יבול שיא
הרפת והחלב
אופיר והחסות הטריות טריות שלו בחממה

שילוב של חקלאות וטכנולוגיה

5 דק' קריאה

שיתוף:

מה הביא את אופיר בש, ממושב שדה אילן, מהנדס מכונות בהשכלתו לנטוש את עבודתו כמהנדס ולפתוח במרץ חממה הידרופונית לגידולי עלים ירוקים בביתו במושב? * היום הוא משווק את התוצרת היפה והטריה שלו תחת השם: "עלי הגליל – גידולים הידרופוניים"

אנחנו נפגשים עם אופיר, רעייתו אורנית ואביו, זאב בש, ששניהם מתגוררים בנחלה יפיפה המשקיפה על שדה נרחב, מול מושב אילניה, ממש בתחילת המושב. גילו הצעיר של אופיר בולט לאור הגיל הממוצע של החקלאים במושב, רובן מעל גיל 60. "אנשים צעירים מתרחקים היום מהחקלאות, גם אותי הזהירו," הוא אומר בחיוך. 

זאב בש (70), יליד הארץ, אף הוא חקלאי לשעבר, שהוריו משה והניה בש ז"ל עלו ארצה ב-1947 לארץ ישראל, אחרי מלחמת העולם השניה. לשדה אילן הגיעו הוריו ב-1956 ועבדו בחקלאות, עוד בתקופה שלכולם בשדה אילן היו רפתות ולולים. זאב גר שמונה שנים בעיר חיפה, חזר למושב וגידל עיזים לחלב, אותו שיווק לתנובה. "עד היום יש לנו פלחה," הוא מוסיף, "היום החקלאות צולעת, בקושי שורדים.  

אופיר (40) נולד בחיפה ובגיל שנתיים הגיע עם הוריו לשדה אילן: "גדלתי פה במושב, בתקופה שהיה פה המון חקלאות," הוא מספר. בנעוריו למד אופיר בבית ספר לבא ובתיכון בכפר צבי סיטרין (בית צבי). "בין היתר למדתי הנדסאי אלקטרוניקה, עד י"ג-י"ד. בצבא הייתי בחיל הקשר. אחרי השחרור מצה"ל עבדתי בכל מיני עבודות, קצת טיילתי והלכתי ללמוד הנדסת מכונות באוניברסיטת אריאל. בתום הלימודים עבדתי בתחום הנדסת המכונות קרוב לעשר שנים, כמהנדס מכונות.  

"תמיד הייתי מחובר לחקלאות אבל זה תמיד היה בצד. אבא בכלל לא עודד אותי והוא גם בעצמו עזב את החקלאות בגלל הירידה ברווחיות. האמת שאף אחד לא עודד אותי ללכת לחקלאות. מי שהייתי מדבר איתו על חקלאות היה מנסה לשכנע אותי שלא לעשות את זה." 

זאב: "מי מעודד חקלאות היום? יש הרבה חקלאים שרוצים שהבנים שלהם ימשיכו ואף אחד לא רוצה. יודעים שזה סיכון גדול, זה גם לא מציאה גדולה אז לא, לא לוקחים סיכון." 

אוקיי, אבל הבן שלך אופיר חזר לחקלאות, מה אתה אומר על הסיכון שהוא לוקח? 

"זה בהחלט סיכון," אומר זאב ונע באי נוחות. זאב לא מכביר במילים, הוא מכיר מקרוב את הקשיים הכלכליים בלהיות חקלאי בימינו ויחד עם זאת נרתם ועזר לאופיר ואורנית בהגשמת החלון, הקמת חממה הידרופונית במושב.

אופיר ואורנית בש צילום משה דוד בש
אופיר ואורנית בש. צילום: משה דוד בש

על מכונות ואהבה 

את רעייתו אורנית פגש אופיר במהלך הלימודים באוניברסיטה, שניהם למדו באותה מגמה וגם אורנית מהנדסת מכונות ועובדת בחברה של רובוטים לניקוי בריכות.  

בני הזוג אופיר ואורנית בש התחתנו בשנת 2011. השניים הכירו בשנה הראשונה ללימודים והתחתנו בשנה השנייה. "נכנסתי להריון בשנה השלישית וילדנו בשנה הרביעית, היה תואר מרתק מאוד," אומרת אורנית בהומור. היום אופיר ואורנית הורים לארבעה ילדים: משה דוד, בן ה-11, יותם בן ה-9, ראומה בת ה-6 ואדל בת שנתיים וחצי. 

אופיר ואורנית מלוכדים ונמרצים ברצון שלהם להרים את העסק החדש ולהצליח להשתלב בשיווק ישיר של עלים ירוקים וטריים ברמה האזורית: "פגשתי את אורנית בלימודים, למדנו לתואר וגם אורנית מהנדסת מכונות, מהנדסת גדולה, והיא מלווה אותי הרבה ועוזרת לי מאוד בכל התהליך, אם זה בשיווק, אם זה באריזות, בהכל." 

