שילוט הכוונה מצמצם את מרחבי הזרוּת של המבקרים בחברה העוברת תהליכי שינוי ופיתוח. בהיעדר מוּדעות לבעיות ההתמצאות במרחב הקיבוץ, נגרמת טעייה, ומתגבר שילוט פרטיזני הגורם למטרד חזותי במרחב הציבורי. מה גילינו בבחינת המצב בקיבוצי הצפון?
מי שיבקש להגיע למפגש חברתי או עסקי בקיבוץ שעדיין, או שמזמן, לא ביקר בו, צפוי במקרים רבים לחפש את דרכו בנרות באור יום. עם הגיעו לשער הכניסה ינחו אותו המארחים בטלפון: סע ישר ובמזלג הכבישים בחר את הדרך הימנית > התקדם לאורך הוואדי עד לבית הקברות > פנה שמאלה וסע עד לפחי האשפה הכתומים > המשך חצי ימינה בכביש המתפתל לאורך שכונת הווילות הנבנית > בצומת-טי פנה שמאלה וסע בכביש העוקף לאורך שורת עצי הזית…
פיתוח הסביבה הבנויה והפתוחה של הקיבוץ מצריך לפתור בעיות חדשות של הכוונה ליעדים עסקיים, תיירותיים וקהילתיים, וכמובן לשכונות מגורים חדשות ומתחדשות – בעיות המשפיעות על אופי היישוב וההתנהלות במרחב הציבורי שלו. בהיעדר פתרונות ראויים להכוונה, רוב הקיבוצים מסתפקים במצב הקיים, ללא מערך שילוט מתוכנן ומעוצב, או מסתפקים בשלטים בודדים בכמה פינות בתוספת אלתורים. אלה גורמים להתמצאות לקויה, למטרדים סביבתיים, ותורמים לחזות יישוב בעייתית. אחרים מקווים שרק יישומון הניווט יוליך אותם ליעד הנכסף.
שילוט בלתי נשלט
הנקודה הבעייתית ביותר היא מרחב הכניסה לקיבוץ, שבו יופיע בדרך כלל שלט מעוצב, או מצויר בחינניות, המזהה את הקיבוץ בשמו ומברך את הבאים. בעמק יזרעאל הציבה המועצה האזורית בחלק מהיישובים שהצטרפו ליוזמה המעצימה מגדריות, שלט עם פונט דו-מגדרי, כאשר הרוב מזהים בו רק "ברוכות הבאות". יש שבנוסף או במקום שלט הכוונה ראשי, תוצב בכניסה מפה סכמתית האמורה לפשט את מורכבות הסביבה ולסייע בניווט. בדרך כלל יצוין בה "הנך נמצא כאן" ויופיעו בה עורקים מרכזיים ונקודות מפתח לסיוע בקריאתה. המתקשים בהבנת הנקרא יחפשו את היעד במפת ניווט קולית בטלפון הנייד. במספר לא מועט של קיבוצים הציבו בסמוך לשער הכניסה, ואף בצומת מרכזי, מעין סוללת שלטים, שבה מופיעים עשרות יעדים עם חיצים המפנים לשניים-שלושה כיוונים. עומס מידע שכזה הינו מוגזם בעליל ולא יעיל, וניתן לפתרון באמצעות חלוקת הקשב והריכוז לרשימת היעדים במספר שלטים מדורגים במיקומם, או ביצירת "מדורים" מופרדים בקידוד צבעוני. אם נעשה עירוב סגנונות עיצוב בשלט הראשי הרי שהבלבול מתגבר. כשמתייחסים לכניסה הראשית כלאחר-יד, להתמצאות ביישוב ולדימוי המקומי שלו נגרם נזק מצטבר. אחת הטעויות הנפוצות היא להציב על הגדר, על עמוד חשמל, על גזע עץ סמוך, וגם על תמרור רשמי, מספר שלטים סתמיים, פרטיזניים באופיים, בגדלים ובסגנונות שונים, המייצגים בעלי עסקים שתפסו יוזמה ומוחים למעשה על היעדר מענה ממסדי לצורכיהם. שילוט-בלתי-נשלט עלול לגרום להסחות דעת שאינן רלוונטיות דווקא בנקודה המחייבת ריכוז והחלטה לאן לפנות.
