בקיבוצים חיים צעירים רבים שאינם חברי קיבוץ מפני שהם עדיין לא יכולים לבנות בו בית. חשוב לאפשר להם לקחת חלק בניהול ובהובלה
התנועה הקיבוצית הוקמה לפני 110 שנה על ידי חלוצים צעירים בשנות העשרה שלהם. במשך שנים ראתה את עצמה התנועה כגוף צעיר ברוחו ועודדה את צעירי הקיבוצים לצאת למשימות תנועתיות ולקחת על עצמם תפקידים, הן בתוך קיבוציהם והן בתנועה.
בשנים האחרונות, ובייחוד מאז שבניית בית הפכה להיות תנאי לקבלה לחברות, ניתן לראות כי גיל הקבלה לחברות עולה מאוד. אלפי צעירים גרים היום בקיבוצים בסטטוס שאינו "חבר.ת קיבוץ", ונדרשים להישאר במעמד זה במשך שנים עד שיצליחו לאסוף את הממון הנדרש לבניית "בית בכפר".
לפני כחצי שנה פורסם מכרז לחברות במזכירות התנועה הקיבוצית, לפי המכרז שהתפרסם, תנאי סף לכהונה במזכירות התנועה הקיבוצית הוא "חבר.ת קיבוץ" – תנאי שפוסל את כל הדור הצעיר של התנועה הקיבוצית מלהשמיע את קולם במוסדות התנועה, ומונע מהם הלכה למעשה מלקחת חלק בהובלת התנועה הקיבוצית.
בבחירות הקרובות 18 אחוז מהמצביעים יהיו בני 30 ומטה. בין חבריי במרחב העירוני, אני רואה רבים המשתלבים במועצות העירוניות ויושבים ליד שולחן מקבלי ההחלטות – מעמד המתאפשר במדינה מגיל 21. ובאותה עת דווקא התנועה הקיבוצית שתמיד התאפיינה ברוחה הצעירה, מוותרת למעשה על חטיבת גיל שלמה. במרחב העירוני אצל חבריי, כבר מגיל 21 ניתן להיבחר כחברים במועצות העירוניות ולשבת ליד שולחן מקבלי ההחלטות. כן חשוב להבדיל בין מועצות העיר לבין התנועה.
הנהגת התנועה ששמה לב לכך, קוראת היום להנהלות הקיבוצים לשלב צעירים לפני חברות בוועדות ובהנהלות השונות, וזאת מתוך הבנה שהם העתיד של הקיבוצים ושל התנועה כולה. לכן פניתי למובילי התנועה הקיבוצית לאפשר את אותו נוהל לגבי מזכירות התנועה, בבחינת "נאה דורש נאה מקיים".
במכתב ששלחתי, הצעתי להוסיף למזכירות אנשים ונשים צעירים שעדיין לא התקבלו לחברות אולם רוצים לקחת חלק בהובלת התנועה.
לשמחתי, ניר מאיר קיבל את בקשתי והפנה אותה למחלקה המשפטית, שם הציעו להגדיר את המצטרפים שאינם חברי קיבוץ כ"משקיפים", ופירטו קריטריונים לכהונת המשקיף.
ביום חמישי האחרון מועצת התנועה אישרה את ההצעה ברוב של 95 אחוז, ובכך נפתחה האפשרות בפני בני ובנות קיבוצים לקחת חלק במוסדות התנועה. בעיניי זה צעד חשוב שיכול להשפיע על יחסי גומלין והדדיות בין התנועה לבין צעיריה, ולא פחות חשוב – לסייע בחיזוק הרלוונטיות של התנועה הקיבוצית לחברה הישראלית, ובקידום הערכים הקיבוציים ברמה הכלל ארצית.
עם זאת, זהו צעד ראשון בלבד. על התנועה לדאוג שהיד המושטת תפגוש "יד אחות" – שינוי התקנון צריך להגיע לידיעת הצעירים והצעירות באופן שההזמנה תהיה ברורה ואמיתית. יתר על כן, התנועה צריכה להמשיך לקבל החלטות שישפיעו על מעמד הצעירים והצעירות בקיבוצים, ויעודדו אותם לקחת חלק פעיל הן בקהילה שלהם והן במוסדותיה.
חזק ואמץ.
