אבישי רוטמן (31) הוא דור שלישי לוותיקי דגניה ב', ודור שני לרפתני הקיבוץ: אביו משה (מוישל'ה) עובד כבר עשרות שנים ברפת, וכיום אחראי על הבריאות ופוריות העדר. אבישי קיבל את הניהול לפני כחצי שנה מידיו של יגאל דרורי, שהביא את רפת דגניה ב' להישגים רבים ולרווחיות יפה.
אבישי, נשוי ואב ל-2, מעיד על עצמו שלא עשה את המסלול הטיפוסי לבן משק. הוא למד בתיכון האזורי בית ירח, ובשירות הצבאי שירת בשריון. לאחר השחרור החליט לוותר על הטיול הגדול, והלך ללמוד בעלי חיים בתל חי. את המסלול ברפת התחיל כעובד מן השורה, קיבל אחריות לתחומים שונים, עד שהוחלט שהוא יהיה המנהל הבא. מעמדו בדגניה ב' הוא של תושב, והוא מקווה להתקבל לחברות ולבנות את ביתו בדגניה.
בכניסה לדגניה ב' אנו פוגשים את המפעלים שפעם היו גאוות המקום וכיום כבר לא בבעלות הקיבוץ – מרססי דגניה ב' ודגניה סיליקון. ממשיכים בכביש פנימי שמצידו האחד חדר האוכל, ומצידו השני הרפת. לא במרכז הקיבוץ, כן במקום שבעתיד יכול להוות בעיה. אנחנו שומעים מאבישי פרטים על הרפת: כ-400 חולבות, 900 ראש כולל עגלות ומבכירות. מכסה של 4.5 מיליון ליטר בשנה, שהם חורגים ממנה בכמויות עד מיליון ליטר. ברפת עומדות 3 סככות של חולבות, ועוד 2 של עגלות בגילאים שונים ומבכירות. המרבץ נראה יבש למדי בעזרת מאווררים וקילטור פעם ביום. כמו בכל הקיבוצים גם כאן חולבים שלוש פעמים ביממה, כך שיחד עם 3 צינונים הפרות נמצאות באזור המכון כמעט בכל רגע נתון. הצוות מונה ארבעה בתפקידי ניהול – מנהל, אחראי בריאות ופוריות, יונקיסט ומאביס. בנוסף 3 עובדים ישראלים ו-4 תאילנדים. אבישי: אני משתדל לצרף חבר'ה מהנוער של דגניה לחליבות מספר פעמים בשבוע, בחגים ובחופשים.
התנובה הממוצעת היא כ-40 ליטר ליום, וכרגיל בעמק הירדן נמוכה יותר בקיץ. את ההמלטות מנסים לכוון לפיקים. אבישי: "נכנסנו לליווי וטרינרי חדש של חברת vetmarket, הם הציעו פרוטוקול חדש לסינכרון ההמלטות, כך שאני מאמין שזה יהיה יותר פרוס על פני השנה. אנו עובדים עם חברת שיאון, התחלנו עם זירמה ממויינת במטרה להשביח את העדר".
מהשנים הראשונות לקיום הרפת, בדגניה ב' פעל מרכז מזון עצמאי, וכך גם כיום – מתחם מרשים בגודלו ובארגונו, עם בורות תחמיץ, מתבנים ונפחי אחסון. הרפת עובדת עם התזונאי הוותיק סטיבן רוזן מכפר חרוב, ומכינים את המנה בהתאם להנחיותיו. מזמינים את הגרעינים לפי המלצותיו של סטיבן, בדרך כלל מ"צמח תערובות"" אבל גם ישירות מהיבואנים. החצירים מגיעים מגד"ש דגניה ב' ומקבלנים, ובנוסף קונים מוצרי לווי כמו קליפות הדר, שומר שקד ועוד. החולבות מקבלות 3 חלוקות מזון ביום, ויתר העדר פעם אחת. כאן המקום לציין שרפתות דגניה א' ודגניה ב' משתפות פעולה בתחום ההזנה, עם אותו מפעיל ואותם הכלים.
בסיורנו ברפת אנחנו מגיעים ליונקייה, אותה מפעיל שחר – בן מסדה שגר במושבה כינרת. העגל או העגלה מבלה את 14 הימים הראשונים אחרי ההמלטה בכלוב ומוגמע פעמיים ביום בחלב אם. לאחר מכן מועברים היונקים למרבץ עם מינקת, שיודעת לזהות את העגל לפי צ'יפ מגנטי, ולאפשר לו לשתות את המנה המגיעה לו. היונקיסט מקבל התרעות על עגלים שלא הגיעו לגמוע. העגלים נמכרים לאחר הגמילה למשק יזרעאלי במושב עין איילה. העגלות נשארות עוד כחודשיים במרבץ, ולאחר מכן עוברות לקבוצות של עגלות לפי גילאים, כשלכל קבוצה מנה מותאמת. בגיל 8 חודשים הן מקבלות את המגנט שסופח גופים זרים בקיבה, ואת תג הרגל של אפימילק שמזהה את הפרה ומודד את פעילותה.
מכון החליבה, לדברי אבישי הוא ישן מאוד. יש בו 14 עמדות בכל צד, ומותקנת מערכת אפילאב, כך שהמנהל יכול לקבל על המסך תמונה של הביצועים של כל פרה – כמות חלב, אחוז שומן וחלבון. החליבה נמשכת כ-4 שעות. במכון מוצבים שני מיכלי חלב, של 30,000 ושל 24,000 ליטר.
