוי והמסר היה חד משמעי. 

"מיצג נוסף הוא The land of no tears. כאן היצירה פונה לתעשיית הקוסמטיקה. הסמל של הארנב על המוצרים הקוסמטיים הוא לא מיקרי. הניסיונות לבדיקת רגישויות של חומרים קוסמטיים עושים על העיניים של הארנבים שגורמים לרקיבות של העין ובסופו של דבר לעיוורון וסבל. בעבודה זו שילבתי בין בטון חסין אש וזכוכית ונתתי לזכוכית לנזול בטמפרטורה של 1,200 מעלות, כך הגוף החזק, היצוק מבטון הפך להיות נקבובי ושברירי." 

את חושבת ששינוי יכול לקרות? 

"אני תמיד מגיעה למסקנה שמספיק שהשינוי קרה לי וזה יביא בעתיד לשינוי גדול יותר. אני כאמן לא יכולה לשנות את אף אחד, אך אני מאמינה שהמסר יגיע ליותר ויותר אנשים ובסופו של דבר השינוי יקרה." 

ספרי לי על הסדנאות המתקיימות בסטודיו שלך באביעזר. 

"את הסדנאות מעבירות אני וצוות של בוגרות בצלאל שהן גם אמניות זכוכית. בסדנא אפשר לנפח כלי כמו כוס, קערה, צלחת או אגרטל קטן. אפשר לבחור זכוכית צבעונית ולעשות את הכלי צבעוני מאוד. אנשים נחשפים לתהליכים שאי אפשר לדמיין אותם, לכן ההצלחה של הסדנאות היא מובטחת – אש, זכוכית נוזלית ועבודת ידיים.  

"סדנת חוויה היא הזדמנות מדהימה לחלוק את החוויה המוחשית והוויזואלית של יצירה בזכוכית עם חברים, משפחה וקולגות בימי גיבוש חברות וימי כייף. הסדנה מתחילה מהסבר על תהליכי עבודה עם זכוכית חמה, בטיחות בעבודה והדגמה. במהלך הסדנה המשתתפים יכולים לבחור את היצירה שאותה מכינים, כמו כוס, קערה, צלחת, משקולת נייר (כדור זכוכית צבעוני מלא) וכדור צבעוני מנופח ולשלב בתוכה זכוכית צבעונית." 

במהלך השנה, הסטודיו של אולה מקיים ימים פתוחים לקהל הרחב. זו הזדמנות מיוחדת לחוות ולהנות מאמנות הזכוכית חמה. ניתן לעקוב אחרי פרסום מועדים של ימים פתוחים ואירועים נוספים בפייסבוק או באינסטגרם של Olya.glass.studio.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נחמיה מצוינים ממושב הודיה מספר לעמרם קליין על השתלשלות חיו ואיך הצליח לשלב בין חקלאות לחיים כלוחם אש במערך הכבאות וההצלה * סיפור חיים  נחמיה, יו"ר עמותת רֶשֶֶף, איגוד הגמלאים של מערך הכבאות וההצלה,
3 דק' קריאה
בשעה טובה ולאחר שנה מאומצת ועקבית, הערב התכנסה ועדת המנכ״לים שהוקמה מכח החלטת ממשלה 1752 לעניין קביעת מכסת עובדים זרים, בה קבענו לראשונה כי מכסת העובדים הזרים לחקלאות תעמוד בשנה הקרובה על 70,000. בהתאמה,
״מדובר בהחלטה חשובה אשר מחזקת את החקלאים בישראל המשוועים לידיים עובדות כדי לספק תוצרת חקלאית ולהמשיך ולחזק את ביטחון המזון של אזרחי ישראל. חקלאי ישראל ממשיכים לעבוד ולעבד את אדמותיהם בגבולות, זאת תחת אש
תפוחי אדמה, צנוניות, עגבניות שרי וגם בטטות. השטחים החקלאיים בעוטף עזה מספקים כ-50% אחוז מסך הדרישה הקלורית השנתית של אוכלוסיית ישראל. קבוצת מחקר מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב בחנה את השפעת המלחמה על ייצור המזון באזור

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן