היכן ילמדו אלפי תלמידי התיכון וחטיבות הבינים מהצפון והדרום כשנפילות טילים מאיימות על יישוביהם וחלקם טרם חזרו לבתיהם? היכן ימוקמו בתי הספר והאם יהיו בטוחים ומוגנים? ומה באשר לצרכים החברתיים והרגשיים של בני הנוער שכבר קרוב לשנה נמצאים מחוץ לשגרת החיים? עם אתגרים אלה ורבים אחרים מתמודד ד"ר סער הראל שנכנס בימים אלו לתפקידו כמנהל המִנְהָל לחינוך התיישבותי
*תמונה ראשית: ד"ר סער הראל. "זה אתגר לפתוח שנת לימודים, לקיים שגרת לימודים ולהבטיח שגרה בטוחה, כשהסיטואציה שאנו נמצאים בה היא שבתי הספר והיישובים נמצאים באזור לחימה". צילום: באדיבות המנהל לחינוך התיישבותי
שנת הלימודים התשפ"ה צפויה להיפתח ביום ראשון הקרוב, 1 בספטמבר, בגנים, בבתי הספר היסודיים, בחטיבות הביניים ובתיכונים ברחבי הארץ, זאת כמובן אם לא נידרדר למלחמה אזורית כוללת או נקמה שמתוכננת לנו על ידי נסראללה מלבנון או אויבינו מאירן.
ה"1 בספטמבר" כמו גם "ברחבי הארץ" מקבל השנה משמעות שונה כשבתי הספר באזור הנגב המערבי ואלו שבצפון יפתחו במתכונת שמכתיב המצב המלחמתי המתמשך.
היכן יפתחו בתי הספר העל יסודיים כשנפילות טילים מאיימות על יישובי הצפון והדרום? היכן ילמדו התלמידים שרבים מהם עדיין לא חזרו לבתיהם?
אילו מענים הנוגעים לביטחון ולתחושת המוגנות הוסדרו עבור התלמידים וצוותי ההוראה? ואיזו התאמה פדגוגית, ולא פחות חשוב מכך – חברתית ורגשית, נעשית עבור בני הנוער שלא חוו שגרת לימודים או שגרת חיים כבר קרוב לשנה?
אתגר בתי הספר
סער הראל, בעל תואר ד"ר במדיניות ומנהל בחינוך מאוניברסיטת תל אביב, שנכנס בחודשים האחרונים לתפקידו כמנהל המִנהל לחינוך התיישבותי, פנימייתי ועליית הנוער במשרד החינוך, יצטרך להתמודד עם כל האתגרים הללו. המִנהל שבראשו הוא עומד ממונה על 176 בתי ספר אזוריים, ו-213 כפרי נוער ופנימיות חינוכיות, כ-120,000 תלמידות ותלמידים מהארץ וגם מכ-60 מדינות בעולם. לקראת שנת הלימודים עוסקים במנהל במציאת פתרונות לתלמידי חטיבות הביניים והתיכונים באזורי הלחימה.
בעקבות אירועי 7 באוקטובר פונו מהדרום 6,362 תלמידים מארבע מועצות אזוריות: שער הנגב, אשכול, חוף אשקלון ושדות נגב, מתוכם 3,414 תלמידי בתי הספר התיכוניים האזוריים "נופי הבשור", "שער הנגב", "שקמה" וחט"ב "דע"ת סעד".
בצפון מתמודדים עם האתגר של בתי ספר אזוריים בהם לומדים תלמידים ומלמדים מורים מיישובים שפונו ומיישובים שלא פונו, בעוד בית הספר עצמו ממוקם לעיתים בקו האש ממש, כמו "הר וגיא" שבדפנה ו"אנה פרנק" שבסאסא שנפגעו בפגיעה ישירה. על המנהל לחינוך התיישבותי לספק פתרונות לכ-6,155 תלמידים בשלוש מועצות מפונות: הגליל העליון, מטה אשר ומעלה יוסף ולכ-2,155 תלמידים מהמועצות מרום הגליל, מבואות חרמון וגולן, שלא פונו, אך מצויים בקו העימות.
אז איך נערכים כשארבעה בתי ספר ("הר וגיא", "אנה פרנק", חט"ב "מנור" באילון ו"סולם צור" בגשר הזיו) מפונים, שלושה בתי ספר ("עינות ירדן" בעמיר, "עמק החולה" שבכפר בלום ו"אופק" בעברון) מפונים חלקית ושני בתי ספר שלא מפונים (חט"ב "כברי" ו"גליל מערבי")?
"זה אתגר לפתוח שנת לימודים, לקיים שגרת לימודים ולהבטיח שגרה בטוחה, כשהסיטואציה שבה אנו נמצאים היא שבתי הספר והיישובים נמצאים באזור לחימה" אומר ד"ר הראל, תושב כפר תבור, שבעצמו ינק, התחנך, לימד וניהל בבתי הספר של החינוך ההתיישבותי.
הוא נולד בכפר הנוער "כדורי", שם עבדו והתגוררו הוריו שהיו מדריכים בפנימייה. כשבגר התחנך שם בחטיבת הביניים ואת התיכון עשה בפנימייה הצבאית בכפר הנוער לקציני ים בעכו. עם סיום שירותו הצבאי החל את דרכו החינוכית כמורה ומדריך בכפר הנוער "רמת הדסה". לאחר מכן ניהל את הפנימיה למחוננים "יאסא", את בית הספר ברנקו וייס במרום הגליל ואת בית הספר האזורי "הר וגיא" שבקיבוץ דפנה בגליל העליון. בהמשך ניהל את האגף לטיפול וחינוך בילדים ונוער בסיכון במשרד החינוך, ובשבע השנים האחרונות כיהן כמנהל מחוז חיפה במשרד החינוך.
הפתרון: בתי ספר עורפיים
בשנת הלימודים שחלפה נערכו למתן פתרונות לתלמידים "תוך כדי תנועה", תוך כדי שהיישובים מפונים ולעיתים מפוצלים בין מקומות שונים. תלמידים רבים מהצפון המפונה למדו בתחילה בזום ובהמשך צוותו לבתי ספר שונים או שנפתחו עבורם בתי ספר, לעיתים לא עם צוותי ההוראה והתלמידים המוכרים.
כיוון שהלחימה לא הסתיימה והצפון עדיין מאוים, השאלה המתבקשת היא איזו הערכות נעשתה לקראת שנת הלימודים הנוכחית?
"הקמנו שבעה בתי ספר עורפיים בהשקעה עצומה של משרד החינוך, על מנת לתת מענה לתלמידי החינוך ההתיישבותי המגיעים מהקיבוצים, מהמושבים ומיישובים נוספים", אומר ד"ר הראל. הכוונה היא לקיים במתכונתו את בית הספר, על התלמידים הרשומים בו, אנשי הצוות, המגמות והשעות – רק באתר אחר, עורפי.
"על פי הרישומים שיש לנו, רוב התלמידים מהצפון חוזרים ללמוד בבית הספר העורפי החלופי. מי שהתפנה לאזור אחר בארץ (כ-600 תלמידים) יקבל מענה באזור אליו התפנה".
במנהל נעשית השתדלות גדולה להעתיק את בית הספר כמות שהוא, אך "השטח", תרתי משמע, מעמיד אילוצים שונים, כמו מקום להכיל את התלמידים והכיתות. "'עמק החולה' הוא בית ספר גדול שנותן מענה לתלמידים מהמועצות האזוריות גליל עליון ומבואות חרמון. התלמידים חולקו בין שני מתחמים, אחד בכורזים והשני בכפר בלום".
מצמצמים פערים
שטח פיזי להקמת בית ספר אינו האילוץ היחיד איתו יצטרכו להתמודד התלמידים, צוותי ההוראה והמנהלים. וכך, על אף הכוונה לתת מענה פדגוגי מלא ולקיים את המגמות ואת מערכות השיעורים כפי שהן בשגרה, לא בכל מקום נמצאת מעבדה משוכללת לביולוגיה או כימיה, לא בכל מקום יש חדר תיאטרון מאובזר או מכשור ייחודי למגמה מסוימת. "יש פערים. בית הספר העורפי לא יהיה 'אחד על אחד' כמו זה המקורי ולא בטוח שיהיו מענים לכל מגמה מה-1 בספטמבר. אבל אנחנו עושים מאמצים שלכל מגמה יהיה פתרון, גם אם המעבדה בביולוגיה, למשל, תהיה ב'כדורי' או ב'בית ירח'. אנחנו עובדים על שיתופי פעולה אזוריים בנסיבות של חוסר ודאות. זה מאתגר, קשה ומורכב ואנחנו עושים הכול כדי לצמצם פערים. המחנכים ואנשי ונשות ההוראה מחויבים ברמות על ואני מסיר בפניהם את הכובע. הם עושים מאמצים גדולים לשמר את הקשר עם התלמידים וחלק גדול מהם חזר, למרות שהם בעצמם חווים קשיים לא פשוטים כתושבי האזור.
צוותי ההוראה עסוקים בלמפות את התלמידים – מי נרשם לבתי הספר העורפיים ובאיזו מגמה למד ומה הצרכים של אותה המגמה. אנחנו מודעים לכך שיהיו פערים ועושים כל מאמץ כדי שתהיה שגרת לימודים".
תלמידי י"ב עימם שוחחנו, שפונו מיישובי הצפון, דיווחו לא רק על הקושי הלימודי בלהשלים את בחינות הבגרות, אלא גם על קושי חברתי שבריחוק מחבריהם לכיתה.
