בכל חג בישראל, ללא יוצא מן הכלל, שרים את שיריו של לוין קיפניס * קיפניס, חתן פרס ישראל, נחשב לאבי ספרות הילדים * התמזל מזלו וכלתו ציונה קיפניס, אשת בנו הבכור, הקימה את המרכז על שמו ועמדה בראשו עשרים שנה * ציונה ממשיכה להעביר את מורשתו עד היום, כשהיא בת 94
שָׁנָה הָלְכָה, שָׁנָה בָּאָה / אֲנִי כַּפַּי אֲרִימָהּ / שָׁנָה טוֹבָה לְךָ, אַבָּא, / שָׁנָה טוֹבָה לָךְ, אִמָּא / שָׁנָה טוֹבָה, שָׁנָה טוֹבָה!
הכול מכירים את השיר של לוין קיפניס, שמתחיל במילים הנ"ל – ילד, ילדה, אימא, אבא וגם סבתא וסבא. השיר נקרא "שנה טובה" והוא בן מאה שנה. אנחנו שרים אותו כי למדנו אותו בגן הילדים, וחוזרים ושרים אותו בכל שנה. שלושה לחנים חוברו לשיר זה, הנפוץ ביותר הוא של נחום נרדי, ויש לא מעט הקלטות של השיר בביצועים של אמנים רבים.
לוין קיפניס נחשב אבי ספרות הילדים העברית. הוא היה סופר ומשורר פורה ביותר. קיפניס נולד בעיירה אושומיר שבאוקראינה בשנת 1890. למרבה הפלא, מי שהיה איש של מילים בחייו, לא דיבר כלל עד גיל שלוש. כאשר החל לדבר ולבקר ב"חדר" היתה שפת האם שלו יידיש. העברית היתה אסורה לדיבור בבית.
מספרת כלתו ציונה קיפניס: "בילדותו הוא מצא אצל רוכל ספר ללימוד עברית וקנה אותו ממנו. בעליית גג בבית המשפחה הוא הקים לעצמו פינת מסתור ושם למד עברית מהספר שרכש. בגיל 12 הוא כתב את שירו הראשון בעברית 'הילד וגדו', ושלח אותו לכתב עת בעברית בשם 'הפרחים' בעריכת ישראל בנימין לבנר, אשר הדפיס אותו בעיתונו.
"לימים," מוסיפה ציונה, "בפעם הראשונה בה ביקרתי בביתו, הבחנתי בתמונה על שולחן עבודתו. היתה לה מסגרת עץ מעשה ידיו ובתוכה גזיר עיתון עם שיר זה. לשאלתי הוא ענה: 'כתבתי אותו בגיל 12, רציתי אז לדעת אם אני מסוגל כבר לכתוב שיר בעברית'."
ואכן, קיפניס המשיך בכתיבת שירים ובגיל 17 אפילו חיבר בכתב ידו וערך עיתון עברי בשם "פרחי לוי".
בארץ – שירים לבקשת הגננות
לוין קיפניס עלה ארצה בשנת 1913 והתקבל ללימודים ב"בצלאל" בירושלים. שם, בדרכו אל מוסד זה הזדמן לראשונה לביקור בסמינר לגננות בניהולה של חסיה פיינסוד-סוקניק (לימים התפרסמו שני בניה – יגאֵל ידין הארכיאולוג ויוסי ידין השחקן). וקיפניס כתב להם את השיר לחנוכה שנקרא "משחק פורים", וכך החל מפעלו העצום ביצירת ספרות עברית לילדים.
באותה תקופה צמח בארץ דור ראשון של "צברים" אשר למד את השפה העברית בגן הילדים ולא בבית ההורים. לגננות העבריות לא היו סיפורים ושירים בעברית, והן תרגמו בעיקר מגרמנית. מובן שזה לא התאים לארץ ולאווירה, ובעיקר חסרו להן טקסטים שעוסקים בעונות השנה ובחגי ישראל.
לבקשתה של חסיה פיינסוד-סוקניק ולבקשת גננות נוספות החל קיפניס לחבר עבורן שירים וסיפורים בעברית שמתאימים לגני הילדים. הוא כתב טקסטים ופנה אל מלחינים שונים כדי שיחברו להן מנגינות, ובמקרים רבים הוא התאים למילותיו נעימות עממיות. הוא לא הסתפק בכך וטרח ללמד את הגננות באופן ישיר שירים אלו. כמו כן, הוא החל לפרסם "גיליונות לגננות" שהופצו בכל הארץ, לאחר ששכפל אותם בהקטוגרף (אשר קדם לשכפול בסטנסיל). היו בהם חומרים לעונות השנה ולחגים. את הגיליונות הראשונים כתב בכתב ידו, כולל תווים ששרטט בעצמו, ואלו הופצו בכל הארץ.