כמו ברפתות ובקיבוצים אחרים עולה השאלה של איחוד עם רפת אחרת. אבישי: דיבורים יש. בענף החלב היום אתה יכול או לגדול, על ידי הגדלת מכסה, או לפרוש. הועלה רעיון להתאחד עם רפת דגניה א' הסמוכה. אין כרגע התחלה של דיון קונקרטי בעניין. אם יחליטו שהרפת נשארת בדגניה, וזהו הכיוון היום, נצטרך להשקיע הרבה בסככות חדשות ובעוד נושאים.
אבישי מציין את צוות הליווי המסור והמקצועי שעומד לרשותו ולצידו: סטיבן רוזן בנושאי תזונה, בני בוגנים מנהל "רפת המפלים" בגולן כמלווה בניהול, ורופאי חברת וטמרקט. בנושא הרווחיות הוא מציע לבחון אותו בעוד תקופת זמן – הרווחיות (הטובה) בהווה היא עדיין תוצאה של המנהל הקודם. עם זאת, ברור שמדובר בענף יציב המהווה נדבך חשוב בחקלאות דגניה ב'.
מסר לצעירים
לשאלתי איזה מסר היה רוצה להעביר לצעירים בני גילו בהקשר של המשכיות הענף, אומר אבישי: לדעתי המדינה לא עושה ממספיק על מנת לעודד צעירים לעבוד בחקלאות. התנאים במקצוע הזה לא אטרקטיביים, ואגב לא רק בחקלאות – גם בהוראה, עבודה סוציאלית ועוד. מצד שני, המסר שלי לצעירים הוא שלא הכל צריך לקבל עם כפית של כסף. אני גדלתי על מוסר עבודה, התחלתי כעובד מן השורה והגעתי לניהול. כך שהמסר הוא לא לפחד מעבודה קשה. יש סיפוק, ויש חשיבות לתרומה לביטחון התזונתי של ישראל. חקלאות היום זה הייטק. אני לא יודע אם אשאר תמיד רפתן, אבל נכון לעכשיו זה מתאים לי.
איך העובדים מקבלים אותך כמנהל צעיר וחדש?
שאלה טובה, צריך לשאול אותם, הרי הם מכירים אותי כבר שנים. הדרך שלי היא לעבוד לא דרך סמכות אלא דרך תקשורת. מאמין שיהיה בסדר.
ועם אבא באותו ענף?
אבא זה סיפור אחר. אני רואה בו יועץ. אנחנו משוחחים על העבודה, מחליפים דעות וברוח טובה. בסוף האחריות היא עלי.
דגניה ב' – הקבוצה החמישית בישראל
בערב יום הכיפורים תרפ"א, 21.10.1920, נוסדה הקבוצה החמישית בארץ – קבוצת דגניה ב'. קדמו לה דגניה א' השכנה קרובה, כנרת, כפר גלעדי, תל חי ואיילת השחר. מישהו הגה אז את הרעיון שכל הקבוצות יישאו את השם דגניה. זה החזיק מעמד רק פעם אחת. ליצני הדור אמרו שחברי דגניה ג' לקחו איתם את שני הג' ועברו ל…גניגר.
המייסדים היו חברי קבוצת "עבודה" מרוסיה, 19 חברים וחברות שעלו בעלייה השנייה. כנהוג באותה תקופה הם עברו מספר תחנות, עד שנחתו בעמק הירדן. הדמות הבולטת בחבורה זו היה לוי שקולניק, לימים אשכול, מי שיהיה ראש הממשלה השני של מדינת ישראל. בשנת ההתיישבות הצטרפה אליהם קבוצה מבוברוייסק שברוסיה הלבנה, ביניהם החבר קדיש לוז (לוזינסקי) , שכיהן בהמשך כשר החקלאות וכיו"ר הכנסת. בהמשך הצטרפה קבוצה של בוגרי גימנסיה הרצליה, חלוצים מן העלייה השלישית, גרעין של הנוער העובד מבן שמן, קבוצה של יצאי ארה"ב וקנדה, 45 חברים מתנועת גורדוניה בפולין, וקבוצת "שיבולת" של יוצאי גרמניה, אוסטריה וצ'כיה. אחרי שלוש שנים במקום ארעי עבר הקיבוץ למקום הקבע המשקיף על ערוץ הירדן ועל אום ג'וני.
הצד החקלאי – הכלכלי
לדגניה ב' מסורת חקלאית חזקה ושורשית שהתחילה, עם דור המייסדים, פרחה והתפתחה תחת ידם האמונה של הבנים הראשונים, וכבר עברה לניהול הדור השלישי. כאן פעלו כמה ממניחי היסודות ליידע ולמחקר החקלאי בעמק הירדן ובישראל, כמו שמואל בן הגיא, חוקר הבננות דניאל זיו, ואיש הניקוז אבא ניב. חקלאי דגניה ב' מעבדים 4500 דונם, ועוד 2150 דונם ברמת סירין. ענפי המשק החקלאי: בננות, רפת גדולה שעדיין נמצאת בחצר המשק, אבוקדו, תמרים, פרדס וגד"ש.
בשנים 1924-5 נבנתה הרפת הראשונה (רפת א) לפרות החולבות. המבנה נבנה בסגנון אירופי: היו לו קירות אבן עבים, "עלייה" מקורה ברעפים, וחצרות צמודות ממזרח. ברפת א היו 92 פרות, כולל 8 מבכירות. בהמשך נוספו עוד 30.
ה"עלייה" ברפת א נועדה לאחסון חציר, אך שימשה גם למגורים ארעיים של חלק מהחברים. ב1934, עם העלייה מאירופה, פונו חלק מהפרות כדי לאפשר מקום לינה לעולים החדשים .
בשנות ה-50 הוכנסה לרפת מערכת חליבה עם מכונות ניידות, שהועתקו מפרה לפרה. מראשית שנות ה-60, המבנה שינה את ייעודו לשימושים אחרים.