"במהלך השנה הזו נוצרו פערים. השקענו בפעילות חברתית ובניסיון לשמר קשר. חלק הצליח וחלק פחות. בתי הספר העורפיים מתוכננים כך שיקלטו את הרכב התלמידים כפי שקיים בבית הספר ואנחנו מחכים לקלוט את התלמידים וכבר עוסקים בחיבורים. זו עבודת עומק של המחנכים, עבודה שנעשית גם במתכונת לא פורמלית כדי לייצר לכידות ושייכות". נעשית חשיבה למענה גם בפן הרגשי?
"גם בבתי הספר וגם במועצות נעשית עבודת מיפוי להבין מה הצרכים ולדייק אותם. לפעמים המצוקות לא גלויות עכשיו ואולי יצופו בהמשך. כמו מנהלת 'תקומה' בדרום, הוקמה 'תנופה' בצפון, יש סל משאבים גדול יותר על מנת לתת מענה רגשי משמעותי. משרד החינוך הקצה שעות תוספתיות ייעודיות לבניית תוכניות ייחודיות לתמיכה רגשית הן בצוותים והן בתלמידים. אנחנו עוד לא יודעים מי בדיוק חוזר ובאיזה מצב רגשי, אבל מקווים שההקמה המחודשת של בתי הספר העורפיים ולא המיקס הארעי שנוצר בשנה שחלפה תעזור לתת מסגרת וחוסן לתלמידים.
מיקמנו אותם באזורים מרוחקים יותר על מנת לאפשר שגרת לימודים שלמה ככל הניתן ואכן – לא להכול יש תשובות".
הקרבה לגבול מרתיעה
בדרום המצב דומה וגם שונה. לצד יישובים, קיבוצים ומושבים, שרוב תושביהם חזרו, קיימים יישובים שניזוקו בצורה קשה במתקפת הטרור של 7 באוקטובר, אליהם לא צפויים לחזור התושבים בשנה הקרובה (ואולי אף מעבר לזה). ברוב בתי הספר ניתן לקיים לימודים, אולם הקרבה לגבול מרתיעה הורים רבים מלשלוח לשם את ילדיהם. "'נופי הבשור' למשל, נפגע. אנחנו משמישים את בית הספר עצמו כדי להחזירו לפעילות, כולל צוות ההוראה. יחד עם זה יש רגישות לחששות ההורים בנושא המוגנות והבטיחות ולכן יש אלטרנטיבה עבור תלמידים להירשם לבית הספר 'אשל הנשיא'. גם בשער הנגב הקמנו בית ספר חדש – מרכז חינוך טכנולוגי, שנותן מענה לחמש רשויות בנגב המערבי. 'מבואות נגב' יקלטו את בני הנוער של בארי ויש בתי ספר נוספים שקלטו במהלך השנה ויקלטו בשנת הלימודים הקרובה קהילות שלמות".
אירעו לא מעט מקרים חריגים בשנים האחרונות המקושרים לתלמידי בתי הספר בעוטף. הייתה אמירה ששנים ארוכות של חיים במתח ביטחוני השפיעו קשה על התנהגות בני הנוער.
"אי-אפשר להתעלם מהעובדה שבני הנוער בדרום עוברים שנים רבות של מורכבות רגשית. אנחנו לא מתעלמים מהאירוע. ההתמודדות היא לא חד-פעמית, אלו תהליכים ארוכים שכוללים עבודה עם התלמידים, צוותי ההוראה וגם עם הקהילות. יש התנהגויות מורכבות ולצד זה חוסן גדול ויכולת להתמודד. רבים מהתושבים חזרו לבתיהם. אנחנו נערכים לתת מענה ולתגבר את המענה שיש".
לא להכול יש תשובות
המילים "פערים", "אתגרים" ו"מורכבות" חזרו ונשנו בדבריו של ד"ר הראל שנכנס לתפקידו בתקופה שהיא אכן… מורכבת.
לא לכל השאלות ולא לכל הצרכים יש תשובות ומענים. כך למשל לגבי הקמת מבנים ממוגנים נוספים בבתי הספר, לא רק הצפוניים והדרומיים, או מערך ההסעות אל בתי הספר וחזרה ליישובים, כשהכבישים עצמם עשויים להיות מטווחים. "אנחנו עובדים בצמוד לפיקוד העורף ובהתאם להנחיות. למועצות אזוריות שונות יש צרכים שונים וזאת הייחודיות של המנהל, היכולת לתת מענה מותאם יותר. ההסעות באזור הצפון יהיו בהתאם להנחיות פיקוד העורף, אבל מראש תגברנו את מערך ההסעות. אם פעם הסעה הייתה עוברת במספר יישובים בשל מיעוט תלמידים, הוספנו הסעות על מנת לקצר את זמני הנסיעה.
