ראיון כניסה לתפקיד עם רועי ויצמן, מנהל חטיבת בני המושבים
*תמונה ראשית: צוות טיול שטח של בני המושבים
מצפון ועד דרום, מאז ועד היום – חטיבת בני המושבים פועלת ברחבי הארץ והובילה לאורך השנים מאות אלפי חניכות וחניכים, במושבים ובכלל. אחרי שנים של משבר והתחדשות, סביב צמיחתה של בני המושבים מחדש – נכנס רועי ויצמן לנהל את חטיבת בני המושבים ולהוביל אותה באתגריה הבאים. רועי – בן הגולן, חניך ורכז בחטיבה, לשעבר רכז מפעלים וסגן מנהלת – הוביל את חניכי החטיבה לאורך שנים סוערות של מלחמה, קורונה ומשברים חברתיים. בראיון כניסה לתפקיד שמענו ממנו על החזון, החלומות והאתגרים שבדרך.
רועי, נכנסת להוביל תנועת נוער היסטורית שעברה משבר קשה, השתקמה ממנו וצומחת מחדש. כמה שנים אחרי אותו רגע – מה זה חטיבת בני המושבים היום? ולאן פניה?
"חטיבת בני המושבים של היום מבקשת להיות קודם כל, מה שהיא הייתה עבור חניכיה כל השנים – בית. בית של חניכים, של חניכי ד' שמקבלים את החולצה הכחולה הראשונה, של מדריכים מתרגשים אחרי סמינרי ט', של גרעינרים, של בוגרים, של הורים ששולחים את הילדים לתנועה, של קהילות. אנחנו שמחים להיות תנועת הנוער הגדולה במרחב הכפרי, נמצאים עמוק בתהליך התחדשות והתבססות מחודשת בעקבות משבר, רוצים להיות רלוונטים תמיד למציאות המשתנה ותמיד להישאר תנועה שהיא בית.
בני המושבים היא פלטפורמת מנהיגות מעשית. מנהיגות בשטח, בזמן אמת. לא רק כרעיון. גם בפעולה השבועית בישוב בשלישי אחר הצהריים, גם בטיול בשטח, וגם בשנתיים אחרונות בימים של מלחמה וחוסר ודאות – ראינו את הפעילים והמדריכים של התנועה בוחרים לקום ולעשות מעשה. להתאמץ כדי להגיע לכל חניך בכל ישוב.
אנחנו רוצים להיות גשר בין מסורת לעתיד, גשר בין דורות – כמו שרשרת הדורות שבסמל החטיבה. מצד אחד ממשיכים את המורשת ההיסטורית, את מפעלי התנועה המוכרים, את ערכי ההתיישבות, את החולצה הכחולה והשרוך האדום. מצד שני – משתנים וזזים כל הזמן בהתאם לצרכים המשתנים."
גדלת בגולן – היית חניך בתנועה, מה הדרך שעברת מאז ועד היום?
"האמת שיש פה עבורי סגירת מעגל גדולה. גדלתי בבני יהודה שבדרום רמת הגולן. התנועה הייתה הבית השני גם שלי. הייתי חניך, מד"צ, מד"ב וריכזתי את דרום הגולן בתנועה – מה שנקרא גוש גבינ"א. חוויתי את העוצמה המטורפת של בני המושבים, במיוחד במסעות ובטיולים. המשכתי לעוד תפקידים בשדה החברתי, אבל ה'חיידק' התנועתי לא עזב אותי. קיבלתי החלטתי לחזור ולהשפיע על הדור הבא של התנועה. נכנסתי לתפקיד רכז המפעלים של בני המושבים, להמשיך את המסורות שהיו לי כחניך, בדגש על ריכוז סמינרי ט', קורס ההדרכה התנועתי. אחרי שנים משמעותיות, בשיאן ריכוז מפעלי התנועה במלחמה, נכנסתי לתפקיד סגן מנהלת החטיבה ובימים אלה אני מתחיל – יחד עם כל חברי הצוות המרכזי – להוביל את הפרק הבא."
מה דומה ומה שונה בין התנועה שהיית חלק ממנה פעם לבין היום?
"ערכי הליבה שלנו לא השתנו – הצורות שבהם אנחנו מגשימים אותן, כן. תנועת נוער היא קודם כל מפגש בין מדריך לחניך. היא קודם כל קבוצה שעוברת פעולה במעגל במועדון היישובי. היא קודם כל טיול ולילה מחוץ לבית. והאלמנטים האלה ממשיכים איתנו לאורך כל הדרך.
