דוֹדיק הלפרין חבר מושב גני עם הוא פנסיונר פעיל בלתי נלאה * במשך כל חייו עסק דודיק בנדל"ן ועסקים, אך עם הולדת נכדו הראשון החל בכתיבת שירים וסיפורים בעיקר לנכדיו ועל נכדיו * שיריו המיוחדים הולחנו ע"י שלמה גרוניך, אוהד חיטמן ועוד זמרים ומוסיקאים רבים * הלפרין מוציא לאור ספרים ואלבומי שירה, עוסק בהשבת עצים עתיקים לאדמת ארץ ישראל, ועסוק בעוד שלל פרויקטים לטובת הקהילה
דוֹדיק הלפרין נולד בשנת 1947 בהרצליה, תקופה שהרצליה עוד היתה עיירה קטנטונת עם שטחים ירוקים מוקפת פרדסים. אימו גליה נולדה בארץ ביישוב שכבר אינו קיים היום, ישוב שנקרא "קבוצת טירה" למרגלות טירת הכרמל של היום. "סבי וסבתי סיפרו שאמי נולדה בעגלה הרתומה לסוס, בדרך בין טירה לבית החולים רמב"ם בחיפה," מספר דודיק. "אבי משה, עלה ארצה מלטביה בשנת 1934 והוא בן 13. במקצועו היה מסגר. הוא הקים לעצמו מסגרייה, שהפכה אחר כך למפעל מתכת גדול 'חרושת ברזל' בפתח תקווה ואחר כך הקים גם חברת בניה."
דודיק למד בבתי הספר היסודי והתיכון בהרצליה והתגייס לנח"ל, לגרעין שהשלים את קיבוץ נווה איתן. לאחר השחרור החל לעבוד במפעל של אביו, ושנתיים לאחר מכן החל את לימודיו באוניברסיטת תל-אביב, במגמת הנדסת תעשייה וניהול.
"אבי נפטר, לצערי, מאוד צעיר," מספר דודיק, "ואני חזרתי לנהל את העסק. במרוצת השנים החברה התפתחה וגדלה. במקביל עסקתי בכל מיני מיזמים והקמתי חברות בתחום הנדל"ן."
בנוסף, דודיק הקים מפעל לצעצועי עץ, שהתחיל בארץ ועבר לחוץ לארץ: "עד צאתי לגמלאות ניהלתי את חברת הבנייה. עבדנו גם בארץ וגם בחוץ לארץ. החברה עדיין קיימת." הוא אומר, "עתה מנהלים אותה הבנים שלי, שהם טובים ומוכשרים ממני והם מאפשרים לי לבזבז את הירושה שלהם," הוא מוסיף בחיוך.
ועל מה הוא "מבזבז" את כספי הירושה שלהם? על זה בהמשך.
שירה
"התחביב העיקרי שלי היה תמיד קשור למוסיקה," מספר דודיק. "מגיל עשר שרתי בכל מיני מקהלות. הייתי נוסע לקונצרטים לנוער של הפילהרמונית בתל-אביב, אחר כך שרתי בחבורות זמר והלכתי ללמוד שירה בבית הספר לשירת מקהלה, שיזם והקים המנצח מיכאל שני, בצמוד למכללת לווינסקי בתל אביב."
עד פרוץ הקורונה הוא שר במקהלה הקאמרית של תל-אביב. בין היתר ערך עם המקהלה ערב מחווה למלחין והמעבד גיל אלדמע בהנחיית אהוד מנור. "היה לי קשר טוב עם גיל אלדמע ומשפחתו. אחיו רן, אגב, ניגן בחתונתנו על אקורדיון."
ה'רומן' של דודיק עם השירה לא הסתיים כאשר הפסיק להיות חבר מקהלה. השירה שלובה עתה בתחביב העיקרי שלו בעשרים וחמש השנים האחרונות – הכתיבה.
סבא כותב למבוגרים ולילדים
על תחילת עיסוקו בכתיבה הוא מספר: "התחלתי לכתוב כשנולדה הנכדה הבכורה שלי. זה היה לפני 25 שנים – עד אז ממש לא כתבתי דבר. כאשר היתה בת חודש, ביקשו ממני להיות בייביסיטר שלה. ישבתי ליד התינוקת והתחלתי לדבר איתה. מכיוון שהיא לא ענתה לי, התחלתי לרשום את הדברים. להפתעתי 'יצא' לי שיר עם חריזה ומשקל. מאז נולדו לי עוד 14 נכדים, וזה עיקר הקריירה שלי: אני כותב להם ועליהם, יש לי כבר כמה מאות יצירות."