אנחנו ממשיכים ומטפלים בצרכים של התלמידים ואנשי הצוות שנפגעו במעגל הפגיעה הראשוני, גם תוך כדי המלחמה וגם בראייה לטווח הרחוק. יש צוות ייעודי שהוקם לצורך כך ואנחנו בקשר עם כל אחד מבתי הספר כדי ללוות אותם באירוע המורכב הזה. והלוואי שכל החטופים יחזרו, הפצועים יחלימו והמלחמה תסתיים".
"יש מתח בין הרצון לשמר את הייחודיות לבין הצורך בהשתנות"
ד"ר סער הראל רואה בבתי הספר של המנהל ההתיישבותי פורצי דרך וחדשניים וגם כאלה ששומרים על הערכים
כמי שגדלה בבית הספר של החינוך ההתיישבותי אני רואה את ההשתנות שעבר במהלך השנים. "יום עבודה בשבוע" כבר מזמן נעלם מתוכניות בתי הספר, שברובם לומדים גם תלמידים שאינם מקיבוצים ומושבים. האישור להגיע יחפים ושיעורי נהיגה בטרקטור נעלמו מהנוף כמו הדשא הירוק, שבמקרה הטוב פינה את מקומו לתחליפו הסינטטי.
מה בכל זאת עדיין מייחד את החינוך ההתיישבותי?
"בתי הספר שאני ואת גדלנו בהם מחייבים השתנות, כי גם היישובים מהם מגיעים התלמידים השתנו. נכנסו הרחבות, האוכלוסייה גדלה והיא יותר הטרוגנית וגם הצרכים השתנו. פעם התפיסה הייתה שתלמידים בבגרותם חוזרים לקיבוץ, משתלבים בעבודה בקיבוץ. היום מרחב התעסוקה השתנה וצריך להבין מה נדרש עבור התלמידים. יש מתח בין הרצון לשמר את הייחודיות לבין הצורך בהשתנות. בתי הספר האזוריים עוסקים בערכים, בשייכות, בתהליכי זהות. מרבית המורים מגיעים מהקהילות ויש חיבור לקהילות בהם גדלים התלמידים ולמעורבות חברתית בקהילה.
יש זיקה לתפיסה הכפרית, אולי לא בעוצמה שהייתה בילדותנו אבל זה מתח בריא שצריך לשמר אותו. בכפרי הנוער ובבתי הספר יש עדיין עיסוק בחקלאות, לרבות חקלאות מתקדמת, אגרוטק, יש גם בתי ספר של חקלאות מעשית שבהם התלמידים משלבים עבודה עם חקלאים בבוקר ולימודים בצוהריים. כמו כן יש עיסוק משמעותי בקיימות וסביבה, ושימוש במשאבי הטבע שבסביבת בית הספר.
יש דגש על טיולים, אהבת הארץ, חיבור לקהילות הקטנות מהן מגיעים התלמידים ובתי הספר מהווים עוגן עבורם.
הרצף השש שנתי הוא ייחודי ויוצר תחושת שייכות ומשפחתיות, ולמרות שבית הספר מתפרש על שטח יחסית גדול הוא עדיין נחווה כאינטימי".
חוד החנית החברתי
"עדיין רוב בתי הספר רואים עצמם כבתי חינוך ויש קשר עמוק בין צוותי ההוראה לתלמידים, ולכל מועצה יש את האפיון שלה.
אפשר היה לראות במהלך השנה האחרונה שבתי ספר מפונים נקלטו כמעט בשלמותם במועצות האזוריות, כמו חוף אשקלון שנקלט בחוף הכרמל, וקהילות ממועצה אשכול שנקלטו במועצה האזורית בני שמעון, וזה היה מדהים. יש שיח משותף, שיח ייחודי למנהל וזה כוח. היכולת לתקשר בין הרשויות, לעשות מעברים, להגמיש משאבים, זו הזהות הייחודית שלנו.
החזון שלי הוא שנהיה חוד החנית קודם כול בהקשר החברתי. בנושאים של שייכות, התנדבות, זהות, חשיבה ביקורתית, מגוון דעות. גם מצוינות והישגיות וגם טיפוח בין אישי ובעיקר להמשיך את הזהות שמחוברת לסביבה, לא רק לחקלאות. בתי הספר שלנו חדשניים ופורצי דרך, גם מבחינת מגמות ועבודות חקר, אבל לא פחות מכך באחוזי ההתגייסות לצה"ל וההתנדבות. מעל 62 אלף מתלמידינו התנדבו בעבודה חקלאית במהלך המלחמה והשאלה הגדולה איך לשמר את הייחודיות וגם לשפר. אני גאה מאוד בייחודיות שלנו".
