כשאסף רודריגז (52) מקיבוץ מגידו מצייר הוא משתדל לנקות את הראש. הציורים שלו מתמקדים בנוף ישראלי ומספרים סיפורי סיטואציות קיבוץ יום יומיים. בשנים האחרונות הוא מציג ציורים בגלריה אונליין ובסטודיו שלו בקיבוץ בו הוא חי ומקבל השראה
״במקור, אני ירושלמי אסלי. נולדתי לאבא יליד מצריים ולאימא דוברת לדינו", אומר אסף "אני יליד שנות ה-70, גרתי בשכונת פייר קניג בדרום העיר. למעשה נולדתי לתוך הציורים משום שאבי, דוד רודריגז, היה צייר. אבי החזיק סטודיו בפייר קניג עם בדים, צבעים וגם פרויקטים אליהם הייתי מצטרף. הוא לימד בבצלאל ובבית האומנים בירושלים והציג תערוכות בבית האומנים בתל אביב.
עם השנים אבא צייר פחות ופחות אבל עדיין לימד ציור. ביליתי איתו בחופשים באגף הנוער ובתערוכות מתחלפות במוזיאונים שונים. חייתי ליד אומן, בבית תמיד היו ציורים ותלמידים שהגיעו להתייעץ איתו בנוגע לעבודותיהם״.
מתי הבנת שאתה צייר?
״בתור ילד אהבתי לצייר, כבר בבית הספר, למרות שהוריי לחצו עליי ללמוד יותר את מקצועות הליבה. ציירתי בעיפרון, בשמן, וכל הזמן ניסיתי לפסל וליצור. המוזיאון נתן לי הרבה השראה ונגישות לחומרים. אני עדיין שומר ציורים מהילדות שלי משום שאני מצייר מאז שאני זוכר את עצמי. אומנם למדתי תולדות האומנות ומנהל עסקים אבל תמיד ידעתי שאהיה אומן. אחרי הצבא התחלתי לצייר בשמן כי זה היה המקום הנוח שלי שאני נהנה ממנו. עם השנים ואחרי שעברתי לקיבוץ זה הפך נוכח יותר״.
"עמק יזרעאל זה מקום שאפשר לנשום בו"
על הבחירה לגור בקיבוץ מגידו מספר אסף: "כחייל שירתי בצפון ויש לי משפחה בצפון (עמק יזרעאל). הנופים של הצפון העלו בי זיכרונות ילדות של בילוי וטיולים עם הדודים. שירתי בחיל האוויר בצפון והכרתי את אשתי שהגיעה מיוקנעם. למעשה שנינו רצינו להגיע למקום רגוע יותר. חיים בצפון ישראל הם חיים בשני הילוכים אחורה, אז החלטתי להקים כאן משפחה.
אל הקיבוץ הגענו כשהחלטנו שאנחנו מצפינים. רצינו לבחון קיבוצים וניסינו את קיבוץ מגידו. העצים והגבעות גרמו לנו להחליט פה אחד שזה המקום שבו נשתקע. עברנו תהליך קבלה לקיבוץ ונראה שהתאמנו. גם כשרכשנו את הבית ידענו שאנחנו בוחרים בית עם הנוף שאהבנו. מבחינתי זה היה מעולה – אתה פותח את הדלת אתה רואה את הנוף. הנוף חי איתי גם אם אני בסטודיו או בחדר אחר, ובכלל, עמק יזרעאל זה מקום שאפשר לנשום בו״.
איך המגורים בקיבוץ משפיעים על היצירה שלך?
״אנחנו 18 דורות בארץ, שזה לא מעט. יש לנו משפחה בדרום והצפון אבל בחוויה שלי אני מאד ארצישראלי – בצפון אני חי את הנופים שהם גם שלי. אני מסתכל על הנופים בנוסטלגיה, למשל, בקיבוץ יש מכונות חקלאיות, אבל אותי מעניין הציוד החקלאי הישן. יש המון כלים שנזרקו הצידה אליהם אני מגיע עם געגוע ומצייר את החקלאות הישנה והגוועת שבקיבוץ. אני גם אוהב לצייר ימי התחדשות בקיבוץ של הדור הצעיר כמו ילדים בחג השבועות ומתנדנד בציורים שלי בין הישן לחדש. אני משתדל לצייר את מה שאני חי וזה לא בשליטתי.
אני חי בקיבוץ כי אני אוהב את המקום, את החקלאות. אבא של אשתי היה חקלאי והוא עדיין בשדות עם הטרקטור. אני אוהב לראות שדות ואנשים בקיבוץ, אנשים של ארץ ישראל שקשורים למקום ויותר נינוחים. יש כאן פסטיבלים כמו פסטיבל היין ופסטיבל המוזיקה, יש כאן אוכלוסייה שחונכה לאהוב את ארץ ישראל״.