המקלחת המשותפת
העיצוב החזותי מתבסס על "ההיגיון הנסתר" של המקום – תבנית התנועה בו וארגון המרחב – שמאפיינים את הסביבה ומשרתים כמסגרת למערך ההתמצאות. תכנון הניווט משער הכניסה אמור להתבסס על מספר תבניות כגון: גושים או מתחמים (שכונות מגורים, גני ילדים, מבני ציבור), עורקי תנועה מקשרים (כביש עוקף, דרכי שתי-וערב), נתיבים בעלי שמות וציוני דרך (שמות רחובות, מבנים ואתרים היסטוריים). סיפורי המקום משמשים השראה לביטוי בתוך המרחב הציבורי ומספקים מידע בעל צביון תיירותי למבקרים מבחוץ, לנקלטים חדשים ולבני המקום הצעירים. כך זוכים לכבוד הראוי מבנה המקלחת המשותפת, בית התינוקות הראשון, עמדת ההגנה, או מגדל המים – המשוקמים ומזוהים – לצאת מאלמוניותם עם שילוט הסבר, לעיתים בשילוב שפה לועזית, שמבטא פתיחות כלפי אנשי חו"ל הפוקדים את הקיבוץ. כשמתחם תיירותי היסטורי שוכן בתחומו של יישוב חי ומתפתח, לעיצוב החזותי תפקיד ביצירת הבחנה בין סביבת העבר לסביבת ההווה.
שמות הרחובות: למנוע קינאה
תכנון מערך הכוונה במרחב כפרי מעלה לשטח מאפיינים "סוציולוגיים" בחברה העוברת תהליכי שינוי. שמות עורקי התנועה הגנריים ההופכים מ"מדרכה משולבת", או "דרך תפעולית" לנתיבים בעלי זהות מהותית יותר בהוויית המקום, תורמים לתקשורת המילולית והחזותית להבדיל מרחוב "המייסדים" או "הבנים", שפוגשים ביישובים. באחד הקיבוצים הוחלט לדחות הצעה לקרוא לעורקי התנועה הראשיים בשמות המייסדים, כדי למנוע קינאה ופגיעה במשפחות שלא נכללו ברשימה. החלופה שהתקבלה הייתה להעניק רק שמות של עצים, גם אם אינם צומחים ביישוב ובסביבתו. בקיבוץ אחר הציבו לאחרונה שלטי רחובות וסמטאות, בעברית ובאנגלית, השונים בעיצובם משלטי ההכוונה, שבהם מופיעים שמות הקבוצות החינוכיות, אך השתרבבו גם שמות סופרים, מחזאים ואחרים, ביניהם רחוב "עולי יוגוסלביה" ו"סוציאליזם". מכאן שעיצוב יכול ליצור אווירה במרחב הקיבוץ ולאפשר "לקרוא" גם באמצעות מערך השילוט את תרבות המקום בדרך חווייתית.
ליעל את ההתנהלות המוטורית
השילוט הוא במהותו מוצר פיזי מעוצב הנושא מסרים חזותיים, ניצב בסביבת חיים אנושית שלה שותפים בני אדם רבים בעלי זכויות שוות. מכאן שהתושבים תופסים בדרך כלל את השילוט כביטוי מוחצן למערך החברתי ולמקומם בתוכו. ניכר כי הם מתייחסים לכל פיסת מידע באדיקות, שמא השמיטו, או ניסחו את שם הענף, או העסק שלהם, שלא כהלכה. מערך ההכוונה מטבעו שואף לצמצם לאופטימום ההכרחי את מספר השלטים לתפקוד סביר של שיטת הניווט במרחב. לפיכך ניתן לסנן מהרשימה יעדים בקיבוץ שאינם מחוללי תנועה, או להימנע ממתן שם לדרך צדדית. מצד שני, נהוג לשמור על ערך שווה לכל היעדים המופיעים בשלט – יזמות של איש אחד, ענף של תריסר עובדים, מפעל תעשייתי או מרכז תיירות, מבלי ליצור העדפה בגודל השלט, או בכמות ההצבות שלו בעורקי התנועה המובילים אל היעדים.