יצירותיו העשירו מאוד את שפת הילדים. קיפניס צבר ידע רב על פרחים, עצים ובעלי חיים, וכל זאת הוא שילב בכתיבתו. היו לו אפילו חידושי מילים בשפה העברית, כגון השם "שקדייה" שהוא המציא לעץ השקד. השירים שלו קצביים מאוד, עם חריזה מופלאה, ולא פלא שהם מבוצעים במשך שנים בידי אמנים שונים ומושרים עד היום בפי כל – ילדים ומבוגרים. בגיל חמישים החל לוין לתרגם ולכתוב סיפורים גם ביידיש, ואלו פורסמו בעיתוני ילדים בארצות הברית.
הוא כתב למעלה מ-4,800 יצירות לילדים – סיפורים, שירים, שירי זמר, מחזות, אגדות, משלים, חידות, פתגמים ומאמרים. הם הופיעו במאות ספרים, מקראות, חוברות ועיתונים, בשפה העברית ואפילו ביידיש. כל שמות היצירות והמקומות בהן נדפסו מופיעים בביבליוגרפיה – בספר עב כרס שיצא לאור בשנת 1998 ב"מרכז לוין קיפניס" בעריכת אליהו הכהן, חוקר הזמר העברי. על תרומתו לספרות הילדים העברית הוענק ללוין קיפניס "פרס ישראל" בשנת תשל"ח (1978). לוין קיפניס נפטר בתל-אביב בשנת 1990.
ציונה קיפניס שומרת המורשת
בתל-אביב, בצמוד לספריית המכללה האקדמית "לוינסקי", נמצא "מרכז לוין קיפניס לספרות ילדים". לפני שנים הגעתי למקום זה בפעם הראשונה, ופגשתי את ציונה קיפניס כלתו, אשת שי, בנו הבכור של לוין. ציונה הראתה לי את קופסאות הביבליוגרפיה של לוין – זה היה לפני שהועלתה על מחשב. היא הוציאה את אחת הקופסאות, שמה אותה על השולחן וסיפרה לי, שאת קופסאות העץ לוין עשה במו ידיו. כל כרטיסיה נכתבה בכתב ידו והכילה את כל פרטי היצירה – כותר, שנת החיבור והיכן פורסמה.
מספרת ציונה: "נולדתי בקיבוץ עין-חרוד בשנת 1930. הורי, הדסה ודב יזרעאלי, היו ממייסדי הקיבוץ. בגיל שש קיבלתי מאבי את הספר הראשון בחיי – "יונה ויונה" (1930) שכתב לוין קיפניס, ובגיל עשר את ספרו "בנתיב הפלא" (1939). שני ספרים אלו שמורים עמי עד היום עם הקדשות מאבא לימי הולדתי."
לציונה יש השכלה רחבה וניסיון רב כמורה ומחנכת. היא למדה הוראה בסמינר הקיבוצים. באותה תקופה זכתה ללמוד מהמורים הטובים ביותר בתחומם: טבע אצל מנדלסון ו"הדוד יהושע" (מרגולין), ציור אצל שטרייכמן ומחול אצל גרטוד קראוס. לימים, כאשר היתה מורה לחינוך מיוחד, היא עסקה ב"שילוב אומנויות", כאשר מושג זה לא היה נפוץ עדיין. בהמשך השתלמה במדעי הטבע ובפסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב.
ציונה נישאה לבן הקיבוץ שלה, עמרי אריאב. הוא היה טייס, בוגר הקורס הראשון בארץ של חיל האוויר. בשנת 1954 אירע אסון בו עמרי נפל בתאונת מטוס. ציונה נשארה אלמנה עם תינוק בן עשרה שבועות.
שש שנים אחר-כך, בשנת 1959 היא נישאה לשי קיפניס, בנו הבכור של לוין קיפניס. בנה ירום אומץ בחום לב במשפחה זו, ולווין כתב לו שיר:
אַבָּא שֶׁלִּי טַיָּס
אַבָּא שֶׁלִּי טַיָּס – / קָצִין בְּיִשְׂרָאֵל. / כַּנְפֵי-פְּאֵר עָנַד / וְטָס יוֹמָם וָלֵיל. /
אַבָּא שֶׁלִּי טַיָּס – / חוֹמֵד הוּא גֹּבַהּ-רַב. / בְּיוֹם אֶחָד הִמְרִיא / וְלָמָּה זֶה לֹא שָׁב?