יצירה ומלחמה
עם פרוץ המלחמה הציגו אומנים ישראלים תמונות ויצירת הקשורות לאירועי 7 באוקטובר, כשיש כאלה שאף "ניבאו" את האסון המתרחש ובא. תערוכות רבות עסקו ב7 באוקטובר, אבל אסף מסביר שלמרות שניסה לחבר בין הציורים שלו למצב הקיים, הוא עדיין נשאר בקו הציורי האופטימי בו בחר. "המלחמה לא השפיעה על הציורים שלי", הוא מסביר "בתחילה חשבתי ליצור משהו שקשור למלחמה אבל בצורה הפוכה, לצייר בלי לזעזע. לדוגמה, הגיעה לכאן תזמורת של להקה צבאית שהביאו לקיבוץ כדי לנסות להרים את מורל המפונים שהיו כאן, אז ציירתי קצת ציורים של התזמורת הצבאית וזה היה קצת סוריאליסטי. מצד שני אני מצייר נופים בצורה תמימה, לכן לא ידעתי אם ציור שמתאר את האירועים של 7 באוקטובר יתאימו לסגנון שלי. ציור מהווה עבורי בריחה מהמציאות אז המשכתי לצייר נופים וילדים דווקא כי אני מנסה לברוח מהסיטואציה הזאת.
היו לי ניסיונות אינטואיטיביים לצייר את הנופים של העמק בתכלת והיו ציורים עם שמיים כהים, אבל זה נראה לי נורא. היו ימים שלא הלכתי לצייר כי המצב היה מאוד קשה.
כשאני מצייר אני בוחר נושא ובזמן הציור יש רגשות שאני מנסה להעביר דרך הצבע והקומפוזיציה ומשאיר מקום לחופש שלי בעשייה. אני אוהב להניח את הצבע בלי לחשוב על דיוק. אני עובד על כתמי צבע וחושב עם הצד השמאלי של המוח כדי שאהיה יותר משוחרר בציור. לכן ציור היה עבורי ממש הצלה ברגעים קשים מאוד. ציור זה המון לימוד עצמי ומסע. זה עוזר להיות ברגע כשאתה מצייר״.
״כשאני מצייר אני מרוקן את המחשבה״
אסף מספר שבעוד שנה תתקיים תערוכה בבית האומנים בתל אביב. "בתערוכה אציג ציורים שקשורים להתחדשות בקיבוץ, חגים וילדים וגם ציורים של מכונות עתיקות בקיבוץ. יש תמונות מאוד מיוחדות כמו On top of the shelter building תמונה שקיבוצניקים מאוד מתחברים אליה.
ישנה גם תמונה עם משאית ישנה עליה ילדי הקיבוץ וגם תמונה של עגלות החציר וילדים שמסתכלים על מה קורה – על החדש והישן של העמק.
ישנה תמונה שלי עומד ליד רכב ישן שאני מאוד אוהב ובכלל, שמתי לב שאני מציג בדרך כלל ציורים נבחרים של נופי ארץ ישראל וחגי ישראל.
אלה ציורים שמייצגים אותי ואת הסביבה שלי. חלקם נמצאים ונמכרים בגלריה אונליין״.
מי רוכש את הציורים?
״אנשים שמגיעים ורוכשים תמונות הם אנשי המרכז והצפון, או אספנים שרוצים נופים של הארץ. זה עושה להם טוב. היו לי לקוחות יהודים מחו"ל או קיבוצניקים בעבר שרצו ציור מקורי או הדפסים של נוף שגם אותם אפשר למצוא בגלריה אונליין. הזמינו ממני ציורים משגרירויות ומוסדות נוספים. אני בעיקר שמח שמישהו קונה כי הוא אוהב את הציור שלי. זה מרגש אותי ממש.
אם רוצים לרכוש ציורים או הדפסים אני ממליץ להגיע לסטודיו שלי, לדבר איתי ולהבין ממי הם קונים אומנות. אני רוצה לדעת מה אנשים צריכים מהציור. יש המון אנשים שרוצים לראות את הצייר והציור מאחוריו ואת החוויה שהוא מביא. ציור זה דבר שונה מצילום, זה לא משהו רגעי אלא רגע מתמשך, כשהצייר שם את עצמו בתוך התמונה״.
את הציורים של אסף רודריגז אפשר למצוא ב"גלריה אונליין״ galleryonline.co.il
הסטודיו נמצא בקיבוץ מגידו
050-6516227 [email protected]