בתכנון נכון ומוקפד של פריסת מערך שילוט ההכוונה והמידע במרחב היישוב, ניתן ליעל את ההתנהלות המוטורית והרגלית, בכלל זה רכב קל. מערך השילוט ביישוב מבטא את המפגש הפיזי-חווייתי של מבקרים חיצוניים ותושבים מקומיים עם היישוב, מכאן שההתמצאות בו כמכלול דורשת תכנון ועיצוב מיוחדים וקפדניים בהיבטים שונים – סביבתיים, תקשורתיים, חברתיים וטכניים. מערך שכזה אמור להתבסס על עקרונות מנחים, על רצף הגיוני ועל עקביות במאפייני העיצוב. הוא יביא בחשבון את צורכי הפעילות הקהילתית, המשקית והעסקית; את מאפייני הסביבה ומבנה היישוב. הוא יבוצע מחומרים עמידים, יהיה בעל נראות נאותה, הניתן לעדכון ולתחזוקה. לכשיוצב במרחב היישוב, הוא יסייע לקדם התמצאות משופרת, אסתטית וסמכותית, המתחברת לצרכים הממשיים של המבקרים מבחוץ ושל התושבים החדשים והוותיקים. כמו כן, ישפיע התכנון על מיתוג היישוב והעסקים השוכנים בו ומזוהים עימו. ההנחה היא שהעיצוב החזותי מחזק את הקשר הרגשי של התושבים לסביבת מגוריהם, ומעצים את הדימוי העצמי שלהם ואת דימוי הסביבה המקומית כלפי המבקרים בה. שילוט מהווה גורם שמצמצם את מרחבי הזרוּת של המבקרים בקיבוץ.
גבולות המותר-והאסור מעורפלים
בנוסף למידע החיוני שמערך השילוט נושא להכוונה ולהתמצאות במרחב, הוא מגלם מעצם נוכחותו ביטוי חזותי ייחודי בנתיבי הכניסה ובשמירת הרציפות בהמשך הדרך ליעדים, שכן מערך המעוצב ב"שפה" אחידה ובאופן עקבי מבדל וממתג את הסביבה ומאפיין את ערכיה. לעומת זאת, שילוט חובבני, המוצב ביישוב כלאחר-יד, וללא תכנון נכון, כפי שנמצא בסקר עדכני שערך כותב שורות אלה בקיבוצים בצפון הארץ, מראה כי גבולות המותר-והאסור במרחב הציבורי מעורפלים. מצב זה מעצים את היעדר ההתמצאות, מגביר את ההטעיה, את תחושות הדחייה וההתנכרות. מכאן הדרך אל היעד המבוקש הולכת ומתארכת. מסתבר שבמשך עשרות שנים לא עודכנו השינויים: ענפים נסגרו, שמות של יעדים חדשים מבקשים לקבל חשיפה ובאין פתרון מקצועי לבעיה, הודבקו ברשלנות פיסות מידע מאולתרות ומביכות לשלטים הישנים, שרובם סובלים מפגעי הזמן. המצב המביש המשתקף לעיני המבקר מדבר בעד עצמו. במורכבות של קבלת ההחלטות להקצות משאבים נוספים לתשתיות, השמיכה קצרה. מומלץ למנהלים, לראשי הוועדים, לרכזי ועדות התכנון, להכיר במשמעות שיש לייחס לתחום המוצג כאן, לתת קדימות בסדרי העדיפויות ולא לדלג עליו. בינתיים יש להצר על כי באותם קיבוצים שנסקרו, מעטות התוצאות הטובות. אלה המְְיישמים טיפול מקצועי, גם אם אינו מושלם, ויש כאלה, ראויים לטפיחה על השכם.