אַבָּא שֶׁלִּי טַיָּס – / הוּא מַטָּה לֹא נָפַל! / בַּהֶגֶה בּוֹ הִטָּה / וְהִתְרוֹמֵם אֶל-עַל…
אַבָּא שֶׁלִּי טַיָּס – / בָּקַע שְׁמֵי מָרוֹם. / וּמַעְלָה-מַעְלָה טָס / אֶל נוֹף הָדָר, חֲלוֹם.
אַבָּא שֶׁלִּי טַיָּס – / שָׁם בִּמְרוֹמָיו הוּא עָף, / הִנֵּה אֶרְאֵהוּ כֹּה, / בְּהוֹד לִי הוּא נִשְׁקָף.
אַבָּא שֶׁלִּי טַיָּס – / שָׁם טָס הוּא עַד הַיּוֹם. / אֶשְׁמַע מִמַּעַל קוֹל: / שָׁלוֹם בְּנִי, שָׁלוֹם!
לציונה ושי נולדו שתי בנות והם היו נשואים באושר במשך שישים שנה, עד פטירתו של שי בשנת 2014. "זכיתי לשתי אהבות גדולות בחיי – עמרי ושי," אומרת ציונה.
"מרכז לוין קיפניס לספרות ילדים"
ציונה נענתה לבקשתו של לוין קיפניס להקים מרכז לספרות ילדים, וזאת כדי "להעלות את קרנה של ספרות הילדים בארץ," לפי דבריו. לוין הקדיש את כל חסכונותיו להקמת מרכז זה.
ציונה הקימה את "המרכז לספרות ילדים" בשנת 1982 בתל-אביב וניהלה אותו במשך עשרים שנה. המרכז נמצא בצמוד לספרייה של מכללת לוינסקי להוראה, מקום בו שימש לוין עצמו מורה למלאכת יד במשך עשרים וחמש שנה. (היום נקרא המוסד "המכללה האקדמית לוינסקי-וינגייט"). יש לציין שלוין קיפניס לא הסכים בחייו שהמרכז ייקרא על שמו, אלא "מרכז לספרות ילדים", ורק לאחר פטירתו שונה השם ל"מרכז לוין קיפניס לספרות ילדים".
"הקמתי את המרכז ממש יש מאין," ציונה מספרת. "בתחילה קיבלתי ממנהל המכללה ד"ר אברהם רוכלי ארונית קטנה, ואחר-כך הורשיתי להשתמש בקיר אחד בלבד בחדר הדרומי. החדר שימש גם ככיתת לימוד, ובעת שתלמידים למדו בו, היו מכסים את הקיר עם הספרים בווילון, כדי שדעת שלא להסיח את דעת התלמידים." ציונה המשיכה במאמציה לטפח את המרכז. היא גייסה תורמת, הרחיבה את המקום והקימה חבר נאמנים. היא יסדה ארכיון ובו אוסף של כתבי יד. "חיזרתי אחרי סופרים ומשוררים," היא מספרת, "והצלחתי לקבל כתבי יד המשמשים עד היום חוקרים שמגיעים למרכז. החומרים נגישים לקהל הרחב בזכות תהליך הדיגיטציה שנעשה במרכז."
היא יצרה קשר עם המועצה הבינלאומית לספרות ילדים, ובזכותה "מרכז לוין קיפניס" הוא הסניף הישראלי של IBBY International Board on Books for Young people)). גוף זה מעניק פרסים לסופרים, משוררים ומאיירים. מספרת ציונה: "IBBY היה שולח לי מדי חודש ספרי ילדים חדשים. חלק מהם היו בתלת-ממד, שעדיין לא הכירו בארץ. בעזרת הארכיטקט אבי דומב ותרומת נדבנית מדרום אפריקה, יצרנו ארונות תצוגה עם דלתות זכוכית, שיתאימו לתערוכות מתחלפות מדי חודש."
ציונה גייסה את אליהו הכהן, חוקר הזמר העברי, לערוך ולהוציא לאור במרכז בשנת 1998 את הביבליוגרפיה של לוין קיפניס בספר מואר, עב כרס, אשר כולל 4,800 פריטים – כל יצירותיו של לוין קיפניס.
פעילויות רבות נעשו וממשיכים להיעשות במרכז זה: המרכז הוציא לאור כתב-עת בשם "עיונים בספרות ילדים", הוא עורך ימי עיון וכנסים, והוא כולל אוסף של מקראות עבריות שיצאו לאור במשך מאתיים שנה – משנת 1798 עד שנת 1988 – תרומתו של החוקר אליהו הכהן ז"ל, בליווי חוברת ביבליוגרפית שכתב.
היום פרופ' רוחמה אלבג, מנהלת את "מרכז לוין קיפניס לספרות ילדים".
