"אני מבדילה בין אזרחים מכל גוני הקשת הפוליטית, שרובם אזרחים טובים, בעוד שבממשלה עוסקים בלשסות, להפריד ולפלג, ולצערי זה מצליח להם" אומרת עינת אפשטיין משער הגולן שבביתה מכינים בכל שבוע מיצגים להפגנה בצמח
ברביעי אחה"צ, מיד לאחר שעינת מסיימת את יום עבודתה כמזכירת אשדות יעקב איחוד, ועד מוצ"ש, בית משפחת אפשטיין בשער הגולן הומה כמרקחה. עינת מציעה רעיונות, בבית מדסקסים מה אפשר ומה לא, וגיל, הבעל, שהוא גם האיש הטכני, נותן את הגושפנקה הסופית מהיבטים כמו בטיחות, תנאי מזג אוויר וכו'. הילדים כמובן שותפים מלאים ליצירה ועוזרים בכל דרך. "בכל אותם ימים מרביעי ועד שבת הבית נראה כמו סטודיו: צבעים, טושים, מספריים, מכחולים, קרטונים" מספרת עינת, "המטרה מקדשת את האמצעים והכל כמובן בהתנדבות מלאה".
"אני בהפגנות מהתחלה", היא אומרת "כי המדינה הזו חשובה לי ואני מפחדת איפה הילדים שלי יחיו והאם לנכדים שלי תהיה בכלל מדינה לחיות בה". ומוסיפה: "נראה שהכול כאן התהפך. השקר הוא אמת והאמת איננה חשובה, ובן אדם כמוני, שכל משפחתו נספתה בשואה, שסביו הקימו את המדינה, ששירתה בצבא כקצינה, נחשבת לבוגדת ושמאלנית. ההנהגה איבדה את הכיוון ויש תחושה של התמוטטות ערכית ומצפונית. הכול כאן מתפרק.
"התחושה שלי כרגע היא שהמדינה שלנו לא תחזור להיות מה שהייתה, ואם לא נעשה משהו ונעמוד על שלנו תצמח כאן דיקטטורה, מה גם שהשכנים שלנו מזהים את החולשה ועלולים לנצל זאת. תפקיד המחאה הוא להציב בפני הממשלה את המראה האמיתית, מה חושב הציבור, ובמצב של איום קיומי אין לאיש מאיתנו פריווילגיה לשבת רגל על רגל. לא נסכים לוותר על המדינה שלנו".
לא מספיק יהודים
עינת אפשטיין משתייכת לשתי קבוצות: האחת "צמח דמוקרטי" בראשות עידן הלמן מאפיקים וסמדי מלמד מכנרת, שמתאספת מדי מוצ"ש בצומת צמח עם דגלים כרזות, תופים ונואמים והמון לוגיסטיקה מאחורי הקלעים. הקבוצה השנייה היא "בונות אלטרנטיבה" שהיא עמותה א-מפלגתית בראשות מורן זר קצנשטיין החותרת לשוויון וביטחון לנשים. "המודעוּת לכך היתה קיימת בי עוד קודם", מציינת עינת, "אך התחדדה ביתר שאת לאור המייצג שנערך בירושלים בפברואר השנה, בעקבותיו הקמנו קבוצה בעמק הירדן שאני אחד הכוחות הפעילים בה. בתחילה היו אלה מייצגים של 'שפחות' עם הלבוש הסגור והחונק מעט, שהפך עבור חלק מהבנות לחוויה רגשית מאוד קשה ולכן ירדנו מזה. כרגע ואנו מתמקדות במייצגים ויזואליים שנובעים מחומרים שהממשלה 'מספקת' לנו בכל שבוע. זה בא מהבטן מהלב מהראש, כאשר הכוחות המניעים הן בנות שנכנסו לקבוצה מתוך רצון להיות חלק מהפעילות. 'בונות אלטרנטיבה' כולל מערך מתנדבים מאוד גדול שפועל בכל עיר או ריכוז אזורי למען שוויון מגדרי ולביטחון אישי לנשים, אנחנו לא מסתפקות בהפגנות מוצ"ש אלא נוקטות פעילות בתחומים נוספים של הדרת נשים, כמו המאבק כננד הכוונה לשנות את הסטטוס קוו במקורות מים השייכים לרשות הטבע והגנים ולהקצות שעות נוחות יותר לגברים בעוד נשים נדחקות הצידה, או הפרדה בין נשים לגברים באוטובוסים (כולל בטבריה) ועוד".
"אני בן אדם של שלום והידברות", מדגישה עינת, עובדת סוציאלית במקצועה, "לא של הם ושל אנחנו. אני מבדילה בין אזרחים מכל גוני הקשת הפוליטית שרובם אזרחים טובים, בעוד שבממשלה עוסקים בלשסות, להפריד ולפלג, ולצערי זה מצליח להם".
את מרגישה שהפעילות שלכן מקדמת משהו?
ברור לי שהמיצגים שלי ושל חברותיי לא ישנו את מדיניות ממשלת ישראל. אין ציפיה כזו. מאידך, יש ניראות לדברים. אם כולנו נשב בבית רגל על רגל ולא נעשה דבר זה יתפרש בשלטון כמתן לגיטימציה.
יש תחושה של רפיון מסוים במחאה של השבועות האחרונים.
מובן מאליו שבאוגוסט שהוא החודש החם בשנה וגם חודש של חופשות, ישנה ירידה מסוימת בכמות המפגינים, אך המחאה השבועית נמשכת כבר שבעה חודשים ובין השבתות אנשים הולכים להפגין מול בתי שרים וכו'. מחאה לאורך זמן היא אירוע חסר תקדים בישראל וראוי להערכה, ובספטמבר, כאשר יתחיל מושב החורף של הכנסת, תגדל הפעילות ותתעצם. אנחנו רצות ורצים למרחקים ארוכים ועמידה על זכויות נשים תישאר בכל מצב.
נתקלתם בפרובוקציות?
"פרובוקציות יש לא מעט. נתקלנו בקבוצות של נוער דתי ימני משיחי, הקורא לקרוע ולהרוס ושאנחנו לדעתם לא מספיק יהודים. זכותם של המתנגדים להביע דעה אחרת ואנחנו מסתכלים על כך באופן חיובי ומנסים להידבר ברוח של 'ואהבת לרעך כמוך'".