אבל דודיק לא מסתפק בכתיבה למגירה: "אחרי שכתבתי למעלה מארבעים שירים," הוא מספר, "הציעה רעייתי שנוציא לאור ספר. והנה עד היום נדפסו שנים-עשר ספרים שלי, רובם סיפורים וחלקם כאמור שירים לנכדים. אני מקדיש הרבה מאוד מהזמן שלי לחיבור הבין-דורי הזה. זה בעצם המסר שאני רוצה להעביר: חשיבות הקשר בין סבים, סבתות ונכדים. אני עושה את זה בקנאות."
יש לו רעיון מקורי יפה מאוד לפעילות עם הנכדים ולבילוי עמם: "פיתחתי שפת תקשורת מיוחדת איתם. הם מציירים לי ציורים ואני כותב שיר על כל ציור, אם על הציור עצמו ואם מאחורי הדף. הכול בחרוזים ובמשקל."
את הפעילות הזו דודיק הרחיב גם לגני הילדים, אליהם הוא מגיע כ"סבא סופר". אחת הדוגמאות היא ספר שנולד כתוצאה של אירוע שקרה לאחד מנכדיו: "יום אחד הגיע אסף הביתה בוכה ואמר שהמורה העליבה את האותיות שלו. (כנראה שביקרה את כתב ידו…). הוצאתי לאור את הספר הזה על האותיות שנעלבו, כשהוא מאויר בידי אותו נכד, (בהנחייתה של רוני הרי), ושובצו בו פריטים שונים שנאספו בבית ובחצר, כגון עלים שנשרו.
מתוך ספרו הראשון הלחין שלמה גרוניך 14 שירים לנכדים. אלו יצאו באלבום שנקרא "כמו שסבא אוהב".
דודיק כותב גם שירים למבוגרים. שירים שכתב בעשרים השנים האחרונות נכללו בספרו: "מסכת חיים בקופסת נעליים". והוא מספר: "שם הספר נובע מהעובדה שבעבר היינו שמים תמונות משפחה בקופסת נעליים. כחמישים שירים מתוך הספר הולחנו על ידי מלחינים שונים כמו יוני רכטר, אוהד חיטמן, גיא ויינגרטן, חנן בן ארי, אוריין שוקרון ועוד רבים וטובים. חלקם כבר יצאו באלבום, ואני עומד לפרסם עוד שני אלבומים, גם הם של שירים שרובם מתוך ספר זה. ספר שני למבוגרים עומד לצאת לאור בעוד חודשיים שלושה."
לשאלה מהם תכני השירים הללו, הוא עונה: "השירים הם על אהבה ורגשות אחרים. התכנים שלי הם החיים עצמם. החיים מלאי רגשות, ואת זה ניתן למצוא בשירים שלי."
לפני חמש שנים יצא לאור ספר שלו לילדים, בשם: "לעוף עם סבא על ענן". אוהד חיטמן, שכתב בעבר לחנים עבור האלבום עם שירי המבוגרים, הציע לדודיק להלחין כמה משירי הילדים שלו. מזה צמח אלבום בשם: "לשוט עם סבא על ענן". העיבודים נעשו בידי המוסיקאי אמיר לקנר (ניתן להאזין להם ביוטיוב ובספוטיפיי).
מובן שהלחנת השירים קשורה לעובדה שהוא חובב שירה מילדות. באלבומים הראשונים שפרסם, דודיק עצמו שר את השירים. באלבומים נוספים שרו זמרים אחרים, כמו אוהד חיטמן, טלי אורן, חני נחמיאס, דרור קרן, איציק כהן, מיקי קם, מאיה אברהם, גלית גיאת ועוד זמרים נפלאים.
ההשקה
בחצר משפחת הלפרין, במושב גני עם, התאספו עשרות בני משפחה וחברים להשקת אלבום שירים, מתוך ספרו: "לעוף עם סבא על ענן." כיבוד היה בשפע ושתיים מנכדותיו של דודיק עמדו ליד דוכן עם עותקים מספריו – והציעו לכל אחד ספרים ללא תשלום (!). בחצר המוקפת עצים עבותים במה, עליה הופיעו הזמר והמלחין אוהד חיטמן, המעבד אמיר לקנר וכמה זמרים. מובן שהתחילו עם ברכות של הבת ענת, שתיארה איך סבא כותב על פיסות נייר, בעיקר במטבח. גם הנכדים סיפרו על מי שנקרא בפיהם: "סבא אוהב". (וכך דודיק גם חותם בספריו "סבאוהב".)
אחד הנכדים אמר: "לראות את סבא מגשים חלומות (בכתיבה ובמוסיקה – ע.ב.) נותן לנו השראה להגשים חלומות שלנו." ונכדה אחרת התייחסה לשירים שהוא כותב על ציוריהם וביקשה: "תמשיך לכתוב ולתת לציורים שלנו כנפיים."
בהמשך בוצעו שיריו של דודיק בפי הזמר והמלחין אוהד חיטמן, שתרם מכישרונו הרב בהלחנת שיריו של דודיק. עמו היה המוזיקאי והמעבד המוכשר אמיר לקמן, שניגן ושר. בין הזמרים היתה השחקנית, הזמרת והקומיקאית טלי אורן, ועוד שישה זמרים: מאיה אברהם, הדר ברנשטיין, אורית שלום, נעמה לוי, בן נפתלי, וגילן שחף. גם דודיק עצמו, (אשר שירה תמיד היתה תחביבו, כאמור), שר באירוע ההשקה כמה משיריו, הן סולו והן עם זמרים אחרים.
כולם נוכחו לדעת עד כמה מוצלח השילוב הזה בין המילים של דודיק והלחנים של אוהד חיטמן. השירים עליזים, קופצניים ומאוד מתאימים לילדים, שהם מטיבם כאלו.
את ספריו ואת אלבומי השירים דודיק מממן ומוציא לאור בעצמו, לאחר ניסיון לא מוצלח בהתקשרות עם חברת הפצה. "מאז החלטתי שאני לא מוכר את הספרים שלי," הוא מספר. "הקמתי חברה שנקראת 'שלומיאל יוזמות עסקיות' ודרכה אני עושה את כל הפרויקטים הפילנטרופיים שלי וכל הפרויקטים של התרבות והאמנות. באמצעותה אני גם מוציא לאור את הספרים והאלבומים. אני אפילו לא מאשר למעצבים לשבץ ברקוד בכריכה האחורית של הספרים, כי אני לא רוצה לעמוד בפיתוי של מכירה. די לי בתגובות היפות והחיוביות שאני מקבל מקוראים וממאזינים."
השבת צמחי ארץ ישראל לטבע
"פרויקט מאוד קרוב לליבי וחשוב לי הוא השבת צמחי ארץ ישראל לטבע," אומר דודיק, שעוסק בנושא באינטנסיביות בכמה מקומות ועם כמה שותפים. אחד מהפרוייקטים הללו הוא "הברוש של המדינה", בעקבות סיפור הברוש המפורסם של קיבוץ דגניה – שם היה עץ ברוש שניטע בשנת תש"ח ונפל באחת הסערות. במקום אותו ברוש ניטעו בקיבוץ 30 עצים מענפיו. "אנחנו משרישים שתילים מאותו העץ ומפיצים אותם בשמחה בכל הארץ, בליווי הסיפור הזה של דגניה," מסביר דודיק.
אבל בעיקר חשובה לו פעילות השבת הזנים של העצים שהיו נפוצים פעם בארץ ישראל, פרוייקט שהוא עושה בשיתוף עם קק"ל. "זה פרויקט מאוד מאוד חשוב לי," הוא מדגיש שוב. "אנשי מושבים שונים פונים אלי ואני עוזר להם לטעת עצים, אותם אני מקבל מהקרן הקיימת או שאני מגדל בעצמי. כמובן שהמטרה היא לטפח את העצים, להכין מערכות השקיה מתאימות, ולא סתם לטעת עצים. אחד המקומות הוא ביער ששייך למועצה האזורית דרום השרון, שנמצא ממערב לכוכב יאיר, שם יוצרים מעין מסדרון אקולוגי. (מסדרון אקולוגי – נטיעת שטח פנוי בין שני שטחים טבעיים, כגון יערות ושמורות טבע, וכך נוצרת רצועה רציפה של שטחים נטועים, שמאפשרת תנועת חיות בר וגידול צמחי בר). "במקום זה נטענו כבר למעלה מאלף עצים," אומר דודיק.
אחת הפעילויות נקראת "אלונים שווים לטבע", (כן, בכתיב זה). הפעילות נעשית בפארק השרון ובפארק חדרה. "את הפרויקט יזם והקים עופר בינדל ממושב חוגלה, אשר במשך 12 שנים נטע יחד עם קבוצת מתנדבים, אליהם הצטרפתי לפני כמה שנים, למעלה מאלפיים עצי אלון."
דודיק מסביר מדוע חשובה לו במיוחד השבת עצי האלון: "אנחנו מחזירים עטרה ליושנה במובן הכי שורשי שיש. פעם היה חלק גדול מהארץ – מדרום השרון ועד הגליל התחתון – מכוסה ביער של אלונים. בעת מלחמת העולם הראשונה, בהעדר מקורות לפחם, כרתו התורכים את כל היער הגדול הזה והשתמשו בעצים כחומרי הסקה לקטרי הרכבות שלהם. נשארו רק שמורות בודדות. אנחנו עוסקים עכשיו באינטנסיביות יחד עם קק"ל בהחזרת האלונים." בנוסף עוסק דודיק בחממה אצלו במושב, בטיפוח וגידול צמחי אדניום –"שושנת המדבר".
דודיק במושב
חנה, רעייתו של דודיק, עלתה ארצה בגיל 10 מפולין, היתה בקיבוץ נען ואחר-כך הגיעה להרצליה, שם הם נפגשו ונישאו. חנה עבדה במשך שנים כיועצת חינוכית בבתי ספר שונים, עד צאתה לגמלאות.
"לגני עם הגענו בשנת 1971, כשחיפשתי מקום לגור בו, כמו שגרנו בילדותי בהרצליה בין הפרדסים," מספר דודיק. "שבועיים לאחר הגעתנו למושב נולד לנו הבן הבכור ופה רעייתי חנה ואני הקמנו משפחה." הם הורים לארבעה: גיא, עמית, איל וענת וכאמור, יש להם חמישה-עשר נכדים.
הם פעילים מאוד במושב. מזה כעשרים שנה ארחו חנה ודודיק הרכבים קאמריים בבית העם של גני עם. זאת ועוד, דודיק יזם את פרויקט "מרכז המורשת להתיישבות האלף": "שיפצנו את בריכת המים הישנה ואנחנו מקימים בה אולם תרבות והנצחה לתוכנית של הסוכנות היהודית, שהוצעה בשנת 1930. המטרה היתה להקים שכונות של פועלים ליד הפרדסים בהם הם עובדים, ובשכונות אלו הם יקימו לעצמם משק משפחתי קטן. רוב היישובים שצמחו בעקבות זה הם מושבים, שלושה במועצה האזורית שלנו – גני עם, גבעת חן וצופית, ועוד כמה ישובים, ביניהם כפר הס, בית עובד וגם קיבוץ אחד – קבוצת שילר."
פרויקט הכתיבה והמו"לות של דודיק ממשיך. עתה הוא עומד להוציא לאור ספרון עם שירים שכתב דודו, איסר הראל, אח של אביו שהיה ראש המוסד: "מצאתי מחברת שירים שלו, בה הוא כתב שירים ביידיש בגיל 16. רחל שליטא תרגמה אותם." עוד מציין דודיק שבזכות דודו, שיזם את תפיסת אייכמן, הוא החל להתעניין בנעוריו בנושא השואה וזה מעסיק אותו גם היום.
למען הכלל
דודיק עוסק בפרויקטים נוספים. הוא הקים את עמותת "מקהלת שבא". את רעיון הקמת העמותה הציע לדודיק שלמה גרוניך, שהלחין לו את אלבום שירי הילדים הראשון. דודיק הרים את הכפפה והקים את העמותה שקיימת ופעילה עד היום. עיקר פעילותה בהקמת והפעלת מקהלות ילדים בכל הארץ עם ילדים מהקהילה האתיופית, בשילוב עם ילדים מקהילות אחרות.
מדי שבועיים משדר דודיק תכנית ראיונות, בשם "סודותיי בשירים" – ברדיו האינטרנטי שנקרא "הרדיו החברתי הראשון". המרואיינים הם אנשים מיוחדים. בתוכנית האחרונה התארח ידיד טוב שלו, גילי יאלו. גילי הוא זמר ויוצר בן העדה האתיופית, אותו הכיר דודיק במסגרת העמותה של "מקהלת שבא".
כבדרך אגב מזכיר דודיק פעילות פילנטרופית שהחֶברה שלו עושה: "החלטנו שאנחנו תורמים חמישה אחוז מהרווחים לקהילה ואני אחראי על זה. אנחנו עושים את זה בצנעה, משתדלים שזה יהיה עד כמה שאפשר מתן בסתר."
דודיק נמנע מלפרט, אך התרומות מגיעות כנראה לילדים בסיכון ולעוד אוכלוסיות מוחלשות.
לסיום, דודיק הוא איש משפחה למופת, סבא נפלא שמשכיל בתקופת הגמלאות לעסוק במה שקרוב לליבו וגם לתרום למען הקהילה.