אורנית: "צריך להבין שתחום הנדסת המכונות זה תחום ממש רחב, תחום שנוגע למגוון רחב של נושאים, אם זה רפואה, אם זה ביטחוני ועוד ועוד. תמיד ראיתי שכאשר אופיר דיבר על הנדסת מכונות, תמיד עניין אותו גם תחום החקלאות. אני זוכרת שהוא פעם התעניין בתפקיד בחברה שמייצרת כלים חקלאיים, מיכון חקלאי. גם במקומות שהוא עבד בתור מהנדס מכונות – זה גם התקשר לכל מיני תחומים שקשורים לחקלאות בכל מיני צורות, כך שתמיד הייתה לי תחושה שזה באמת מה שמושך אותו." 

אופיר: "האמת שזה עניין אותי תמיד, החקלאות, אבל תמיד חשבתי שאי אפשר להתפרנס מזה. היום אני עדיין לא יודע להגיד לך שאפשר להתפרנס מזה אבל נכנסתי לחקלאות." 

"לפחות הוא היום עושה משהו שהוא אוהב ונהנה ממנו – זה דבר מדהים," מוסיפה אורנית. 

אז לפני חצי שנה אמרת, 'מספיק הנדסת מכונות עכשיו אני אהיה חקלאי'? 

אופיר: "החקלאות זה משהו שהתבשל בי כבר הרבה זמן ואז החלטתי פתאום ללכת על זה. זה גם משהו שדחיתי אותו הרבה זמן, וכנראה שאמרתי אם לא אעשה את זה עכשיו זה לא יקרה. זה משהו שכל הזמן דחיתי ודחיתי וגם נחשפתי לתחום ההידרופוני רק בשלוש-ארבע השנים האחרונות – אז החלטתי ללכת על זה. מה שטוב שזה גידול שלא דורש הרבה מיכון, לא צריך טרקטור וכלים שונים, הכל מאוד פשוט, מצומצם ונגיש." 

אורנית: "מהנדס מכונות דווקא מתעסק במשאבות, יש לנו שתי משאבות שם, הוא מתעסק בכל מה שקשור לבקרה ולטמפרטורת המים – כל אלה הן מערכות שמאוד בסיסיות למהנדס מכונות להכיר ולדעת וזה יתרון גדול בשביל אופיר, שאני רואה שהוא באמת שולט במערכות ודי בקלות.  

"אני משוכנעת שלעובדה שלשנינו יש תואר כמהנדסי מכונות יש תרומה רבה לחלק מהתהליך שנבנה כאן, כי גם אחרי התואר, גם במקומות עבודה שאופיר עבד בהן בתור מהנדס מכונות, אם זה במפעל שקשור למתכות, ויש פה בחממה קונסטרוקציה ומתכות ואם זה בחברה להקמת חממות שעבד בה, שם אופיר היה אחראי לתכנון חדר ההשקיה. כלומר, גם בעבודות הקודמות שלו תמיד הוא איכשהו תמיד נגע בתחום החקלאי – ולפעמים אני אומרת שהוא עשה בשנים האחרונות הכנה נהדרת כשבסופה הוא גם הגיע לדבר הזה."

אופיר ואורנית בש וארבעת ילדיהם
בני הזוג אופיר ואורנית בש עם ארבעת ילדיהם בחממה של "עלי הגליל"

טרי, טרי, טרי 

אופיר: "אני בחקלאות כחצי שנה, לפני חצי שנה הקמנו את החממה ההידרופונית על חצי דונם. קנינו את הציוד ושנינו, אבא ואני, הרכבנו הכל לבד." 

למי שלא מכיר, בחממה הידרופונית של כחצי דונם ניתן לגדל אלפי שתילים, בשל המרווחים הקטנים יחסית שבין השתילים, יש המדברים על בין 11 ל-20 אלף שתילים. 

אופיר: "אני גם כל הזמן צריך למצוא דרכים להתייעל ולשפר בכל מיני פרמטרים ואני חושב שאני עושה את זה טוב. מעבר לזאת למדתי המון על התחום. ביקרתי אצל כמה מהמגדלים ההידרופונים בארץ, ממש בסגנון הזה, וייאמר לזכותם שכולם עזרו לי בלב מלא. אולי בעבר מגדלים הסתירו מידע אחד מהשני, אבל היום באמת קם דור חדש של חקלאים צעירים – יש ממש שיתופי פעולה ושומרים על קשר אחד עם השני. אם למשל אתה נתקע עם משהו באים ועוזרים לך. הגידולים ההידרופוניים הם גם גידולים שמספקים תוצרת טרי הטריה לאזורים מסוימים, כל אחד מספק לאזור שלו, כך שאנשים גם מרגישים פחות מאויימים." 

