במוזיאון "בית אורי ורמי נחושתן" שבקיבוץ אשדות יעקב מאוחד מוצגות עתה שתי תערוכות: עבודת הווידיאו "המקהלה" של עודד הירש בה נוכחים במלוא תפארתם האבסורד והאירוניה, והתערוכה המרתקת "אדר ב'" של עוזי צור
צמד כפות ידיים אימתניות הבוקעות מתוך אופל הלילה נוטפות מקצות אצבעותיהן את גוונם הצהוב זרחני מטה כלפי דמויות המחוללות בריקוד הנדמה כחלק מפולחן פגאני וכסגידה לדמות ערטילאית הניצבת מעליהן. אלה הם רק חלק מהדימויים המאכלסים ציור אחד מתוך ציורים רבים נוספים המוצגים בתערוכה "אדר ב'" של עוזי צור, המשמש כמבקר האומנות של המוסף "תרבות וספרות" של עיתון "הארץ".
דמיון מופלג עתיר הכלאות וצירופים מפתיעים, חזיונות וחלומות מסויטים, אימה, כאב, זעם ומוות, דמויות אנדרוגיניות והיברידיות המגיחות מחשכת הלילה כל אלה ניבטים מציוריו המרתקים, האידיוסינקרטיים, ואפופי המסתורין של עוזי צור. גבר תלוי על ענף עץ שחדר לחללו של פנים בית, גולגלות, פגיונות הנעוצים בגבם של צמד גברים – ספק חיים ספק מתים – הזועקים מכאב, פרצופים מטילי אימה ורתיעה, דמות אישה המצמחת מגופה ענפי עץ ולמרגלותיה ישובים כלבי מחמד. כל אלה מהווים חלק ממילון הדימויים העשיר של צור שנדלה מעולמו הפנימי ומהם יצר סיפור חזותי אניגמטי האפוף באטמוספירה מורבידית.
את ציוריו של צור, הניזונים, בין היתר, מאומנות אאוטסיידרית ומרוח הרומנטיציזם, ומצוירים על סדינים וציפות ובטכניקה מעורבת: אקריליק, פחם, צבעי עפרון ופסטל, הציבה אוצרת התערוכה, סמדר קרן בדחיסות רבה. מעבר לתלייה הקונבנציונלית על קירות חללי התצוגה המלבניים והצרים שהוקצו לתערוכתו של צור, באחד מהם, במרחב החלל עצמו, היא תלתה את הציורים מהתקרה עד גובה פניו של הצופה והציבה אותם בשורות מקבילות וצפופות. המרווח הצר שנותר בין שורות הציורים התלויים, מאלץ את הצופה להתבוננות מאד קרובה לפני השטח של הציור ומאפשרת לו לעמוד על ריבוי הפרטים ומגוון הטקסטורות הנוכחים בו.
אדמה אדמתי
במקביל לתערוכתו של צור מוצגת בחלל המרכזי של המוזיאון, עבודת הווידיאו "המקהלה" של עודד הירש (בן קיבוץ אפיקים). לאורך כל ארבעת קירות חלל התצוגה רחב הידיים מוקרנים בו זמנית פניהם בנפרד של כל אחד מ-52 חברי "המקהלה" מקיבוצי עמק הירדן. המקהלה, שכל אחד מחבריה צולם בנפרד, היא מקהלה פרדוקסלית, מופרכת, משובשת, חסרת הרמוניה, דמומה ושתוקה, שכן כל אחד ממשתתפיה שר בתורו שורה או יותר מתוך שירו של אלכסנדר פן "על גבעות שיח' אברק", בעוד קולם של יתר חברי המקהלה מושתקים כשתנועת שפתותיהם מורה על חוסר סנכרון והעדר תואם בשירתם הדמומה והנאלמת.
השיר "על גבעות שיח' אברק" נכתב על ידי פן "לזכרו של ידידו אלכסנדר זייד, שנרצח על ידי קאסם אל-טבאש בשיח' אברק בימי המרד הערבי (ב-11 ביולי 1938). השיר… נפתח במילים 'אדמה אדמתי'… [השיר] שימש לאורך עשרות שנים מעין המנון אידיאולוגי המשקף את מחויבות הקהילה לרעיון ההתיישבות ובניין הארץ…"(מתוך טקסט התערוכה שכתבה האוצרת סמדר קרן).
בהתייחס לעבודות הווידיאו המוקדמות של הירש כתבתי בעבר שהן "מעלות באוב את ערכי הקיבוץ מימיו הראשונים בפרט את ערך העבודה, עבודת האדמה ועבודת הכפיים, והעדפת הקולקטיב על פני הפרט וצרכיו. בכל עבודותיו מתגייסת 'הקבוצה' למאמץ פיזי סיזיפי משותף ועומלת בפרך למען מטרה אבסורדית, מופרכת וחסרת תוחלת, או שמא למען מטרה אוטופית, בדומה לחזונם של חלוצי ומייסדי הקיבוץ שביקשו ליצור 'אדם חדש' ו'חברה חדשה' ברוח האידיאולוגיה הציונית-סוציאליסטית" (מתוך, "להיות זבוב על הקיר", "זמן קיבוץ", 7.4.2022). העבודה "המקהלה" מהווה המשך ואף מעצימה ומחדדת את המסרים שעלו מעבודתו הקודמת ה"חשמליה" (2022). בשונה מעבודותיו המוקדמות, ה"מקהלה"- הקולקטיב, מתפרק ליחידים, לסולנים לרגע, למקהלה נעדרת סנכרון, הרמוניה ושיתוף פעולה, וששירת ה"יחד" שלה הפכה לחסרת קול. עבודת הווידיאו ה"מקהלה", כפי שכתבתי בעבר בהתייחסות ל"החשמליה", משקפת "את התמורות שחלו בקיבוץ בין ראשיתו האידיאולוגית לאחריתו המופרטת והפוסט-סוציאליסטית. קדושת הקולקטיב 'חסר הפנים' האינדיווידואליות", מומרת עתה ב"מקהלה" בקולו של היחיד, בשירת הסולו שלו, כשהמקהלה, שירת ה"יחד", הקולקטיב, איבד את קולו, תרתי משמע. ערך עבודת האדמה וגאולתה של ראשית הקיבוץ, מומר ב"מקהלה" בשירה על אודותיו. ובדומה לעבודותיו המוקדמות של הירש, בהן כאמור הקולקטיב התגייס לעבודה פיסית מפרכת אך למען מטרה מופרכת חסר תוחלת, גם ב"מקהלה" נוכחים במלוא תפארתם האבסורד והאירוניה.
עודד הירש, "המקהלה", עוזי צור, "אדר ב'; אוצרת התערוכות: סמדר קרן, מוזיאון "בית רמי ואורי נחושתן, קיבוץ אשדות יעקב מאוחד
