הן באו עם מטרה מרכזית ברורה, והן מוכנות לשים בצד אלמנטים של קטנוניות, התעקשות מיותרת ותחושות כמו קיפוח ואפליה. תמונת המצב הזו מאפשרת לנו לקיים לא פעם שיחות שמציפות דילמות סבוכות, ולחצות אותן בהצלחה
יש לא מעט אקסיומות שאנשים נוטים לחבר באופן שגוי לכלי הגישור. אחת מהן היא האקסיומה שגישור מתקיים אך ורק בין אנשים – קרובי משפחה, שותפים לעסק, זוגות או כל הרכב אנושי אחר שקשור זה בזו בדרך מסוימת. ואומנם זה נכון, אבל אין הכרח שהגישור יתמקד אך ורק ביחסים. לפעמים מתגלה הגישור ככלי מצוין לגשר בין רעיונות שנראים בהתחלה כבלתי אפשריים, לבין המימוש שלהם והוצאתם לפועל.
עוד אקסיומה שאני שומעת לא פעם מאחורי הקלעים היא שגישור מתקיים אך ורק בעקבות סכסוך. ואכן, כשהמצב בוער וכשנראה שאין כבר דרך מוצא, מגיעים אליי בני משפחה להשקטת הסערה ומציאת הפתרון. לצד זה, חבל בעיניי שאנשים אינם מודעים מספיק ליתרונות השימוש בגישור גם במצבי שלום; למשל, כשעל הפרק נמצא תהליך משמעותי אליו הם מתכננים לצאת, ומובן מראש שהתהליך יהיה כרוך בדרך מאתגרת.
את שתי האקסיומות הללו ניפצו שלוש נשים בלתי שגרתיות, שהגיעו אליי לאחרונה עם רעיון מעורפל אך מבריק, שאותו הן ביקשו להוציא לפועל. המדהים בעיניי היה, שכשהגיעו אליי הן עדיין לא הכתימו את הרעיון עם מחלוקות וכעסים אחת כלפי השנייה; וכך יכולנו לצאת להרפתקה הבלתי שגרתית הזו כשהן לא סוחבות על הגב מטענים רגשיים מיותרים.
יש לנו חלום
אם אלמנה, ושתי בנותיה שהן נשואות ואימהות לילדים, ביקשו להיפגש איתי עם רעיון בלתי שגרתי. "אנחנו רוצות בית במושב," הן הסבירו חד וחלק. "כיום אנחנו גרות בעיר ונסיעה אחת אל השנייה כרוכה תמיד בפקקים. אימא לבד, ואנחנו רוצות להתקרב אליה. חשבנו שזה הזמן הנכון להוציא לפועל את החלום שיש לנו בראש כבר שנים," הסבירה ליטל הבכורה. "בכל פעם התעוררה אחת מאיתנו, מדברת על הרעיון לגור במושב, ובכל פעם זה נגמר עם ההבנה שאין לה מספיק כסף. בזמן האחרון דיברנו על זה שוב, והבנו שאומנם בנפרד אנחנו לא יכולות להגשים את החלום, אבל יחד זה אפשרי."
הרעיון כשלעצמו היה ללא ספק מבריק, ומיד התאהבתי בתהליך שאנחנו עומדות לצאת אליו יחד. כשניסיתי לשקף להן בכנות שצפויה לנו דרך ארוכה ומאתגרת, הן הנהנו מיד; ותמר הבת הצעירה אמרה: "אנחנו יודעות. בשביל זה באנו לכאן. אנחנו רוצות לעשות את זה נכון".
האם טובה הצטרפה ואמרה באופן נחרץ: "והכי חשוב לנו שמהרעיון הנפלא הזה, לא נצא מסוכסכות. אמרתי לבנות שאם כבר יצאנו להרפתקה הזו, זה בתנאי שנעשה את זה נכון. אין לי שום כוונה בגיל 75 למצוא את עצמי במריבות עם הבנות שלי, או שחס וחלילה הנכדים יאלצו להתנתק אחד מהשני, רק כי האימהות שלהן רבו." הנהנתי בהסכמה וציינתי שהלוואי ובכל משפחה היו מבינים את התיעדוף החשוב כל כך שהיא ציינה.