"מחרוזת שירי הזמר"
גם לאחר צאתה לגמלאות ציונה לא שקטה על שמריה. היא עודדה הוצאה לאור של סיפורים נשכחים מאת לוין קיפניס, שיצאו לאור בהוצאות מחודשות. משפחת קיפניס הקימה חברה בע"מ בשם "פרחי דקל" לשימור ולטיפוח האוסף הספרותי של לוין קיפניס, כולל קבצי סיפורים של לוין קיפניס ביידיש.
בהיותה בת תשעים ושלוש זכתה ציונה לראות את התגשמות המפעל שהחל ביוזמתה ואשר היא הקדישה לו ארבע וחצי שנים – פרויקט גדול של איסוף שירי הזמר של לוין קיפניס. זהו מארז מהודר עם כותר באותיות זהב: "מחרוזת שירי הזמר". אוסף שירי הזמר כולל מאות שירים עם תווים, וכן אפשרות להקשיב לשירים שמבוצעים בפי אומנים באמצעות תדפיס ברקוד.
הרעיון עלה במוחה של ציונה, כאשר שמעה על האפשרות להשתמש בסריקת ברקוד מודפס: "זה הדליק אצלי נורה, והחלטתי להוציא לאור ספר עם כל שירי הזמר של לוין קיפניס, שיהיו בו מילים של השירים, תווים שלו, וליד כל שיר יודפס ברקוד שיאפשר לשמוע את השיר בביצוע של זמר או זמרת."
תוך כדי עבודה על הספר התגלו 114 שירים שהיו להם מילים ותווים, אך מעולם לא בוצעו ולא הושמעו. ואז גייסה ציינה זמרים ותיקים וחדשים לביצוע שירים אלו. כאמור, ניתן להאזין לשירים באמצעות סריקת תדפיס הברקוד.
"אגב," מציינת ציונה, "בין השירים הללו נמצא השיר 'עלם פלא', על עלם שטס לירח. מפליא שקיפניס כתב זאת לפני מאה שנה…"
"תוך כדי עבודה על הספר הבחנו בשירון הראשון שהוציא לוין קיפניס בשם 'מחרוזת', בדיוק לפני מאה שנה, בפרנקפורט בגרמניה, כאשר השתלם שם בסמינר למלאכת יד. זה נתן לי השראה נוספת להיצמד לרוחו של לוין קיפניס בעריכת הספר, ואז לסיימו לקראת חגי תשרי בשנת 2023, בדיוק מאה שנה לאחר צאת השירון הראשון."
היא בחרה להשתמש גם בצבעי הכריכה של הספר הישן, שהיתה כחוּלה ועליה הכותר באותיות זהב. וכך גם המארז החדש מפואר באותיות של זהב. זאת ועוד, כשם שלוין קיפניס הכין שני מפתחות עניינים לספרו, כך גם בספר החדש – בתחילתו יש מפתח יצירות לפי נושאי השירים, ובסופו מפתח יצירות לפי סדר א"ב של שמותיהם.
ציונה תכננה כל פרט ופרט בספר החדש. היא תכננה שתהיה אפשרות לפתוח את הספר על פסנתר או על עמוד לתווים. לצורך זה הספר נכרך בתפירה ולא בהדבקה.
כאשר ציונה פנתה לאליהו הכהן וביקשה ממנו לכתוב הקדמה לספר, הוא נענה ברצון לבקשתה וכתב ספר על לוין קיפניס בנוסף להקדמה. לכן החליטה ציונה ליצור מארז שיכיל בנוסף לספר השירים גם את ספרו של אליהו על לוין קיפניס, חייו ויצירתו.
פתחנו בשיר "שנה טובה" ונסיים עמו – אוסף "המחרוזת" החדש מתחיל בשיר זה, והנה הוא מופיע שלוש פעמים – בכל פעם עם ברקוד של לחן אחר – של נחום נרדי, של יצחק אדל ושל ניסן כהן מלמד. זה מעיד על העושר הרב של המארז החדש – פרי עבודתה של ציונה – אשר יפה לעיניים ונעים לאוזן, ומכיל כל כך הרבה…
לסיום, זכה לוין קיפניס בכך שציונה המשיכה את דרכו בהפצת יצירותיו ובקידום ספרות הילדים. ציונה היא ברוכת כישרונות כפי שהיה לוין קיפניס, ובעלת ידע רב בנושאי טבע ואחרים. לא פלא שהיא ידעה להעריך את שירי לוין קיפניס, שהם מוזיקליים, קצביים, עם חריזה משובבת נפש ותורמים לידע של הילד. זאת ועוד, אולי בעיקר – כמו לוין קיפניס היא מבינה היטב את נפש הילד, רואה אותו בגובה העיניים.
נאחל לציונה קיפניס עוד שנים של בריאות והמשך פעילות ענפה.
