השחקן יוסי כרמון, 81, חבר סעד, השיא את בת הזקונים שלו וביקש מחבריו לתיאטרון הנגב מתנה – תפקיד במחזה. התוצאה – המחזה סבאבא, המספר על מפגש בין ויקי, ציירת בת 26 ובין אביה שנעלם מחייה למשך 25 שנה. את האב משחק יוסי כרמון, את הבת – אופיר אמסלם, בתו של כותב המחזה והבמאי שלו – יעקב אמסלם
"אינטימי, איכותי וחצוף", כך מגדיר עצמו תיאטרון הנגב המורכב מיוצרים, שחקניות ושחקנים וקשת אנשי במה, רובם מושבניקים וקיבוצניקים מהמועצות האזוריות אשכול ושער הנגב.
שמואל (שמוליק) שילה, ניצול שואה ממייסדי קיבוץ צאלים, שחקן, במאי, איש קולנוע וטלוויזיה, הקים את תיאטרון הנגב בשנת 1983 עם חבורת יוצרים מהנגב והיה המנכ"ל ומנהלו האמנותי עד 1997. שלוש שנים לפני מותו בגיל 81, בשנת 2008 השתתף שילה בטקס הממלכתי של יום הזיכרון לשואה ולגבורה ב"יד ושם" ואמר: "ילדי סלבינו (עיירה בצפון איטליה שם רוכזו ילדים פליטי השואה לפני עלייתם לארץ ישראל – ע.ה.) הקימו שני קיבוצים בארץ: ראש הנקרה וצאלים בנגב. שרידי השואה היכו שורשים בכל הארץ…..עבדו קשה בחקלאות, בבניין, בתעשייה, בצה"ל. רכשו השכלה גבוהה במדע, כלכלה, חינוך, ספרות, מוזיקה ותיאטרון. אנו אוהבים את ארץ ישראל ונאמנים לה ללא סייג. 'אנו בנו ארצה לבנות ולהיבנות בה' אינו רק שיר – זו תמצית חיינו, אמת צרופה".
שילה זכה בפרס "קיפוד הזהב" על מפעל חיים בתרומתו לתיאטרון הפרינג' בישראל ותיאטרון הנגב אימץ את מורשתו בתיאטרון והרחיב אותה לאפיקים נוספים, כפי שהוא מגדיר את יעודו: "זהו בית ליוצרים המבקשים לחפש ולחקור צורות ונושאים שונים בתיאטרון במטרה ליצור תיאטרון אינטימי, איכותי ונועז. ביתו של התיאטרון, הקרוי על שמו של שמוליק שילה, שוכן במועצה האזורית אשכול ויוצר תרבות בעלת מודעות פריפריאלית: יוצרים ונושאים שקשורים לפריפריה ושם דגש על מקומו ביישובים בפריפריה". מגוון הפעילות של תיאטרון הנגב כוללת הצגות קאמריות, הצגות בשפות המרוקאית והערבית, פעילות חברתית והצגות למנויים מיישובי הסביבה.
הצגות ההרצה של המחזה המקורי "סבאבא", פרי עטו ובביומו של יעקב אמסלם, חבר קיבוץ משאבי שדה לשעבר וכיום במושב יובל, כבר מוצגות בנגב ובמרכז. מספר אמסלם, במאי וחבר ההנהלה האמנותית של תיאטרון הנגב, כיצד נכתב ועלה המחזה לבמה: "יוסי כרמון, חבר הקיבוץ הדתי סעד, אחד מהשחקנים הוותיקים והכישרוניים בתיאטרון הנגב השיא את בתו, בת הזקונים. במקום מתנות לחתונתה הוא ביקש מאתנו, חבריו לתיאטרון, מתנה לעצמו מאחר ותקופה מסוימת לא נמצא לו תפקיד. 'תמצאו לי תפקיד' ביקש מאתנו בחצי צחוק וחצי ברצינות. לאחר שהתיאטרון הוציא קול קורא והתקבלו 40 מחזות, אך לא מצאנו עבורו תפקיד באחת ההפקות, הרמתי את הכפפה וכתבתי את המחזה 'סבא-בא'. בעת כתיבתו כבר חשבתי על יוסי כרמון בן ה-81, כסבא במחזה ובתי, אופיר אמסלם, בת ה-31 שחקנית גם היא, כנכדתו ב'סבאבא'."
המחזה מספר על ויקי, ציירת בת 26 החיה בבית סבתה שנפטרה. היא מנהלת את חייה על פי המוטו של אביה, איש צבא לשעבר: "ההרפתקנות היא האויב של האדם השפוי !". "גנדי", סבא אברהם הנעלם, חוזר לחיי נכדתו ללא הודעה מוקדמת לאחר שעזב את משפחתו 25 שנה קודם להודו. הנכדה מגלה מדוע נעלם הסב, מה עשה באותן שנים ומה הוא מתכוון לעשות.
המפגש בין הנכדה ויקי (אופיר אמסלם), החיה חיי נוחות לבין הסבא "גנדי" (יוסי כרמון) ההרפתקן הבודד, סוחף את הדמויות לתוך מערבולת של רגשות וזורק אותן לתוך חוויות מסוכנות ומצחיקות.
יוסי כרמון, הוברח ממצרים על ידי הוריו בשנת 1949 והגיע לחברת הנוער בקיבוץ הדתי עין הנציב. לאחר הצבא הצטרף לקיבוץ סעד במועצה האזורית שער הנגב, עבד ברפת ובפלחה וכמעט עד גיל 80 עבד כלולן בקיבוץ: "חיידק התיאטרון נכנס בי כבר בנעוריי והשתתפתי בחוגי תיאטרון. בשנים 1960 – 1967 הקמנו את להקת סעד בקיבוץ שהפיקה מספר תכניות עם מערכונים. לאחר מאבק בקיבוצי, יצאתי לסמינר הקיבוצים ללימודי משחק והצטרפתי לעתודה של תיאטרון חיפה".
חבורת השחקנים שהתקבצה סביב הבמאית נולה צ'לטון שכללה את עודד קוטלר, מוני מושונוב, סנדרה שדה, שלמה בראבא ועוד, הציעה לכרמון להצטרף אליה, אך האסיפה הכללית בסעד דחתה את בקשתו והוא נשאר כחבר בקיבוץ ומצא את מקומו בתיאטרון הנגב. כרמון שנשאל על הקשר בין גילו למשחקו ב"סבאבא" הוא משיב: "המשחק רק מוסיף לי בריאות ואני פשוט 'מת' לשחק. המפגש עם אופיר אמסלם על הבמה, אותה אני מכיר עוד כשהייתה ילדה ובאה לחזרות ולהצגות עם אביה יעקב, הוא מרגש ומקצועי-איכותי כאחד". הוא נשוי, אב ל-6 ילדים ו-14 נכדים שכולם ימחוץ לקיבוץ.
אופיר אמסלם, ויקי, משלימה את דבריו: "אבי, יעקב אמסלם שכתב את 'סבאבא' הכניס במחזה הרבה משפטים שזכר מזמן היותי ילדה. זו הפעם הראשונה שהוא מביים אותי, אבל גם אמי ואחיי ואחיותיי, עוסקים בתחומי אמנות שונים, כך שנשמתי תיאטרון בבית מילדות. למדתי משחק בבית ספר לאמנויות 'אימפרו' ברמת גן ואני כיום שחקנית מקצועית ובין היתר משחקת היום גם ב 'טוביה 2018', גרסה מודרנית לטוביה החולב, המוצג בתיאטרון 'הסימטה'. עבורי לשחק עם יוסי כרמון זו חוויה מדהימה וכיף אמיתי, כך שמעבר להיכרותנו רבת השנים, נעשינו לא רק שחקנים על הבמה ונוצרה בינינו חברות אמיתית."
עושים תיאטרון בעוטף
בצוות הפעילים מהקיבוצים בעוטף עזה בתיאטרון הנגב, נמנים יוחי לוין התפאורן הראשי ממגן, ניסן קלדרון התאורן מקיבוץ סופה, ואילנית סוויסה, מחזאית ומרכזת פרויקטים אמנותיים המתגוררת בכפר עזה.
איסי ממנוב נוריאל ירד מתל אביב דרומה, בשנת 2005 למושב שדה-ניצן וקיבל עצמו את הניהול האומנותי של תיאטרון הנגב. הוא מזדהה לחלוטין עם חזונו של התיאטרון "ליצור אמנות אקלקטית, חברתית ומעוררת מחשבה, שתיגע בכל אדם, בכל מקום. תיאטרון הנגב בא לשלב בין אידאולוגיה מקומית, של יוצרים ושחקנים בנגב, לבין האמנות והאמת שלנו, שהיא סובייקטיבית לחלוטין תלוית מקום וזמן, רגעית ומשתנה. כל זאת עם הרצון להמשיך ולהעמיק את הקשר עם הקהילה בקהילת הבית שלנו, המועצה האזורית אשכול."
איסי נוריאל וחבריו לעשייה מקדמים הלכה למעשה את חזונם הקהילתי והחברתי בתיאטרון הנגב. ביוזמתו וביוזמת קאיד אבו לטייף, הוקם תיאטרון ערבי-בדואי "אלמהבש" ברהט. זהו תיאטרון חברתי שהיום מנהל אותו קאיד אבו לטייף, יליד 1983, למד לימודי משחק בעכו וקולנוע וטלוויזיה בספיר. התיאטרון מעלה הצגות בשפה הערבית והעברית ובין היתר את "שפיק שהיד", סיפור על בחור שרצה לחפש אהבה מתוך בחירה, ומצא עצמו בחתונה שנכפתה עליו על פי כללי השבט ובסוף נרצח. השיח בהצגות שמעלה התיאטרון הוא מכבד ומתחשב בעדינות הנושא ובמסורת הבדואית ונעשה בהתייעצות עם השייחים במגזר הבדואי.
איסי ממנוב מספר גם על קבוצת נוער ביישוב הבדואי חורה שהעלה אתה את "גם הוא באצילים" של מולייר. הנערים עשו בו שינוי ומקום המחזה מתרחש ביישוב ערבי והנערים רוקדים בו דבקה.תחום נוסף בו עוסקים בתיאטרון הנגב הוא הפקת הצגות בשפה המרוקאית. איסי ממנוב עיבד את המחזה "ללה מסעודה" ויעקב אמסלם ביים. זוהי קומדיה מקורית בשפה המרוקאית-עברית על אישה בת 82, עם מטפלת צמודה. מירי, עורכת דין בתביעות של פיצויים מגרמניה לבני העדה המרוקאית מגיעה לביתה ובין שלוש הנשים מתפתחת מערכת יחסים מורכבת שנושאיה בדידות, אהבות נכזבות וגעגועים. "נשיבה דיאלי" היא הצגה נוספת במרוקאית, גם היא קומדיה בניחוח פריסאי, העוסקת בקורותיהם של איבון ושמעון שנולדו בשדרות ועברו לחיות את החיים הטובים בפריס.
רשימת הפעילות הקהילתית-תיאטרונית של תיאטרון הנגב כוללת את קבוצת התיאטרון הקהילתי באשכול בה משתתפים כעשרים מבוגרים מיישובי המועצה, והוא פועל בשיתוף עם מרכז חוסן, מרכז הצעירים ומחלקת התרבות במועצה. זוהי קבוצה המציעה במה למבוגרים ממגזרים שונים ומאפשרת דיון על נושאים חברתיים , תוך היכרות עם השונות והצרכים התרבותיים של הקהילה והפרטים בה. מייסדת ומפיקת הפרויקט היא עידית גרינס והמנחה והבמאי הוא יעקב אמסלם. קבוצת תיאטרון נוספת בהובלת אמסלם היא "השפם", עבור בני הנוער, הכוללת מפגשים שבועיים שיוצרת אצלם תחושת שייכות, הערכה עצמית ומעצימה את יכולותיהם. דווקא בגלל המצב הביטחוני בעוטף עזה הקבוצה פועלת במשך כל השנה ומוסיפה לביטחון הנערות והנערים ונותנת מענה חברתי באזור שכמעט אין אלטרנטיבות אמנותיות אחרות.
יעקב אמסלם: " לא פעם בחזרות אנו חווים אזעקות של צבע אדום ואנו מסתתרים תחת הבמה. אבל באופן כללי המצב הביטחוני דווקא מאתגר אותנו ואנו מתעקשים ליצור תיאטרון בפריפריה. אנחנו רוצים לשדר 'עסקים כרגיל' גם בהפקות שתיאטרון הנגב מעלה וגם כשמארחים תיאטרונים מהמרכז. בגישה הזאת אני מקיימים את המורשת של מייסד התיאטרון שמוליק שילה, מורי ורבי, שחזר על המילים של תיאטרון בנגב 'ואף על פי כן'."
תיאטרון הנגב, הוא תיאטרון, מקצועי לכל עניין ודבר, ומבחינה כלכלית הוא נושא עצמו בסיוע המועצה האזורית אשכול ומשרד התרבות והספורט. על ההגדרות שמייחס לעצמו תיאטרון הנגב ניתן בהחלט להוסיף כותרת משנה תיאטרון מעולה, חברתי ופורץ גבולות, ואתם מוזמנים לבדוק זאת בהצגה הקרובה של "סבאבא" שתתקיים ב"צוותא" ביום שני, 30 בדצמבר.