תחזוקת השלטים היא אחת הבעיות האופיינית לכל הקיבוצים שנסקרו. על השלטים להיות עמידים בפני פגעי מזג אוויר, בעלי חי, כלי רכב וגם בני אדם. הטיפול השוטף בהם חייב להיות חלק משגרת התחזוקה והעדכון של פיסות המידע. שלטים ישנים-דהויים, שבורים, עקומים ומוזנחים, הניצבים בעליבותם בכניסה לקיבוץ, לצדי הדרכים, בצמתים – כמראי מקום ליעדים, "מפארים" את חוצות הקיבוצים במשך שנים ארוכות. כמוהם כגבעולי צמחים שנבלו מזמן יחד עם התפרחת. גם היציאה מסביבת הקיבוץ מאפשרת "לקרוא" את תרבותה, כפי שמשקפים שלטים היוצאים ידי חובה בנוסח "צאתכם לשלום".
היו ימים יפים. שלט חינני שבוצע על ידי הנגר המקומי, רמת דוד
איך עובד המוח בסביבה חדשה?
יש חשיבות רבה לעיצוב החזותי, הנשען על חוש הראייה האחראי לכ-70 אחוזים מהתפיסה החושית
פגישה בסביבה כפרית חדשה שאינה מוכרת למבקר היא אתגר בעל משמעות המצריך להתמודד עם התבוננות מודעת במרחב הציבורי המאפיין אותה. על המבקר לקלוט את הסביבה, כלומר לחוות אותה, לפרש ולהבין את תרבותה – ובכך להעשיר את הניווט בה. כשפוגשים סביבה חדשה מתחילים "למפות" אותה במוח – בנקודת ההגעה אליה ובנקודת היעד. נקודות אלה יוצרות את הכניסה לתוך מערך ההתמצאות במרחב. "תאי מקום" במוח מגיבים לנקודות בסביבה הפיזית, שהן בבחינת עוגנים חזותיים, ובאופן מדורג בונה המבקר הזר מפה מנטלית של אזורים, נתיבים, צמתים וציוני דרך בדרכו אל היעד הנבחר. בתהליך זה מתקיימת חשיפה מתפתחת מהכלל לפרטני ולרלוונטי ובהדרגה ממפים במוח אשכולות של סביבות "מקומיות" – מתחמים ושכונות. תהליך זה אופייני הן למבקרים והן לתושבי הקבע הקשורים לנוף המוכר להם, אך חלקם כבר אינם שולטים בשינויים שהתרחשו בקיבוצם. על כן יש חשיבות לעיצוב החזותי, הנשען על חוש הראייה האחראי לכ-70 אחוזים מהתפיסה החושית. הוא מתבסס על תבנית התנועה בין היעדים ועל ארגון המרחב, ויוצר עבורנו תחושת מקום והתמצאות.
בעזרת הווייז
שמות עורקי התנועה ומספרי המבנים צריכים להיקבע במקומות בולטים
שלטי ההכוונה במרחב הקיבוץ מהווים גם גיבוי ממשי ואישוש לניווט הלווייני באמצעות יישומון כגון "ווייז", הנשען על הנתונים שוועדת התכנון של הקיבוץ הזינה ושאושרו על ידי הגורמים המוסמכים. במקרים רבים ההכרזה "הגעת ליעד" אינה תואמת את הנעשה בשטח, שלא להזכיר חסימות בהעברת הנתונים לטלפון הנייד.
המועצה האזורית אמורה לפקח על יישום הדרישות הקיימות ביישובים שבתחומה בכל הנוגע למתן שמות רחובות ומספרי בתים. היא נשענת על תהליך שתחילתו במסגרת ועדי היישובים עצמם. לאחר הסכמת הציבור והחלטות הוועד בהתאם, עולה הבקשה לאישור מליאת המועצה ומשרד הפנים. על מנת שההנחיות מיושמות בתיאום עם דרישותיה, על האחראים בקיבוץ כלפי המועצה האזורית לוודא ששמות הרחובות, בכלל זה הדרכים, הסמטאות, הכיכרות ומספרי הבניינים, יופיעו במערך ההכוונה בסנכרון בין המידע המקוון לבין הפיזי, הנראה בשטח. ההנחיה מחייבת ששמות עורקי התנועה ומספרי המבנים ייקבעו במקומות בולטים.
לוחות דיקט ופח
באין הגדרה ברורה לסוגי הדרכים, מערך התנועה מסורבל ומורכב, ומכאן שההתמצאות קשה ומחייבת יותר שלטים בתאי שטח קטנים
להמחשה של בעיות אזוטריות-לכאורה שעלו בעת עריכת חוות-דעת על מצב ההתמצאות בקיבוצים לפני מספר שנים, נמצאו בענף תיירותי בקיבוץ בגליל המערבי ארבעה שמות שונים לאותו יעד (נופש, נופשון, חדר אירוח, אירוח כפרי), כתובים במכחול על לוחות דיקט ופח כשהם מחוברים לעמודי חשמל וגדרות. ליעד אחר, הוקצו שני שמות שונים (נחשיה, עולם הזוחלים) על גבי אותו עמוד. עם הצבת השילוט החדש הוסרו השלטים הקיקיוניים בחוצות הקיבוץ, תוך עמידה בעקרונות המנחים כפי שהומלץ.
בקיבוץ ותיק בעמק יזרעאל, נמצא כי אין הבחנה חזותית של עורקי תנועה עיקריים, המיועדים לרכב מוטורי. התנועה מתנהלת בתערובת של כבישים צרים ומפותלים ומדרכות אספלט רחבות. צירים רבים אלה חוצים את היישוב כמעט ללא תכנון ובהם נעים בערבוביה מכוניות ורכב קל בנוסף לרוכבי אופניים ולהולכי רגל.
במצב הקיים, באין הגדרה ברורה לסוגי הדרכים, מערך התנועה מסורבל ומורכב, ומכאן שההתמצאות קשה ומחייבת יותר שלטים בתאי שטח קטנים. חוות-הדעת המקדימה לתכנון מערך השילוט הדגישה שהיישוב נחצה במספר רב מאוד של צמתים צפופים ומעברים מוסתרים, דבר המקשה על ההתמצאות. בקיבוצים נוספים נמצא שאומנם קיים מערך שילוט ישן מאוד וחלקי, אך הוא אינו מעודכן, נטמע בשטח בין השיחים, ובהתחשב במצב העכשווי של צורכי ההכוונה אינו אפקטיבי. כן קיימות בעיות במיקום הגיוני של שלטים בשטח, בשמירה על רציפות ההכוונה מצומת לצומת, בקריאוּת ובבהירות של תוכני השלטים, וכן קיימת לעיתים אי-בהירות בכיוונים שעליהם מצביעים החיצים, בעיקר כשהם קטנים מדי. להבדיל, באחד מהקיבוצים הדתיים הוחלט לטפל באופן יסודי בכל צורכי ההכוונה המייחדים את הקהילה, תוך שמירה על האופי המסורתי המיוחד שלה: שמרנות בביטוי החזותי, המאופיינת בקווים מעוגלים, בקישוטיות ובמידה של צניעות. אנשי היישוב העדיפו, מטעמים מובנים, שלא לשלב סמלים גרפיים ולהתמקד במידע מילולי. בכניסה למתחמים, או כאשר אין שילוט קבוע, ניתן להבחין בשלטים, המכונים "חמורים", שניתן לקפלם ולהציבם למחרת היום. בקיבוצים אחדים ניתן למצוא רמזים חזותיים – אלמנטים פיסוליים המשמשים ציוני דרך, כמעין שלטים לא-מילוליים, הממוקמים בסמוך ליעדים מוגדרים. למשל "פרה" ממתכת בכניסה לרפת, תבליט בקיר בטון של בית ילדים.