כאמור, ההבנה שלהן הייתה שבנפרד לא יצליחו לרכוש משק, אבל אם הן יְאַגְּמוּ את המשאבים הכספיים שלהן יחד, הן יוכלו בהחלט להרשות לעצמן להגשים את החלום. שיעורי הבית הראשוניים היו בדיקה של כל אחת בנפרד על סך המשאבים הפרטיים, ועם הסכום הכולל שהתקבל יצאנו לדרך – לחיפוש אחר משק מתאים.
החיפוש העלה בסופו של דבר כיוון אפשרי, ובאחת משיחות הגישור דובר על כך, שהיות שהמשק לא יכול להירשם פורמלית על שם שלושתן ברשות מקרקעי ישראל, הרישום יעשה על שם האם – שהיא בעלת משאב הכסף הגדול ביניהן; ובנוסף משמעותה בהרכב המשפחתי מונחת באופן שיתקבל על הדעת מצד שתי הבנות – דרכו של עולם.
לצאת מהקופסה
בימים אלה אנחנו מתקדמות צעד־צעד עם כלי הגישור וכתיבת ההסכם, שיתווה את דרך החיים העתידית המשותפת שלהן. יסודות רבים מההסכם נשאבים מתוך העולם המסחרי ומתהליך רכישת חברה בידי מספר שותפים. כשעל בסיס מקורות המימון של כל אחת בנפרד, נבנים אחוזי האחזקה של כל אחת מהן במשק.
בנוסף, יש המון שאלות שניצבות על הפרק ונדרש לתפור להן תשובות יצירתיות. חלקן טכניות, כמו איפה בנחלה יבנה בית לכל אחת מהמשפחות; והולכות קדימה אל דור ההמשך, ומה תהיה המשמעות עבורם? אנחנו מתייחסות גם למרחבים המשותפים בנחלה, ומה תהיה ההתייחסות לגביהם. כשההסכם הולך ומתפתל עד להתייחסות לנושא כמו המרחב האישי, שחשוב להן להגדיר פורמלית.
המטרה היא להשאיר כמה שפחות "הפתעות" להמשך הדרך, לשלב שהן כבר מתגוררות יחד על אותה נחלה; וככל שהבהירות הזו תלך ותתגבש היום, כך הסיכויים להיווצרות חיכוכים בהמשך תלך ותצטמצם.
לשאלת עיקרון השוויון והאם אפשר לייצר אותו, התשובה הכנה היא שלעולם אי אפשר לייצר שוויון ברמת החיתוך המדויק. זו לא עוגה, שיש לה מרכיבי יסוד ומידות. מדובר באנשים, וזה תמיד הרבה יותר מסועף ומורכב. לכן העיקרון ששיקפתי להן בתחילת הדרך הוא שתמיד נשאף לשוויוניות, אבל שלמות לעולם אינה אפשרית.
היהלום שבכתר התהליך הזה נמצא בעיניי בטיב הקשר שביניהן. הן באו עם מטרה מרכזית ברורה, והן מוכנות לשים בצד אלמנטים של קטנוניות, התעקשות מיותרת ותחושות כמו קיפוח ואפליה. תמונת המצב הזו מאפשרת לנו לקיים לא פעם שיחות שמציפות דילמות סבוכות, ולחצות אותן בהצלחה.
זה לא ברור מאליו, אני חוזרת ואומרת להן, ועד כמה שברור להן שכך זה צריך להיות, אני מדגישה בפניהן את היותן אמיצות. לא רבים היו מוכנים לסכן את הקשר המשפחתי, ויעדיפו לוותר על החלום. העניין הוא שההיסטוריה אכן מלאה בסיפורים שבהם הקשר המשפחתי עלה באש. אבל אין לי ספק שזה חזר וקרה כיוון שלא הייתה מחשבה לעשות זאת בדרך שונה, כזו שיוצאת מבסיס טוב, עם כוונה ברורה ועם גורם חיצוני שמגשר על הפערים בכל פעם שהם רק עשויים להיפער.
* הכותבת הינה מגשרת, עורכת דין ונוטריון
