יוחאי שניידר ממעלה גמלא הוא טייס, בוקר, מושבניק וכיום גם בעל קצביה ברמת הגולן * ההשטאג של הבשר שהוא מוכר הוא: "אין כמו בנות" אומר רבות על אופיו – גבר שעוסק במקצועות הכי גבריים וגברי במראהו, הוא רך בדיבורו בהתייחסותו לחיים – נטול אגו וצורך להוכיח שהוא הכי הכי, איש שבבחירותיו תמיד בשיתופי פעולה
נסעתי לפגוש את יוחאי שניידר, אדם שמגדל את הבקר שלו בשותפות עם אחיו ואביו, גר בגמלא ובעל משק, ובעלים של קצביה, בשותפות עם ארז רגב חבר גמלא.
עליתי לרמת הגולן מספר ימים לאחר האסון והפיגוע בו נהרגו בני הזוג נועה וניר ברנס ז"ל מאורטל. בתקשורת מדווחים על יירוטים והפגזות ברמת הגולן.
הפער בין מה שרואים בטלוויזיה והמציאות של נסיעה ברמת הגולן הוא עצום. בכל עת בה אני עולה לרמת הגולן ונוסעת שם, החוויה שלי היא שזו ארץ אחרת. גם המפגשים האנושיים שלי עם אנשים מרמת הגולן מספרים לי שאנשי רמת הגולן הם קצת שונים. משהו במערכת הערכים שם נשמר. שלושת הכפים האומרים – כוח, כבוד, כסף – הם לא הערכים המובילים את אנשיי רמת הגולן, וזוהי כמובן הכללה גדולה.
גם יוחאי שניידר, מושבניק שהפך ממגדל בקר במרעה לתעשיין, לא בחר את דרכו החדשה על מנת להוכיח שהוא יותר ויותר, אלא מתוך פנייה אל עצמו. דרכו היא דרך של שיתופי פעולה. במקרים רבים, אחד המאפיינים של הגברים הוא הצורך להוכיח ויצר התחרותיות. נשים פונות בדרך כלל לשיתופי פעולה. איש לא יחשוד ביוחאי שניידר שהוא אינו גברי. הבחירה ליצור ולעשות שיתופי פעולה באה כי כזה הוא, איש של שיתופי פעולה ובמידה רבה זהו הכוח המניע שלו.
ילדות כנרת-גולן
אם תבקשו ממני להגדיר את יוחאי שניידר, יכולתי למצוא כמה הגדרות. יוחאי הוא טייס, בוקר, מושבניק וכיום גם בעל קצביה ברמת הגולן. הגדרות שאומרות המון. בסופו של המפגש מסתבר שההשטאג של הבשר שהוא מוכר הוא: "אין כמו בנות", מה שאומר רבות על אופיו של יוחאי. הגבר הזה שהוא עוסק במקצועות הכי גבריים ומאד גברי במראהו, הוא רך בדיבורו בהתייחסותו לחיים – נטול אגו וצורך להוכיח שהוא הכי הכי, איש שבבחירותיו תמיד בשיתופי פעולה. הבחירה לתת שם שכזה מעידה על אישיותו והתייחסותו לחייו, לסובבים אותו ולמערכות היחסים שלו.
יוחאי נולד לאהוד ודינה, זוג הורים מיוחדים שעשו בחירות יוצאות דופן. נולד ביודפת, הבן הבכור במשפחתו. הוריו עזבו את יודפת בהיותו ילד בן שלוש, העזיבה היתה למען הגשמת חלום. החלום של הוריו היה להקים ולגדל עדר בקר ברמת הגולן ולחיות במקום מבודד.
בתחילה עברו ההורים וגרו בקוניטרה שברמת הגולן. שם הם התמקמו בבתים של קצינים סורים, עוד כשרמת הגולן הייתה בידי הסורים. שם, בקוניטרה יוחאי גדל עם ארבעת אחיו. בהיותו בן שמונה עברו ההורים עם יוחאי וילדיהם לבית הבק (חירבת אלערג'). בית הבק נמצא כחמש מטרים ממזרח לשפך הירדן לכנרת ושימש בעבר כמקום מגורים לקבוצת חלוצים מאוקראינה. היה זה אחד מניסיונות ההתיישבות הראשונים סביב הכנרת. זוג מיוחד שבוחר לחיות ולהתפרנס מחוץ למסגרות הקיימות.
יוחאי: "הוריי רצו לחיות לבד ללא תלות באף אחד. בחירה שיש בה מרחב עצום אך גם הרבה קשיים. היתה לנו משפחתיות מאד חזקה. היינו משפחה גדולה, חמישה ילדים. למדנו בקדמת כנרת בעין גב. עדר הבקר היה באלוני הבשן. היינו ילדים ועבדנו ועזרנו בעדר הבקר. אמא היתה מסיעה אותנו לחברים. חיינו לבד אבל לא היינו בודדים. היתה לי ילדות נהדרת. היה שקט ומרחב עצום הייתה תחושה של חופש, הכנרת ושפך הירדן חלק מנוף ילדותי. יש לי מספר חבריי ילדות שהם חבריי נפש מאז ובמשך כל חיי."
טייס ובוקר
יוחאי התגייס לצבא והלך לקורס טיס. הוא מאלו שהפך לטייס בשל היכולות והכישורים שלו. לא היה בכך הגשמת חלום אלא הגשמה ומימוש של יכולות.
יוחאי: "טסתי במסוקי קוברה. השתחררתי מהצבא ואהבתי ללכת למילואים. השתחררתי וחזרתי לעדר הבקר של אבי. הייתי בוקר וטייס במילואים – שילוב של שני דברים שמאד אהבתי. אהבתי לטוס ואהבתי את האווירה בטייסת, את המפגש האנושי. השתחררתי כי אני באופיי לא הייתי בנוי לקריירה צבאית. לא הייתי בנוי לחיות במסגרת זו, לתת פקודות, לקבל פקודות, ולעבוד במסגרות גדולות כאלו.
"אחי הצעיר עבד בעדר הבקר של המשפחה והחלטנו לעבוד יחד בעדר הבקר שלנו הגדל במרעה. דורון, האישה שאיתי – בחירת ליבי, למדה איתי כבר בבית הספר היסודי. דורון היא אהבתי הראשונה והיחידה. אהבתי אותה אז, בילדותנו, בנעורינו, אבל הפכנו לזוג רק בגיל 22.
"נישאנו כשהיינו בני 23 ונולדו לנו שני בנים. יואב הבכור בן 30 ואיתי הצעיר בן 27. שניהם סטודנטים. רעייתי דורון נולדה בנחל עוז ומשפחתה עברה לגבעת יואב בילדותה. גם היא בת להורים שהחליטו לממש את חלומם ורצונם ובנו את חייהם במושב צעיר. דורון סיימה את לימודיה באוניברסיטה. עשתה תואר ראשון ושני בביולוגיה. החלטנו להקים את ביתנו ברמת הגולן בגמלא."
במעלה גמלא
דורון ויוחאי, אנשים בני 57, מתקבלים למושב מעלה גמלא. הם דור הביניים בגמלא – דור המייסדים הם בסביבות גיל השבעים. דור הבנים בשנות הארבעים.
יוחאי: "הגענו לגמלא שבע משפחות. התקבלנו לגמלא ולאחר מספר שנים קיבלנו נחלה ובנינו את ביתנו במושב. מושב גמלא הוא מושב יפהפה מבחינת הנוי שבו. החקלאות העיקרית במושב היא גידול מטעים ויש מעט שמגדלים הודים.
"ההתנהלות בגמלא מאד שקופה. אין חונטות, אין קליקות, דבר שמאפיין את מרבית הישובים. יש ויכוחים אבל אין היסטוריה של חשבונות. בכל נושא שעולה לדיון – הדיון הוא מאד קונקרטי, ענייני. ההתנהלות בעיקר אמינה. בשל כך האווירה כאן מאד טובה.
"הייתה ביני ובין דורון חלוקה. אני עבדתי בעדר הבקר ודורון עבדה במו"פ והיא זו שתפעלה את המשק. אני הייתי העוזר שלה. דורון היא החקלאית מביננו. דורון עבדה במו"פ צפון כחוקרת מטעים. בהמשך עשתה דוקטורט בנושא הפריה והגורמים המשפיעים על הפריה במטעים ועסקה במחקרים. הייתה בינינו חלוקה – אני בעדר הבקר ודורון בעבודת המחקר ובתפעול המשק."
מה המיוחד בגידול עדר בקר למרעה?
"גידול בקר במרעה מחייב קשר מאד חזק לטבע. חייבים להבין ולהתחבר לטבע. הטבע נמצא בנתינה מתמדת וחייבים לקיים הרמוניה עימו. העבודה בעדר הינה עבודה בחוץ בשטחי מרעה גדולים. יש הרבה מאד קשיים בעבודה זו. במשך כל השנים הרחבנו את עדר הבקר שלנו ואבי שכבר אינו צעיר עבד ועובד גם היום.
"לילות רבים ישנתי בשטח, זוהי עבודה שכרוכה בהרבה שעות בהן אני על הסוס בתוך שטחי המרעה.
"ההתמקדות היא בעיקר סביב העגלים בעיקר בעונת ההמלטות. הרעיון הוא: כמה שפחות להתערב אבל להיות נוכח כמה שיותר. העגלים נמצאים עם הפרות האימהות עד לגמילה. השאיפה שהעגל יהיה ליד האם כל עוד יש מרעה ירוק. המרעה הירוק נותן אחוז גבוה של חלבון בתזונה. אחוז גבוה בהרבה מהדרישה בעולם המערבי. זוהי חקלאות שונה לחלוטין מהחקלאות המתקיימת בהתיישבות החקלאית. זוהי חקלאות המחייבת התמקצעות והמון ניסיון. הלמידה היא בעיקר מהניסיון.
"דורון שהיא חוקרת חקלאות עזרה מאד גם בתחום שלנו, בחקירות ובלמידה שהיא עשתה. דורון היא שותפה מאד אקטיבית ובמובנים רבים שותפה מלאה. במהלך השנים השותפות שלי עם יפתח אחי שינתה פניה. יצרנו הפרדה. ליפתח עדר בקר בו הוא התמקצע בטיפוח פריי הרבעה לעדרים אחרים. בעדר שלו יש סוג אחד של עגלים מגזע סימנטל. העדר שלי שונה, יש בו מספר זני עגלים. המטרה היא יצירת עמידות גדולה ופרות בריאות על ידי יצירת מרחק גנטי גדול בתוך הבקר. יש לנו שני עדרים נפרדים ונשארנו שותפים."
הקצביה של יוחאי וארז
שינוי גדול בחייו של יוחאי אירע בשנת 2015. הטייסת בה שירת כטייס קוברה כל השנים נסגרה לאחר שהקוברה יצא משירות. המשמעות הייתה הפסקת שירות המילואים. יוחאי ידע שעליו למלא את החלל שנוצר בחייו. קצת ניסה לנגן על פסנתר וניסה למלא את החלל הזה, שהיה בעיקר משאב חברתי אנושי בעבורו.
יוחאי: "הייתי בן 45, הטייסת נסגרה, אבל ידעתי שנכון לי למצוא משהו חדש ואחר שימלא וייתן לי את הצרכים הרגשיים שהיו לי בטייסת. הלכתי לעבוד כטבח מתנדב במסעדת המושבוץ – ניסיתי לעשות עוד דברים. היה רגע שהבנתי שאני זקוק לקשר אנושי. ימי המילואים סיפקו לי קשר אנושי. זה היה המניע שהוביל לפתיחת הקצביה במסעדת המושבוץ. ארז רגב הוא הבעלים של מסעדת המושבוץ. מסעדת בשרים עם תפיסת עולם שכל מה שמוכרים במסעדה הוא מתוצרת הגולן.
"ארז דחף אותי לפתוח את הקצביה, פירגן והאמין בי. ארז ויעל אף הם חברי מושב גמלא. החלטתי לעשות תפנית. לא הכסף, או כבוד או כל סממן של הצלחה היו המניעים שלי. המניע היה עבודה עם אנשים – צורך פנימי שלי.
"חמש שנים היינו שותפים בקצביה בתוך המסעדה. האוריינטציה היתה בחמש שנים הללו למכור נתחי בשר ללא פערי תיווך. כל חקלאי יודע שפערי התיווך נוגסים בצורה משמעותית ברווחים. ארז הוא יזם וביצועיסט במהותו. הוא פנה והקים אתר ומערכת שיווק באינטרנט. יש לארז ראייה עסקית לטווח רחוק.
"ההתחלה היתה בקטן. בשנים אלו התמחיתי בעבודת הקצבות. הייתי שוחט את הבשר בבית מטבחיים. עד אז מעולם לא עסקתי בשיווק. למדתי את התחום. הרעיון שלנו היה לשווק ולמכור לבית הלקוח. עיקר הלקוחות שלנו הגיעו בשיטת 'חבר מביא חבר'.
"שיווקנו את הבשר במסעדה וארז היה נוסע עם הבשר לבית הלקוח. הרדיוס היה קטן יחסית, רק במרחב רמת הגולן. התרחבנו, הביקוש גדל ואז החלטנו לפתוח קצביה בקצרין. כל עוד עבדתי בתוך מסעדת המושבוץ זה היה עסק קטן. המעבר לקצרין היווה קפיצת מדרגה – מניהול של עסק קטן הפכנו לעסק גדול, בהיקפים גדולים, ניהול צוות עובדים, שינוי של מאה שמונים מעלות.
"הקמנו מפעל – המעבר התבקש. לא היה לי שום ידע בניהול מפעל, לא ידעתי כלל למה אני נכנס. ההבדל עצום. הקמת המפעל הצריך אותי בהתעסקות עם גורמים שמעולם לא התעסקתי בהם – רשויות, אישורים, משרד הבריאות , עלויות שונות, דרישות רבות. המון בירוקרטיה. כיום אנו משווקים את הבשר שלנו בכל הארץ. מי שמזמין אצלנו בשר אנו מגיעים לביתו. לכל אזור יש יום מכירה."
מה מייחד את הבשר שלך?
"הבשר שלנו הוא בשר שגדל בארץ – זהו בשר מבקר הגדל במרעה. אנו מגדלים את הבקר שלנו ללא טסטוסטרון. הטסטוסטרון משפיע על איכות הבשר, הטסטוסטרון בונה אחרת את השריר. עגל שגדל ללא טסטוסטרון השרירים שלו רכים יותר, הסיבים עדינים יותר.
"ההחלטה לעשות לוגו עם השם: 'אין כמו בנות' היא בשל ראיית העולם שלנו, הן כלפיי בנות, נשים, והן בעבור כל המין הנקבי והנשי שבטבע. בראייה שלי בנות שקולות יותר רגועות יותר ובוודאי רכות יותר. כפי שדרווין אמר: 'הזכרים תמיד בקורטיזול גבוה יותר', בלחץ גבוה יותר. יש פער גדול באיכות הבשר שלנו בין הזכרים והנקבות. ישנו פער גדול באיכות הבשר של הנקבות לבין בשר הזכרים. גם אצלנו בני האדם על פי ראייתי: ב'אין כמו בנות' בכל המובנים. במפעל שלי יש שלוש נשים שעובדות כקצביות. לו היה מתאפשר לי הייתי שמח לו היו מגיעות ועובדות כאן יותר נשים."
לעשות ולהשפיע יותר
יוחאי שהוא בן של הורים מיישבים את הארץ, חקלאי , תעשיין וטייס בעברו מדבר ואומר על מצבנו במדינה: "בעבר חשבתי שדוגמא אישית בעשייתי – זהו הדבר הנכון והטוב ביותר לעשות. היום, אני מבין שזה לא מספיק, שלא נכון להתמקד רק במה לעשות לחיי, למשפחתי. אני מבין היום שחייבים לעשות ולהשפיע יותר. הציונות שלי היא לטפח יותר ולהשקיע בעשייה הזאת. הורינו הקימו את המדינה ועלינו לבנות ולעשות כך, שהקומה בביתנו ישראל תהיה יציבה וחזקה לעתיד לבוא, כמו בית שנבנה.
"הבית חייב להיות עם יסודות חזקים ועם בנייה חזקה ויציבה שיוכל לגדול ולהיות איתן. כך גם כאן במדינת ישראל. עצוב לי מה שקרה וקורה כאן. גדלתי עם מערכת ערכים האומרת: תרבות הספר, עבודה, חריצות, ישוב הארץ ויצירת חיים. הלוגו: 'אין כמו בנות' אומר שזאת תפיסת עולם שלי גם ברמה המדינית פוליטית. אני מאמין בכוח הנשי וברור שלו יהיה איזון של נשים וגברים בכל המערכות הציבוריות, מדינת ישראל תהיה באיכותה משופרת ומשתפרת בכל המובנים."