המרחב הכפרי משתנה, היישובים משתנים וכמובן: הטכנולוגיה והשינויים החברתיים סביבנו משפיעים מאוד על החוויה של בן נוער בישראל של היום. המושב הוא בית למגוון אוכלוסיות, לותיקים וחדשים, אנשי חקלאות לצד הייטיקסטים. התפקיד שלנו הוא לחבר יחד את כל גווני קהילה.
החניכים שלנו עסוקים בלימודים ארוכים, בחוגים ובספורט – התנועה 'מתחרה' על החניך מול מסגרות אחרות. כל ישוב מפתח אופי ייחודי וצרכים ספציפיים – אנחנו כתנועה צריכים לעבוד יותר ויותר על עבודה ממוקדת יישוב, ולא רק להגיע 'מלמעלה' עם התוכניות שלנו."
בהמשך למה שאמרת, בחברה שמשתנה כל הזמן טכנולוגית, חברתית, פוליטית, כלכלית איך הרעיון של תנועת נוער נשאר עדכני?
"תנועת נוער מספקת מפגש אנושי אמיתי, פיזי, חינוכי ומהנה. מפגש עם הטבע, עם העולם סביבי, עם חינוך ערכי – אלה דברים שאין להם תחליף ואני חושב שהחניכים שלנו צמאים להם. כשאתה מגיע לתנועה אתה שייך באמת. אתה לא נמדד לפי כמות הלייקים שקיבלת או בתוך קבוצת וואטסאפ אנונימית.
כשאתה בא לתנועת נוער אתה מקבל תפקיד, משמעות, אחריות. החניכים שלנו לא רוצים רק שיעסיקו אותם – הם רוצים להשפיע. בגיל 13 הם כבר לוקחים חלק בהפקה של חג המעלות ביישוב. בגיל 15 הם מקבלים אחריות על קבוצת חניכים. זו התרופה הטובה ביותר לתחושת חוסר אונים.
זכיתי להוביל את פעילות התנועה במלונות בטבריה בחודשים הראשונים שלאחר השבעה באוקטובר. ראיתי בני נוער שמפונים מהבית, מאבדים את שגרת החיים שלהם, ודוקא בנקודה הזו – הולכים לאסוף את החניכים הצעירים בלובי של המלון ולהעביר פעילות. מתחילים שגרת הדרכה בתוך הסביבה הכי מבולגנת שיש, ובוחרים לשים את הפלאפון בצד ולקחת אחריות. בתנועת נוער מדברים על מנהיגות אבל בעיקר עושים אותה. ובתקופה של פייק ניוז ודיסאינפורמציה, כשהחניכים שלנו רואים את עולם המבוגרים בבלאגן ובשבר – אנחנו רוצים לתת להם את הפלטפורמה לעשות משהו גדול ולפתח עמוד שדרה ערכי יציב.
אני רואה את הברק בעיניים של המדריכים הצעירים כשהם עומדים מול החניכים שלהם. אני שומע את הצחוקים והסיפורים בטיולים. אני יודע שהחוויה הזו שהיא ייחודית, מעצבת ובלתי נשכחת, ותהיה רלוונטית תמיד."
מה החזון שלך כלפי בני המושבים בשנים הקרובות? איך אתה מדמיין את הפרק הבא בחטיבה?
"אחד מערכי הליבה שלנו הוא ציונות, ומה שנדרש עכשיו – זה לעשות ציונות בידיים וברגליים. קודם כל להמשיך לצמוח – אחרי שגדלנו מ13 ל202 יישובים, אנחנו רוצים להמשיך להתבסס ולייצר פעילות מעולה שמגיעה לכל חניך בכל יישוב. אנחנו רוצים לגדל את דור המנהיגים הבא, שימשיך לעצב את החברה הישראלית שאחרי השבר הנורא שחווינו. זה מתחיל ביציאה לקורס ההדרכה, ממשיך ביישוב ומשם ללהפוך לאזרח פעיל מעורב, להתגייס לשירות משמעותי בצה"ל ולחזור להוביל את הקהילה שבה גדלתי. ראינו בשנתיים האחרונות ביתר שאת מה המשמעות של קהילות חזקות.
ציונות זה חקלאות ואדמה – אחרי שהתחלנו פיילוט מוצלח של קומונות שנת שירות חקלאיות, אנחנו רוצים להרחיב את האחיזה של התנועה בחקלאות הישראלית, ולהמשיך לספר את הסיפור של המושב וההתיישבות.
הבת הגדולה שלי, עלמה, עלתה לכיתה ד' וקיבלה לפני חודש את חולצת הכחולה הראשונה שלה בחג המעלות אצלנו בגולן. היא שונה מאוד מהילד שאני הייתי בכיתה ד', אבל שנינו באותה תנועה, עם אותה חולצה ואותו שרוך. אני מתרגש מאוד מכל מה שנחווה ביחד."
