איך הוקם בעין גב בית תפילה המצוי בתוך בית הכנסת שהוא הקיבוץ כולו?
לקראת יום הכיפורים הופיעה מודעה על לוח המודעות של הקיבוץ. היא קראה לחברים שמאמינים שיש להיפטר מהדת הכובלת להירשם לעבודה ביום הכיפורים. וזאת מפאת קולו של מצפונם החילוני של המאמינים בדרכם החילונית. ביטוי לחברי תנועה העושים לבניין העם ובניין החברה החדשה. ברשימה לא היו רבים אך קולם היה ברור וצלול.
בימים ההם לא היה בית כנסת בקיבוץ. החגים אמנם נחוגו אך ביום הכיפורים הייתה דממה. כמה חברים אומנם צמו אך הדבר לא לווה בשום ביטוי ציבורי. רק המטבח הכין געפילטע פיש ועוף לצמים.
מחסידות סאטמר לדגל האדום ובחזרה
היוזמה להקמת בית כנסת בקיבוץ לא התיימרה לכנס את כל הקהילה הקיבוצית תחת כנפי השכינה. חדר האוכל היה מכוון לסדר פסח שהיה צריך להכיל את כולם אך לא כך תוכנן בית הכנסת הוא תוכנן למיעוט מתוך תפישה ליברלית של החברה כחברה המקיפה אנשים שונים שחלק מתגעגעים לבית אבא שאיננו, חלק לבית שהוריו שומרי מסורת וחלק המבקשים להודיע הודעה תרבותית הקושרת את החברה עם פיסה זו או אחרת של המסורת היהודית.
היזם המרכזי להקמת בית הכנסת היה ברוך זעירא. הוא נולד לחסידות סאטמר למשפחה אורתודוקסית אך כשעבר את השואה היה לאיש המחפש תמורה אמונית. הוא העז לשאת דגל אדום כשעוד לא היה ברור שהקומוניזם ניצח את הנאצים. הוא התאמן במקלות קפ"פ כשמדריכו היה המשורר חיים גורי שפעל כשליח ההגנה בהונגריה. מפגש זה עשה אותו לציוני נלהב. הוא עלה עם משפחתו ארצה הגיע למושב ולקיבוץ כשהוא מאמין באמונתו החדשה. לאט לאט הגעגועים והפחדים הובילו אותו לשוב אל הדת. לא על חשבון קיבוציותו בעבודה ובשמירה.
חזרה בשאלה כביטוח חיים
ביוזמתו נעזר ברוך זעירא באברהם שחם שהיה בן משפחה חסידית מסלונים. קרוב לרבי עצמו, יתום שחונך על ידי הרבי ועלה ארצה ביוזמתו של הרבי יחד עם עוד 11 אברכים שמטרתם הייתה לחולל שינוי מאגי בארץ ולבטל את חילוניותה. לפני עלייתו, הרבי עשה לו קריאת פרצוף – אומנות קבלית (כמו קריאה בכף יד) המנבאת את העתיד ולומדת את גורלו. פסק הדין היה ברור: אברהם יחזור בשאלה אך יחזור בתשובה לקראת סוף ימיו.
בתקופת המאורעות נרצחו בטבריה 19 יהודים בהתקפה ערבית. אברהם שרד וחזר בשאלה, התגייס להגנה והגיע לעין גב לקורס חשאי שהפך לחברות קבע. כיוון שניבאו לו שיחזור בתשובה בסוף ימיו החליט לא לחזור בתשובה כדי לשמור על חייו. זה היה ביטוח החיים שלו. הוא נשאר קרוב למסורת והיה פעיל בהקמת בית הכנסת למרות שלא התפלל בו, כדי לא לפגוע בביטוח חייו.
לשני היזמים הצטרפו בוגרי תנועת הנוער שבאו מן העיר וכיבדו את המסורת ובן קיבוץ של השומר הצעיר שרצה בבניין הקיבוץ.
אמונה ומצפון
ערב בניין בית הכנסת הגיע למסעדת הקיבוץ רבי חסידי שרצה לראות מי גר במזרח הכנרת. אברהם, שהתמנה לא רשמית כנציג הקיבוץ לעניינים דתיים, בישר לו את הבשורה כי עומד לקום במקום בית כנסת. הרבי מאוד התרגש וביקש להיפגש עם חברי הקיבוץ. אברהם נענה לו. לקיבוץ הגיעה שיירה של מחזירים בתשובה עמוסה דרשות ומזוזות. הגבאי הצליח להושיב את החברים הנדהמים בהפרדה מגדרית. הרב גרוסמן נשא דרשה נלהבת על הניסים של מלחמת ששת הימים ונענה בכעס רב על ידי חברים שהשתתפו במלחמה ובכאביה. הרבי ביקש לתקן את הקיבוץ בניגון מרגש וחברי המזכירות נפגשו עם המשלחת. אלה הציעו לקיבוץ לבנות את בית הכנסת. חברי המזכירות השיבו כי בית הכנסת שייבנה בקיבוץ מבטא את יהדותה של החברה הקיבוצית וגרסתה היא גרסת אמת לא פחות מהמסורת המכובדת שהוצעה לה כאלטרנטיבה. הגזבר החסידי הציע כסף לבניית בית הכנסת והצעתו נדחתה מטעמים של מצפון. בית הכנסת מיועד לקהל של הקיבוץ. הרבי הבטיח כי אם הקיבוץ יסכים שהחסידים יבנו את בית הכנסת הוא יביא לחצר הקיבוץ מאה אלף חסידים שישמחו בריקודים. הדבר נודע לחברים ופרויקט בית הכנסת נדחה.
ניגון של בית
כעבור כמה חודשים חברי הקיבוץ החלימו מהמכה והוקם בית הכנסת. חיפשו נוסח ומנגינה. בא רב קונסרבטיבי לנהל את התפילות. בחלון הראווה של התנועה הקונסרבטיבית הופיע בית הכנסת של הקיבוץ, אך הדבר לא התאים למה שהתרחש בבית הכנסת. היה חסר בו הניגון. הגיעו עולים ממקסיקו עם מסורת אשכנזית. חברי הקיבוץ ממשפחות מזרחיות מסורתיות הביאו את הלחן המרוקאי. הגיעו תלמידים מהגולן ליום הכיפורים. כמות הצמים גדלה ובית הכנסת התמלא בחגי תשרי. קבלת שבת התקיימה כסדרה והשתתפו בה כמה חברים.
חבר אחד מהחבורה של החילוניים האדוקים היה מסובב את בית הכנסת עם בגדי עבודה כדי להראות לכולם שהוא לא נכנס לבית הכנסת.
עם הזמן הנוסח המזרחי הפך לנוסח המקובל בבית הכנסת. הגבאי של בית הכנסת הביא עמו נוסח מופלא מהודו.
בית הכנסת שופץ וקיבל את שמו של מייסדו ברוך זעירא. זהו בית תפילה המצוי בתוך בית הכנסת שהוא הקיבוץ כולו, על האפיקורסים שלו, על שוחרי המסורת, על מחפשי האלטרנטיבות ועל הילדים השואלים שאלות.