אתה אופטימי לגבי העתיד? 

אופיר: "אני אופטימי מאוד. מה שבאמת משך אותי אל התחום הוא שכאן לא מדובר בחקלאות המסורתית הרגילה באדמה. גידול הידרופוני הוא קצת יותר טכנולוגי ודורש ממך להיות מאוד מאוד מדויק, אנחנו ממש מדייקים לצמח את המים ואת כל מה שנחוץ לו לתזונה וצמיחה. זה לא ששופכים קומפוסט לאדמה ומה שהצמח קולט הוא קולט ומה שלא אז לא. פה חייבים להיות גם מאוד מדויקים וגם המים חייבים להיות מסוחררים, המערכת מאוד חסכונית במים והגידול עצמו חוסך במקום. העבודה היא יחסית נוחה, אתה עובד ממש בגובה המותניים, אתה לא צריך להתכופף והכל נגיש. מעבר לזאת, הגידול כיוון שהוא בחממה הוא מאוד שמור, יש שם המון אמצעים ששומרים מפני מזיקים, אתה מתמודד עם מעט מאוד מזיקים, את רוב המזיקים החממה מסננת." 

אני רואה שאתה עושה מלא מיני עלעלים, אתה לא מתמקד ב-2-3 מיני עלים, נניח חסות, אלא בחרת לגדל מינים וזנים רבים. 

אופיר: "נכון, הסיבה לכך היא שאנחנו מתמקדים בשיווק ישיר ואנחנו רוצים לתת סל מוצרים. שלא יבוא לקוח ויגיד – יש לך יופי של חסה אבל חבל שאין לך את זה או את זה. לכן אנחנו משתלים שיהיה לנו סל מוצרים כמה שיותר עשיר. אז מצד אחד זו החלטה מודעת שלי ומצד שני – זה גם מה שהלקוחות רוצים. 

"היום אנחנו מגדלים בצל ירוק, תרד, בקצ'וי, כרגע יש ארבעה סוגים של חסות אבל אנחנו מכוונים ליותר. יש לנו חסה סלנובה, חסה לליק, חסה רומית (חסה ערבית) וחסה מסולסלת. בנוסף יש לנו מנגולד (סלק עלים), רוקט, קייל, בזיליקום, סלרי עלים, גרגר הנחלים ועוד." 

אורנית: "המטרה שלנו היא בסופו של דבר יבוא ויקנה במקום אחד את כל העלים הנחוצים לו, הכל הכי הכי טרי שיש ובאיכות הכי טובה שיכולה להיות והכי טעים. אני שמחה שיש לנו היום המון פירגון של האנשים, כלומר הלקוחות. יש אנשים שהתחילו מלרכוש פה חסה אחת והיום הם כבר קונים סל שלם של מוצרים. מישהי אמרה לי שהיא לא יודעת מה היא עשתה עד היום." 

אופיר: "אנחנו מקפידים על טריות המוצרים, זה הדבר שהכי חשוב לנו וה היתרון שלנו. אצלנו אתה לא קונה מוצרים ששכבו שבוע או כמה ימים במקרר. הכל אצלי טרי, טרי, טרי. הלקוחות מתקשרים, עושים הזמנה, אני קוטף ומכין להם את העלעלים היישר מהחממה."

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אבי לב כבר בן 83 ולאורך שנות חייו, גם כשעבד כשכיר במשך 34 שנה ב"האחים מילצ'ן", תמיד היה חקלאי ופרדסן * לפני כחודש השיק את "לב של חקלאי" – ספר זכרונותיו, מנעוריו כחקלאי וכאחיו
10 דק' קריאה
אני כותב כמה ימים לפני יום הזיכרון לחלל צה"ל ויום העצמאות. מלא רגשות ובעקר תפילות – אני מאחל לכל החטופים לחזור הביתה מהר, שכוחות הביטחון ישמרו על השלום ועל עצמם, שכל הפצועים והמשפחות שעברו
3 דק' קריאה
במושב משֹואות-יצחק בדרום יש שתי אנדרטאות זו לצד זו – האחת לזכר הנספים בשואה והשנייה לזכר הנופלים במלחמות ישראל * אבנר חורש – מורה דרך וחבר המושב דור שני – מספר על תולדות היישוב,
6 דק' קריאה
שחקנית החיזוק בת ה־107 שבוחרת להסתכל קדימה * תמיד מעדיפה לראות את הכוס החצי מלאה  השבוע סיפר לי מושבניק שלא מזמן הוא חגג יום הולדת 70. איחלתי לו מזל טוב ושאלתי איך חגגו. בקול
3 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן