דברי שמעון זנזורי שמוסיף ואומר בעצב: החקלאות בישראל הולכת ונגמרת. אם לא יהיה מי שיציל אותה, היא לאט-לאט תיעלם. תהיה לנו מדינה עשירה בלי אוכל. חבל"
אחת המהלומות הכבדות שסופגת חקלאות ישראל מפרוץ המלחמה, היא אובדן דרמטי של ידיים עובדות. כוח העבודה המרכזי שמסייע לחקלאים בשטחי הגידול ובבתי האריזה הם התאילנדים, מיומנים, מנוסים ויודעי עבודה רציניים ביותר.
בהיותם פזורים בשדות החקלאיים בעת שהחמאס חדר ליישובי עוטף עזה, ספגו הזרים מכה קשה. דיווחנו על הרוגים, חטופים ופצועים מביניהם. אחרי שבוע של אש קטלנית, קבוצה גדולה של תאילנדים מבקשת לעזוב את הארץ ולחזור למולדתם.
בעת כתיבת שורות אלה ביום השמיני למלחמה 150 עובדים מתאילנד עלו לטיסות ושבו הביתה.
יש בישראל עובדים מגאנה, אולם השגרירות של ארצם הודיעה לחקלאים שנאסר עליהם להוציא את הגנאים לשטחי הגידול והם יכולים לעבוד רק ליד המיגוניות, שצמודות לבתי אריזה. לחקלאים "סידור" כזה אינו מסייע כעת, כשצריך לקטוף וגם לשתול את ירקות החורף.
שמעון זנזורי, ממושב שדה עוזיה, בתחום המועצה האזורית באר טוביה, מצוי במצוקה גדולה של עובדים. "היו לי הרבה עובדים מעזה, פלשתינאים מיהודה ושומרון, גם תאילנדים וגנאים. 20 עובדים זרים שעבדו אצלי שנים, מסורים, נאמנים, מקצוענים. היום, יום שמיני למלחמה יש לי 50 אחוז כוח אדם. לא קוטפים. התאילנדים נוטשים".
זנזורי מגדל על שטח של 400 דונם ירקות עלים ולא רק. המותג המוכר שלו "חסה זה זנזורי" קנה לו שם דבר בחקלאות ישראל.
כאשר מגיפת הקורונה הייתה בשיאה קרא זנזורי לציבור לבוא ולרכוש תוצרת טרייה "חסה בשקל". המונים הציפו את שטחי הגידול. כוח משטרה שמר על הסדר וכיוון אלפי מכוניות לתוך המושב. כל העולם הגיע. "היום אין מי שיקטוף חסה בשקל. הסוחרים מבצעים יבוא במחירים זולים ומוכרים פי כמה מהמחיר של התוצרת המקומית. מייבאים בחמישה שקלים לק"ג ומוכרים לציבור בעשרה ושנים-עשר שקלים לק"ג, מה עשינו. רק היבואנים מרוויחים".
זנזורי יצר קשר עם ראש המועצה האזורית באר טוביה, קובי אביבי, והציע לו לדאוג ששמיניסטים שכרגע חופשיים מלימודים, יבואו לקטוף בשדות. "יש 400 נערים באזור" אומר זנזורי "אבל אין מי שיבוא. האימהות מפחדות שהנערים יעבדו בשטח פתוח".
זנזורי סיפר כי בני זוג בני 70 מראשון לציון נענו לקריאתו ו"מהבוקר (יום שמיני למלחמה) הם קוטפים בשדות שלי. ברור שאין זה כוח אדם מספיק. יום, יומיים, שלושה בלי קטיף, התוצרת הטרייה תתייבש ולא יהיה יותר ערך לקטוף. אני מכיר חברים בעוטף. הזמנתי אותם לבוא לעזור. הגיעו ליום ועזבו.
זנזורי חרד לעתיד חקלאות ישראל. "חמישים אחוז מהתוצרת הטרייה הם מהעוטף. אבוקדו, שרי, עגבניות, חציל. אם כולם ינטשו ולא יהיו כאן עובדים זמינים מתאילנד – ביי ביי לחקלאות. צריך לקטוף היום, מחר, להציל את מה שיש. אחר-כך לחשוב על שתילת עונת החורף. אני אשתול 40 אחוז לחורף, אולם אם המצב יימשך בעוד חודשיים-שלושה לא יהיה מה לקטוף".
החקלאי הוותיק – חקלאי בן חקלאי ואבא של חקלאי – מגדל את כל סוגי ירקות העלים. חסות עגולות ומאורכות. גם ברוקולי, מנגולד, כרוב לבן וכרוב אדום. "יש ביקוש גדול לתוצרת שלי. אבל אין לי עובדים. פניתי לכל החברים שלי, שיעזרו לי. באו אבל רצו או לנהוג בטרקטור או לעבוד בבית האריזה. אני צריך קוטפים בשדה.
"אספר לך שבאחד הימים האחרונים הבאתי ב-1 בלילה ארבעה תאילנדים מאזור אחר. סידרתי להם מגורים. ישנו טוב. אכלו אצלי ארוחת בוקר ואמרתי להם שאני מכין להם גם ארוחת צהרים והם הבטיחו שאחרי הארוחה הם ייצאו לשדות. אכלו צהרים, אני בא לקחת אותם מהמגורים שלהם ואני רואה מרחוק שהם עלו על מונית שהזמינו והם בדרך לשדה התעופה. יש טיסות חילוץ לתאילנד".
בימים כתיקונם עבדו במשק זנזורי גם עשרה פלשתינאים מערי הגדה. מפרוץ המלחמה כבר לא באו.
שמעון זנזורי מכין גידולים חדשים. 70 דונם חממות במצעים מנותקים. "שישה דונם מצע מנותק כבר קיים אבל אין לי כוח אדם שיטפל בשתילים, ריסוס, גיזום, ליפוף, קיטום. בלי עובדים מיומנים והתאילנדים הם הכי מיומנים, אין מה לחפש בתחום".
לסיום אומר לי החקלאי הוותיק: "אומר לך בעצב, החקלאות בישראל הולכת ונגמרת. אם לא יהיה מי שיציל אותה, היא לאט-לאט תיעלם. תהיה לנו מדינה עשירה בלי אוכל. חבל".
