יבול שיא
הרפת והחלב

״כל מה שמסמל עבורי בית נמצא על הכוננית הזאת״

2 דק' קריאה

שיתוף:

הצילום המרגש של רותי מונדר מניר עוז שחזרה מהשבי

ערב אחד לפני מספר חודשים ישבה רותי מונדר (79) שנחטפה מקיבוץ ניר עוז וחזרה מהשבי, בסלון ביתה הזמני בקרית גת, וחשבה כיצד תוכל לתת ביטוי בצילום לתחושות שמלוות אותה מאז אותה שבת ארורה.
היא התבקשה לעשות זאת במסגרת פרויקט צילום שבו השתתפה, והמשימה הייתה לצלם תמונה שמבטאת "תחושת בית".
היא הביטה לכיוון הכוננית שבסלון ביתה, על התמונות והחפצים שמונחים עליה.
"כל מה שמסמל עבורי בית נמצא על הכוננית הזאת, לכן פתחתי את המצלמה וצילמתי אותה. אין דבר שנותן לי תחושת בית יותר מזה", סיפרה רותי.
על הכוננית בביתה מונחות תמונות של בעלה אברהם מונדר שנחטף ונרצח בשבי חמאס, ושל בנה רועי מונדר שנרצח בניר עוז. בפלישה לקיבוץ ניר עוז ב-7 באוקטובר נחטפה רותי יחד עם בתה קרן ונכדה אוהד בן ה-9. השלושה שוחררו בעסקה. מאז היא מתגוררת בשכונת כרמי גת בקרית גת. ״הכוננית הזו היא סיפור חיי. עבר והווה״.

תמונה 1 כוננית
על הכוננית תמונות של בעלה אברהם מונדר שנחטף ונרצח בשבי חמאס ושל בנה רועי מונדר שנרצח בניר עוז 

ביתה בניר עוז לא נשרף. באחד הביקורים שלה בקיבוץ היא אספה כמה חפצים לריהוט ביתה החדש, בהם הכוננית והחפצים שעליה. "הבית שרד ולמעשה החפצים נותרו שלמים. לקחתי את הכוננית והצבתי אותה בסלון ביתי החדש. על הכוננית נוספו תמונות של בעלי ובני. אבל לפני כן, על הכוננית היו חפצים ומזכרות מכל מיני תקופות בחיים שלנו. חלק מהחפצים הם של דודה שלי, נטלקה שנדברג, ששרדה את שואת פולין במחנה עבודה, עלתה לארץ כשהייתה בת 50 ונפטרה בגיל 98. מאז שהיא הגיע לארץ ב-1948 היא התגוררה בבית הורי. היא הביאה איתה מהשואה הרבה מאוד מזכרות ונתנה לי אותן. שמרתי עליהן כל השנים והן היו מוצגות על הכוננית אצלי בבית. מבחינתי הכוננית הזו היא סיפור חיי. יש בה גם את העבר וגם את הווה שלנו. במסגרת פרויקט הצילום היו לנו עשרה מפגשים, למדנו איך לצלם נכון בטלפון הנייד. זה היה פרויקט טיפולי בעיקר, שעזר לנו להתמודד בתקופה הזאת. ביקשו מאיתנו לצלם משהו שמזכיר את הבית ובחרתי בכוננית. הצילום הזה נותן ביטוי לכאב שלי על מה שקרה ועוזר מאוד להתמודד. במהלך הפרויקט למדנו הרבה על צילום ויצאנו לשטח לצלם, כמו למשל במערת הפעמון באזור בית גוברין. כל התהליך הזה מאוד מחזק אותי. כשהייתי צעירה יותר נהגתי לצלם, אבל זה היה בעידן שבו היו פילם, וצילמתי בעיקר תמונות בשחור לבן. היום זה עולם אחר עבורי. אני חובבת צילום, תמיד אהבתי לצלם", סיפרה רותי.

תמונה 2 מערת הפעמון
מערת הפעמון. פרויקט צילום טיפולי שעוזר בתהליך ההתמודדות. צילום: רותי מונדר

שפת הצילום 

בעקבות אירועי 7 באוקטובר יזמה המועצה האזורית אשכול, שיישוביה היו במוקד הטבח, את פרויקט Photo Is Israel, תוכנית מקיפה שמטרתה להשמיע את קולם של התושבים כחלק מהליך של שיקום אישי וקהילתי באמצעות שפת הצילום. את הפרויקט מוביל מרכז החוסן של המועצה האזורית אשכול בניהולה של שרית סעד. שם התערוכה "הסיפור שלנו". 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אומר רן אסולין, חקלאי צעיר ממושב מבטחים, המגדל עם אביו ניסים ב"משק רן" עגבניות מזנים שונים ואוכמניות כחולות * "כצורת חיים," אומר רן, "זו צורת החיים הכי נוחה שהייתי יכול לבקש לעצמי" *תמונה ראשית:
5 דק' קריאה
הסיור כלל ביקור במשק התבלינים של אנה מלר במושב נעמ"ה, ביקור במשק רועי בפצאל, ביקור וסיור במו"פ בקעת הירדן ועוד *תמונה ראשית: מימין, אנה מלר מציגה את התבלינים של המשק, באמצע: החוקרים אפרים ציפלביץ
2 דק' קריאה
יש קו אחד משותף בין כול "הרפורמות" – בכולן יוחלפו מאות או אלפי חקלאים והמערכת התומכת סביבם: מפעלים, עובדים, יצרני תשומות, ביבואן אחד או שניים, מעשירי המשק *תמונה ראשית: עגבניות בשדה. צילום: יח"צ בתקופה
2 דק' קריאה
*תמונה ראשית: מאיר יפרח. צילום: בועז רבינוביץ משנת 2020, מאז פרוץ מחלת הקורונה שהביאה לסגרים ברחבי העולם, ועד לשנת 2026, בעיצומה של מלחמת "שאגת הארי" וכהמשך למלחמות והמערכות הרצופות להגנת ישראל, "חרבות ברזל" ו"עם
2 דק' קריאה
בקיבוץ צבעון לקחו את חיזוק החוסן הקהילתי כמה דרגות למעלה. בסוף השבוע הופעלו סדנאות וולנס (Wellness) למבוגרים – מדיטציה, יצירה בעץ והתססת חמוצים. הילדים מקבלים מענה במהלך השבוע. "למבוגרים אין זמן לעשות דברים בשביל
3 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!